אני לא מבינה מה קורה כבר...

אני מנסה כל הזמן לחשוב מה אני עושה שלא בסדר ואיך אני יכולה לשנות את עצמי בשביל להיות טובה יותר אבל כמה שאני מנסה וכמה שאני חושבת על זה יותר אני מרגישה יותר ויותר תקועה.

נראה לי כאילו אף אחד אף פעם לא יבין אותי ובמיוחד לא מי שחייב להבין... מי שטוען שאני חשובה לו ומי שאומר כל הזמן שהוא אוהב אותי.

אני מרגישה כאילו אני מדברת לעצמי וכולם מסתכלים עליי אבל אף אחד לא רוצה לראות אותי באמת אלא אומר לי דברים מתוך חוסר ברירה כאילו לא נעים לא לענות לי אז עונים.

האמת היא שאני לא פסימית גם אם עכשיו זה אולי נשמע ככה אבל אני פשוט מרגישה שאני מתחילה לאבד שליטה על הכל ומשם הדרך למקום שאין ממנו דרך חזרה קרובה מדי...

בגלל זה אני כותבת. גם אם אף אחד לא יענה לי פה.

אני מתחילה לחשוב שכל המלחמות שלי לחינם.
שכל השנים האלה והנסיונות לא ליפול לא שווים כמעט כלום.

אני מרגישה שנמאס...

שמשהו חסר לי כ"כ ושזה אף פעם לא יגיע... שתמיד יישאר בי איזה חלל עצום.

לדעתי , אל תשתני אם את לא רוצה ,
אם את משתנה תעשי את זה בגלל שאת מרגישה צורך פנימי בכך ,
לא כדי שאחרים יראו אותך בצורה טובה או יותר או דברים כאלו ...

ת'אמת יעזור אם תתני טיפה יותר פרטים על מה את מדברת ...

להסביר... אממ.... יש אשכול למטה בדף על הסיפור שלי... וידוי ... אתה יכול לקרוא ואז בטח תבין יותר.

הכוונה שלי היא יותר שאני מתמודדת יחסית לאחרות כ"כ טוב, אני דואגת להרים את עצמי תמיד ולחזק את עצמי תמיד ולהסתכל תמיד קדימה ולעשות דברים שיעזרו לי וכו' וכו' וכו'...

אבל באיזשהו שלב אני מסתכלת על עצמי ושואלת איך זה שאני עושה כ"כ הרבה וברגעים הקטנים האלו שאני צריכה שיפרגנו קצת ויתנו לי להיות חלשה כי גם לי מותר כי גם אני בן אדם אחרי הכל וכי כל אחד אחר היה נשבר כבר מזמן אז לא נותנים לי.

עושים לי רע כאילו לא יודעת מה כבר עשיתי למישהו...

אז אני מרגישה רע ... אז מה? אסור לי?

אני צריכה תמיד לחייך להגיד שהכל טוב?

ואם אני צריכה שיחזקו אותי לפעמים זה כזה פשע?

אני לא מבינה כבר מה רוצים ממני. פשוט לא מבינה.

אז לדעתי את עושה דברים כמיטב יכולתך ,
את משתדלת , מחזקת את עצמך ,
וגם רואה את זה ואת מעשייך כדברים חיוביים ( שזה לעצמו חיובי ביותר ) ,

את בן אדם , ומעידות אכן יקרו פה ושם ,
להרגיש לא טוב - לכל בן אדם יש את הימים\רגעים האלה ...

אנשים לא מבינים , מה לעשות לא כולם טלפתיים ולפעמים הם יהיו ביקורתיים היכן שהם צריכים להיות סלחנים או לפרגן על הדברים החיוביים , ככה זה אנשים .

לדעתי תמשיכי להאמין בעצמך , על כל התהליכים , והפרגונים גם יגיעו .
וההרגשה הפנימית שלך צריכה להיות הרבה יותר חשובה מאשר איך חושבים עלייך.

אבל אני מרגישה פשוט מגעיל.

זה לא רק חוסר פירגון. זה יותר מזה.

חוסר רגישות מוחלט.

חוסר התעניינות. חוסר אכפתיות.

יש לי כ"כ הרבה מה להגיד ואני לא יודעת מאיפה להתחיל...

מה שהכי חשוב לי להגיד קודם זה שכל מה שאני עומדת לכתוב תכף הוא לא בשבילן שירחמו עליי ולא כי אני מרחמת על עצמי אלא להפך.

אני רוצה לספר משהו ממקום של חוזק ואני מקווה שתבינו.

קוראים לי אורית ואני בת 23.

עברתי התעללות מינית שנמשכה שנים והתחילה בגיל 4.

בעצם, "פוצצתי" את הסיפור לפני שנה וקצת ככה שעסק ה "דיבור וההתעסקות" בזה הוא די חדש לי עדיין.

אחת הסיבות למה אני חושפת את זה כאן היא שאני רוצה להכיר אנשים שיקבלו אותי כמו שאני.

אנשים שאני יוכל להיות אמיתית איתם כי עד עכשיו אסור היה לי להיות אמיתית וגדלתי בתוך זיוף.

איפשהו זאת הרגשה שאפשר להתמכר אליה.... ההרגשה הזאת שאני יכולה להיות עצמי בלי לפחד.

בזה שאני מביאה את עצמי לפה אני שוברת איזשהו מעגל קטן ורע. אפשר להגיד שניצחתי בעוד מלחמה.

אני רוצה להשתלב פה ןלהכיר את כל מי שירצה להכיר אותי אבל הבטחתי לעצמי בתחילת הדרך שלי למען עצמי לפני שנה וקצת שאני אהיה נאמנה לעצמי...

ובשביל להיות נאמנה לעצמי ולקיים את ההבטחה היה חשוב לי להגיד את האמת כי הרגשתי שחשוב לי להגיד אותה.

לפי התגובות באשכול הקודם, הבנתי שאם אני לא ייקח את הסיכון עכשיו אני לא ייקח אותו אף פעם והיה לי חבל כי הרגשתי שאני צריכה לעשות את זה עכשיו.

מה גם ש... היה מישהו שאמר שהוא נורא סקרן לדעת "מי היא אותה בחורה ..."

אז.... מה אני כבר יכולה להוסיף?

אני אמיתית עד כמה שאני יכולה ואני מקווה שזה מספיק טוב בשביל כולם פה וגם אם לא אני יודעת שלפחות ניסיתי.

ומי שקורא את זה..... תגיבו לי בבקשה. גם אם לא יהיו לכם דברים טובים להגיד לי. טוב?

חשוב לי מאוד לדעת מה אתם חושבים.

תודה. ולילה טוב לכולנו.... (הלוואי)...

אני מבינה אותך,את מבולבלת ויש לזה הבנה,אך אם תנסי לשנות את כיוון המחשבה שלך כי כרגע המחשבה,לפחות ממה שאני מבינה ממך שהיא שלילית,אין שום מחשבה חיובית לגבי החיים ממה שאת מביעה כאן,לכן נסי לחשוב על דברים טובים שקורים לך,על אנשים שגורמים לך להרגיש טוב עם עצמך,אני בטוחה שיש כאלו,גם אם הם מעטים.
ברגע שמחשבתך תשתנה אז גם החשיבה שלך לגבי דברים או מקרים מסויימים ואת תראי שאולי חייך ישתנו מעט,לטובה,שבהם את תעניקי לעצמך את מלוא הביטחון העצמי שאת זקוקה לו כי כרגע אני לא חושבת לו משמעות כלפיך,אם כן אז את לא משתמשת בו,תשתמשי בו,תעריכי את עצמך,את מי שאת כי את בן-אדם נפלא ומתוק,יש לך המון להעניק.

תחשבי על מה שאמרתי ומקווה תקחי מכאן משהו לעתיד,שיהיה לך בהצלחה ומתי שאת צריכה אוזן קשבת או כל דבר אחר,אני כאן בשבילך.
נשיקות,
נתי.

Your every single wish is kept in the pages of our diary

את רשמת משהו ככלי מאוד,לא התמקדת במקרה מסויים.
בגלל זה קשה לייעץ לך,אם תצייני מקרה ספציפי אולי יהיה קל יותר להגיב

אבל אם אני כבר פה אז,הבחירה להשתנות היא שלך ורק שלך,אף אחד לא ינסה לשנות אותך בכוח ואם כן אז אסור לך לתת לזה לקרות.
אם את אוהבת את עצמך כמו שאת את לא אמורה להרגיש רע בגלל שלמישהו זה מציק או מפריע.
הכל תלוי בך,אם את מרגישה שאת יכולה להשתנות לטובה (בעיקר לטובתך) אז כדאי שתעשי את הצעד הזה.
אם הסיבה לשינוי היא רק כדי לספק מישהו אז זה לא הצעד הנכון,מה שיכול לגרום לשינוי לרעה.

תהיי אנוכית,תנסי להתרכז בעצמך,אם מישהו לא מקבל אותך כמו שאת אז כנראה שהוא לא ראוי לך.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

בהקשר לשיחתנו האחרונה, לפי דעתי המצב שלך כרגע הוא רק זמני, וזה לא קל, אבל יעבור.

דברנו על כמה צעדים שאפשר לנקוט, הגיע הזמן להזיז עיניינים ולהתחיל את השינוי, ולכולם רע לפעמים, וכולם מרגישים שצריך לפרוק דברים.

ואחרי השיחה איתך גרמת לי אושר רב לשמוע שהדברים זזים לטובה שהאשכולות הבאים יהיו משמחים! עלי והצליחי!

אנחנו איתך לאורך כל הדרך! תמיד!

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

כל אחד לפעמים בחיים שלו עומד וחושב לעצמו מה הוא עושה לא טוב וזה לא כזה גרוע זה אפילו יותר טוב לדעת מה קורה עם עצמך ולא לעשות דברים בעיוורון מוחלט.

הדבר החשוב הוא שאם את חושבת שאת צריכה לשנות בעצמך משהו אז תנסי לשנות אבל בשום אופן לא להשתנות בגלל צפיות של אחרים או כי לכאורה את חושבת שאם תשתני יקבלו אותך זה לא יעבוד תמשיכי להיות עצמך עם נטייה להשתנות לטובה בשביל עצמך בלבד ואחרי שתרגישי טוב עם עצמך את תשתלבי בחברה בגלל מה שאת.

שלום יקירה, רציתי לומר לפני הכל שזאת לא תשומת הלב שאנחנו מקבלים אלא כיצד להשתמש בה.

את מצבך איני יכול להגיד שאני מבין כיוון שלעולם לא חוויתי את החוויה שאת עברת, אך אני יכול לומר שאני מנסה להבין ואולי גם מרגיש חלק מן הרגשות שעוברים בך. במצבים כאלו אנחנו נוטים להתבודד ולהשאר לבד גם כשאיננו רוצים וכל מה שאנחנו מחפשים זאת חיבה והבנה אנו מוצאים עצמו בדממה ובודדים.

חשוב לדעת שאנחנו לעולם לא לבד, ותמיד יש איתנו מישהו בתוכנו, כל יצור דמיוני שילדים קטנים יוצרים ומבוגרים נוטים לצחוק או לגרום לילדיהם לשכוח הם הדבר הכי חכם שאפשר ליצור.

יצור דמיוני, חבר דמיוני הם פרי עצמנו, הם מה שאנחנו מרגישים, הם החבר הכי טוב, הם עוזרים לנו כשאנחנו צריכים אותם, הם מקשיבים כשצריך להקשיב והכי חשוב, הם מלמדים אותנו לקח כשאנחנו טועים.

אם ברצונך לשנות משהו בעצמך, עשי זאת ללא חששות, האינסטינקט הראשון שלנו, הרצון הראשוני שלי הוא תמיד הכי נכון כי הוא מגיע מן האמת, מהמקום הראשון, כל השאר באים מהמקומות הלא נכונים.

אם אינך רוצה להשתנות אך מרגישה שכדי שאחרים יחבבו או יאהבו או ידברו איתך את כן צריכה להשתנות, כל מה שאת יכולה לעשות זה ללכת בעקבות ההבנה שלך, אם את לא רוצה להשתנות אל תשתני, כל עוד את תשארי מי שאת ותהיי עצמך, אחרים ישתנו לבד בהתאם אליך, כי לא תהיה להם ברירה.

רון.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

היום אני מרגישה אחרת. יותר טוב...

הרבה יותר טוב.

וחלק מזה בגלל התגובות פה.

בימים האחרונים קרו כמה דברים שממש ערערו אותי אבל זה מתחיל לעבור ואני מרגישה כבר הרבה יותר טוב...

ואלון... אם אתה קורא את זה... יש לך יד בעניין. (תודה תודה תודה!!!)

אני מניחה שאין לי מה להרגיש רע על זה שכתבתי מה שהרגשתי באותו רגע כי זה כל הרעיון. לא?

ועזר לי להוציא את זה החוצה ואני שמחה לדעת שיש לי פה מקום.

תודה רבה לכל מי שהגיב לי!