01-01-2006, 18:42
|
|
|
חבר מתאריך: 12.07.05
הודעות: 147
|
|
העיר האפורה
זהו שיר מולחן, אבל אני ארשום כאן רק את המילים, מקווה שתאהבו:
יושב על החלון, מביט החוצה על העיר האפורה.
כאילו ממתינה לגשם, שיבוא, וישטוף אותה מכל הזוהמה.
ינקה את האוויר וישקה את הצמחים, ויביא צינה של חורף לכל האוהבים.
ואיש אחד רץ, עם מעיל הדוק לגופו, המטרייה נשמטת מידו.
אני מביט בגשם, וחושב על גופך העגלגל, איך הגשם על פנייך נזל.
ומטפטף מאפך, ומכווץ שיערך, עוטף אותו בנונ-שלנט סביב צווארך.
המתארך, ברכות ומוביל אל גבך הקמור, כמו ממתין, לזנק על הבחור.
הראשון, שיעיז להציע לקנות לך משקה, אז סובבי את ראשך במבט מפתה.
וספרי לי מה צריך הבחור לעשות, בשביל לילה אחד, עם בחורה שכזאת.
מאתיים דולר את לוחשת בדחייה, כאילו רק בשביל לראות את התגובה.
ואני...
יושב על החלון, מביט החוצה על העיר האפורה.
כאילו ממתינה לגשם, שיבוא, וישטוף אותה מכל הזוהמה.
ילכלך הבניינים וישקה את הצמאים, ויביא צינה של חורף לכל האוהבים.
ואת צועדת ברחוב, ידייך בשילוב, כאילו שלא שמת לב, לרחוב הרטוב.
ומחפשת, ימין ושמאל, נושאים לשיחה, מקוריות, תמיד אמרת, היא מתכון להצלחה.
ואני שותק, מקשיב לקולך המצלצל, כל מילה מובילה בסבלנות לצחוקך המתגלגל.
וכאשר הוא יוצא, הוא מאיר את פנייך, מתכווצות ומתרחבות לכדי חיוך, בעינייך.
כן, אולי כעת, אני כותב למגירה,
אבל תראי שיום יבוא...
ובו נשב על החלון, נביט החוצה על העיר האפורה.
כאילו ממתינה לגשם, שיבוא, וישטוף אותה מכל הזוהמה.
ינקה את האוויר וישקה את הצמחים, ויביא צינה של חורף לכל האוהבים.
|