08-01-2006, 09:46
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.04
הודעות: 10,870
|
|
מוות כזה בגיל צעיר גורם להלם, קשה לתפוס את זה בראש, הבנאדם נראה לך נחמד וטוב , רע לך על זה שמת ועוד ככה, כל זה טבעי.
זה שלא בכיתי או הרגשת ככה על קרובי משפחה שלך לא אומר כלום, ברור שגם על המוות שלהם רע לך במובן מסויים, כי מוות זה מוות, נתקלת ככה בבנאדם שאף פעם לא היית ממש קרוב אליו, ולמרות זאת באיזה מקום אכפת לך ממנו, אין כאן שום דבר חריג.
לפי דעתי אתה יכול להתקרב לאותו אחד שדברת איתו בהזכרה, אבל לא מרחמים או משהו, או מצד שני לנסות לקבל ולהבין בראש את מה שקרה, זה לא קל, ולוקח הרבה זמן, ולשמור על היחס שלך לאח כמו שהוא עכשיו.
ובפועל לעצמך כרגע, לך לפסיכולוג לכמה פגישות, תוציא בפניו הכל, על מנת שתצליח לצאת מהטראומה וההלם.
עריכה: קראתי את שאר התגובות ובאמת חשוב לציין, שבכל מצב (כל מצב!) יש לנו נטיה לחשוב מה יקרה אם המצב היה כך אצלנו, זה נורמאלי, למרות שעדיין נראה לי שההלם שלך בא בעיקר בגלל הגיל הצעיר שלו, ודרך שבה הוא מת.
_____________________________________
"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"
נערך לאחרונה ע"י הולי בתאריך 08-01-2006 בשעה 09:55.
|