סיפור המקרה נכתב משמיעה ממקור ראשון וקצת תוספות:

הרקע:
מלחמת ששת הימים נפתחה באותו מבצע מפורסם "מוקד" בו חייל האויר תקף שדות תעופה ערביים רבים תחילה במיצרים ואח"כ בסוריה ירדן ועיראק.
התקיפה נעשתה כידוע במספר גלי תקיפה כאשר הראשון נועד לפגוע בשדות התעופה המיצריים בדיוק בשעה 7:45 בבוקר.
אך לא כל שדות התעופה המצריים היו ברשימת המטרות של הגל הראשון והמצרים הספיקו להבריח את מטוסי ההפצצה הכבדים שלהם (טופולב-16) לבסיסים המרוחקים יותר שלא נפגעו עדיין.
אחד הבסיסים היה לוקסור שממוקם בדרום מצריים קרוב לנהר הנילוס.
מטוסי הטופולב היוו את האיום המיצרי העיקרי ממנו חששו בארץ בתקופה ההיא, מאחר ומטוסי קרב ההשפעה שלהן היא נקודתית ולא יכולים לגרום לנזק רב, 50 אלף קברים נחפרו בגנים הציבוריים מחשש להפגזת מרכזי האוכלוסיה.
וכך יצא לדרך גל תקיפה נוסף שבו יותקפו כל אותם בסיסים ששרדו את תקיפת הבוקר ומספר בסיסים שעדיין לא הותקפו, הגל השני בו בוצעה התקיפה המדוברת יצא לפועל מיד לאחר נחיתת מטוסי הגל הראשון ריענון הכוחות וחימוש המטוסים.

התקיפה:
המבנה שנשלח לביצוע התקיפה כלל שלושה מטוסי ווטור, שניים תוקפים והשלישי מצלם.
במטוס הראשון מוביל שלמה קרן, שני הרצל בודינגר (לימים מפקד חיל האויר) ובמטוס השלישי - יעקב רפאלי ושבתאי בן שוע (מטוס הצילום היה מס' 33 עם החרטום השקוף כיום נמצא במוזאון - "האח הגדול").
בשעה 11:15 המבנה המריא ,להבדיל מהתקיפה בגל הראשון כרגע המלחמה כבר החלה לכן התוכנית הייתה להגיע בטיסה ישירה בגובה רב - מושכים אחרייהם פסי התעבות ,ללא שום חשש ובמסלול ישיר לכיוון שדה לוקסור. בנתיב ללוקסור ישנו שדה תעופה מיצרי נוסף "גרדקה" שהיה החשש העיקרי לגורל התקיפה אבל בתוכניות התקיפה של הגל השני תוכננה תקיפה של שדה זה ע"י מטוסי ווטור של הטייסת האחות.
כאשר המבנה הגיע בטיסה לקירבת החוף המיצרי שלחוף ים סוף, ניתן כבר היה לראות את פיטריות העשן שיוצאות משדה התעופה גרדקה תחתם וכך ידעו שהמשך הטיסה בטוחה.
מטוס הווטור מכיל 6 פצצות בתוך בטנו ועוד 4 על נקודות התליה בכנפיים (או 2 ומיכלים נתיקים), בשעה 12:15 הגיע המבנה ליעדו, הם ביצעו שלושה יעפים שבהם שיחררו
את הפצצות ופגעו במסלולי הטיסה ובמספר מטוסי טופולב על הקרקע, בין כל יעף ליעף עובר מטוס הצילום ומתעד את תוצאות התקיפה.
מאחר שזוהה שלא כל המטוסים הושמדו החליט מוביל המבנה לבצע עוד שלושה יעפי צליפה. סה"כ כל אחד משני המפציצים השמיד 6 טופולבים על הקרקע.


בתמונה תוצאות התקיפה שצולם ע"י מטוס הצילום המלווה.

החזרה הביתה:
"כאשר סיימנו את ההתקפה פתאום אני מרגיש מעיין פאפפ... מכה אדירה מאחורה ומד הדלק של מנוע שמאל התחיל לרדת, שאר המבנה מודיע לי שאני מושך אחריי שובל של דלק - נפגעתי מפגז נ"מ" מספר בודינגר.
"לאחר התייעצות מהירה עם שני הטייסים במטוסים הנוספים הוחלט שאני אטוס ראשון במבנה ושאשתדל לטפס כמה שיותר לגובה עם המטוס, להתייצב, וזאת כדי להתקרב כמה שיותר לנחיתה בארץ. העברתי דלק ממנוע ימין ואז גיליתי שגם שם הדלק מתחיל לרדת במהירות, הפסקתי את ההעברה והמשכנו לטוס בגובה ארבעים אלף רגל".
"סיני שמעליה טסנו הייתה עדיין שייכת למצרים, ואני רציתי להמנע מלבצע בה נחיתת חירום – חשבתי לעצמי שייקח לי 40 שנה רק להגיע הביתה..."
כאשר המבנה הגיע למפרץ אילת כבה המנוע השמאלי של הווטור, "המטוס על מנוע אחד לא יכול להחזיק בגובה והתחיל לשקוע לאט לאט עד 25 אלף רגל ככה המשיכה הטיסה במבנה התכנון היה להגיע כמה שיותר קרוב לישראל ושם לנטוש את המטוס אבל ככול שהתקרבנו לארץ אני רואה שאולי אני יגיע לנחיתה באילת".
"עכשיו אילת זה מסלול קצר ובסוף קצת כורכר. באיזור המנופים של נמל אילת כבה המנוע השני , וככה עם גלגלים פתוחים אני עובר במעבר חרישי ובום נופל על המסלול של אילת רץ על המסלול ועוצר לפני קצה המסלול, לא חשבתי שאני אצליח לנחות בשלום, אתה אף פעם לא נוחת כשהמטוס רייק לגמרי - פח, מנועים ואני - ואני לא שוקל שום דבר..."
"פתאום מצאתי את עצמי עומד באמצע שדה תעופה באילת וללא סולם, טיפסתי לאחורי המטוס וירדתי מהכנף לקרקע".
"עד שאני עושה את זה נזלו תושבים מהעיר שהיתה קטנה והגיעו לראות את הפלא שנחת בעיר שלהם ומייד מגיעים מכבי אש שמים סולם עולים למעלה ואין טייס !! . אני יוצא מבין הקהל בא אליהם וצועק זהירות! לא לגעת בכלום הכיסא עוד "חם"! וכו', והם לא מבינים איך מתוך מטוס כזה גדול יצא טייס כזה קטן".
"ישר הרימו אותי על הכתפיים ולקחו אותי למשרד של ראש העיר נתנו לי פירות, ירקות וסנדויצ'ים (כדי שאני יגדל..) שם התקשרתי לטייסת והודעתי שאני בסדר וצריך לשלוח טכנאי לבדוק את מצב המטוס.
מהטייסת שלחו מטוס מטאור דו מושבי עם הטכנאי הכי טוב שהיה לנו, הוא היה אדם ש"נשם" את האווירון ,הוא ראה את המטוס עשה כמה חיבורים ותיקונים- מילא חצי מיכל ושיחרר אותי חזרה לטייסת. הספקתי להגיע אחר הצהריים לבסיס ולהיכנס לכוננויות של הלילה ... בלילה כבר יצאתי לתקיפות של הלונג-טומים בקלקיליה".



מסלול התקיפה.

מקורות נוספים:

1. אתר חיל האויר.
2. אתר ההיסטוריה של מטוסי הווטור (אתר מעולה שמומלץ להוסיף אותו לאשכול המומלצים בעוגן).

שד"ת לוקסור כיום.

השאלה הזאת הציקה לי המון זמן ..

פצצה יכולה לפגוע כמה עשרות מטרים ממטוס, ומספיק שרסיס קטן יפגע במקום הנכון כדי להשבית את המטוס לשעות ארוכות. חומה כזו עוזרת להגן על המטוס מנזק מנפילת פצצות מחוץ לחומה.

בנוסף- מטוס והאיזור סביבו יכולים להיות מסוכנים מאוד. אני מניח שזה גם עוזר להרחיק חיילים שלא אמורים להתקרב.

בנוסף למה שאמרת, שדות התעופה של המיצרים בנויים על אדמות חוליות ולא על שטחים קשים, יתכן שהחומה הזו נועדה למנוע מחולות נודדים לפגוע במטוס.
ואנקדוטה קטנה: אחד הדברים שסיפר בודינגר בהרצאה הוא שבתקיפה של הגל הראשון ב"בני סואף" הייתה עננות נמוכה מעל השטחים החקלאיים שצמודים לשדה התעופה אבל מכיוון שלמיצרים היה חבל לבזבז שטח חקלאי למקם עליו שדה תעופה ושדה התעופה היה באיזור חולי לייד - מעליו נוצר חור בעננים - דבר שהציל את התקיפה.