 |
02-12-2005, 17:22
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.04
הודעות: 10,870
|
|
|
נכנסתי לדכאון - בעיות משקל, צריכה את העזרה שלכם
היי, נתחיל עם קצת רקע כי יש דיי הרבה חדשים יחסית שלא מכירים אותי ממש, אז ככה כשהייתי קטנה יותר (בערך בגילאי 7-11 ) הייתי שמנה ונמוכה יותר מכולם (שקלתי קרוב ל 80 קילו), היה שוקולד בשם "שוקי" שהתמכרתי אליו, דבר שגרם לעליה חדה והרס לי את החיים, הייתי קטנה ולמרות המודעות וההערות של המשפחה בחרתי להתעלם, ובנוסף, הייתה לי חברה טובה (הכי טובה בזמנו) שהייתה אומרת לי שאני לא שמנה, כנראה כי רצתה להשאר הרזה או לא יודעת איזה מניעים היו לה, האמנתי לה ובטחתי רק בה , אולי כי היה לי נוח לשמוע את מה שהיא אומרת, מאשר את מה ששאר העולם אמר, לימים הבנתי שההשפעה שלה לא טובה ולאחר ריב גדול (לא דווקא בהקשר הזה) נותק הקשר לתמיד, והבנתי שהיא בעצם לא באמת חברה, שחבר הוא אחד שיגיד את האמת גם אם היא לא הכי נעימה (תאמצו את הלקח שלי - בבקשה! לטובתכם).
מיותר לציין שאמא שלי נסתה לעזור, וקבלתי המון תמיכה מהחברים (רוב החברים <חוץ מהחברה שהזכרתי>ורוב המשפחה) גם אם זה היה בלא להגיד לי שאני רזה (לשקר מאי נעימות וכאלה), ובעיקר ידיד אחד שהיה הולך איתי כל יום במשך חצי שנה (לא דווקא דיאטה -עם הזמן הפכנו לזוג), הנושא של המשקל הוא נושא רגיש וחזק אצלנו במשפחה, הייתה תקופה שאפילו סרבתי לאכול בכלל, מה שגרם להשמנה חוזרת וכפולה בהמשך, תהליך ארוך שכלל התחלה של אנורקסיה, נסיונות להקאה וכדומה.
עם השנים התחלתי לעשות פיותרפיה (בעיקר בגלל מחלה שקבלתי בגיל 11, אבל אני לא רוצה להכנס לפרטים על המחלה אז תסלחו לי בקטע הזה, רק לידע כללי ולרקע, חייבו אותי לעשות פזיותרפיה).
עם השנים הצלחתי לעלות על "דרך המלך" , שיניתי את התפריט שלי וספורט הפך להיות אחד מתחביבי המרכזים והגדולים ביותר, בנוסף, גבהתי בצורה משמעותית והגעתי בגיל 15 בערך לגובה שלי עכשיו שהוא מטר שבעים בערך, ורזיתי בצורה משמעותית עוד יותר, "השלתי" מעליי 30 קילו, בסך הכל, בגיל 16 (או כבר 17) שקלתי בערך 50 קילו (בין 48-50) , אבל אז ההורים שלי התערבו בצורה משמעותית, לקחו אותי לדיאטנית שקבעה שהמשקל לא בסדר ושעליי לעלות לפחות למשהו כמו 55- 60 , ובאמת עליתי, כאב לי לאכול בשלב הזה, וכל ארוחה הובילה לכאבי בטן ובחילות.
עד לפני חודש וחצי הייתי מתעמלת כ- 3 שעות ביום בממוצע, הגוף שלי תפס צורה יפה, והרגשתי "מושלמת" מהבחינה הזאת, לבשתי חולצות צמודות חלק מהזמן (רוב הזמן) והתגאתי בגוף שלי, במובן מסויים הוא הפך למשהו קדוש יחסית (בקטע של המשקל).
עם סיום השירות התחלתי לעבוד כדי להרוויח כסף, ומצאתי עבודה בתור אומנת (נני), גרתי עם אמא ו 3 ילדים קטנים, בבית של האמא לא היה כ"כ אוכל מבושל, ואת האוכל שהיה לא אהבתי ולכן לא אכלתי, בשלושת הימים הראשונים כמעט לא אכלתי כלל, ואז התחלתי לאכול פרוסות כאוכל עיקרי, פרוסות עם שוקולד, חמאת בוטנים וטוסטים בלי הפסקה.. אכלתי הרבה, והייתי משועממת, דבר שגרם לי לאכול יותר מהרגיל, בנוסף, העבודה כללה ישיבה מרובה בבית, וכמעט כל הפעולות הנדרשות היו בישיבה, לא יכולתי לצאת כי הייתי צריכה להשאר ולטפל בתינוקות שרק נולדו, כך שלא עשיתי ממש ספורט (10 דקות - אולי - בערב וגם זה לא כל ערב), בימי שישי הייתי חוזרת הביתה, עוזרת לנקות את הבית של ההורים והולכת לישון (מידי פעם יוצאת לאיזה שעה וחצי בערב - אם נותר כוח), מכאן ננסה לקצר..
הפואנטה (לאלה שלא בא להם לקרוא את המגילה או כבר ידעו מה הרקע)- אתמול עזבתי את העבודה, כבר לפני ראיתי שכל המכנסיים שלי לא ממש נסגרים (בעבודה), שאלתי את האמא אבל היא לא ראתה כל שינוי (אולי כי ראתה אותי כל יום כל היום), היום ניקיתי את הבית כהרגלי (יום שישי - יום נקיון) ועל הדרך ראיתי את המשקל, לא נשקלתי מאז שעזבתי (לפני חודש וחצי), אבל כשכו נשקלתי אז המשקל נע בין 58- 60 , בקיצור, עליתי על המשקל וגיליתי שאני שוקלת 67 בערך! זה המון! גם אם אוריד את המשקל של הבגדים, האוכל והשתיה שהיו בתוכי, עליתי 8 קילו נטו!! בחודש וחצי! קשה לי להאמין שזה אפשרי! כל ההשקעה שלי הלכה לטימיון בחודש וחצי! בנוסף, ניקיתי במשך פחות משעה והרגשתי שאני זקוקה למנוחה, כל שעת ניקיון על הרגליים הסתיימה ב 10 דקות מנוחה, היה לי קשה לעבוד ברצף, דבר שמראה על הירידה החדה בכושר, אחרי שסיימתי לנקות, התפשטתי ועמדתי מול המראה, הגוף שלי זוועתי! הישבן שהיה "קפיצי" וחזק נראה לי כמעט חסר כל שריר, השרירים בבטן (שהפכו אותה למדהימה בעיני ולפעמים הייתי מסתכלת עליה שעות <עד כאן לאהוב את עצמך בצורה מוגזמת>) הפכה לקצת מדולדלת ושמתי לב למעין כרס קטנה ושומן בצדדים, השרירים לא היו חזקים כשניסיתי לעשות שריר, נכנסתי לדכאון, אסור לי להשמין שוב!! זה יהיה נורא עבורי.. יצא לי כל התאבון ומהארוחת בוקר כל מבט על אוכל עורר בי חלחלה, איך נתתי לזה לקרות??! הרי יש לי מודעות.. למה לא עצרתי והפסקתי לאכול?? כל "תורת" הבריאות הסינית שלמדת עברה לי בראש,.. איך יכולתי להזניח ככה?! בקיצור, אני מרגישה זוועה, אמא שלי שמה לב לדכאון שפתאום תקף, ספרתי לה למה, והיא אמרה שאני לוקחת את הדברים בצורה מוגזמת, שעברה עלי תקופה קשה בדירה (מבחינת אוכל והעובדה שלא יצאתי בכלל ולא פגשתי את החברים או משהו) ושעכשיו אני בבית והכל יחזור לקדמותו, רק צריך לתת לזה זמן... אני עדיין בדכאון רציני, מאוכזבת מעצמי בצורה טוטאלית, אין לי מה ללבוש (בגדים יפים) ואני מתביישת ללבוש חולצה צמודה ליד החברים..
אני צריכה עזרה בקטע של איך לחזור לעצמי ובמהירות! עוד מעט אלך להתעמל קצת, אבל אין לי מושג איך אצליח וכמה זמן עם המצב החדש הזה, עם הלחם והממתקים ברור לי שאפסיק באופן מיידי, אולי פעם ב.. וגם זה כבר בספק, חשוב לציין שאני חייבת לעשות את זה נכון כדי שלא אעלה וארגיש שוב טוב עם עצמי, אני חייבת להתחיל מאפס.. אם יש לכם עצות או אפילו רק הזדהות או משהו.. אשמח אם תכתבו ותעזרו לי לצאת מזה, בנתיים החום שלי עלה =\ וברור שיש לזה חלק גדול..
מצטערת על המגילה, אני חייבת לפרוק ולקבל עצות..
בתודה, תמי.
_____________________________________
"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"
|
|
ראשי
צ'אט
.
)
>
Your every single wish is kept in the pages of our diary
מצב כלאיים
