הבעיה היא בבלעדיות
מאת אביעזר יערי
דרושים כמה גורמי הערכה, כולל אמ"ן, וגורם שישקלל הערכה לאומית


ד"ר אורי בר-יוסף מונה רשימה סדורה של טעויות והטעיות של המודיעין הצבאי (אמ"ן) בתחום הערכותיו המודיעיניות והאסטרטגיות לאורך 50 השנים האחרונות, ומציע בעקבותיהן להוציא את ההערכות הללו מאמ"ן ולהעבירן לגוף אחר ("בגלל הרקורד העלוב", "הארץ", 6.7). מה שחסר במאמרו של בר-יוסף זה ניתוח של הסיבות לטעויות וקצת פרופורציה בין כישלונות להצלחות.

הבעייתיות האצורה בעצם המושג "הערכת מודיעין" נובעת מהיות ההערכה תצפית לעתיד וחיזויו. לצורך ביצוען של הערכותיו אין בידי המודיעין, עד היום, שום כלי מדויק, או העונה על ההגדרה "מדעי", שיסייע באיתור תפניות בדפוסי התהליכים והסיכונים והסיכויים הכרוכים בהן. ישנה רק מתודה, שאם פועלים לפיה נכונה אפשר להפחית את הטעויות ולהגיש הערכות אמינות יותר. הטעויות לא נוצרות מסכלות, לא מחוסר מיומנות בעבודת העיבוד של המידע והפיכתו למודיעין, ודאי שלא מרצון רע. עיקר הבעיה נעוץ בכך שהערכת מודיעין היא חיזוי נדרש והכרחי. במקרה של המודיעין האסטרטגי יש בידיו אפילו פחות כלים מאשר לחיזוי מזג אוויר, חיזוי טכנולוגי וחיזוי כלכלי, שטוענים לפחות לכלי עזר מדעיים.

לכן, הערכות מודיעין טועות. נכון שעבודה נכונה, ידע, וניסיון יפחיתו את תדירותן. אבל גם כך רובצות מהמורות בדרך להכנת הערכות, כמו מיון לא נכון של חומר, שגיאות בהבנת הנקרא, קושי להפיק מהחומר משמעויות והשלכות, והעמידות של תפישות הערכתיות שפג תוקפן.

בישראל, כמו באומות אחרות, ובמיוחד בארה"ב, מחפשים דרכי התארגנות חדשות למודיעין הלאומי בשל שגיאותיו. צריך רק לעיין בדו"חות וההנחיות להתארגנות בארה"ב בתקופה האחרונה, אחרי המחדל של ההתקפה על מגדלי התאומים. דוגמאות נוספות מן העבר לא חסרות, ובהן מפולת בריה"מ ופרל הרבור. הבעיה חריפה במיוחד כשצריך לסמן נכונה תפניות שיקרו בעתיד. באקדמיה כינו זאת "שבר", או תפניות פתאומיות במציאות המוכרת, שהכלים לחזותן אפסיים.

יכולותיו של אמ"ן, כמו של הצבא בכלל, הן גדולות ומשתכללות עם הזמן. בכל מה ששייך למתן תמונת מצב וסיכום היערכויות האויב - כושרו של אמ"ן היה ויישאר מן המעולים. לכן יש בידיהם של אמ"ן והצבא לתרום תרומה משמעותית לעיון, לחשיבה ולעיצוב תמונת מצב ותפישה אסטרטגית. זאת בדרך כלל בעוצמה ובבלעדיות שמעצימה, כמובן, גם את השגיאות. הזירה הציבורית מלאה בתלונות על עוצמה זו והשפעתה. ואכן, המצב הזה של עוצמה ובלעדיות אינו בריא.

ובכל זאת, את הביקורת של בר-יוסף אפשר למתן ולתקן בשתי דוגמאות:

1. תפקוד אמ"ן לקראת ביקור סאדאת. נכון, אמ"ן שיגר התרעות והפעם החליט גם הרמטכ"ל מוטה גור להתריע. ולא פלא - הצבא ואמ"ן היו ממודרים מההכנות לביקור. למה שראש אמ"ן, כשהוא רואה שיש כוננויות בצבא המצרי לקראת הביקור, לא יחשוב שיש כאן משהו מעורר דאגה, כשהוא אינו שותף לדברים לאשורם?

2. אינתיפאדת אל-אקצה. אמ"ן זיהה נכון ובזמן, מיד אחרי ועידת קמפ דייוויד ועוד לקראתה, את הקווים האדומים שלהם מחויב ערפאת, גם במחיר של מאבק מזוין.

ראוי היה, לשם פרופורציה, לציין גם כמה מההערכות הטובות. עם זאת, רשימת השגיאות שמביא בר-יוסף בעיקרה שרירה וקיימת. אך תפישתי לגבי הדרוש להיעשות היא אחרת. אין, בשום פנים ואופן, לפרק את אמ"ן (והצבא) מיכולות בתחומי החשיבה, עיבוד החומר והניתוח ולמנוע ממנו למלא את מקומו בהערכה הלאומית על ידי החלפתו במישהו אחר, שיטעה בתורו... מה שנדרש זה הערכות ראויות אחרות מול הערכות הצבא ויכולת לסכם את ההערכה הלאומית, כשהצבא הוא אחת התרומות החשובות לה אבל לא הבלעדית.

אפשר וכדאי לחזק את המעמד של המועצה לביטחון לאומי או גוף לאומי דומה שיוקם, בצמוד לממשלה ולראש הממשלה, שיעכל ויבקר עצמאית את החומר המוגש לממשלה מכל גורמי ההערכה. אם מישהו משלה את עצמו שבכך ייתמו השגיאות, הוא יתאכזב במוקדם או במאוחר, אך מבנה נכון של מערכות השלטון בתחום עיבוד הידע והחשיבה יתרום לחיבור תמונת מצב טובה יותר.

הכותב הוא אלוף במילואים, לשעבר ראש חטיבת מחקר באמ"ן

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

תוספת שלי:
במלחמת יום הכיפורים היה אביעזר יערי ראש ענף סוריה באמ"ן/מחקר.
מקבילו בענף ירדן זוסיה קניאז'ר העביר לו באורח לא רשמי עידכון על ביקור
המלך חוסיין וההתרעה שלו על מתקפה מצרית סורית הממשמשת לבוא.
למרות מדיניות מוצהרת של ראש אמ"ן ועוזרו למחקר לא להתיחס להתרעת חוסיין,
והאיסור שלהם לראש ענף ירדן שלא להעביר את המידע, יערי עידכן בכך את
קמ"ן פיקוד צפון חגי מן ועל בסיס מידע זה אלוף הפיקוד יצחק חופי תבע תיגבור הכוחות
ברמת הגולן.
בתגובה להעברת המידע ננזפו קניאז'ר ויערי על ידי עוזר ראש אמ"ן למחקר.
וועדת אגרנט במסקנותיה שיבחה את יערי על תיפקודו.
תפקידו הציבורי האחרון היה הממונה על הביקורת במערכת הביטחון במשרד‭ ‬מבקר המדינה.

מאת בר-יוסף אורי (הארץ 06/07/2005)

יש להעביר את האחריות להערכת המודיעין הלאומית מאמ"ן לגוף אזרחי

אמ"ן הוא הוא ארגון מודיעין צבאי, שאין דומה לו באף מדינה אחרת בעולם. הוא ארגון יקר ועתיר משאבים. יש לו מערכת איסוף משוכללת ומוצלחת שנבנתה במשך שנים, ופעם אחר פעם הוא הוכיח עצמו כבעל יכולת טובה בתחום המודיעין הטקטי והאופרטיווי. אבל גולת הכותרת של עבודת אמ"ן היא ההערכה האסטרטגית - הערכת המודיעין הלאומית של ישראל. ובתחום זה הוא נכשל פעם אחר פעם. די להתבונן ברקורד שלו כדי להבין עד כמה ביצועיו כאן כושלים ועד כמה נחוץ שינוי דרסטי במצב. בחמישים השנים האחרונות אפשר לאתר יותר מתריסר התפתחויות אזוריות שהשפיעו באופן משמעותי על רמת ביטחונה הקיומי של ישראל, לרע ולטוב. אלה הן ההתפתחויות החשובות ביותר שעליהן אמור אמ"ן להתריע באוזני מקבלי ההחלטות. ההיסטוריה מראה כי למעט במקרה אחד, הוא כשל בכך תמיד.
ב-1955 אמ"ן לא נתן כל התרעה על התגבשותה של עסקת הנשק בין מצרים לגוש המזרחי, עסקה שגולם בה איום בסיסי על ביטחון ישראל.
בראשית 1960, במה שידוע כפרשת "רותם", התרכז רוב הצבא המצרי בגבול הנגב ללא כל התרעה מודיעינית. אם נאצר היה מניע את צבאו, הוא היה יכול לבתר את מדינת ישראל בלי שצה"ל (שלא החזיק כמעט כוחות באזור) היה יכול להושיע.
ביולי 1962 ביצעה מצרים שיגור פומבי של שני סוגי טילים בליסטיים בלי שאמ"ן נתן כל התרעה על היווצרות איום בליסטי על ישראל. בשנים שלפני מלחמת ששת הימים העריך אמ"ן, חד-משמעית, כי נאצר לא ייזום משבר כל עוד צבאו תקוע בתימן ובפברואר הוא הבהיר שמלחמה לא צפויה לפני 1970. ראש מחלקת אמ"ן-מחקר העריך כמה חודשים לפני פרוץ המשבר, שהמצרים לא יוכלו להסתכן במלחמה בחמש השנים הקרובות.
הצלחה בודדת נרשמה לזכות אמ"ן בסוף 1968, כאשר על בסיס הערכותיו החליט הרמטכ"ל בר-לב להכין את צה"ל למלחמה באביב ומלחמת ההתשה אכן פרצה כמה ימים לאחר המועד שבו נשלמו ההכנות לקראתה אבל במהלכה אמ"ן כשל כישלון חרוץ במתן התרעה על כך שבריה"מ עלולה לשגר כוחות צבא שיסייעו למצרים, ובכך תרם להיווצרות העימות המסוכן בין צה"ל לכוחות סובייטיים.
ועל הכישלון ב-1973 אין צורך להכביר מלים.
אם עד 1973 אמ"ן נטה להעריך את התפתחות האיומים הערכת חסר, אחרי אותה טראומה הוא עבר להערכת יתר. וגם לכך היה מחיר כבד.
בין סוף 1973 ל-1975 הוא הוציא כמה התרעות, בחלקן חסרות בסיס, על כוונה מצרית ו/או סורית לחדש את האש. בהמשך, הוא הוסיף להעריך כי מצרים עדיין אינה בשלה לשלום ותרם לאי-מוכנות של מקבלי ההחלטות (בראש ובראשונה הרמטכ"ל מוטה גור) ליוזמת השלום של סאדאת ב-1977.
הערכות אמ"ן היו הבסיס העיקרי לגיבוש תפישת איום "החזית המזרחית" ולמשאבים האדירים שישראל השקיעה בבניית האמצעים להתמודדות אתו. בסופו של דבר, עם פרוץ מלחמת איראן-עיראק ב-1980, כשהתברר שהחזית קורסת, הוחלף איום "החזית המזרחית" באיום "האיזון האסטרטגי" של סוריה, שגם בו לא היה הרבה ממש.
ב-1987 התברר שאמ"ן לא זיהה בצורה נכונה את ההתפתחויות בשטחים והתוצאה היתה (אף כי אמ"ן לא אחראי לכך בלעדית) הפתעה מעצם פרוץ האינתיפאדה.
בסוף שנות ה-80 כשל הארגון בזיהוי בניין יכולת גרעינית בעיראק וב-1990 הוא לא התריע על פלישת עיראק לכוויית.
לאורך שנות ה-90 מנעו ההערכות האפוקליפטיות והנחרצות של אמ"ן נסיגה מאזור הביטחון של לבנון. בדיעבד התברר שלא היה להן בסיס ודם רב שולם על כך, כנראה שלא לצורך.
וההערכה, מבית מדרשו של עמוס גלעד, בדבר תפקידו השטני של ערפאת בליבוי וניהול האינתיפאדה השנייה נתנה את נקודת המשען המודיעינית לעיצוב מדיניותה הכושלת של ישראל בארבע שנות העימות. כיום כבר הולך ונעשה ברור שניתן היה לפעול אחרת. בעבור אלפי ההרוגים, הפצועים והנכים בשני הצדדים - רבים מהם ללא עוול בכפם - ההכרה הזאת מגיעה מאוחר מדי.
ישראל ממשיכה לחיות בסביבה אסטרטגית בלתי יציבה. ביטחונה וביטחון אזרחיה יהיה תלוי גם בעתיד בהערכות המודיעין האסטרטגיות. הרקורד של אמ"ן בתחום זה הוא כל כך עלוב עד שלא משנה מה הן הסיבות לכך.
המסקנה ברורה: הגיע הזמן להוציא מארגון זה את האחריות להערכת המודיעין הלאומית, להעביר אותה לגוף אזרחי, ולהותיר בידי המודיעין הצבאי את האחריות על שאר התחומים, שבהם הוא מביא דיווידנדים טובים. סביר שאם שינוי כזה היה מתחולל לפני שנים, מצבנו היום היה הרבה יותר טוב.


הכותב הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה