[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
חצי מהמשפחות עם פעוטות בשדרות סובלות מפוסט טראומה


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת רותי סיני


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
בעקבות ה"קסאמים": מאות הורים וילדים בדרך לפסיכולוג
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P190106/a.0.1901.60.1.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

מש' ממן: ההורים עפרה ושמעון, הבן יגל, הבת תהל והתינוק נריה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
תצלום:

לימור אדרי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

כשתהל ממן, בת ארבע, באה הביתה מהגן, היא נכנסת מחת לשולחן המטבח ונשארת שם. כשהתנהגות זו החלה, בשנה שעברה, חשבה אמה, עפרה, שזה משחק. אבל אחרי שדובבה אותה התברר שזו דרכה של הילדה להתמודד עם המצוקה הביטחונית שבצלה עברו חייה הקצרים - רקטות ה"קסאם" שנופלות על שדרות, רעש הפגזים שצה"ל יורה לעבר רצועת עזה, הבומים העל-קוליים של מטוסי חיל האוויר.

משפחת ממן לא חריגה. בבדיקה שנעשתה באחרונה בשדרות, בקרב כ-120 משפחות עם פעוטות, נמצא שביותר מ-50% מהן ההורים ו/או הילדים סובלים מתסמונת פוסט-טראומטית. רבות מהן יתחילו בקרוב טיפול פסיכולוגי כחלק מפרויקט שמיישם שיטות שפותחו בניו יורק לטיפול בנפגעי טראומת ה-11 בספטמבר בעיר.

את תהל ממן מקפיץ כל רעש. וגם את אחיה בן השבע - החל בזמזום מקדחה וכלה בטריקת דלת. כשנשמעת כריזת מערכת ההתראה "שחר אדום" המזהירה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P190106/a.0.1901.60.2.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מפני נפילת "קסאם", הילדים קופאים במקום. אם זה קורה בלילה, אמם לוקחת אותם למיטתה. היא עצמה לא ישנה טוב כבר יותר מארבע שנים, כל הזמן חוששת מעוד נפילה, דרוכה. כשהיא בעבודה - מחנכת ומורה לכלכלה ולגיאוגרפיה בתיכון בשדרות - היא עסוקה הן בדאגה לילדיה, והן בדאגה לתלמידיה.

בכל נפילה תלמידות מתעלפות, היא מספרת, "קשה לנהל שיעור שגרתי". לאחר התנקשות של צה"ל הדריכות גוברת. התלמידים ערוכים בכל רגע לקפוץ מכיסאותיהם ולהיצמד לקיר הכיתה, כפי שלימדו אותם.

משפחת ממן גרה בדירת גן בבניין בן חמש קומות, שעליו ממוקמת מערכת הקולטת את שיגור ה"קסאמים" ומדווחת למערכת ההתראה. בגינה יש מחסן שבו מחזיקה מערכת הביטחון ציוד הקשור למערכת. מוצב צה"ל שממנו נורים פגזים לעבר העיירה בית חאנון נראה בבירור מהחלונות. בחודשים האחרונים מצוקת המשפחה רק הלכה וגברה - שתי אחיותיה של ממן ומשפחותיהן פונו מגוש קטיף; תהל ממן חששה שגם לה יקחו את הבית. בעלה של ממן אמנם אדיש יחסית - הוא גדל בקרית שמונה והקסאמים "קטנים עליו", אומרת אשתו, אבל הוא דואג לילדים. למתח הכללי נוספה בחודשים האחרונים בעיה רפואית של התינוק בן השנה, שעבר שני ניתוחים.

בכל זאת, ממן לא מוכנה לעזוב את העיר. היא נולדה בשדרות ואוהבת אותה. אבל היא רוצה להפיג את הלחץ, את המתח המתמיד, את החרדה שבה היא חיה ושאותה היא מקרינה לילדיה. "אני רוצה לחזור לחיים שפויים, למה שהיה לי קודם, להפסיק לפחד כל כך כל רגע, כל יום, כל לילה", היא אומרת.

בפרויקט הטיפולי, שבו תשתתף משפחת ממן, אמורות להשתתף במהלך שנתיים עוד כ-300 משפחות שבהן ילדים בני שנתיים עד ארבע. מתוך יותר מ-120 משפחות בעיר שרואיינו עד כה, בכ-35% מהן הפעוטות אינם מוכנים לישון לבד. (ראו נתונים נוספים בעמוד זה)

הטיפול ניתן בשירות הפסיכולוגי במועצה המקומית שער הנגב. הוא כולל מסלולים שונים - מפגשים של הורים וילדיהם עם פסיכולוג; טיפולים קבוצתיים להורים; וסדנאות להורים ולמטפלות בגנים ובמעונות כדי לחזק את הקהילה בשיטת המכונה "טף תקן".

את המימון לפרויקט בשדרות, כחצי מיליון דולר לשנתיים, מספקת "קרן פיקאוור" מניו יורק, שגם תורמת לפרויקט לילדים נפגעי טראומת ה-11 בספטמבר. שיטת הטיפול המשותף לאמהות ולילדיהן, שמיושמת בשדרות, פותחה בניו יורק על ידי הד"ר קלוד שם-טוב מבית החולים "הר סיני", בעקבות אסון מגדלי התאומים. התוכנית בשדרות, שאותה מבצעים מרכז "משאבים" מקרית שמונה והמרכז הישראלי לפסיכוטראומה מירושלים, היא חלק מפרויקט רחב יותר במימון הפדרציה של הארגונים היהודיים בניו יורק.

אחד ההיבטים הייחודים של המחקר המתלווה לפרויקט בשדרות הוא פיתוח כלים לאבחון וטיפול בפסיכוטראומה אצל פעוטות, תחום שנמצא בחיתוליו. "זה אתגר רציני לזהות פוסט-טראומה אצל ילד בן שנתיים", אומרת הד"ר רות פת-הורנצ'יק מהמרכז לפסיכוטראומה, ראש צוות המחקר. חיוניותו של הטיפול הוא בין השאר במניעת נזק התפתחותי.

הטיפול בהורים, מסבירה פת-הורנצ'יק, חשוב לא פחות משום שכבר הוכח במחקרים שמצוקת ההורים יכולה להשפיע על ילדים יותר מאשר האירוע הטראומטי עצמו. ככלל, היא אומרת, חשוב לפעול לאיתור הנפגעים משום שרבים מהם לא מודעים לכך שהם סובלים מבעיה שיש לה פתרון. "לחיות עם הורה פוסט-טראומטי זה דבר קשה מאוד לילד", אומרת אסנת דופלט, המסייעת לפת-הורנצ'יק במחקר, "ההורים משותקים, הם לא קשובים, לא יודעים סתם ליהנות עם הילדים".

"עבור רבות מהמשפחות זו הפעם הראשונה שמישהו יושב ומקשיב להן", אומרת דליה יוסף, ראש צוות המראיינים, "הצרכים עצומים והשירותים בשדרות לא ערוכים לתת מענה. עד עכשיו היה צריך לקבוע תור בתל אביב לכל דבר ולחכות שישה חודשים".

אם המודל של שדרות יוכיח עצמו, ייתכן שהוא יועתק גם לטיפול במפוני גוש קטיף ובקבוצות של הורים וילדים פלשתיניאים, אומרת פת-הורנצ'יק. ממצאי המחקר יפורסמו בכנס בינלאומי על חוסן קהילתי לטראומה שיקיים בחודש הבא בהרצליה מרכז "משאבים".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

looopy

מזל שצה"ל פעועל בדרכים כ"כ יעילות נגד הקסאמים....

לא נעים להגיד את זה, אבל כשהפלסטינאים יכולים לשגר קסאמים מתי שהם רוצים- מעניין מה יקרה אם ההתקפה תהיה מעוד חזית או שתיים.

הירוק בכל זאת עולה

הפעוטות יגדלו ואיתם תגדלנה הבעיות האישיות.
לא חשבתי שההיקף של הבעיה כל כך גדול.
אני מהרהר איך היתי מגיב או מתמודד לו היו אלה ילדי.
מי אשם? הרי מדובר בעוללים ומשפחות קשות יום, חפות מפשע, שצריכות להתמודד ולגדל ילדים שיהיו נאמנים למדינה, שישרתו בצבא ושיקימו גם הם יום אחד משפחות לתפארת.

יש כאן מקום להקמת ועדת חקירה לאומית שתחקור איך לא הצלחנו להתמודד עם הקסאמים והפקרנו את אחינו.

looopy

מוועדות חקירה אף פעם לא יוצא כלום.

הממשלה הפקירה את אזרחיה... אין ספק.
אבל כשהפלסטינאים משגרים טילים ובאותו זמן זוכים לתמיכה מהעולם- ישראל נשארת חסרת אונים ולא יכולה לתקוף ולחסל באמת את מקור המשגרים.
זאת אומרת, זה לא שיש אי- יכולת מבצעית. הסיבה שצה"ל לא עשה כלום היא בגלל שפחדו מתגובת האו"ם, או מתוך הומאניות יתרה.

הירוק בכל זאת עולה

"אם ירו אפילו טיל אחד נגיב קשה..." סתם אימפוטנטים...גם העם, כולנו!

looopy

שמע, זאת בעיה רצינית ביותר שחברי הממשלה לא נותנים את הדעת עליה.
מסקנה ברורה: לא שמים על העם קצוץ. העם נימעך וממשיך לבחור בחארות האלה.
עוד מסקנה ברורה: הכתבה משקפת את המציאות. העם חולה!

looopy