 |
23-10-2005, 15:00
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.11.02
הודעות: 32,894
|
|
הגולשת הקטנה צורבת את עצמה לדעת
צורבת את עצמה לדעת
יום ראשון, 23 באוקטובר 2005, 10:54 מאת: הגולשת הקטנה, הארץ
הטעות הקריטית ביותר בחייה של הגולשת הקטנה היתה רכישת צורב DVD. עכשיו אין חברים ואפילו בזמן הסקס המחשבות נודדות
עוד בכתבה:
אז ההורדות הללו, על שום מה?»
ב-19 באוגוסט 1993, בשתי דקות אחר שלוש בצהריים, חוברה הגולשת הקטנה לראשונה לאינטרנט. דקה אחרי זה, היא הורידה את הקובץ הראשון בחייה. ב-15:07 הגולשת נהייתה מודעת לעצמה, לעוצמתה ובבת אחת הבינה שבעידן הדיגיטלי אין יותר אורגינל והעתק, הכל מקור. ותפקח את עיניה ותתבושש מאוד. החלה מלחמת ההורדות הגדולה - ג'אדג'מנט דיי.
טא-טא-טא טאטאם...
בפרוס השנה החדשה, זמן חשבון הנפש, אומרת הקטנה לעצמה: הייתי בפאריס וגם ברומא, אבל מה עשיתי עם ימי ולילותי? הורדתי והורדתי, וככה עברו החיים. לא חראם? אבל במחשב שנייה, הרי הורינו ביזבזו את מיטב שנותיהם בהתייבשות מול הטמבליזיה, ולא הצטערו דקה.
אז הדברים אותם אנו מורידין, על שום מה: שירים מזרובים, שלעולם לא יהיה לגולשת מספיק חיים כדי להקשיב להם; תפלצות ג'יגה - תוכנות שלעולם לא תתקין; קאמים מחורבנים (סרטי קולנוע שאנשים מצלמים בחשאי עם מצלמות וידאו באיכות מזוויעה) שמבט קצר בשוט הפתיחה המהבהב שלהם ואת חוטפת התקף אפילפטי, אף כי את בריאה בדרך כלל - בבדיקה האחרונה השחלות נמצאו תקינות.
כל אלה בטלים בשישים לעומת הטעות הקריטית ביותר בחייה של הגולשת הקטנה - רכישת צורב DVD. בגמר היתר העיסקא, רצע המוכר את אוזנה בדלת הצורב, ולא בכדי. מאותו רגע היא חיה חיי עבדות של מורידה. כעת אני עומדת לפניכם, לא כגולשת קטנה יחידה, אלא בשם מליוני גולשות קטנות, שאינן יכולות לדבר כאן, ובשמן אני מאשימה את יצרני הצורבים: ז'אקוזי!
הקטנה קמה מתישהו בסביבות שמונה בבוקר, ישר רצה אל הנאמן וסוגרת את חלונות הורדות הקבצים שסיימו את משמרת הלילה. למשל, פרויקט מגאלומני של כל השירים מימי המלחמות בין שושנה דמארי ויפה ירקוני, פוליקר נגד כל תיסלם, וירדנה VS עפרה. היא מעבירה את הקבצים לחוף מבטחים בדיסק. בודקת מה התחדש באתרי שיתוף הקבצים ומתחילה להוריד חדשים. רק אחרי זה היא מתפנה לעשות פיש וקפה.
במשך היום היא תבדוק מדי רבע שעה מה חדש, תדאג ליחס העלאה-הורדה 1, כדי שלא תיבעט מהמועדונים הסגורים. תקדיש לפחות שעתיים לפריסת זיפים וצריבת הערימה שהורידה בלילה. לא משנה מה הורדת - זה ימלא לפחות DVD 5-4 ריקים. ואין מפריעין למחשב בשעת הצריבה, אז דוחים סיפוקים, וחוזר חלילה.
השחלות אולי בריאות, אבל הדפגדנית היא אדם חולה. יומה ולילותיה מתחלקים לרבעי שעה, שנסובים סביב ההורדות. המחשב הופך מנאמן, מקרש קפיצה חברתי, למשאבת אינטרנט ענקית, יום ולילה לא יפסיק להדהד קול פימפום בוכנות הג'יגות. שלא לדבר על הדילמה הבסיסית: איפה לאפסן את כל החרא הצרוב?!
בסביבות החגים, המצפון מתחיל לצלצל אצלה כפעמון אזעקה, על כך שהיא עדיין לבד. היא והדיסקים. בחורות כפייתיות בצורה אנאלית, טובות בשני תחומים עיקריים: השני זה לשפשף את האמבטיה ולתלוש שערות מהרגליים בשלוש בבוקר. היא תתארגן על בליינד-ג'יי-דייט, היא תקרע עצמה באלימות מן המסך ותצא לבלות בהאזנה ללהגו המייגע של סקסמניאק46, שהוא מצדו ינסה להרשים את דרכו אל המיטה בסיפורי גבורה מהמשרד. אבל מוחה של הגולשת יהיה טרוד כל העת בשאלה אחת, גורלית: יכול להיות שכבר הסתיימה הורדת Serenity ? מאוד יכול להיות. היא תשכב עם הניג'ס, כדי שיעוף כבר, כדי שתוכל לצרוב במהירות, כדי לפנות מקום להורדת בתול בן 40, כדי ללכת לישון. חד גדיא, חד גדיא.
שלא לדבר על מלאכת אירוח החברים שעוד נשארו לה אחרי ההתנתקות הגדולה מהעולם, לפני כמה שנים. היא תתעלם מגבותיהם המורמות של דורשי שלומה, למראה קירות של מאיות דיסקים הסוגרים עליהם מכל הכיוונים, חלקם מתנדנדים באופן מסוכן (קנתה מאה בשרוול, דחפה לקופסה עגולה של 25). צלצול החברים בדלתה, הוא הסימן לדחוק רגל ראשונה במורד השמלה, בעודה מרתיחה מים לקפה, בעוד הצורב מסיים את המדריך לצלם החובב. בכלל, עבודה מקבילית היא מוטיב חזק מאוד בחייה. לחסוך בזמן. זמן חסוך שיוקדש לעבודה מקבילית חדשה, וחוזר חלילה.
אך נכנסה החברותא, מיד היא תניח אותם לנפשם, כדי להחליף דיסקים, ותחזור רק כדי להשליך על השולחן כמה עוגיות. וכל דקה יישמע קול נכאים מהסלון: "נו, את באה כבר"? נודניקים, הגולשת מסננת לעצמה, מה זה פה? בית קפה? ובקול רם היא תגיד: "הנה, עוד שנייה, ממש סליחה. אני רק מסיימת את המייל וכבר באה, בחיי".
ואם הדפגדגנית נשואה, או רחמנא ליצלן, עם ילדים, אז בכלל הלך עליה. כל דקה פנויה במשך היום, תיחלט לטובת גלישה. בארבע בבוקר, היא תמצא את עצמה מנהלת ויכוח ער אודות הפריות מבחנה עם אמהות מאוסטרליה, ותוכיח במילים קשות ניאו-נאצים מאירופה, שכמוה, כבר לא ישנו אולי איזה שלוש שנים.
ברור מאליו, שלגולשת המחוייבת אין זמן לעבוד, וכדי לתמוך באורח חיים כה אינטנסיווי כזה את חייבת:
1. אבא עשיר.
2. למצוא מיליונר מטורף שונא ילדים, שבוגד באינטרנט או עם המזכירה שלו, ויניח לך עם המחשב.
3. הבטחת הכנסה.
הצרה עם החיים האמיתים היא ש:
1. דנקנר (נוחי, נוחי, אלא מי? ההוא מהעיתונים?) תפוס בתור אבא.
2. דנקנר תפוס בתור בעל.
3. האחרון שהיה זכאי לדמי אבטלה במדינה הזאת חי בשנות החמישים, וקראו לו סלאח שבתי. קישהונט סיפר, ששבתי היה יושב כל היום על האינטרנט ושולח פוסטים ארסיים בסגנון: " בוז לספר הלבן", "יבוטלו השילומים", ו"מי היה ברוך ג'מילי". צאצאיו פרו ורבו וניכרים עד היום ב"מעריב" הפרוע.
אז ההורדות הללו, על שום מה?
הרעביצען הקטנה היתה נותנת בהן סימנים:
גולשת החראם: לא חראם שהמחשב יעמוד ככה בלי עבודה, יאכל חשמל ותאכל אותו הקורוזיה? לפחות בעד אותו כסף שייתן תוצרת. זהו אותו עיקרון בבסיס התפיסה הסינית: הורים ששולחים את ילדיהם בני הארבע לעבוד במכרות היאנג-צה: נולדת? אתה תופס ספייס? תכסה עלויות.
גולשת ה"להראות שאפשר": אפשרי שיהיה לך פוטושופ של 1,000 דולר בחינם, ואפשר שהמחשב שלך ייחנק מחוסר מקום.
הגברת הראשונה: מה, אין לך עוד את "האחים גרים"? חרא סרט. למעשה, היא עדיין לא הספיקה לראות אפילו את מטריקס שתיים.
המקזזת: אתה יודע כמה עולה לי האינטרנט המהיר? וכמה אני חוסכת על ספריית וידאו? בפועל, בכמה שהיא מבזבזת על מדיות לצריבה בחודש, יכלה כבר לקנות דירה חדשה בסי אנד סאן.
גולשת ה"אכול-ושתה": החיים קצרים והסינים קרובים. לכי תדעי, אולי מחר BSA תכבה את האינטרנט?
הסוציופאטית: פאק דה סיסטם! באורגינל, היא עוזרת להפיץ את מיקרוסופט בין העמים, ודופקת רק את עצמה, רק לא את בילי.
וכמובן שיש את סוג הדפדגנית: מדחיקה, מורידה-אך-לא-מודה. פעם הורדתי הרבה, היום קצת מסוכן, אבל אנחנו עוד נחזור.
הסטה לה-ויסטה, בייבי.
טא-טא-טא טאטאם...
קישורים:
אל"ס בארץ הפנטזיות»הקיש של שנות האלפיים»סקייפ בדרך להיות גברת מדושנת ואיטית»
http://news.walla.co.il/?w=/4/797280
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
