29-11-2004, 14:40
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.11.04
הודעות: 56
|
|
|
מת בגיל 17....
ייסורים לופתים את מוחי. אני נתון סטטיסטי.
כשהגעתי לכאן, הרגשתי בודד מאוד.
הגיון הכריע אותי, וציפיתי למצוא אהדה.
לא מצאתי כל אהדה.
ראיתי רק אלפים אחרים שגופיהם מרוסקים כמו גופי.
נתנו לי מספר והכניסו אותי לקטגוריה.
הקטגוריה הייתה "קורבנות תאונות הדרכים" .
היום שבו מתתי היה יום לימודים רגיל.
הלוואי שהייתי נוסע באוטובוס!
אבל לא היה נאה לי ליסוע באוטובוס.
אני זוכר איך שכנעתי את אמא לתת לי את המכונית
"בתור טובה מיוחדת " ,
התחננתי... "כל החבר'ה נוהגים ".
כשהיה צילצול ב - 14:50 , זרקתי את ספריי לתא.
חופשי עד מחר בבוקר!
רצתי למגרש החנייה, הייתי מאושר למחשבה על כך שיש לי מכונית
ואני אדון למעשיי.
לא משנה איך התאונה קרתה, אני עשיתי שטויות -
נסעתי מהר מידי, לקחתי סיכונים מטורפים.
אבל נהניתי מהחירות שלי והיה לי כיף.
הדבר האחרון שאני זוכר הוא שעקפתי זקנה שנסעה נורא לאט,
ככה לפחות נראה לי.
שמעתי התרסקות והרגשתי חבטה איומה.
זכוכיות ומתכת עפו מכל עבר.
היה נדמה לי שכל גופי מתהפך, והקרביים יוצאים.
שמעתי את עצמי צורח.
לפתע, התעוררתי.
היה שקט מאוד.
שוטר עמד מעליי .
ראיתי רופא.
גופי היה מרוסק, הייתי ספוג דם ,
חתיכות זכוכית שבורה בלטו מכל עבר.
אבל לא יכולתי להרגיש כלום!
היי, אל תשימו את הסדין הזה על הראש שלי.
לא יכול להיות שאני מת.
אני רק בן שבע-עשרה.
יש לי פגישה הערב.
אמורים להיות חיים נפלאים לפני.
עדיין לא חייתי, לא יכול להיות שאני מת!
אחר כך שמו אותי במגירה.
ההורים שלי באו וזיהו אותי.
למה הם צריכים לראות אותי ככה?
למה הייתי צריך להסתכל לאמא בעיניים
כשהיא עברה את החוויה הגרועה ביותר והנוראה ביותר בחייה?
אבא נראה פתאום זקן מאוד.
הוא אמר לאיש שבא איתם , "כן - זה הבן שלנו. "
ההלוויה הייתה מוזרה.
ראיתי את כל הקרובים והחברים הולכים ליד הארון.
הם הביטו בי בעיניים העצובות ביותר שראיתי מעודי.
כמה מהחברים שלי בכו.
כמה בנות נגעו לי ביד והתייפחו כשעברו על פניי.
בבקשה - מישהו - תעירו אותי!
תוציאו אותי מכאן!
אני לא יכול לסבול לראות את אמא ואבא תייסרים כל כך.
סבא וסבתא חלושים כל כך בגלל העצב, שהם בקושי מסוגלים ללכת.
אחי ואחותי נראים כמו זומבים, הם זזים כמו רובוטים.
מטושטשים כולם.
אף אחד לא יכול להאמין.
גם אני לא יכול להאמין.
בבקשה, אל תקברו אותי! אני לא מת!
כל החיים עוד לפניי!
אני רוצה שוב לצחוק ולרוץ.
אני רוצה לשיר ולרקוד.
בבקשה אל תשימו אותי באדמה!
אני מבטיח שאם רק תיתן לי עוד הזדמנות אחת,
אלוהים, אני אהייה הנהג הכי זהיא בעולם!
אני רק רוצה עוד הזדמנות אחת! בבקשה!!!
אני רק בן שבע- עשרה...
נכתב ע"י ג'ון בריו.
חבר'ה כל אלה עם הרשיונות נהיגה...סעו לאט ובזהירות החיים עוד ארוכים... |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
