|
גיבוש צנחנים-דובדבן מפי השמנמן!
"הגענו לגיבוש והיינו צריכים לעשות בוחן בר-אור, אני מעט מאוכזב מהתוצאות שלי. עשיתי את הריצת 2000 ב 40 שניות, אבל זה רק בגלל שאני לא בכושר, בדרך כלל אני מצליח איזה חצי מיזה(אוף כנראה שהייתי צריך להתכופף יותר להקטין את ההתנגדות אוויר כשעברתי את מהירות הקול), אז הלכתי אל המפקד ואמרתי לו שאני פשוט צריך לחשוב מחדש על הטכניקה שלי ושפעם הבאה אם הוא יתן לי לעשות שוב אז יהיה הרבה יותר טוב. אחר כך הגיעו שכיבות הסמיכה, עשיתי רק 90(כנראה התקשו לי הידיים בגלל הלחץ או משהו אז קצת פישלתי) וגם תורן של כפיפות הבטן, שם קרה דבר מאוד מצער והיד של מי שספר לי נלכדה בטעות בין שרירי הבטן האימתניים שלי ונשברה ל80000 חלקים. אני מקווה שהכושר שלי היה מספיק טוב, אגב למישהו יש עצות לתוכנית אימונים קפדנית כדי שאני אוכל לחזור לעצמי כי בזמן האחרון אני מרגיש שאני מזניח את עצמי?"
כמה מאמרים כאלה כבר יצא לכם לקרוא? אני מניח שהרבה... אבל אני מניח הנחה שמבוססת על הניסיון שלי שלא כולכם בכושר של רמבו ושחלק מכם, מה לעשות לא בכושר שיא ואפילו לא במשקל האידאלי שלכם או במילים אחרות שמנמנים!!!
אין מה להיתבייש זה לא כאילו ניסתם בכל כוכחם להוריד משקל ולהיכנס לכושר וכשלתם(זה היה יכול להגיד שיש לכם כוח רצון חלש או שאתם פשוט לא מסוגלים), זה פשוט אומר שכמוני וכמו הרבה אנשים אחרים מעולם לא ניסתם לעשות את הדברים הללו. ואם להיות כנים אפשר גם לאמר שריצת 2000 קוסמת לכם הרבה פחות מביג-מק, משחק מחשב וסתאם הסתלבטות עם חברים. בהנחה שאתם מתאימים לקריטריונים האלו אני מתאר לעצמי שקריאת המאמרים שנכתבו על ידי אנשים שלפי נתוני הבר-אור שלהם הם בכושר-על ולפי העובדה שהם פרסמו את כל סיפור הגיבוש הם שותים רעל מנטלי 3 פעמים ביום לא בדיוק דיברה אליכם...
אולם אל חשש, השמנמן מיד ניגש!!!
אני ינסה להעביר אותכם דרך הגיבושים שאני עובר מזווית ראיה קצת אחרת, פחות אסתטית פחות מורעלת , אבל הרבה יותר שמנמנה!!! כך שאולי כשנסיים לקרוא את המאמרים בייחד ניהיה הרבה יותר חכמים בנוגע אליהם, ונתחיל בגיבוש "צנחנים דובדבן" שנערך ב 15-16 במאי:
מגיעים לתל השומר על הבוקר, לא ממש בטוחים מה עומד לקרות, מרכזים את כל המתמיינים ברחבה גדולה מול איזה מרכז הערכה בתל השומר, והכיף מתחיל!
מחלקים את כל עדר האנשים שחלקם הגיעו לבדם(כמוני לדוגמא) וחלקם הגיעו ומכירים שם כבר אנשים, לקבוצות שירירותיות של 25 אנשים(בגיבוש הזה היו הרבה יותר אנשים מהרגיל וחילקו אותנו לקבוצות הרבה יותר גדולות בהתאם). מגיע איזה רופא שניראה בדיוק כמו אבא של קופיקו אברום ומתחיל לנאום לכם על זה שעכשיו זו ההזדמנות האחרונה שלכם להצהיר שאתם לא בריאים ושאחרי זה גם אם תאמרו שמשהו לא בסדר איתכם אתם כבר תחתמו על "עיסקה עם השטן" ולא תוכלו לקבל זימון חוזר גם אם תתפגרו על החול בכאב... הרופא מדבר ומדבר זמן שנראה כמו נצח ואף על פי שכולם מיסביבי כולל אותי יושבים דרוכים להישמע צעקת:"קקקקקקקקקוווווווווווווווווווופפפפפפפפפפפיייייייייי יייייקקקקקקקקקקקקקקקקקווווווווווווווווווווווו!!!!! !!!!!!!"
זאת לעולם לא באה...
אחרי הרופא בא עוד איזה חבוב מהבקו"ם שמסביר לכם עם החיוך הכי דבילי שאתם יכולים לדמיין מרוח לו על הפרצוף שהסיכויים שלכם להתקבל לצנחנים או לדובדבן קטנים מהסיכויים שלכם להשתין על דוב קוטב(זה לא ציטוט מדוייק אגב) אחרי זה כבר נוצרת תחושה של שותפות גורל בין כל המיתמינים שניגזר עליהם שעמום אין-סופי ומתחילים לדבר עם אנשים...
אם אתם שמנמנים אורגינלים אז רוב הסיכויים שלא תמצאו את מה שהאנשים שעולים לדבר מעניין במיוחד(מכאן שגם אני לא מצאתי אותו מעניין במיוחד ומכאן העידר המידע בנוגע לאין-סוף טפסים שתתבקשו למלא בקשר למקומות שתלכו אליהם במקרה שלא תעברו את הגיבוש וכל מיני טפסים רפואיים וכו, למידע נוסף ראו מאמרים נוספים על הגיבוש שנכתבו בידי אנשים ששמו לב למה שהלך שם...).
אתם תקבלו סמרטוטים ישנים שבמקרה הגרוע בצה"ל לא היו מסכימים לשטוף איתם את הרצפה, שעליהם יאמרו לכם בנימה משכנעת משהו, שהם "מדים"(חפשו מידה 46 ותמשיכו הלאה בלי יותר מידי שאלות, זה רק לטובה), עשו כמיטב יכולתכם למצוא מדים מתאימים, אולם אם הם לא מתאימים לכם אל חשש, דעו שאף אחד לא מוצא מדים מתאימים ושזאת עדיין לא בעיה שמאפיינת אתכם השמנמנים במיוחד. אחרי קבלת המדים יחלקו אתכם לאוהלים זמניים עד אחרי בוחן הבר-אור שיערך מאוחר יותר וישלחו אתכם לאכול, כאן שמנמנים שלי אני מוכרח לתת עצה מכבד משקל אחד למשנהו, אל תאכלו הרבה מדי, האוכל טוב, זה כן, אבל, וזה אבל גדול!, הוא גם ערמומי במיוחד שכן בהמשך הים מצפה לכם ריצה שאף על פי שאנשים שנמצאים בכושר טוב יכולים לעמוד בה על בטן מלאה אתם לא יכולים!!!
מגיע השעה 4 אחר הצהרים המיוחלת ומודיעים לכם כי עליכם להתרכז בסככה איפשהו, אתם תגיעו לשם ותיראו את כולם יושבים מסודרים, במצב רגיל הייתי מציע לכם לא להילחץ אבל כאן, הו כאן אני חושש שהלחץ הוא במקום מפני שאני חושש שאם לא תעברו את ריצת ה 2000 בזמן מסויים אתם אומרים ביי ביי , לכל האנשים שפגשתם, ולקופון הנחה בבורגר קינג(וגם לאיזה משהו בצבא, שכולם מדברים עליו בלי סוף מהרגע שהגעתם לשם, לא סגור בדיק על מה) אז ממש כדאי לתת הכל.
הריצה: לא רק שהריצה היא ארוכה בדרך כלל מ2000 מטרים היא גם מלאה עליות וירידות וגם חול ים לא חסר בה, ובקיצור המסלול הגרוע ביותר שאפשר לדמיין... זאת בדיוק הסיבה שבגללה אתם חייבים לתת הכל ב8-10 דקות בהם תרוצו, ואני לא מדבר על הכל כמו ב: לחזור מתנשפים קלות, אני מדבר על הכל כמו כ: 220% ריצה מהירה כל הדרך בלי להסתכל אחורה ובלי לחשוב על כלום, כזאת שכשתגיעו לסיום תראו כתמים לבנים בעיניים ותחשבו שהעולם דלמטי! אני לא צוחק, מדובר כאן על ריצה מהירה מאוד בישבילכם אם אתם לא בכושר, אם תיהיו אחרונים קרוב לוודאי שלא תעברו את מכסת הזמן המינימלית להתחלת הגיבוש, את הגיבוש עצמו ניתן לעבור גם בלי כושר בשמיים(אף על פי שהוא יעזור) אבל הריצה חברים, הריצה לא מודדת שום דבר מלבד היכולת שלכם לרוץ, לא עבודת צוות לא עמידה במעמס, ולא כלום, פשוט כמה מהר תגיעו מההתחלה לסוף!
מאוחר יותר יעיפו את אילו מבינכם שלא מתאימים לגיבוש לפי תוצאות הריצה ואת השאר ישלחו לארוחת ערב. לאחר מכן יחלקו אתכם לצוותים לפי תוצאות הבר-אור(או שלא, מי יודע בעצם?...) יתנו לכם להכין רשימת שמירה ללילה, אוהלים חדשים לפי הצוותים וישלחו אתכם לישון כמו ילדים טובים.
הכיף האמיתי מתחיל:
בערך ב 3 בבוקר המציאות תכה בפניכם כמו פיצה משפחתית עם גבינה רותחת(שמשאירה כוויות, איה!), השכמה מהגהנום הסתדרות ב ח' גדולה אכילת פרוסה עם משהו ושתיית "תה"(זה לא היה תה אז שיעבדו על שמנמנן אחר!). נגד רצונכם ובלי מושג ברור איך הפעילות הנוכחית תביא לכם את הקופון הנכסף לבורגר קינג תמצאו את עצמכם כבר ב 4 לפנות בוקר עם אלונקה שני גריקנים ושני תדל"ים רצים איזה קילומטר לתוך השדות שמאחורי בסיס "תל השומר" יתזזו את אתכם קצת אבל ממש אין ממה להתרגש כי אף על פי שאתם לא בכושר צריך קצת יותר מ 20 שניות זוז לאלוהים יודע איפה ותקיף איזה ארנב ותחזור והכל עדיין בחושך בשביל לשבור אותכם, לא ככה? אחרי זה יבוא המפקד שלכם לגיבוש ויסביר לכם שהוא בהחלט ללא כל ספק ובאופן בלתי מעורער "המפקד" שלכם, ויוביל אתכם לרחבת העפר בה יערך הגיבוש האמיתי... בשלב הזה כנראה תשימו לב שיש עוד כמה אנשים שמסתכלים על מה שאתם עושים, שמהשער הארוך שלהם ומשקפי השמש שמשום מה הם מוצאים סיבה להרכיב בלילה יכולים להיות רק קרחניסטים מטורפים שהגיעו מאיזו מסיבה בשדות או בוחנים נוספים מהצנחנים(אני בכל אופן מעדיף את האופציה הראשונה)... יתנו לכם למלא שקים עם חול, המטרה לא ברורה עדיין אבל יתכן שעוד תתבהר בהמשך מי יודע?, כעבור דקה או שתיים תבינו את המשחק האכזרי שאתם עומדים לשחק, אתם תצטרכו לקחת את המשקל הנוסף של השק(משהו כמו 30 ק"ג, שזה בערך 300 בורגרים של מקודנלד או 70 פיצות משפחתיות למי שצריך אומדן בכדי להבין...) על העורף ולרוץ איתו מרחק של בערך 50 מ' לבזנ"ט קרוב וחזרה, כמובן כולל הסתדרות בשלשות, חדי החשיבה ביננו יבינו שעדיין אין כל כך טעם להתאמץ כי גם בלי השק אי אפשר לעשות ספרינט 100 מטר עם פניה חדה ולהסתדר בשלשות, ובטח ובטח לא בזמן שניתן לכם שהוא, איך לא 20 שנ'. לצערכם הרב שאר הצוות מורעל קשות ומתכוון לנסות ולבצע את המשימה הבלתי אפשרית בעליל, כולם פותחים בריצה מטורפת לעבר הבזנ"ט כולל אותך כי מכיוון שכולם רצים אתה מוכרח לרוץ גם כן כדי לא להראות פארש במיוחד, כמובן שאף על פי שהרעל כבר נוזל לכולם מבין החורים של השרוכים בנעליים המשימה לא מתבצעת בזמן והמפקד צועק לכם שאתם לא עומדים בזמן ושאתם כאן רק כדי להשוויץ לחברה שלכם בבית שהייתם גברים והייתם בגיבוש, בלי מושג בכלל שאהבתכם האמיתית לא נמצאת בבית אלה בסניף הבורגר קינג הכל-כך קרוב, ועם זאת כל כך רחוק... העיניין נמשך עוד כמה פעמים עד שכולם כבר מזיעים ומתנשפים עם הלשון בחוץ כמו כלב סאן ברנרד בקיץ, ואתם כבר מתחילים לתהות האם זה שווה את זה ומה אתם עושים פה בכלל ומסבבכם אנשים פורשים וטוענים שהם לא יכולים לרוץ יותר עם השקים. בדיוק הרגע הזה הוא הרגע ממנו אני רוצה להזהיר אותכם, דעו את זה: הסיבובים עם השקים לא עומדי להגמר בקרוב ואין לכם כל לך למה לצפות לזה כי אתם הולכים לרוץ רצוף עם השקים עוד שעה בערך, אבל חשוב מאוד שתבינו שעכשיו זה כבר לא קשור לכושר, ועכשיו כבר ממש אין הבדל בינכם לבין האדם שתיארתי ממש בתחילת המאמר כי שניכם גמורים, הוא עם כל שכיבות הסמיכה ואתה עם האצבעות הצהובות מכרטיסי גירוד של הגרלת הגיפ' של מקדונלדס, השאלה היא רק: מי יעבור להליכה, מי ישבר ויפרוש. וכשאתה תיהיה שם, לא משנה אם תפרוש או תשאר, תדע שאין כאן קשר למשקל או מצב גופני, ושרק אתה תחליט אם אתה בפנים, או בחוץ. אם תעברו את הקטע של השקים(לא משנה אם תיהיו אחרונים אגב כל עוד תעשו כמיטב יכולתכם וכשאומרים לרוץ, לא תעשו כאילו אלא תתכוונו לזה באמת ותרוצו כאילו אין מחר), תגיעו לשלב הבא בו אחרי הפסקת שתיה של מים עם טעם כאילו הוציאו אותם מניאגרה, תתחילו לזחול, תזחלו כיטב יכולתכם, כי גם כאן אין יותר מידי קשר לכושר וכולם גמורים, ואני אומר לכם עוד משהו שאתם כבר תדעו טוב מאוד בעצמכם והוא שאחרי שעברתם את השקים שום דבר כבר לא יגרום לכם לפרוש, אחרי הזחילות יגיעו שוב השקים, אחריהם זחילות בסדרי הגעה, ואחריהם תרגילי כוח(מן מסלול של סמיכה, בטן , וקפיצה מוזרה במקום תוך כדי מחיאת כף...) ובכל שלב כבר תבינו לא רק שלא נשאר עוד הרבה אלא שאחרי מה שעברתם שום מפקד לא יפריד אותכם מהמלצרית בבורגר... לבסוף תגיעו למסע שיהיה ממש מתיש ואם לא ימתח לכם שריר או משהו כזה בטח לא תעקבו את הקבוצה שלכם כמו שאני עקבתי את שלי לפעמים (שימו לב שלא בגלל שמנמנות, פשוט בגלל בעיה רפואית שהפריע לי). אז קדימה תנו מה שיש לכם ושיגמר תנו עוד ואל תשכחו למרות הסבל, ולמרות שלא ברור מה הגיבוש בודק כל כך , כשתצאו דרך השער תדעו מה אתם שווים!
תודות מיוחדות לאוהל המהולל שלי מהיום הראשון ובמיוחד :
לאפיק - האילתי הכי פצוץ שפגשתי בחיים, שלימד אותי משהו על רעל ועל האמרה "הכל בראש"!
לזיו - ילד פשוט קרוע על כל התחת שגרם לי להיות גאה בעצמי על זה שסיימתי את אותו הגיבוש שמישהו בכושר שלו עבר.
ולניצן: כי אחוות שמנמנים היא משהו שמילים לא יכולות לבטא!
וכמובן לכל מי שכחתי.
זהו עד כאן,
אגב: לבורגר שלום!
_____________________________________
עכשיו, זה לא הסוף , זו גם לא ההתחלה , אבל אולי זאת התחלת הסוף...
|
ראשי
צ'אט
18-05-2006, 20:22
).
.
)
מצב כלאיים
