עוד לא הספקתי לספר לכם, אבל עכשיו יהיה זמן טוב -

ביום חמישי ה 1/12/05, הגיע נשיא אנגולה לבקר בפרוייקט שלנו ולחנוך את השלב הראשון שהסתיים.

האירוע היה מאוד חשוב במונחי המדינה - הפעם האחרונה בה היה נשיא אנגולה באיזורנו היתה לפני כ 20 שנה. כל המי ומי של המדינה התכנסו כאן, בעיירונת הקטנה שלנו, כדי לקבל את פניו.

אנחנו, כמובן, נערכנו לאירוע זמן רב מראש, ועבדנו בטורים מאוד גבוהים בשבועות האחרונים, שהגיעו לשיאם בימי עבודה של כמעט 24 שעות בימים האחרונים לפני הביקור. הביקור עצמו נדחה מס' פעמים, בשל בעיות אבטחה של הנשיא, ולמעשה, עד לרגע בו נחת המטוס-המקדים-למסוק-הנשיאותי והוריד "מדרגה נשיאותית", לא היינו בטוחים ב 100% שהוא אכן הולך להגיע.

קצת על האירוע:

האירוע החל עם נחיתת הנשיא בשדה התעופה (המשופץ על ידינו) של וואקו-קונגו, כשלפניו, כמובן נחתו עשרות ומאות המוזמנים האחרים, בינהם ראשי החברה בה אני עובדת, שהגיעו ישירות מהארץ.

מאות המתינו בשדה,





ולבסוף הנשיא הגיע.



לאחר נחיתת הנשיא ערכה עבורו קבוצת רקדנים, מחניכינו, ריקוד קבלת פנים.


לאחר שהתרענן בחדר האח"מים, יצאו הנשיא ואישתו לנסיעה את הבית שהוקם עבורם בוואקו, לצורך המתנה (הנשיא אינו יכול להגיע לאיזור הטקס לפני או יחד עם המוזמנים. בהכרח הוא ימתין במקום כלשהו ויגיע רק כאשר כולם ערוכים וממתינים לו.


איזור הטקס - כפר מס' 1, הכפר הראשון שמוכן למסירה בפרוייקט שלנו - כלומר - יש בו את כל המערכות, מים, חשמל, ביוב, בית ספר, מרפאה, כנסיה - היה כולו מוכן וערוך להגעתו, עם כל הכוחות המתאימים והקהל הממתין...



כיתת תלמידים בבי"ס הספר החדש שנבנה על ידינו ישבה והמתינה לקבל את פניו...



לאחר הביקור בכיתה נכנס הנשיא לכיתה סמוכה שם צפה במצגת שהכנו עבורו, שכללה את כל עלילות הפרוייקט עד היום ולוותה בנאומים ממנכ"ל החברה באנגולה וממנהל הפרוייקט מהצד האנגולני. (בעלי עיניים חדות יוכלו אולי לראות מישהי מוכרת שם בפנים).



משם המשיך הנשיא לתערוכת הכלים החקלאים שהמתינה לו, מוכנה ומזומנת וקיבל הסבר מאחד מאנשי הפרוייקט.



עכשיו פנה הנשיא לאחד השלבים החשובים ביותר - הוא מסר שלושה מהבתים החדשים לידי המשפחות שעוברות להתגורר בהם (השלב הזה הוא הבייבי שלי, ועבדתי על שיהיה מושלם קשה מאוד, מהכנת הבתים עצמם, ציודם המלא, דרך הבאת המשפחות, ואפילו עד להכנת מחזיק המפתחות ההולם...)



משם הלך הנשיא אל הרפת שמאחורי הבית וקיבל הסבר מאחד מאנשי הפרוייקט לגבי הבקר.



לאחר מכן עלה הנשיא לבמת הכבוד, והושמעו מס' נאומים.



לאורך כל הזמן הוסיפו חניכים לרקוד ולהופיע על הבמה, והטקס הסתיים בקטע ריקוד בו החניכים לבושים בצבעי ישראל ואנגולה, וגולת הכותרת - המתאמים החברתיים, שהם למעשה הידיים והלב שלנו מבחינת הקשר למקומיים, אנשים מוכשרים שעברו הכשרה רבה, חקלאית ומנהיגותית - שעלו לשיר את השיר שמאז הוא כבר שיר הפרוייקט, שאת המילים שלו אני לא ממש זוכרת אבל את הפזמון זוכרים כולם:
"Aldeia Nova Hoyea, Hoyea-Hoyea"

(*אלדאיה נובה, או בתרגום - הכפר החדש זה שמו של הפרוייקט שלנו)



משם נסע הנשיא ועבר על פני כפר 2 והגיע לכפר 3, בו ראה את הלולים החדשים וקיבל הסבר לגביהם מאחד המתאמים החברתיים.





לאחר מכן המשיך הנשיא אל איזור בנייה חדש בו הניח את אבן הפינה לשכונה של 200 בתים נוספים



ולשיפוצו המקיף של שדה התעופה.



לאחר סיור באיזור הלוגיסטי של הפרוייקט, התפנה לחלק מתנות שהביא לזקני השבטים המקומיים.





עתה התפנה הנשיא והעניק ראיון בלעדי למוטי קירשנבאום והצוות שלו, שיחד עם אודי סגל מלווים אותנו לאורך כל הפרוייקט:



האירוע הסתיים בארוחת צהרים-ערב חגיגית, שאליה הגעתי באיחור רב מכיוון שהייתי צריכה גם לקפל את כל מה שבנינו באיזור הטקס, אבל לא ממש היה אכפת לי כי הגעתי ישר לחלק החשוב - לעוגות.



וכך הסתיים היום הזה, שיא אחד מתוך כמה של הפרוייקט, וכולנו גלשנו לנפילת מתח מטורפת...

אה, ונשרף לי האף. לא עזר כלום, לא כובע לא קרם הגנה, לא בטיח. כמה ימים מבוקר עד לילה במרכז רחבת טקס, עם קרינת שמש אפריקאית... לא כיף .

בפעם הראשונה שהגענו למדינה האפריקאית - נפגשנו עם הנשיא בבית ההארחה הפרטי שלו
(ואף לנו שם) - עוד בארץ, דאג סמנכ"ל השיווק שלנו לידע אותי שאני חייב!! להגיע לבוש בהתאם
(עניבה, מכופתר וכו...) - מה לעשות ובאותה תקופה, הדבר הכי נורמלי אצלי בארון היו חולצות T שלא
חתכתי להן את הצווארון.

לאחר שנקנו בגדים במיוחד לארוע זה - והגענו לפגוש את הנשיא (אני אעלה תמונות אם אמצע סורק)
לתדהמתי - הנשיא הגיע לפגוש אותנו עם מכנסיים קצרים וסנדלים (לבוש רשמי שלו!!!!).
מאז, בגדי העבודה שלי לאפריקה היו מכנסיים קצים וסנדלי שורש...

[ זיו ]
[ fat fish ]