|
23-11-2005, 18:43
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.07.02
הודעות: 6,814
|
|
האזינו
האזינו השמיים, ואדברה; {ס} ותשמע הארץ, אמרי-פי. {ר}
ב יערוף כמטר לקחי, {ס} תיזל כטל אמרתי, {ר}
כשעירים עלי-דשא, {ס} וכרביבים עלי-עשב. {ר}
ג כי שם יהוה, אקרא: {ס} הבו גודל, לאלוהינו. {ר}
ד הצור תמים פועלו, {ס} כי כל-דרכיו משפט: {ר}
אל אמונה ואין עוול, {ס} צדיק וישר הוא. {ר}
ה שיחת לו לא, בניו מומם: {ס} דור עיקש, ופתלתול. {ר}
ו ה ליהוה, תגמלו-זאת-- {ס} עם נבל, ולא חכם: {ר}
הלוא-הוא אביך קנך, {ס} הוא עשך ויכוננך. {ר}
ז זכור ימות עולם, בינו שנות דור-ודור; {ס} שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך. {ר}
ח בהנחל עליון גויים, {ס} בהפרידו בני אדם; {ר}
יצב גבולות עמים, {ס} למספר בני ישראל. {ר}
ט כי חלק יהוה, עמו: {ס} יעקוב, חבל נחלתו. {ר}
י ימצאהו בארץ מדבר, {ס} ובתוהו ילל ישימון; {ר}
יסובבנהו, יבוננהו-- {ס} ייצרנהו, כאישון עינו. {ר}
יא כנשר יעיר קינו, על-גוזליו ירחף; {ס} יפרוש כנפיו ייקחהו, יישאהו על-אברתו. {ר}
יב יהוה, בדד ינחנו; {ס} ואין עימו, אל נכר. {ר}
יג ירכיבהו על-במותי ארץ, {ס} ויאכל תנובות שדיי; {ר}
ויניקהו דבש מסלע, {ס} ושמן מחלמיש צור. {ר}
יד חמאת בקר וחלב צאן, {ס} עם-חלב כרים ואילים {ר}
בני-בשן ועתודים, {ס} עם-חלב, כליות חיטה; {ר}
ודם-ענב, תשתה-חמר. {ס} טו וישמן ישורון ויבעט, {ר}
שמנת עבית כשית; {ס} וייטוש אלוה עשהו, {ר}
וינבל צור ישועתו. {ס} טז יקניאוהו, בזרים; {ר}
בתועבות, יכעיסוהו. {ס} יז יזבחו, לשדים לא אלוה-- {ר}
אלוהים, לא ידעום; {ס} חדשים מקרוב באו, {ר}
לא שערום אבותיכם. {ס} יח צור ילדך, תשי; {ר}
ותשכח, אל מחוללך. {ס} יט וירא יהוה, וינאץ, {ר}
מכעס בניו, ובנותיו. {ס} כ ויאמר, אסתירה פניי מהם-- {ר}
אראה, מה אחריתם: {ס} כי דור תהפוכות המה, {ר}
בנים לא-אמון בם. {ס} כא הם קינאוני בלא-אל, {ר}
כיעסוני בהבליהם; {ס} ואני אקניאם בלא-עם, {ר}
בגוי נבל אכעיסם. {ס} כב כי-אש קדחה באפי, {ר}
ותיקד עד-שאול תחתית; {ס} ותאכל ארץ ויבולה, {ר}
ותלהט מוסדי הרים. {ס} כג אספה עלימו, רעות; {ר}
חיציי, אכלה-בם. {ס} כד מזי רעב ולחומי רשף, {ר}
וקטב מרירי; {ס} ושן-בהמות, אשלח-בם, {ר}
עם-חמת, זוחלי עפר. {ס} כה מחוץ, תשכל-חרב, ומחדרים, אימה; גם-בחור, {ר}
גם-בתולה--יונק, עם-איש שיבה. {ס} כו אמרתי, אפאיהם; {ר}
אשביתה מאנוש, זכרם. {ס} כז לולי, כעס אויב אגור-- {ר}
פן-ינכרו, צרימו: {ס} פן-יאמרו ידנו רמה, {ר}
ולא יהוה פעל כל-זאת. {ס} כח כי-גוי אובד עצות, המה; {ר}
ואין בהם, תבונה. {ס} כט לו חכמו, ישכילו זאת; {ר}
יבינו, לאחריתם. {ס} ל איכה ירדוף אחד, אלף, {ר}
ושניים, יניסו רבבה: {ס} אם-לא כי-צורם מכרם, {ר}
ויהוה הסגירם. {ס} לא כי לא כצורנו, צורם; {ר}
ואויבינו, פלילים. {ס} לב כי-מגפן סדום גפנם, {ר}
ומשדמות עמורה: {ס} ענבימו, עינבי-ראש-- {ר}
אשכלות מרורות, למו. {ס} לג חמת תנינים, יינם; {ר}
וראש פתנים, אכזר. {ס} לד הלוא-הוא, כמוס עימדי; {ר}
חתום, באוצרותיי. {ס} לה לי נקם ושילם, {ר}
לעת תמוט רגלם: {ס} כי קרוב יום אידם, {ר}
וחש עתידות למו. {ס} לו כי-ידין יהוה עמו, {ר}
ועל-עבדיו יתנחם: {ס} כי יראה כי-אזלת יד, {ר}
ואפס עצור ועזוב. {ס} לז ואמר, אי אלוהימו-- {ר}
צור, חסייו בו. {ס} לח אשר חלב זבחימו יאכלו, {ר}
ישתו יין נסיכם; {ס} יקומו, ויעזרוכם-- {ר}
יהי עליכם, סתרה. {ס} לט ראו עתה, כי אני אני הוא, {ר}
ואין אלוהים, עימדי: {ס} אני אמית ואחייה, {ר}
מחצתי ואני ארפא, {ס} ואין מידי, מציל. {ר}
מ כי-אשא אל-שמיים, ידי; {ס} ואמרתי, חי אנוכי לעולם. {ר}
מא אם-שנותי ברק חרבי, {ס} ותאחז במשפט ידי; {ר}
אשיב נקם לצריי, {ס} ולמשנאיי אשלם. {ר}
מב אשכיר חיציי מדם, {ס} וחרבי תאכל בשר; {ר}
מדם חלל ושביה, {ס} מראש פרעות אויב. {ר}
מג הרנינו גויים עמו, {ס} כי דם-עבדיו ייקום; {ר}
ונקם ישיב לצריו, {ס} וכיפר אדמתו עמו. {ר}
לירי כזה
_____________________________________
|
|