22-12-2005, 11:07
|
|
|
|
חבר מתאריך: 22.03.03
הודעות: 22,094
|
|
|
"תרגום"
השפה העברית, הן התקנית והן המדוברת, משופעת בביטויים הלקוחים מתחום הבשר והציד ומועברים אל התחום המיני. למעשה, התחום המיני כולו נקרא "תאוות בשרים" או "תענוגות בשרים". "רעב מיני" הוא תשוקה למין. גבר המחפש אישה ללילה הוא צייד, שכלי הנשק שלו הוא "זין", איבר הזכרות. אם האישה מתמסרת בקלות, הרי שהיא טרף קל. אירועים שבהן נשים מציגות את גופן (תחרויות יופי, למשל) מושווים לשוק בשר, ומכונים לעתים "אטליז".
העברית שאלה גם ביטויים מהערבית ומהיידיש: "פרחה" בערבית היא פרגית, תרנגולת צעירה, ואילו ירכי הבחורה נקראות "פוּלקעס" - כרעי עוף. בחורה טובת מראה היא חתיכה, כלומר - נתח, ואישה מלאה היא עסיסית.
השפה העברית מדמה נשים לא רק לבשר, אלא גם לחיות המשק לפני הפיכתן למוצר: כך, למשל, "קצ'קע", אווז ביידיש, משמעו "נערה קלת-דעת, צחקנית, מקימה רעש". כינויים נפוצים לאישה שמנה הם "פרה" או "בהמה", ואילו "שפנפנה" או "שפנה" הם כינויים לבחורה קלה להשגה מבחינה מינית.
היות שבבסיס כל מטפורה עומדת השוואה בין שני תחומים, הרי שניתן להפוך את המשוואה: כלומר, לא רק "אישה היא בשר", אלא גם "בשר הוא אישה". היפוך זה מתבצע, למשל, על-ידי פורטנוי, נער יהודי אמריקאי בעל יצר מין כפייתי, גיבור ספרו של פיליפ רות, מה מעיק על פורטנוי?:
"בוא, בחור גדול, בוא - צווחה חתיכת הכבד המשתגעת, אשר בטירופי קניתי יום אחד אחרי-הצהריים באטליז, ותאמין, או לא, אנסתיה מאחורי לוח-מודעות בדרכי לשיעור-הכנה לבר-המצווה". |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
