 |
11-01-2006, 23:13
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 16.07.02
הודעות: 7,850
|
|
|
לכואבים/שבורי הלב שביניכם(:
אף פעם לא הבנתי בעצם למה זה נגמר.
היה לך רע אמרת, אבל למה?
אני עשיתי משהו?
אמרתי משהו?
הרי אהבתי אותך, ואני עדיין אוהבת, אז איך הגיוני שעשיתי לך כ"כ הרבה רע?
אתה אומר שעכשיו טוב לך, בלעדיי.
אז איך זה שבאותה נשימה אתה גם מזכיר כמה שאתה אוהב אותי וכמה קשה לך לשמוע אותי או לדבר איתי?
אמרת שאני לא מעניקה לך מספיק אהבה, שאני לא מקדישה לך מספיק תשומת לב.
ובאותה נשימה הזכרת שאני מעניקה יותר מדי לאחרים ופחות מדי לעצמי.
שאני צריכה לרכוש קצת אגואיסטיות ואגוטנצריות.
אני מצטערת.
אף פעם לא רציתי שתרגיש רע.
ואם אני זו הסיבה אז ההחלטה שלך נכונה.
אבל אני שואלת את עצמי, למה כשלי היה קשה וכואב ורע, לא עשיתי את זה גם?
למה לא עזבתי כ"כ מהר?
למה לא וויתרתי על זה, ועשיתי מה שהיה גורם לי להרגיש טוב יותר?
למה גם עכשיו, למרות הכל, ובעיקר אחרי הכל, אני עדיין אתן לך את כל כולי, אם רק תבקש, או תצטרך.
ולמה כשביקשתי שתעמוד לצידי ברגע אולי הכי קשה בחיי, אמרת שזה "לא מסתדר", ושיש איזושהיא בעיה.
אתה יודע, זה רק מראה שאני בן אדם טוב יותר.
ואולי גם טיפש יותר.
אבל מה שבטוח- חזק יותר.
כי את הימים והחודשים אחרי הפרידה שלנו, בתקופה שהייתה הכי שוחקת פיזית שעברתי, שרדתי לבד.
את הפציעה שלי, וגם את הניתוח, עברתי לבד.
וגם את השיקום הזה, ואת הלידה הזו מחדש אני אעבור לבד, בלעדייך.
אולי בשיניים, ועם כל טיפת כוח שעוד נשארה בי, אבל אעבור אותה.
ולא, אני לא צריכה אותך שתתמוך, אני גם לא רוצה שתעזור, אני חזקה מספיק.
ובעוד שלידך הרגשתי הכי אפסית, הכי טיפשה, הכי מכוערת, ובעיקר- הכי לא.
עכשיו- אני פורחת.
טוב לי עם עצמי, ונוח לי עם עצמי, אני מאמינה בעצמי, ואני אוהבת את עצמי.
מצאתי את האנשים שבאמת אוהבים אותי, שיתנו הכל בשבילי, שמרימים אותי רק מעלה ולרגע לא נותנים לי להסתכל אחורה או מטה, את אלה שיתנו הכל בשבילי, ויודעים שאתן גם אני את כל כולי בשבילם.
והנה.
אחרי כמעט שנתיים ומשהו, שהיית כל עולמי, עכשיו אני בנקודה חדשה, נקייה, וגבוהה יותר.
אני עדיין אוהבת את מה שהיית בשבילי, אבל כבר לא אוהבת אותך.
מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי, אבל לא אלייך.
עדיין אתן את כל כולי בשבילך, אבל רק כי זו אני, ולא כי זה אתה.
אני לא אשכח אותך, ולא אמחוק אותך מהחיים שלי כמו אתה מנסה למחוק אותי, היית חלק גדול מדיי בהם. ולא, עבורי "רחוק מהעין" הוא לא בהכרח רחוק מהלב.
אבל גם לא אתאבל על הקשר הזה לנצח, ועל כל מה שהוא עוד יכל להיות.
אני מסרבת לאבד תקווה ואמונה באנשים ולהאטם ריגשית.
מגיע לי יותר טוב מזה!
אני מקווה שתמצא מה לעשות "עם כל הימים שזרחו להיות שלנו"
Try to find if it was worth what you spent and Why you're guilty for the way You're feeling now....
כי אני כבר המשכתי הלאה.
ואני כבר מזמן לא שלך.
זה נועד לכל השבורים/נשברים מפרידות כאלו ואחרות.
מקווה שזה יתן שביב של תקווה.
כי אפשר גם לבד!
|
|
ראשי
צ'אט
Your every single wish is kept in the pages of our diary
מצב כלאיים
