הקדמה: היה זה ערב גשום וקר במיוחד. צבא העיר היה בארמון המלך ושההו שם. כולם דאגו מפני הגשם, אך אם היו יודעים על זרבגניה, וודאי היו יושבים על המדוכה בנוגע למלחמה הקרבה. צבא חזק של המון קשתים, קוסמים ולוחמים התקרבו אל העיירה הקטנה השקטה. דרפלטר, היה מנהיג זרבגניה.
"מינוטסקו, פרבידיניו, מגהדה!" אמר דרפלטר כשהוא שולח חצים אדומים לעיירה אשר פצצו מספר בתים.
"מה זה?!" שאל טרפלר, מנהיג העיירה. הוא לקח את צבאו והלך לכוון הארוע.
"טרפלר, כמה טוב שאכלת, עכשיו נוכל להלחם בך כשאתה בשיא הכושר" אמר ברוגע סוער דרפלטר
"איך, אתה שוב, חשבנו שמהלחמה במישור מרטס תברחו, אך חזרתם" אמר בזעם טרפלר "לתקוף!"
"קדימה, לתקוף!" אמר דרפלטר. במקום התחולל קרב עצום, אך העיירה הצליחה לנצח את זרבנגיה והם ברחו. כעת העיירה צריכה לתקוף ולהשמיד מדינה עויינת זו.
מה דעתכם על הסיפור? כדי לי להמשיך?

אני אישית משוגעת על סיפורי פנטזיה, אלו יצירות דמיון מפותח והן יוצרות דמיון שכזה אצל הקורא .
אז תן דרור לכתיבתך, ללא מעצורים וחיזוקי סביבה, פשוט תזרום עם הרעיונות .

וכמובן שאשמח לקרוא את התוצר הסופי, בהצלחה !
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

תודה, אני אחכה לעוד תגובות כדי להמשיך

אתה בטח יודע מי אני...
אחלה סיפור, תמשיך.

ברור !

יש לך ספק ?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

חח.. רואי. טוב כשיהיה לי אצ הפרק אני אערוך הודעה זאת

שלום לכל גולשי פרום גדול זה, קוראים לי אור. אני מקווה שתהנו ממני כחלק מקהילה זאת.

זה הסיפורים שאני אוהב מאוד לכתוב חוץ מהשמות המוזרים חחחחחחח
בהצלחה ותמשיך לכתוב

פרק 1: דרמלר ויוצאים!
הלוחם האורך שני מטרים, עמד בביתו הקטן כשהוא לוקח יריית בד ומכניס לה את הציוד הידרש לו למסע נגד זרבנגיה. אשתו, עמדה שם. היא כבר הייתה רגילה לדברים האלה אך עדיין צער קטן הציף אותה. הלוחם לקח את שיריונו המשובץ וקסדתו. הוא הלך לארון קטן מעץ שעמד בביתו. הוא פתח אותו בזהירות והוציא חרב די ארוכה ושם בחגורתו. הלוחם יצא מביתו. הוא הלך לשדה החקלאי אשר היה למשפחתו והוא לקח קצת גידולים מכל צמח שהיה אצלם ועטף ביריית הבד. הוא הוציא תיבה זעירה, הלך לנהר שרמבלר הזורם בעיר. הוא הכניס קצת מים לתיבה. הוא חזר לאשתו ונפרד ממנה.
"דרמלר, בבקשה תחזור" היא אמרה כשדמעה קטנה זולגת על לחייה
"אני אשתדל" השיב דרמלר ויצא אל כיכר העיר. ההמולה הענקית שהייתה אמורה לתקוף את זרבנגיה. במרכז בככר עמד איש זקן שנראה מכובד מאוד והוא החזיק מקל עץ ארוך. דרמלר הגיע לכיכר והביט סביב, הוא הביט בכל האנשים שיוצאים הוא הביט בעוצמה אדירה. לאחר כמה דקות הזקן רקע במקלו על הרצפה ושקט השתתרר.
"אנשים! אתם יודעים למה אתם פה?? להלחם! במי? בזרבנגיה! למה? כי זה חרות שיוויליניה! מה נעשה? לא נכנע! איך נעשה? נאמין בעצמנו ובכולם! איפה? בכל מקום שהזרבנגים הארורים צופנים לנו! האלים איתנו ואנחנו נלחם!!!" החל הזקן לנאום אך נעומו נקטע מקריאות שמחה של הלוחמים "לזרבנגים יש מזל! הקרב שלהם במישור לא חסל אותם עד הסוף! מה זה אומר? שלא נלחמנו מספיק!! בקרבות שיצפנו לנו בעתיד, נתן הכל!!!!" קריאות צהלה נשמעו מהקהל שנית.
חבורת החיילים, יצאו אל חומות העיר אשר נפתחו לקראתם וכל החיילים יצאו החוצה כשהם מתקדמים ליעד הראשון: "מישור מרטס".
טוב אם תתנו הרבה תגובות אני אמשיך לכתוב פרקים

שלום לכל גולשי פרום גדול זה, קוראים לי אור. אני מקווה שתהנו ממני כחלק מקהילה זאת.

פתח עוד את הסיפור, אתה חייב להכניס את הקורא לאווירה, תדגיש את התהיות והמחשבות שמתחוללות במוחו של החייל.

עבודה בעיניים

תגובה בונה.. סוף סוף... אני אשתדל בפרק הבא, הפרק הבא כבר יהיה מעניין יותר אבל תגיבו!

שלום לכל גולשי פרום גדול זה, קוראים לי אור. אני מקווה שתהנו ממני כחלק מקהילה זאת.