09-12-2005, 19:44
|
|
|
חבר מתאריך: 26.10.01
הודעות: 10,906
|
|
בתור אחד שהתאמן בג'ודו 10 שנים, אני נאלץ להסכים...
עם ההגדרה הכללית שגו'ודו היא אומנות לחימה שיותר מקורבת לספורט-תחרותי מאשר להגנה עצמית אמיתית. ובכל אופן,היא כן עוזרות במקרים שנדרשת בהן "הגנה עצמית". זה נכון שג'ודו הוא לא מכות נטו כמו חלק מאומניות הלחימה האחרות, והחשיבה בו היא לא פציעה של היריב אלא ניטרול שלו. כמו שאמרו כאן קודם, הרבה דברים מסוכנים הוצאו מהג'ודו על מנת לפצוע פציעות חמורות, אך דברים כמו חניקות, בריחים, ריתוקים וכו' הושארו.
מי שאמר שבג'ודו מתמקדים בעיקר בריתוק היריב, ולא חניקות\בריחים - טועה. אני לא יודע באיזה מועדון הוא התאמן, אך במועדון שאני התאמנתי בו זה היה חלק מרכזי.
גו'ודו, אם נמצאים במועדון טוב, משנה את האדם מקצה לקצה. אין לי ספק שבלי 10 שנות האימון שלי בג'ודו, הייתי היום בנאדם אחר לגמרי. אני לא יודע אם זה ככה בכל אומנות לחימה, אני יודע שככה זה היה אצלי השאיפה להוביל ולנצח, אי-הישברות במצבים קשים, נתינה של הכל עד השניה האחרונה של הקרב, יצירתיות, התמדה, כח-רצון, עמידה מול אתגרים, אפילו חשיבה קבוצתית... הכל אלו שדברים שבאו אצלי (ואצל האנשים סביבי) מהג'ודו ולא שום דבר אחר.
בקיצור, אם אתה רוצה אומנות לחימה שלא נגמרת ב"מה עושים אם מכוונים אליך אקדח", ג'ודו זה ה-דבר.
_____________________________________
"Those are my principles, and if you don't like them... well, I have others" (Groucho Marx)
|