עזמי בשארה: לשמור על גחלת הסכסוך עם הציונות
12:04, 6 ינואר 2006 / ו' בטבת תשס"ו

בהרצאה שנשא ביריד הספרים הערבי בביירות אמר כי ישראל היא השוד הגדול ביותר שאירע לאור יום במאה העשרים. מתח ביקורת על מדינות ערב המוכנות להכיר בישראל וקרא להן לשמור על גחלת הסכסוך עם הציונות בוערת
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.a7.org/data/images/2003/01/01/azmi-bashara.jpg]


בהרצאה שנשא ח"כ עזמי בשארה ביריד הספרים הערבי והבינלאומי בביירות, הוא אמר כי מדינת ישראל היא השוד הגדול ביותר שאירע לאור יום במאה העשרים. בשארה אף מתח ביקורת על מדינות ערב המוכנות להכיר בישראל כמדינה יהודית וקרא להן לשמור על גחלת הסכסוך עם הציונות בוערת.

מכון ממר"י תירגם את ההרצאה.

"ערביי 48' אינם בוגדים או גיבורים, הם אינם פחדנים או גיבורים, הם אינם לוחמים ולא בגדו [באמון]. הם חלק מן העם הערבי ומה שמבחין אותם משאר הפלסטיניים הוא שהם מסתובבים עם האזרחות הישראלית, שנכפתה עליהם כחלק מהדרישות [הנחוצות כדי] להישאר במולדת. בכך אין מעמדם שונה מזה של תושבי ירושלים מ- 1967 שביקשו תעודת זהות ישראלית כדי שיוכלו להישאר [במולדת]. ההישארות באדמת [המולדת] אילצה אותם לגור [בה] ואח"כ [גם לשאת] אזרחות [ישראלית]. לכן אני סבור שההתעסקות הערבית עם נושא האזרחות [הישראלית] במושגים של גבורה או בגידה היא לא יותר מדיבורי [סרק].

עוד אמר בשארה כי "[הישראלים מאמינים] שאם הם יחלקו אותנו לעדות תתבטל הסכנה הדמוגרפית. הם המציאו את הלאומיות הדרוזית כדי להבדיל אותם מן המוסלמים ומן הנוצרים, ומאחר והם מהווים מקשה אחת פעלה ישראל לחלק אותם לבדויים ולתושבי קבע. הבעיה אינה עדתית. מטרתה של ישראל היא לפגוע בתודעה הלאומית [הפלסטינית]... המאבק עם הציונות איננו בגלל המספר [הדמוגראפי שלהם], אלא בגלל הלאומיות. מה שישראל רוצה הוא למנוע מאיתנו תכנית לאומית ולעורר אצל השמאל והדמוקרטיים [הפלסטיניים] כעס ותיעוב כלפי הלאומיים [הפאן-ערביים]".

לדבריו "למרבה הצער, המערב מתייחס לישראל כאל מקרה מיוחד ולא כאל מדינה רגילה. זוהי תערובת בין קיומה כמדינה לבין ייסורי המצפון [של המערב] כלפי היהדות. בעוד המערב רואה בה נווה מדבר של הדמוקרטיה במזרח התיכון, אני רואה בה את השוד הגדול ביותר שאירע לאור יום במאה העשרים. בישראל אין הפרדה בין דת ומדינה... מדוע? מפני שישראל רוצה להיות מודל נפוץ המושתת על מיזוג העדתיות עם הלאומיות... הציונות הביאה לחילון של הרעיון היהודי והפכה אותו לרעיון לאומי שהמכניזם שלו הוא הקמת מדינה. משמעות הדבר היא שלא ניתן להפריד את ההשתייכות הדתית מן ההשתייכות הלאומית וזה קנה המידה לקבלת אזרחות".

ח"כ בשארה מדגיש כי "האפליה בישראל היא לא עניין של מצע ממשלתי. היא [קיימת] בבסיס תשתיתה של המדינה. לכן, אין היא יכולה להעניק שוויון [לערבים] ולא להיות מדינה דמוקרטית. חופש הביטוי הוא אחד מתנאי הדמוקרטיה אך הוא לא כל הדמוקרטיה, לכן כאשר הבכירים הישראליים אומרים, לנו הערבים, 'אנו נותנים לכם חופש ביטוי' - אנו אומרים להם תנו לנו את פלסטין, לא רוצים את הדמוקרטיה שלכם".

בשארה הביע צער על כך שהערבים ויתרו על הרעיון שהציונות היא גזענית: "מדוע מכריזים המנהיגים הערבים שהם מוכנים להכיר בישראל כמדינה? זהו דבר שאנו לא מבינים ואין לו קשר למציאות, זוהי כניעה. ישראל ביקשה שיכירו בה כמדינה יהודית. המשמעות של זה היא שאין לפלסטיניים זכות שיבה כל עוד ישראל היא מדינה יהודית".

לדבריו, "זהו מאבק ארוך ויתכן שלא יהיה לו סוף, אך עלינו לשמור על גחלת הסכסוך עם הציונות בוערת. חלק מן המשטרים הערביים מכירים בציונות בזמן שציונות זו מתייחסת אליי כאל פחות מאזרח. אנו רוצים שוויון. אנו התושבים האמיתיים של הארץ ולא אלה הבאים מפולין, מרוסיה וממרוקו. לפיכך, המערכה ארוכה שכן אנו רוצים דמוקרטיה, אזרחות, זכויות ושוויון. פטפוטים לא יוצרים דמוקרטיה, דמוקרטיה [צריכה להיות] מושתתת על מוסדות שתהיה להם תוכנית [לאומית] וזה מה שאנו [ערביי 1948] מנסים לעשות."

בשארה פנה למנהיגי ערב המוכנים להכיר בישראל כמדינה יהודית: "מנהיגי ערב, אם אתם רוצים להיכנע אל תכפו עלינו את הכניעה". הוא הוסיף: "אני לא אכיר בציונות לעולם גם אם כל הערבים יעשו כן. לעולם לא נוותר על פלסטין, [המאבק ארוך, אך יש לנו סבלנות]."

A7

קישורים נוספים: http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=141667

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”