 |
08-01-2006, 09:45
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,766
|
|
|
ממעוף הציפור - על מחקר למניעת התנגשויות ציפורים במטוסים
http://www.iaf.co.il/Templates/Jour...fullListID=1327
המאמץ לשמור על הבטיחות ועל בטחונם של טייסי ומטוסיחיל-האוויר נתקל לעיתים (תרתי משמע) במכשול בלתי צפוי - ציפורים. עובדה זו גרמהלביצועו של מחקר יחודי בעולם על נקודות ההשקה בין כל מי שחולק את השמים, מחקרשיאפשר לכולם, בסופו של דבר, לנחות בשלום
"בהתחלה לא הבנתי במה מדובר. רק אחר-כך התברר לי שזו הייתה ציפור מסוג עיט. הייתי בטוח שהמפגש בלתי נמנע. או שאני נכנס בו, או שהוא נכנס בי". כך משחזר סגן ר' טיסת אימון שגרתית ב-F-16 ביום גשום אחד לפני 16 שנים, בקטע המופיע בספר "לטוס עםהציפורים". סגן ר', שטס במהירות של 800 קמ"ש בגובה של כ-200 מטר מעל הקרקע נזכר: "בשנייה האחרונה נמנעה הפגיעה שכן הוא חמק מצד שמאל שלי לכיוון הכנף. חשתי צמרמורת. פתאום ראיתי מול החופה ציפור שנייה מאותו סוג. חשבתי שזהו זה - אני גומר. אבל היאלא שברה את החופה, אלא עברה בדיוק מתחתי אל עבר המנוע. בתא הטייס אתה לא שומע שוםדבר. אתה יושב מוגן בתוך בועה ומקשיב לשקט התהומי שמסביב. פתאום נשמע פיצוץ אדיר. המנוע נתן צרחת מוות, חריקות איומות ורעש של עצירה. היה לי ברור שהמנוע הלך. באותורגע ידעתי שעלי לעשות שתי פעולות - ובמהירות: לנסוק - כלומר למשוך את הסטיק כדילהתרחק מהאדמה ולדווח בקשר למבנה על מה שקרה. תוך רגע התברר לי שגם את זה אני לאיכול לעשות. אחד מלהבי המנוע שנפגע פוצץ מיכלי דלק ושמן, הבקיע חור במעטפת המטוסוגרם להרמת האף של המטוס כלפי מעלה. המטוס החל להסתחרר. במצב כזה צריך לנטוש. הייתיצריך להפעיל את כיסא המפלט על-ידי משיכת הידית הנמצאת בין הרגליים, פעולה שאמורהלהיות פשוטה, אבל לא יכולתי לבצע אותה. הרמת אף בנסיקה כזאת פירושה ביצוע תמרון של 17 ג'י, כלומר, אדם ששוקל 70 קילו מכפיל את משקלו פי 17 ל-1,190 קילו. השרירים אינםמצליחים להתמודד. דם לא מגיע לעיניים ולמוח ואתה עלול לאבד את ההכרה. ניסיתי נואשותלהביא את הידיים אל ידית ההפלטה, אבל לא הצלחתי למצוא את הידית כי הראייה אבדה לי. לא הצלחתי להרים את הידיים בגלל העומס עליהן, שיצר תחושה של שיתוק מוחלט. הרגשהאיומה של חוסר שליטה על גופך. הייתי על סף עילפון, אבל ידעתי שאסור לי לאבד אתההכרה. ברגע מסוים הצלחתי להתעשת, הבחנתי בידית כיסא המפלט, אבל לא הצלחתי לגרוראליה את היד. אבל כנראה שמול פני המוות הגוף עושה כנראה הכל על מנת לשרוד. לא ברורמאיפה הצלחתי לגייס את הכוחות, אך פתאום הצלחתי לגרור יד אחת אל ידית ההפלטהומשכתי". סגן ר' נטש את המטוס וחייו ניצלו בנס, מה שאי-אפשר לומר על מטוס ה"נץ" ששוויו 25 מיליון דולר. הכל בגלל עיט במשקל של שלושה קילוגרמים, שרק רצה להגיעהביתה בשלום.
נשאלת השאלה: כיצד ציפור קטנה במשקל של כמה מאות גרמים יכולה לסכן באופן כל-כךגורף את מכונות המלחמה המפלצתיות והמתוחכמות של חיל-האוויר? את התשובה מביא ד"ריוסי לשם, האיש שמפעל חייו הוא חקר קיומם של ציפורים ומטוסים הנמצאים באותה פיסתשמיים: "התשובה נעוצה בנוסחה הבאה", מסביר ד"ר לשם. "ככל שמהירות המטוס ומשקלהציפור גבוהים יותר, עולה השפעת הפגיעה בריבוע. להמחשה - עורב אפור שמשקלו פחותמחצי קילו המתנגש במטוס הטס במהירות של 800 קמ"ש, שקול לפגיעה של 15 טונות. שקנאיששוקל שבעה וחצי קילו ופוגע במטוס באותה המהירות, שקול לפגיעה של 100 טונות". בפועל, פגיעה של ציפור בחלק חיוני של המטוס עלולה להיות הרסנית לא פחות ואולי אפילויותר מטיל או פגז.
בראשית שנות ה-80 פנו ד"ר לשם ועמיתו אהוד דברת לבכירים בחיל-האוויר, ביוזמהלפתוח במאמצים משותפים למיפוי נדידת הציפורים בשמי הארץ. כשחקרו את הנושא, נדהמולשם ודברת לנוכח היקפו הגדול של העימות בין ציפורים נודדות למטוסי החיל. מדי שנהנפגעו מטוסים רבים והנזק הכספי הגיע לסכומי עתק. בין השנים 1972 ל-1984 איבדחיל-האוויר חמישה מטוסים, ספג 33 תאונות חמורות (שנזקן עולה על חצי מיליון דולר) ועוד 254 תקריות בנזק חמור פחות. בניתוח הנתונים נתגלתה חוקיות מדאיגה. 500 מיליוןציפורים נודדות החולפות בארץ מדי שנה הפכו את השמיים לצפופים. הבעיה החמירהמשמעותית עם החזרת חצי האי סיני באפריל 1982, שטח שתיפקד עד אז כמגרש האימוניםהעיקרי של טייסי חיל-האוויר. בנוסף, התברר כי שלושה רבעים מהתאונות החמורות ומרביתהתאונות בכלל התרחשו באביב בחודשים מארס - מאי ובסתיו בחודשים ספטמבר-אוקטובר, שהםהחודשים בהם מתבצעת נדידת הציפורים מעל ישראל. משהו היה חייב להשתנות.
כאמור, בחורף 1983 הציע ד"ר יוסי לשם לפתוח במחקר בשיתוף אוניברסיטת ת"א, החברהלהגנת הטבע ומשרד המדע, שמטרתו מיפוי נתיבי הטיסה של הציפורים הנודדות, גובה הטיסהוהיקפה ובהתאם לכך לשנות את נוהלי האימון בחיל-האוויר. מהלך זה יביא לא רק להקטנתהפגיעה בטבע אלא בעיקר לחיסכון של מיליוני דולרים בנזקים פוטנציאלים וכמובן לשמירהעל גופם ונפשם של הטייסים. אלא שהאינפלציה של שנות השמונים נתנה את אותותיה גםבחיל-האוויר, שקיצץ משמעותית את שעות הטיסה והיקף האימונים. במטה החיל מיאנו תחילהלהקצות למחקר המשותף את המשאבים הנחוצים, מה שגרר התרעה חמורה מפי לשם ועמיתיו מפניעלייה במספר התאונות בהן מעורבות ציפורים (על אחת כמה וכמה עם החזרת חצי האי סיני). בעוד שבמטה חיל-האוויר התנהלו הדיונים והועלו הטיעונים בעד ונגד, התנגש בתחילת מאי 1983, שבוע השיא של נדידת איות הצרעים, מטוס סקייהוק באחת מהן. האיה שניפצה את חופתהמטוס לרסיסים, פגעה בדרך נס ישירות בידית ההפלטה והטייס שנטש את המטוס ניצל. בעקבות זאת החליט מפקד חיל-האוויר דאז האלוף (מיל') עמוס לפידות לאשר מיידית אתהמחקר המשותף ולהעלות במהרה רעיונות לפתרון הבעיה.
זהירות בשחקים
המחקר התבסס על כמה כלים עיקריים, חלקם ידועים בעולם וחלקם פרי היצירתיותהישראלית. המהלך הראשון שבהם היה הצבת צופים מן הקרקע. רשת של עמדות תצפית נפרסהלאורך הארץ ולרוחבה. השיטה התבססה על פריסת חוליות צופים במרחק של 2-3 ק"מ זו מזו, כשהרצף שלהן יוצר קו ניצב להתקדמות העופות הנודדים. בנדידת הסתיו נפרסו העמדותממערב למזרח ובנדידת האביב הן נפרסו מצפון-מערב לדרום-מזרח בהתאם להגעת הציפוריםמכיוון סיני. בכל עמדה ניצבו עד שלושה צופים, ביניהם לפחות צפר אחד בכיר ומנוסה. כאשר עוצמת הנדידה הייתה חלשה יחסית נספרו הציפורים אחת לאחת, אולם כשקצב ההגעה שלהציפורים גבר עברו הצופים לספור אותן בכפולות של 10, 100 ואפילו של 1,000. 600מתנדבים מ-17 מדינות, ביצעו במהלך המחקר כ-28,000 שעות תצפית בממוצע בשנה, היקףשאין לו אח ורע בעולם. חשוב לציין את מגבלות השיטה, בסך הכל מדובר בעין אנושיתחמושה במשקפת ובטלסקופ, שלא תמיד מסוגלת להתגבר על עננות צפופה, ערפל בגבהיםנמוכים, או סתם חלומות מזדמנים בהקיץ.
שני כלים נוספים ששימשו את לשם ועמיתיו במחקר היו מטוס קל ודאון ממונע, אשר חיפוזה על מגבלותיו של זה. המטוס הקל נועד לענות על בעיות ואי-דיוקים שהופיעו במידעשנתקבל מהצופים על הקרקע. חיל-האוויר העמיד לרשות החוקרים מטוס קל מסוג "צסנה", בוהיה מקום לטייס ולארבעה צופים. בתחילה היו הטיסות מתבצעות בהתאם להערכות מוקדמות עלמועד הגעת הציפורים, אולם משנתגלתה שיטה זו כלא יעילה החלו להזניק את המטוס לאווירעם קבלת דיווח בזמן אמת מהצופים הקרקעיים על הופעת להקות גדולות. אולם, אליה וקוץבה: עד מהרה התברר כי רעש המנועים הפחיד את הציפורים וגרם להן "לשבור" את המבנהולהתפזר ורדיוס הסיבוב הגדול של המטוס הקשה על מעקב אחר להקה ספציפית. הפתרון היהטיסה במרחק של כמה מאות מטרים מהלהקה ובמקרה של ירידת קצב הטיסה של הלהקה היה המטוסעוקף אותה ועוקב אחר להקה אחרת שהקדימה אותה. מתוקף מגבלות אלו נולד הרעיון להכניסלמחקר כלי נוסף, הלא הוא הדאון הממונע.
הדאון אפשר טיסה של שני אנשים זה לצד זה, כאשר לכל אחד מהם שדה ראייה רחב ביותרונטול הפרעות. כדי לאפשר טיסות ארוכות יותר לאורך המדינה, הותקן בדאון מיכל דלקנוסף ומשאבה חשמלית, שהאריכו את טווח הטיסה המרבי שלו לתשע שעות. עם איתור להקתעופות נודדים, יכול היה הטייס לדומם את המנוע ולדאות עם הציפורים כנף אל כנף. הדאוןגם צויד במכשירי טיסה שאפשרו למדוד את מהירות הטיסה של הלהקות, גובהן בשלבי הטיסההשונים, כיוון הטיסה המדויק ושיעור הנסיקה והגלישה. בשיטה זו התאפשר לחוקרים ללוותלהקה אחת מסוימת מגבול לבנון עד גבול מצרים בסתיו ובמסלול הפוך באביב. ספירת הפרטיםבלהקה על-ידי הצופה וסנכרון הנתונים עם תמונות המכ"ם של נתב"ג, אפשרה בסופו של דברלהעריך בצורה מדויקת את מספר העופות בלהקה על-פי תמונת המכ"ם. גם המכ"ם עצמו מענייןבתרומתו למחקר, היות ומטרתו היומיומית היא מעקב אחר מטוסים נוחתים וממריאים בנתב"ג. יתרונו הגדול הוא יכולתו לזהות נדידה יומית ולילית כאחד ומעקב אחרי נדידה בגבהיםבהם הצופים הקרקעיים אינם מסוגלים לאתר ציפורים. מטרת המכ"ם הייתה הזרמת מידע בזמןאמת על מיקום ציפורים ברחבי הארץ ובכך למנוע תחרות בין המטוסים והציפורים על אותושטח אווירי. רשות שדות התעופה הקצתה צג מכ"ם אחד במגדל הפיקוח וחיל-האוויר מצדוהקצה חיילות מפעילות מכ"ם שאיישו את העמדה מסביב לשעון. המכ"ם צילם תמונה אחת ל-15דקות, ולאחר כמה טיסות תיאום עם הדאון וה"צסנה" התברר כי הוא מסוגל לאתר להקותקטנות של עופות דורסים בדיוק רב ביותר. מפעילי המכ"ם הגיעו לדרגת מיומנות כה גבוהה, עד שידעו לאמוד את גודל הלהקה על-פי החזר המכ"ם בלבד. המגבלה היחידה של המכ"ם הייתהאי-יכולתו למדוד את גובה הלהקות ולזהות את מינן, אך מידע זה הושלם על-ידי הצופיםהקרקעיים והדאון הממונע.
מיישמים לקחים יקרים
הצלחת המחקר ומיפוי נתיבי הטיסה של הציפורים הנודדות במחצית שנות השמונים טבעומושג חדש בחיל והוא אמ"צ (אזור מוכה ציפורים), פראפרזה על המושג הצבאי המוכר אמ"ט (אזור מוכה טילים). באזורים שהוגדרו כאמ"צ יושמו נהלי טיסה חדשים שאסרו בין השארטיסה בגובה נמוך והגדירו נהלים להתנהגות במקרה של פגיעה בציפור. במהלך המחקר נערמוהנתונים ומפות האמ"צ עודכנו מדי שנה, עד שבתום המחקר גובשו המפות הסופיות לנדידתהאביב ונדידת הסתיו והופצו בטייסות החיל. מאחר והנהלים החדשים הקטינו משמעותית אתהמרחב האווירי בפני המטוסים לאימונים, הוגדרו זמני פתיחה וסגירה של נתיבי האמ"צבהתאם לזמני הופעת הציפורים כפי שעלו מהמחקר. הדבר מאפשר לחיל-האוויר לנצל בצורההמרבית את ימי האימונים גם בתקופות השיא של הנדידה, מבלי לסכן את מטוסיו וטייסיו. תוצאה נוספת של המחקר הוא "מוקד הציפורים", מרכז הבנוי להעביר למטה החיל בזמן אמתמידע על הימצאותן של להקות נודדות. המוקד, מורכב למעשה מארבע חיילות וקצין, המחוברים לאחד ממסכי המכ"ם במשך שבעה חודשים בשנה. כל בסיס מקבל את המידע הרלוונטיעל להקות ציפורים המתקרבות לאזורו ומשנה בהתאם לכך את זמני ההמראות, הנחיתותוהטיסות הנמוכות.
הנהלים החדשים ויישומם הביאו למעשה לפתרון כמעט מלא של הבעיה. מאז הופעלו הנהליםלא נפל אף מטוס, לא היו אבדות בנפש ואחוז התאונות הקלות הנגרמות עקב היתקלות עםציפורים ירד בשלושה רבעים. במבט כלכלי, עד לפני הפעלת הנהלים עמד הנזק הכספי שנגרםלחיל מאותן סיבות על ממוצע שנתי של 2.3 מיליון דולר ומאז הפעלת הנהלים הוא עומד עלכ-390,000 דולר, קרי ירידה של 76 אחוזים. חשוב להסביר שעלות הנזקים המדוברת מתייחסתלמטוסים כגון סקייהוק ומיראז' שמחיר כל אחד מהם הוא כמה מיליוני דולרים, בעודשמטוסי הדור החדש כגון "נץ" (ששוויו 25 מיליון דולר) או "בז" (ששוויו 45 מיליוןדולר) עולים הרבה יותר, כך שהנזק הפוטנציאלי שנמנע עומד על הסכום המדהים של 300 מיליון דולר בעשר שנים.
גם קציני חיל-האוויר הגיבו תחילה בספקנות לרעיון ששיעור התאונות ירד בצורה כל-כךדרסטית, אך המספרים מדברים בעד עצמם. המחקר הפך לסיפור הצלחה בקנה מידה בינלאומי, ונציגים מחילות האוויר ברחבי העולם הביעו זה מכבר עניין בשיטות ובביצוען, היותוהבעיה היא כלל עולמית.
וכך, גם בארצנו הקטנטונת, המהווה צומת בין שלוש יבשות, ניתן לחלוק בדו-קיום אתהשמיים הלא כל-כך גדולים. וגר נץ אמיתי עם נץ מלאכותי ובז מלכותי עם בז מתכתי.
_____________________________________
ציטוט:
|
"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.
|
|
|
ראשי
צ'אט
.
מצב כלאיים
