האם האו"ם עומד לשנות גישתו כלפי הטרור: ועדה מיוחדת שהקים מזכ"ל האו"ם, קופי ענאן, ממליצה לקבוע הגדרה אחידה של מהו טרור ובכך לסיים את הגישה לפיה טרוריסט עבור צד אחד הוא לוחם חופש עבור הצד השני.

הוועדה, שבה חברים 16 מומחים, הוקמה לפני שנה בעקבות המלחמה בעיראק במטרה למצוא פתרונות להתמודדות האו"ם עם האתגרים הביטחוניים של המאה ה-21, ובעיקר טרור, חימוש גרעיני, עוני ואלימות. מסקנות הוועדה יפורסמו מחר.

על פי הוועדה, טרור הוא כל פעולה "שמיועדת לגרום למוות או לפגיעה קשה באזרחים או מי שאינם לוחמים, כאשר הכוונה היא לאיים על אוכלוסייה או לאלץ ממשלה או ארגון בינלאומי לעשות משהו או להימנע מלעשות משהו".

מחברי הדוח גם מותחים ביקורת סמויה על המדינות שמגנות את אלימות ישראל בלא להתייחס להתקפות על ישראל. "אין דבר בכיבוש שמצדיק פגיעה והרג אזרחים".

בועז גנור, מנכ"ל המכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה, מגדיר את ההצעה של ועדת האו"ם כהישג חשוב בהתפתחות התפיסה הבינלאומית לגבי הטרור. "היוזמה מבורכת, חשובה, כמעט קריטית, כפלטפורמה ליצירת סדר עולמי ובניית מבנים בינלאומיים שיסיימו את הצביעות של מדינות רבות בכל הנוגע ללוחמה בטרור הבינלאומי ויאפשרו העלאת האפקטיביות של ההתמודדות הבינלאומית עם הטרור".

לדבריו, היתרון של ההגדרה הוא בכך שהיא מתמקדת בטרור כטקטיקת פעולה ואינה עושה, כפי שעושות הגדרות אחרות, שימוש מניפולטיבי במטרות שהטרוריסטים מציבים לעצמם. "היא מקעקעת את הטענה שטרוריסט בעיני האחד הוא לוחם שחרור בעיני האחר ומגדירה טרוריסט כמי שמבצע פעולה מסוימת ללא קשר עד כמה מטרת הפעולה היתה לגיטימית או מוצדקת", אומר גנור.

עם זאת, לדברי גנור, ישנן שתי בעיות בהגדרה. הראשונה היא הגדרת הטרור כפגיעה באזרחים ובגורמים לא לוחמניים. הגדרה כזו, אומר גנור, שפגיעה בחיילים ומתקנים צבאיים שלא בשדה הקרב עצמו תיחשב כטרור. גנור מציע להגביל את ההגדרה רק לאזרחים כשפגיעה בחיילים היא תופעה אחרת.

בעיה שנייה היא ההתייחסות לתוצאת הטרור כאיום על מדינה או ממשלה לבצע או לא לבצע פעולה. לדברי גנור, ההגדרה מעורפלת מדי והיה צריך לומר שהטרור נועד להשיג יעד פוליטי, אידיאולוגי או דתי.

אפשרות למכת מנע

הוועדה לא שוללת את האפשרות שמועצת הביטחון תיתן לגיטימציה למתקפה מקדימה מצד מדינות, כלקח מהוויכוח ערב המלחמה בעיראק ובשל המלחמה בטרור. על פי חברי הוועדה, ישנם מקרים שבהם איום הוא לא מיידי, אך עשוי להיות ממשי, כמו מדינה או ארגון טרור שמנסים להישג נשק גרעיני.

במקרה כזה תוכל מועצת הביטחון לבחון אם האיום רציני, מה עשויה להיות מידת התגובה, האם מוצו כל האלטרנטיבות ומה התוצאות האפשרויות. על פי קריטריונים אלה תוכל המועצה להחליט אם לאפשר פעולה צבאית. עם זאת, מחברי הדוח רואים את המלחמה כמוצא אחרון.

על פי הדוח, ישנם שישה איומים אפשריים על השלום הבינלאומי: מאבק בין-מדינתי, מלחמת אזרחים, איומים כלכליים וחברתיים, נשק להשמדה המונית, טרור ופשע מאורגן בינלאומי.

מועצת הביטחון תורחב

בנושא מרכזי נוסף ממליצים חברי הוועדה להרחיב את מועצת הביטחון מ-15 מדינות חברות ל-24, אך בשל חילוקי דעות הם מציעים שתי אפשרויות הרחבה. על פי האפשרות הראשונה, יצורפו שש מדינות קבועות ועוד שלוש מדינות לתקופה של שנתיים. המדינות שצפויות להיות חברות קבועות הן ברזיל, גרמניה, הודו, יפן ומצרים.

על פי ההצעה השנייה, יהיו שמונה מדינות חברות לארבע שנים עם אפשרות להרחבת הכהונה, ובנוסף מדינה שתהיה חברה לא קבועה לשנתיים.

עם זאת, הוועדה קובעת כי הזכות להטיל וטו תישאר בידי חמש המדינות הקבועות – ארה"ב, רוסיה, צרפת, בריטניה וסין. כל שינוי במבנה מועצת הביטחון מצריך תיקון של אמנת האו"ם באישור של לפחות שני שלישים מ-191 חברות הארגון.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/830/199.html

"אין דבר בכיבוש שמצדיק פגיעה והרג אזרחים". כך נאמר בדו"ח, וזה משפט מפתח רב חשיבות.
השאלה כמובן האם הדו"ח יתקבל כלשונו, ואם כן - האם ישמש נר לרגלי האו"ם.