חנוכה בסיום לימי התשובה והכנה לימי השובבים
חג החנוכה הוא הסיום הסופי של ימי התשובה בהם ניתנים אפשרות וסיכוי תשובה למי שח"ו נחתם לרעה ונשלחו פתקותיו בהושענא רבא, ולכן החיתום הסופי הוא ב"זאת חנוכה", וכל מה שנקצב בתשרי מתחיל לרדת השפעתו בחנוכה, דהיינו אפשר לראות את כל מערכת החגים מראש השנה ועד חנוכה כמערכת אחת הדומה לתפילת י"ח, שעפ"י דברי האריז"ל (וכמורחב בספרי גנזי ארמוני על תפילת י"ח עייש"ב) בתפילת י"ח עד המילה באהבה אנו עוסקים בבחינת האחור, במילה "באהבה" אנו עושים את הנסירה, ומן המילה "באהבה" עד "שים שלום" אנו עוסקים בבחינת הפנים, ו"שים שלום" הוא בבחינת הזיווג בתפילה, ואז בנפילת אפיים אנו יורדים עם האורות שהשגנו בזיווג עד תחתית עולם העשיה על מנת לברר בירורים, כך הוא במועדים : מאלול ועד ראש השנה הוא בבחינת אחור, מראש השנה ועד יום הכיפורים הוא בבחינת הנסירה, חג הסוכות הוא בבחינת פנים בפנים, ושמיני עצרת הוא בבחינת הזיווג, וחנוכה הוא בבחינת נפילת אפיים .

חנוכה בסוד בניית הכלים
הסוד הגדול של חנוכה הוא סוד בניית הכלים, כלי שנבנה אינו יכול לקבל בתחילה את כל האור בגלל חולשתו ולכן צריך הדרגה, אי לכך לפי שיטתו של הלל שאנו הולכים ומוסיפים בבחינת מטי ולא מטי כמו בעולם העקודים שהאורות יוצאים ונכנסים כדי לתת לכלי את האפשרות להתרגל לעוצמה יותר גדולה של אור, בעולם העקודים נבנה בחינת הכלים ולכן חנוכה שהוא בסוד הזה הוא הכנה של הכלים להשגה והעשייה הרוחנית שלנו לכל השנה כולה, והוא בסוד מטי ולא מטי, שביום הראשון מדליקים נר אחד והוא כבה, וביום השני מדליקים שניים והם כבים והכל כשיטת הלל מוסיף והולך ובונה את בחינת הכלי שיוכל לקבל אורות חזקים ומעולים לכל השנה כולה.
ולבאר יותר הרי הכלי והאור הם הופכיים זה לזה בתכליתם, כמו השלהבת והנר, שהשלהבת מכלה את הנר, ולכן כדי שתהיה תוחלת ארוכה לכלי יש צורך שיפרדו האורות מהכלים ואח"כ יחזרו כמו הצורך של אדם לישון כדי להפריד את הגוף מהנשמה לזמן קצר שאח"כ יוכלו להתחדש ביתר תעצומות, כך נראה בחוש שהאדם עיקר חיותו ע"י הנשימה הנכנסת לריאות ומקררת את חום הלב, וגורמת שהדם יסובב בכל הגוף ברצוא ושוב עם מלאי חמצן חדש לתאים, ודו תחמוצת הפחמן מן התאים לראות, ואח"כ נושף ומוציא את הרוח מן הפה לחוץ, בבחינת רצוא ושוב, וכך מתחדש גוף האדם, בסוד "כל הנשמה תהלל יה" - על כל נשימה ונשימה תהלל יה. ושורש הדברים כאצור ממה שבשורש יצירת הכלים היה האור מטי ולא מטי, כדי שתהיה התעבות ויצירת הכלים וכדי שלא ישברו. ואכן על סגולתו של חג החנוכה כחג משפחתי המלכד את המשפחה ומחזק את יסודותיה, אין צורך להרחיב וגם מבחינת הקהילה זהו זמן של התכנסות והתלכדות שנותנים תוצאותיהם לכל השנה כולה.
שמונת ימי חנוכה כנגד הימים החשובים של החגים ולכן מתגלה בהם י"ג מידות הרחמים
כיון שחנוכה הוא החיתום הסופי של כל העבודה שנעשתה בתשרי לכן ימי החנוכה הם שמונה כנגד שמונה ימים גדולים שיש לנו בחודש תשרי והם שני ימי ראש השנה, שבת תשובה, ערב יום הכיפורים, יום כיפור, יום א' של סוכות, הושענא רבא, שמיני עצרת.
ואם כן ימי החנוכה תכליתם גם לגרום שכל העבודה הרוחנית שאדם בנה בחודש תשרי תבנה קבע לכל השנה בימי החנוכה. והרמז לכך הוא הארת י"ג מידות הרחמים המאירה בחנוכה כפי שרומז האריז"ל (והרחבנו בכך בשיעור בפרשת וישב) שברכה ראשונה להדליק נר חנוכה יש בה י"ג תיבות שבכל תיבה אנו מכוונים אחת ממידות הרחמים כפי שהיא נכללת במידה של אותו היום דהיינו ביום ראשון מידת "אל" שכל י"ג המידות מאירים בתוכה ביום שני רחום וכיו"ב.
ביום השמיני שמאיר תיקון נוצר חסד מכונים שכל יתר ה' התיקונים הנותרים (דהיינו לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה) נכללים איתו.
סוד שם נח"ל
וכן מאיר בחנוכה השם הקדוש נח"ל היוצא מראשי תיבות להדליק נר חנוכה וזה סוד: "מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש". שהשם נח"ל מתעורר וממשיך השפע מלמעלה מבחי' י"ג מכילין דרחמי נוצר חסד לאלפים. ואכן כמו שי"ג מידות רחמים אנו מרבים לומר בחודש אלול בסליחות ובראש השנה וביום הושענא רבה שהם ימי תשובה וחתימה, כך בחנוכה שזה סיום ימי התשובה כפי שביארנו מכוונים בי"ג מידות הרחמים. שם נח"ל כותב הרמ"ז ("שורשי השמות אות נ') שכוחו ללסטים הרודפים אחריך, בנחל הראשון שתפגע מלא חופניך מים ואמור "נוצר חסד לאלפים" ותזכור שם נח"ל, ואח"כ תאמר "מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש", ותשתה ממים שבידך ודי בטיפה אחת וזרוק המים הנזכרים אחריךותנצל.
ונראה לי לבאר זאת בדרך עבודה, שאין לסטים מזוין קשה יותר מאשר יצר הרע שאורב לאדם כל ימיו, וכשהאדם מרגיש שלסטים זה רודף אחריו בנחל הראשון שיפגוש, שהוא בתי מדרשות, ימלא חופניו מים, אין מים אלא תורה, וכוחה של תורה להציל אפילו טיפה אחת אמיתית. ויזרוק הלימוד שלמד לאחוריו דהיינו יזכה את הרבים, וינצל.
עוד מבואר בדברי האריז"ל כי שם נח"ל סגולתו לברר ניצוצות קדושה בעומק הקליפה כפי שכתוב ב"שער הכוונות" (דרושי תפילת השחר דרוש א) וזת"ד: והנה ב"ן ול"ו גימטריא נח"ל שהוא ראשי תיבות "נפשינו חכתה לה'"(בתפילת "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע" בשחרית מיד אחרי "הודו" שענינה לברר את ניצוצי הקדושה מתוך קליפת העשיה הקשה ביותר ולכן מכוונים בעשרה הרוגי מלוכה שהוצרכו ליהרג כדי שיוכלו ישראל ללקוט אותם הניצוצות שבעשיה מיום שנהרגו עד ביאת המשיח)..הנה כונתינו עתה היא שעל יד תפלתינו להעלות העולמות ולכלול אותם עד עולם האצילות וללקט כל ניצוצות הקדושה שנתפזרו ונתערבו בין קליפות ג' עולמות בי"ע ולהעלותם למעלה באצילות וללקט הנשמות והניצוצות של המלכים שמתו ואלו הניצוצות המתלקטות נעשה אח"כ בחי' מ"ן למלכות בעת נפילת אפים וה"ס הנשמות המתערבות אז ברחם הנקבה ע"י זיווג נפילת אפים. עכ"ל.
וב"שער הפסוקים" (ספר תהילים) כותב האריז"ל: וכבר ידעת, כי שם הנזכר (נח"ל), הוא נקרא נפש של מלכות. עכ"ל. וכידוע נפש הוא כח החיים הבסיסי של האדם בבחינת הדם "כי הדם הוא הנפש", ואכן נרמז סוד זה בכוונות הנח"ל שעושים ברכת להדליק נר חנוכה שנח"ל עולה שם מ"ה עם ריבוע אהיה בתוכו כך: ריבוע שם אהיה הוא א, אה, אהי, אהיה עולה כמנין (44) דם, והנה בחינת זו נכללת בתוך יוד הא ואו הא, במקום הא' שבתוך ואו כך: יוד הא וא, אה, אהי, אהיה ו הא, וזה סוד "דם האדם באדם" ועולה בגימטריא נח"ל, ועיין מש"כ בזה ב"באתי לארמוני" (מועדים עמ' רמח-רמט) ותרו"ץ. ואכן כל ענין חנוכה כידוע הוא להוריד שפע לאותם ניצוצות מרוחקים שבקליפה עד שתכלה רגל מן השוק .
ענין קריאת התורה בחנוכה
גם קריאת התוה"ק בחנוכה - קרבנות הנשיאים, קשורה לענין זה. והענין הוא שהשראת השכינה במשכן היתה גמר ותכלית יציאת מצרים, לעשות לקב"ה דירה בתחתונים וכמ"ש במדרש (ב"ר יט, ז) וזת"ד: עיקר שכינה בתחתונים היתה כיון שחטא אדם הראשון (שאכל מעץ הדעת טוב ורע וערבב את כל המציאות מטוב ורע, אזי) נסתלקה שכינה לרקיע הראשון, חטא קין (כשרצח את הבל וטמן אותו באדמה, ואמר לקב"ה: "השומר אחי אנכי") נסתלקה לרקיע השני, דור אנוש (שהחלו לעבוד עבודה זרה בסוד "אז הוחל לקרוא בשם ה'", שעשו את שם ה' חולין) לג', דור המבול (שחטאו בחמס, ובהשחתת זרעם כי השחית כל בשר דרכו על הארץ) לד', דור הפלגה (שבנו מגדל בקבלה מעשית ורצו להכריח את הקב"ה להשפיע לשפחה בישא) לה', סדומיים (שהעמידו דיינים עם חוקי סדום) לו', ומצריים (שהיו שטופי זימה ועוסקים בכישוף) בימי אברהם לז', וכנגדן עמדו ז' צדיקים ואלו הן אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה עמד אברהם והורידה לו' עמד יצחק והורידה מן ו' לה' עמד יעקב והורידה מן הה' לד' עמד לוי והורידה מן הד' לג' עמד קהת והורידה מן הג' לב' עמד עמרם והורידה מן הב' לא', עמד משה והורידה מלמעלה למטה.
והנה משה הביא לגילוי שכינה בתחתונים כמ"ש: "וַיִכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִשְכָּן", וכמו שחנוכה הוא בסוד נפילת אפיים דהיינו הורדת אורות היחוד עד קרקעית עולם העשיה, כך אנו קוראים את קרבנות הנשיאים שנמשך מירידת השכינה לשכון עם ישראל בעוה"ז.
אחרי כל גלות יש גילוי של השראת שכינה
בכל גאולה מאחת הגלויות יש אח"כ השראת שכינה. וכך היה גם בחנוכה גילוי שכינה. ולכן עשו חנוכה כמו בשעת בנין הבית. כי אחר שנטהרו מטומאת היונים היתה השראת השכינה בבית המקדש. ונאמר עוד כי מאחר שתקנו חז"ל דווקא שמונה ימים בחנוכה, ומתחיל בכ"ה בכסליו ועל ידי זה מחזקים ג' מצוות שרצו היוונים למנוע מישראל חודש שבת ומילה, ולכן לעולם יש שבת אחת בחנוכה וראש חודש טבת לעולם חל בחנוכה ויום השמיני הוא רמז לסוד המילה שנעשית בשמיני. והנה שמונה הוא מספר שהוא מעבר לטבע ורומז על התשובה שהיא מעל הטבע ולפי שבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים יכולין לעמוד לכן נגלה להם אור חדש גדול יותר ממה שהיה מקודם. ולכן עשו חינוך עתה. והנה נשאר מזה חנוכה לכל שנה ושנה שנפתחין שערי תשובה בימים האלו. ולכן המצוה על הפתח. לומר שנפתח פתח לקבל את מי שרוצה לשוב בתשובה בימים אלו ולחדש מעשיו לטובה.
חנוכה כשער לימי השובבים
מאידך חנוכה הוא השער לימי השובבים הממשמשים ובאים, בהם כידוע עם ישראל עוסק בתיקון היסוד, והחדשים שבאים חלים ימי השובבים טבת ושבט הם בסוד עיני רחל כמבואר בטבלה. חדשי הנקבה חודשי הזכר איברים בראש תשרי ניסן גולגולת חשון אייר אוזן ימין כסלו סיון אוזן שמאל טבת תמוז עין ימין שבט אב עין שמאל אדר אלול חוטם לכן נעשיית ההכנה על ידי הסתכלות בנר חנוכה "לראותם בלבד" לתקן כל אחד מה שפגם מעודו בראיית עין.
ומבאר המגיד מקוזניץ ב"עבודת ישראל" ההכנה בחנוכה על הימים הבאים אחריהם טבת ושבט שהם ימי שובבי"ם. כי תמיד צריך האדם להכין קדושה מימים טובים על ימים הנמוכים וכמ"ש בפסוק (קהלת ז, יד) "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה". וכמו שקבלנו מרבינו מורינו אלימלך זצ"ל בספרו הקדוש ("נועם אלימלך", על מה שכתוב) (ויקרא כא א) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים , שמימי מוחין דגדלות צריך להיות הכנה על יומין דמוחין דקטנות. והחדשים הנ"ל הם סוד העיינים כנודע, לכן נעשה ההכנה על פי הסתכלות בנר חנוכה לראותם בלבד לתקן כל אחד מה שפגם מעודו בראיית עין. יוצא שחנוכה הוא סוף התשובה של שנה שעברה ומאידך תחילת התשובה של השנה החדשה בתיקון היסוד כי בנין שיסודו רעוע הרי כל הבנין כולו רעוע, ואכן בימים אלו כל שנה אנו קוראים בפרשות השבוע על יוסף הצדיק – שהוא בחינת היסוד.
ראש חודש טבת חל בחנוכה בסוד "ראש פנים אכזר הלא הוא כמוס עמדי"
ויוצא חג חנוכה בכ"ה לחודש כסלו ובמהלכו תמיד יחול ראש חודש טבת בסוד(תהלים קי, ז) "מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש" – נח"ל שהוא השם הקדוש המאיר בחנוכה ראשי תיבות להדליק נר חנוכה והשם הקדוש הזה מאיר את הדרך – מקום הקליפות, ועל כן ירים גם את ראש הקליפה ויכמסה בקדושה, וליתר ביאור, הנה מה שנכנס ראש חודש טבת תמיד בתוך ימי חנוכה הוא משום שחודש זה הוא בשליטה של עשו, שעשו קיבל לחלקו את טבת שבט ותמוז אב (וכפי שנראה בטבלה לעיל אלו הם ד' חדשים שקשורים לסוד העיניים של הזכר ושל הנקבה שעיקר השבירה היא באורות העיניים כנודע בסוד "עיני עיני יורדה מים" תמוז ואב היתה השבירה של עם ישראל בחרבן בית המקדש, וטבת ושבט שאלו הם ימי השובבים אלמלא התיקון הוא השבירה הפרטית של כאו"א בבחינת פגם הראות ועוון הברית). והנה תוקפו הוא בתחילתו "וראש פתנים אכזר" (דברים לב, לג-לד) "הלא הוא כמוס עמדי", שנתפס ראשו בתוך ימי חנוכה שהם ימי הגאולה וישועה ועי"כ לא יהיה לו כח אח"כ לעשות רע ח"ו כי כבר נתפס בראשו. וזה שנמחץ ראשו של עשו ונפל במערת המכפלה הוא כמו שנתבאר כי בהיות "ראש פתנים אכזר" לכך תופסין בראשו "הלא הוא כמוס עמדי" לבל יוכל שאת ולהרים ראשו להרע ח"ו לישראל.
היות וחנוכה הם ימי תשובה – קלה בהם התשובה
אמרו חז"ל (שבת כ"א) "פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה", כי הנה מתנה טובה שבבית גנזי השם נתנה לנו את השבת לקרב האדם אל בוראו כי שומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כדכתיב "שומר שבת מחללו", אל תקרי מחללו אלא מחל לו, רק שקשה עליו על האדם ליכנוס בתוך קדושת שבת כי היא רמה ונשאת והיא השם של קודשא בריך הוא, ואיך יכול אדם להתקרב אל מקום גבוה ורם כזה, אך בחנוכה כביכול השם מוריד את עצמו למטה מעשרה אל אדם (שהרי מצות הדלקת הנר מתחת עשרה טפחים למקום שלא ירדה שכינה מעולם) לקרבו וזהו "פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה" כי כמו שבנר נותנין לתוכו פתילה וממלאין אותה בשמן ומדליקו כמו כן האדם הוא פתילה ושמן הוא החכמה שה' ממלא באדם ומדליקו להיות מאיר במעשיו ובעבודתו את ה', והנה הפתילות הם בני אדם שאין נדלקין בשבת שהאור אינו נאחז בהם מחמת שהם פתילות לא טובות והאור מסוכסכת בהם ואי אפשר שיאחז בהם האור, אבל בחנוכה מדליקין בפתילות אשר לא טובות, כי השם כביכול בעצמו מוריד את עצמו אל האדם ומאחיז בו את האור להדליקו ולשוב ולחזור אל השם ולעובדו בהתלהבות ובשכל גדול כנ"ל וזה נעשה בכל שנה בבוא הזמן של מצות נר חנוכה.
חנוכה – סגולה לשריפת המחשבות הזרות
היות וחנוכה הם ימי תשובה כתוב בספרים הקדושים כי חנוכה מסוגלת לשריפת המחשבות הזרות, כמ"ש: ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור, דהיינו ששם את נר החנוכה ברשות הרבים ועבר גמל טעון פשתן ונדלק, לרבי יהודה פטור בעל הנר כי דרכם של ישראל לשים נרות חנוכה ברשות הרבים ועשה זאת ברשות חכמים ובזמן חנוכה חובת בעל הגמל להיזהר וכתב המאירי (שבת כא הניח החנוני את נרו מבחוץ חנוני חייב ואפילו בנר חנוכה, שאף העושים ברשות צריכים ליזהר שלא להזיק וכמו שאמרו באלו שפותקין ביבותיהן בימות הגשמים שאף על פי שברשות הם עושים אם הזיקו חייב לשלם ואין חילוק בין רשות גמור לרשות של מצוה, ומה שאמר ר' יהודה בנר חנוכה פטור אין הלכה כן. עכל"ל. וחכמים אומרין בין כך ובין כך חייב. ודברי חכמים כפטיש יפוצץ סלע, ובכל מילה מוחבאים סודות עליונים ונראה לומר שע"י נר חנוכה יכולין להפטר ממחשבות זרות ולכן רבי יהודה פוטר מלשון להפטר דנקט דרכו של יהודה בן יעקב שאמר על תמר (רמז למרירות מחשבות הזרות לעובד ה' ועוד תמר עולה בגימטריא "שמן נר") "הוציאוה ותשרף" (ונתכוון לשורפה ברחובה של עיר כדי שיתפרסם הדבר, להראות לכל באי עולם שיש דין ויש דיין, ולמען ישמעו ויראו. וזוהי גם מצוות פרסומי ניסא שבחנוכה, להודיע לרבים שיש מנהיג לבירה, ומנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים. ועשה לעמו ניסים ונפלאות בימים ההם בזמן הזה) וחכמים שאמרו חייב, פירושו של דבר שחייבים לשרוף את המחשבות הזרות אפילו אם זה תלוי בתשלום נזק. רבי יהודה סובר שעל ידי חנוכה עושים מרשות הרבים רשות היחיד (כיון שהיונים פרצו פרצות בבית המקדש ורצו לעשות מרשות היחיד רשות הרבים ולכן על ידי נר חנוכה עושים התגלות הקדושה גם לרשות הרבים. ועוד שהיונים רצו לערב פסולת לתוך רשות היחיד ועתה להיפך, יכולים לעשות מרשות הרבים רשות היחיד) ואילו חכמים סברו שזו היא עבודת משיח לעשות מרשות הרבים רשות היחיד.
ובוודאי שלא סתם דובר על גמל ופשתנו שהרי יכלה גמרא לנקוט בחמור או סוס וכיו"ב וראה מה שכתבנו לעיל במאמר "הנה גמלים באים" ובסוד "ותפול רבקה מעל הגמל" ב"באתי לארמוני" ח"א שגמל הוא רמז לנחש הקדמוני שהיה לו דמות גמל לפני שקצצו את רגליו ככתוב בזוה"ק, וכיון שרבקה היא גלגול חוה ואדה"ר התגלגל ביצחק, הנה הגמל דייקא שהוא רמז לסט"א הוא שמביא ארת רבקה ליצחק לרמז על מאמר חז"ל (סנהדרין נט דתניא רבי שמעון בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא (לא) נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים טובים ואבנים טובות ומרגליות ולא עוד אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו ומוציא בה עפר לגנתו ולחורבתו. עכ"ל. ואילו פשתן כידוע היה קרבנו של קין שהביא מן הגרוע שבפירות האדמה – מין שמכחיש את האדמה, ולכן לא שעה הקב"ה לקרבנו, וזה הסוד מה שנר חנוכה שהושם ברשות הרבים ששורף גמל עם מטען פשתנו, פטור, שכן נר חנוכה סגולתו ששורף מחשבות זרות כנגד שריפת הגמל וכולנו מהדרין מן המהדרין במצות דרבנן רמז לשריפת הפשתן שהוא מן הגרוע.
והנה חנוכה יוצא ג' חדשים אחר הימים הנוראים וג' חדשים קודם ניסן זמן גאולת הנפש, ובדיקת חמץ, ועתה הזמן הוציאוה ותשרף המחשבות הזרות וזוכין לטהרת הנפש.
חנוכה – תיקון הראיה והשמיעה
התיקון שעליו סובב כל מבנה האדם הוא ראיה ושמיעה ותיקון הברית, והוא סוד מה שנתן ה' יתברך לאברהם שליטה על ב' העיניים ב' אזניים וראש הגויה כדברי הגמרא (נדרים לב) בתחלה המליכו הקב"ה על רמ"ג אברים ולבסוף על רמ"ח ואלו הן ב' עינים ב' אזנים וראש הגויה. ופירש החזקוני (בראשית יב ב) שבתחילה היה אברהם חסר ה' דברים עינים, אזנים וראש הגויה כמו שאמרו רבותינו. והוסיף לו הקב"ה אות ה"א בשמו כנגד חמשה ענינים שנשלם בם. ועל העיניים אמרו חז"ל: סומא חשוב כמת. ועל האזניים חרשו משלם דמי כולו. כי הן עיקר כליו ובהם יתקשר אל עולם הרחב העומד חוצה לו. והן ארבע, כי לעומת ראיית עינו תשמש השגת שכלו כראיית עין רוחנית. ולעומת שמיעת אזנו, תקלוט נפשו מה שהוא למעלה מגדר השגתו וחוץ לגבול תפיסתו. והיינו ב' בחי' דהשגה ואמונה או במלים אחרות אמת ואמונה.
כח העין שרשו עמוק בעצמות כוחות הנפש, לכן במדה והנפש מטוהרה ומתוקנת אדם זכה לראיחה זכה ולתפישה שכלית גדולה, כמו למשל ראיית עין נשמתו של העובר טרם התלבשותה בגוף העכור דעולם הזה, אז רואה היא מסוף העולם ועד סופו כמ"ש חז"ל, עובר, נר דלוק על ראשו וצופה מסוף העולם ועד סופו. אבל אחרי התלבשותה, כח ראייה זה יורד פלאים עד שאדרבא נעשה לסבה וגורם עקרי לכל טעות, קלקול וכשלון. לכן בחטא הראשון מה כתיב "ותרא האשה". ואז כל ראייתה למטרה נשגבה, כמש"כ, "כי טוב העץ למאכל", דהיינו לתפיסה שכלית המכונה אכילה, כמ"ש ביחזקאל, "אכול את המגילה הזאת". כי כל השגה היא בגדר כניסת הדבר בגוף המשיג, בחינת אכילה ממש, ככתוב בדוד המע"ה, "ותורתך בתוך מעי", דייקא. זהו מה שמפורש אחרי כן, "כי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל". אלא ששאיפה להשכלה זו בהעדר שמיעת מצותו ית' היתה, לכן סופה לרדת פלאים ולההפך לשאיפה גשמית ולתאוה בהמית, שנאמר: "ואל אישך תשוקתך".
ומה שקרה לאדם ולחוה דוגמה היא למה שאנחנו רואים יום יום בעולמנו זה, אשר כל חקירות אנוש ותחבולותיו למיניהם בראשית כל, אל גבהי מרומים מכוונות, ולשם השכלה מוחלטת בלבד. אבל סרות מהר מן הדרך הטהורה זו לרדת אל העולם השפל של רדיפת המותרות למען הרבות להם התאוה הבהמית ללא רסן וללא גבול, ולבסוף - למות תוצאות. כי פריין המר, פרי ראש ולענה, פירוד ושנאה, ואיש את רעהו יהרוגו בשיטות מחודשות ומפליאות לא שערום אבותינו , כי מלאה הארץ חמס עד אפס מקום.
ושורש הדברים למעלה למעלה מבואר בכתבי האריז"ל בסוד התוהו והשבירה אשר היה בבחינת אור העינים בהעדר אור האוזן. ובמילים פשוטות נבין כי כל בטול שבירה ופגם סבתו העדר ראיה פנימית המכונה אוזן, והוא דרגא דאמונה, ולעומתו תגבורת ראיה חיצונית, בחינת חקירת שכל אנושי גרידא, אבל בתקון נאמר, "שמעו ותחי נפשכם", ואומר, "וצדיק באמונתו יחיה", בשמיעתו ובאמונתו דייקא, לא בראייתו ולא בחקירתו: כדי לתקן ראייתנו הלקויה, ראיה החיצונית דעולם הזה, עלמא דשקרא, לטהרה ולהעלותה אל ראית האמת, ראיה הפנימית דעולם הבא, ניתנה לנו עצה מגדול העצה ורב העליליה על ידי נביאו הנאמן, באמרו, "שאו מרום עיניכם", היא היא הרמוזה בראשי תיבות שמע, וסמוך לו "וראו מי ברא אלה". והיא להתבטל כליל אל שמיעתנו, כמובן שמיעת דברי אלהים חיים, אשר על ידה ישיג האדם ראיה שלמה, ולכן, סופי התיבות "שאו מרום עיניכם" ומ"ם בגימטריא אלהים, כי בזה נוכל להנצל מן הכשלון האיום של אבינו הראשון שנמשך אחר עיניו. ויען נסגרה לפנינו דרך עץ החיים וא"א להשיג את אור האמת בעין ובהשגה ברורה, נותרה לנו רק דרך אחת היא דרך האמונה הטהורה כי היא החלון הפתוח לרווחה אל עולם העליון. ומה שעינינו לא תצלחנה לראות ושכלנו לא ישמח להשיג, בהקשבת אזננו אל דברי אלהים חיים, דברי תורתינו הקדושה.
לכן באמרנו "שמע ישראל", סוגרים את העינים בידים, כי רצוננו לא לראות, בעינינו החיצוניות, למען לא להכשל, רק לשמוע אליו ית' היא היא הראיה האמיתית הפנימית כנזכר למעלה. לכן שמונת ימי חנוכה בחי' חנוך אל התקון המקווה, והיות עיקרו תקון הראיה (כי בחנוכה מתגלה אור הגנוז כפי שהרחבנו בשיעורים קודמים בסוד הל"ו נרות), לכן עיקר המצוה "לראותם בלבד", ובעת החשיכה (שחושך רומז אל גלות יין כמאמר חז"ל וחושך זו יון) ודווקא אז יש לראותם בלבד כביכול בדרך צחות שיש לראותם בלבד (שהם מסמלים את אור היהדות ואת אור חכמי ישראל שלימדונו להיות מהדרין מן המהדרין במצוות דרבנן) ולא את החושך (המסמל את תרבות יון שסימאו עיניהם של ישראל, ועד היום מסמאת תרבות יון הארורה את עיני ישראל, כל משחקי הכדורדל כדורסל אולמפידות וכו' הכל מבית מדרשם של חכמי יון). ועוד מצות חנוכה גופא נלמדת מן השמועה כדרשת חז"ל מפסוק "שאל אביך ויגדך" ומפסוק לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". ורמז נפלא כי ראיה שמיעה עולה בגימטריא חנוכה במלואה כזה, חית נון וו כף הא = 642= ראיה + שמיעה 216+425=641 ע"ה. שיש בחנוכה מצות ראיה של הנרות ומצות שמיעה של אמירת ההלל וזה גם הגימטריא של מרכבה שלמה, וכן אברהם יצחק יעקב דוד בגימטריא תרמ"ב, נוטריקון תשע מאות רכב ברזל של סיסרא ובזה מתקשר חנוכה לפורים שעליו כתבנו בסוד פורים מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ומנו רבי שמואל בן שילת.וכידוע גם מבני בניו של סיסרא לימדו תורה בבני ברק ומנו רבי עקיבא.
שליפת הניצוץ הקדוש מסיסרא
והנה בספרי ("כגבר יאזור חלציו" פרק ג' עמ' קנ) הרחבנו בלשון הגמרא (סנהדרין צו) "מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים", ובגמרא (הוריות י') כתוב: "ומנו רבי עקיבא", ומבואר בכתבי האריז"ל ובכתבי הרמ"ע מפאנו (חיקור הדין ח"ה פי"א) כי זהו רבי עקיבא (וראה שם באורך איך עברה הנשמה היקרה הזו מסיסרא ליעל).
וכך כותב התנ"ך (שופטים ד ב) "וַיִּמְכְּרֵם יְהֹוָה בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵב בַּחֲרֹשֶת הַגּוֹיִם, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה כִּי תְּשַע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְרִים שָנָה".
ונלע"ד שכאן נרמז הגילוי הגדול שדווקא מהרשעים הגדולים (כמו סיסרא וכמו המן שמזרעו יצא רבי שמואל בר שילת כמו שהרחבנו בסוד פורים ב"באתי לארמוני" ח"ב פרשת תצוה ב"סוד רבי שמואל בר שילת מבני בניו של המן)) יוצאים ניצוצות קדושה המחזקים את עם ישראל.
"וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי כִּי שָלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי: וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא".
. ומתקשרים הדברים עוד אל חנוכה עפ"י מש"כ הרמ"ע מפאנו (גלגולי נשמות - אות י) וזת"ד: יהודית היא (גלגול) יעל, היא חתכה ראש אויב, כי הנה גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, להתיש כחו נתכוונה לבא עליה אבל היא לא נהנתה, כי טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים, עכ"ז תקנה יהודית יותר, כי לא רצתה לשכב עמו וחתכה ראשו מקודם, והיא נתנה לו חלב כדי שירדם, וכן היא עשתה לו מאכל גבינה. עכ"ל.
יציאת יעל לקראתו, היא בסוד החכמה, שיצאה לאה לקראת יעקב (בראשית ל טז), ויצא ממנה אז יששכר (בראשית ל יח), כן גם כן ביציאה זו שיצאה יעל לקראת סיסרא, יצא ממנה רבי עקיבא, שהוא היה מבני יששכר יודעי בינה לעתים (דברי הימים א' יב לב). לכן אמר רבי עקיבא "כשהייתי עם הארץ, אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור" (פסחים מ"ט, בסוד יששכר חמור גרם (בראשית מט יד).
כך גם יצאה יהודית לקראת הצורר אליפורני כמ"ש (מדרש מעשה יהודית) ותצא יהודית מן העיר היא ואמתה, ויהי כאשר ירדו מן ההר בעת עלות השחר, פגעו בה משומרי המלך אליפורני, ויתפשוה לאמור, מאין באת ואנא תלכי? ותאמר אליהם יהודית מבנות העברים אנכי ואברח בהחבא מאיתם, כי ידעתי כי ימסרו בידכם ולכן חשבתי אצלי לאמור: אלכה נא לי לפני המלך אליפורני לגלות לו סודות עם היהודים, ולהורות לאנשי הצבא את הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשו ללכוד את העיר ולתפשה ולא יפול ממחנהו עד אחד....ויביאו אותה למלך, ןמיד כאשר באתה לפניו נשא המלך את עיניו, וירא את יופיה וזיו הדרה, ותבער בו אש החשק והתאוה אליה, ויחלה המלך מחולי החשק.
וממשיכה התוה"ק בענין יעל וסיסרא "וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּמִיכָה". "ותכסהו בשמיכה", בשביל מה היה צריך התנ"ך לציין זאת? והרי קרה שם גם מעשה אונס ואמר ר' יהודא חזרנו על כל המקומות ולא מצינו עוד מלת שמיכה, אבל אמר הקב"ה: שמי כה מעיד עליה שנתכוונה לשם שמים (כדאיתא במדרש ילקו"ש שופטים רמז מ"ד), והנה על פי הסוד יש פה רמז על רבי עקיבא שנשמתו עברה מסיסרא ליעל, וכידוע יצאה נשמתו של רבי עקיבא בקריאת שמע, שבפסוק הראשון יש כ"ה אותיות, וזה סוד שמי כ"ה. "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵתִי". צמתי כתוב חסר א', רמז לרבי עקיבא שתצא נשמתו בא' שהיא אחד, וברגע שנשמתו של רבי עקיבא תעבור מסיסרא ליעל הרי הוא איבד את זכות קיומו, ולכן צמתי חסר א' שהרגיש ולא ידע שאיבד זכות קיומו.
"וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵש פֹּה אִיש וְאָמַרְתְּ אָיִן".
ורמז עצום יש בשאלת סיסרא "היש פה איש", י"ש פ"ה בגימטריא רב"י עקיב"א, "ותאמר אין", לא אמרה בלשון לא, רק אמרה לשון דמשתמע לשני פירושים, לא בעברית, וכן בארמית ופירוש שניהם אמת, אין הניצוץ הזה עבר עדיין, אבל יעבור לאחר זמן.
"וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדַּם וַיָּעַף וַיָּמֹת".
ובענין יהודית נכתב (שם) "ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו...ותשב ותאכל, ותפתח את נאד החלב ותשת, וגם את המלך השקתה, וישמח המלך עמה מאד, וישתה יין הרבה מאד מאשר שתה כל ימי חייו. ויהי אחרי כן וילכו כל עבדי המלך איש איש אל מקומו, ויסגור סריס המלך את דלתי האוהל אשר שם יהודית עם המלך, וילך לו. ויהודית לבדה באהל ואליפורני המלך במיטתו ישן כמת.....קרבה אל העמוד אשר בראש מטתו, ושלפה חרבו של אליפורני עצמו אשר היה תלוי בעמוד....והכתה פעמים על צאורו וחתכה את ראשו...ותתן את ראש אליפורני ביד שפחתה לשום אותו באמתחתהותצאנה שתיהן יחדיו".
כתב המהרח"ו (שער הגלגולים - הקדמה לו) גם אמר לי מורי ז"ל, כי נצוצות נשמות שורש קין, היו נתונות בתוך הקליפה של סיסרא...כי לכך יעל נתנה היתד ברקתו... והנה גם נצוץ ר' עקיבא שם היה, ולכן נולד ר' עקיבא מבני בניו של סיסרא כמ"ש רז"ל. הנה בבאתי לארמוני ח"ו עמ' מ' ביארנו איך למדו מאה קולות של שופר ראש השנה מהמאה פעיות שפעתה אם סיסרא על בנה וביארנו כי יללותיה של אם סיסרא היו מצד הטומאה שלא יאבד בנה, אבל כמבואר בכתבי הרמ"ע מפאנו (עשרה מאמרות חיקור הדין ה' יא) שהיה זה גם בכי וצעקת השכינה הקדושה שלא יאבד סיסרא לפני שיעביר את שלשלת היוחסין שהייתה גנוזה בו, לשכינה אכפת מכל ניצוץ קדושה שיש בעולם בסוד "כי לא ידח ממנו נידח", ומאה קולות השופר באים להזכירנו את הצער שיש גם על הניצוץ הקדוש ברשע גדול כסיסרא, וכל שכן כשמדובר ביהודי שבוודאי יש בו נשמה בסוד "מאן דנפח מדיליה נפח", וזה סוד המאה קולות של השופר לעורר את הניצוץ הקדוש שבכל אחד ואחד להתעורר.
וכיון שחנוכה ענינו להאיר גם לניצוץ המרוחק ביותר את אור הקדושה הרי מבואר הפלא ופלא איך תשע מאות רכב ברזל נוטריקון תרמ"ב גימטריא חנוכה במילוי כאמור לקחו את סיסרא אל גורלו להפרידו מניצוצו הקדוש לעד. וזמ"ש (שופטים ה כא) "נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז". נח"ל מוזכר ג' פעמים לרמוז על כוונת נח"ל בחנוכה , שענינו לברר ניצוצות הקדושה מן הקליפה כפי שביארנו לעיל עיי"ב.
מצוות ראיה ושמיעה המתבטאות בחנוכה
עוד יש לציין כי בכל שמונת ימי חנוכה המצוה כפולה, אמירת הלל והודאה ביום והדלקת נרות בלילה. הרי בחינת קול ושמיעה ביום, ובחי' אור וראיה בלילה, שלוב מדרגות דייקא, לרמוז אל היחוד הנזכר למעלה. וזה הסוד שהחנוכיה היא בת שמונה קנים לרמז אל הבינה היא שהיא ספירה שמינית, שבה חמישים שערי בינה שגם הם בחינה שמינית כי שבע ספירות כל אחד כלול מכולם הרי 7X7 = 49 והבחינה השמינית היא שער החמישים, וידוע שהשמיעה היא בחינת הבינה, ושמן הוא תמיד מרמז אל ספירת חכמה והחכמה היא בחינת הראיה.
ולכן מצות חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק ודייקו חז"ל עד דכליא ריגלא דתרמודאי שכידוע שאלת אותו בן אדם להלל (שבת לא) מפני מה עיניהם של תרמודאין טרוטות? והשיב לו מפני שדרין בין החולות ופירש רש"י שעיניהם כהות מראות מפני החול שמנשב לעיניהם עי"ש. ומסתמא כאשר אנו רואים שעיניהם כהות מראות פנימיות הענין מרמז שהם מעולמות נמוכים אשר טח עיניהם מראות להביט בקדושה. והטעם שדרין בין החולות מחמת שהם בעולם הנקרא רשות הרבים וטורי דפרודא ומכונה בלשון חו"ל, כי החול אין לו דיבוק וקיבוץ יחד ומתפרד תמיד כל גרגיר מרעהו, לכן בחנוכה אחרי אשר עיקר הכוונה להמשיך האור למטה דהיינו להאיר לההולכים בחושך ולהעולמות הנמוכים לפקוח עינים עורות המה יביטו ויראו כי ה' יוצרם. וזה שאמר עד שתכלה ריגלא דתרמודאי.(כפי שהרחבתי בספרי באתי לארמוני חלק מועדים חנוכה).
מזוזה ימין חנוכיה שמאל ראשי תיבות משיח
כותבת הגמרא (שבת כב) אמר רבה נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח והיכא מנח ליה רב אחא בריה דרבא אמר מימין רב שמואל מדפתי אמר משמאל והילכתא משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין עכל"ל.
והסוד הגדול מזוזה ימין ראשי תיבות מ"י, ואילו חנוכיה שמאל ראשי תיבות ח"ש ושניהם יחד ראשי תיבות משי"ח, וסופי תיבות נהל"ה עולה 90 ועה"כ עולה 91 שהוא יחוד הויה אדנ"י, ואותיות אמצעיות זז מי נוכי מא שעולה דוד (14) גן עדן (177) אלא שיש ריחוק בין מזוזה ימין לבין חנוכיה שמאל, כי זו בצד ימין וזו בצד שמאל ולכן מנהג ישראל תורה שהעניים מסבבים את הפתחים בחנוכה כי כבר אמרו חז"ל (ב"ב י) "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה".
נמצא כי כשהעני עומד על הפתח ובעל הבית נותן לו צדקה הנה גדולה מצות הצדקה שמקרבת את הגאולה ומתקרב הימין עם השמאל ונעשה מזה מזוזה ימין חנוכיה שמאל ראשי תיבות משי"ח. סופי תיבות הויה אדנ"י ואותיות אמצעיות דוד גן עדן. והנה חנוכה במספר קטן חנ דחנוכה עולה 8+5=13 וכן וכה דחנוכה עולה 6+2+5=13 פעמים אהבה עולה הויה, שהעני אוהב את בעל הבית ובעל הבית אוהב את העני ומתקרבת הגאולה, והנה מבואר ב"ליקוטי תורה" (ישעיהו ל"ב יז) שבעת נתינת הצדקה צריך ליחד ד' אותיות של שם הויה ב"ה באופן זה: צורת המטבע היא עגולה כנגד אות י', ה' אצבעות של הנותן הם כנגד אות ה' ראשונה, זרוע פשוטה של הנותן היא כצורת אות ו', וה' אחרונה הם ה' אצבעות המקבל. הרי לך ד' אותיות הויה שצריך ליחד בעת נתינת הצדקה.
וכבר ביארו המפרשים רמז הכתוב בפרשת תרומה "ויקחו לי תרומה מאת כל איש, ופרש"י "לי לשמי" כלומר שבעת נתינת צריך לכווין ליחד ד' אותיות שם הויה וזהו "לי לשמי". ואם כן מתבאר מנהג ישראל להרבות במצות צדקה בחנוכה שעל ידי מצוה זו משלימים ד' אותיות שם הויה ומקרבים ביאת משיח צדקנו כנ"ל.
כותב ספר חסד לאברהם – (מעין ב - נהר נו) נהר נח - בסוד הדלקת נרות חנוכה: דע כי בנרות צריך תנאים, הא' באיזה כלי ראוי לנר חנוכה, דע שט"ו מיני כלים ראוים להדלקה וכל הקודם קודם מהם משובח משום זה אלי ואנוהו, הא' כלי זהב, ב' כלי כסף, ג' נחושת קלל דומה לזהב, ד' נחושת אדום, ה' של ברזל, ו' בדיל, ז' עופרת, ח' כלי אבנים, ט' כלי זכוכית, י' כלי עצים, י"א כלי חרס מצופה באבר, י"ב כלי חרס בלתי מצופה וצריך שיהיה חדש, י"ג קליפות רימון, י"ד קליפות אגוז הנדיי, ט"ו קליפות האלון, ואלו הקליפות צריך לעשותם כלי כמו לעשותם כף מאזנים או למוד בהם פלפלין וכיוצא, אבל קליפות בצלים וביצים וכיוצא אינם ראוים להדלקה. וכל הט"ו כלים הנזכרים שאינם יכולים לעמוד מאליו בלא סמיכה אינם ראויים לנר חנוכה:

www.meirtv.co.il

מדהים כמה פעמים ביהדות זה:"המועד האחרון לעשות תשובה", זה די הולך כחוט השני החל מחודש אלול עבור דרך ראש השנה, יום הכיפור, סוכות, שמע"צ, חנוכה, אח"כ בוודאי יבוא 10 בטבית, ט"ו בשבט, אדר א' ואדר' ב (כ-פורים.....) וכמובן פסח, שבועות, יז' בתמוז, ט באב, ושנה חלפה שנה עברה אני כפיי ארימה.....

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P