אולי חלקכם זוכרים אותי בגלל 2 אשכולות שפתחתי באוקטובר שעסקו במלחמת העולם השנייה , ובעיקר באס.אס( פרקים שפירשתי מספר שלי ברוסית בנושא), אז גם הפעם אני פותח אשכול דומה,רק בשינוי קטן,האשכול שלדעתי לא יהיה מאסיבי כל כך כמו הקודמים יעסוק במבצע של הצנחנים הגרמנים, הפלישה לכריתים או מבצע "מרקורי", מבצע שבאמת הראה את הכוח האמיתי של כוח מוצנח. אם כך לעניין האשכול הזה,הוא פירוש של פרק מן הספר "הצנחנים הגרמנים:1939-1945" מאת ב.קברי ומ.צ'אפל(הספר אצלי הוא התירגום הרוסי), הספר הוא ברוסית,ואני עשיתי כמיטב יכולתי לפרש את הפרק כמו שצריך,סליחה מראש על איזשהם אי דקויות(אני חוזר ואומר כי איני מתרגם מקצועי לכן ישנו תמיד מרחב לטעויות).

מבצע מרקורי:כריתים 1941

אחד מן המבצעים המזהירים ביותר בתולדות המלחמה המוצנחת בכלל, ובתולדות הכוחות המוצנחים הגרמנים בפרט , הוא מבצע מרקורי,שם הקוד שניתן לפלישה לכריתים.
ב20 לאפריל 1941 גנרל שטודנט(קורט ארתור בנו שטודנט 1890-1978 , ב4 ליולי 1938 מונה למפקד הכוחות הקרקעיים והמוצנחים של הלופטוואפה, לאחר מכן פיקד על כל הכוחות המוצנחים של גרמניה(מהראשון ליוני 1941) פיקד על הארמייה המוצנחת הראשונה , ועל קבוצת הארמיות "ויסלה", ב13 ליולי 1944 הפך לגנרל קולונל של הכוחות המוצנחים) העביר את הדין וחשבון שלו לפיקוד הלופטוואפה , לפי דעתו של הגנרל ההשתלטות על כריתים הייתה חלק בלתי נפרד והכרחי כחלק מן המערכה הבלקנית משום ששדות התעופה ששכנו באי נתנו למפציצים הבריטים בסיס שממנו יכלו לערוך פשיטות אוויריות על שדות הנפט בפולשטי שברומניה. גרינג הסכים עם שטודנט והצליח לשכנע גם את היטלר בדבר, אפילו שהפיקוד העליון של הוורמאכט התנגד לרעיון וטען כי עדיף יהיה להשתמש בצנחנים קודם כל לכיבוש מלטה , ורק לאחר מכן להפנותם לאזורים אחרים, אך למרות הכל,הקורפוס האווירי ה11 החל לעבור אירגון מחדש זריז. חטיבת הצנחנים ה22 הועברה למשימות שמירה ברומניה, ובמקומה קיבל שטודנט את הדיביזיה ההררית ה5 של גנרל מאיור רינגל (1889-1967) , שטודנט זעם, אך לשווא , אם כך הכוחות שהיו תחת פיקודו של שטודנט עד ה20 במאי 1941 היו: בראש ובראשונה כוח הסתערות מוצנח(Luftlande -Sturm-Regiment) תחת פיקודו של גנרל מאיור מיינדל, כמו כן הדביזיה האווירית ה7 של גנרל לייטנאנט וילהלם זיוסמאן , ולבסוף הדיביזיה ההררית ה5 של גנרל מאיור רינגל .
לפי התוכניות שהוכנו לכיבוש האי , כל הכוחות הללו בשני גלים נפרדים, היו אמורים לתקוף 4 יעדים מרכזיים, ש3 מן היעדים הללו היו שדות תעופה. כוח ההסתערות המוצנח של מיינדל היה אמור להשתלט על שדה התעופה במלמאס , וכמו כן בסיוע של מספר חטיבות מוצנחות אחרות , היה אמור להשתלט על מספר גשרים,עמדות נ''מ ודרכים באזור קאניה,שהיא בירת האי. כאן היה אמור להסתיים השלב הראשון במבצע. בגל השני חטיבה מוצנחת תחת פיקודו של שטורם , היה אמור לכבוש את העיר רטימנון , כאשר במקביל חטיבה נוספת תחת פיקודו של ברויאר הייתה אמורה לצנוח קרוב לחוף , ולתקוף שדה תעופה ואת העיר הרקליון , לאחר ההשתלטות על שדה התעופה בהרקליון הייתה אמורה הדיויזיה ההררית ה5 להגיע בדרך האוויר לשדה התעופה ולסייע עם הגעתה בהשתלטות על האי. לכאורה תוכנית מצויינת, אך היה בה פגם עיקרי אחד, היא התבססה על מידע של המודיעין הגרמני,מידע שבמקרה זה,היה שגוי.
ניתן להתחיל ולתאר את המחדלים בכך,שהאבוור של אדמירל קאנאריס , שגה בהערכותיו כי הכוח בן ה50 אלף של בעלות הברית,שפונה מיוון , הועבר מכריתים למצרים, הערכה שגויה בתכלית,הכוח נותר בכריתים. כמו כן,אחת ההערכות הייתה כי הבריטים היו במצב של התפוררות ופאניקה, גם זאת התבררה כשגויה,הכוחות הבריטיים התכוננו באופן פעיל להגנה על האי,וחיזקו נקודות שלדעתם בהן יחליטו הגרמנים להכות, כאשר ינסו לפלוש לאי, כמו כן הבריטים העריכו נכונה כי ככל הנראה הגרמנים ינסו לתקוף בעזרת כוח מוצנח, ולכן התכוננו לתסריט שכזה. בנוסף להכל האבוור לא ידע כי הגנרל הניו זילנדי ברנרד פרייברג , אחד מן המפקדים המנוסים ביותר , וכמו כן המפקד העליון על הכוחות בכרתים, ניחש באופן מדהים , את המקומות שאליהם התכוונו הגרמנים לפלוש,ודאג לבצר אותם בעמדות מחופרות של מקלעים, וסוללות נ''מ.

מאלמס המוקפת שדות של מטעי זיתים , ממוקמת בקצה הצפון מזרחי של האי, כיום אתר זה פופלרי מאוד בקרב התיירים הזרים, אך ב20 למאי 1941 ראו באתר זה גם האנגלים וגם הגרמנים רק עוד אזור שטוף שמש באי. אף כ אורכו משטח הנחיתה של שדה התעופה במקום זה לא עלה על 600 מטר, השליטה עליו הייתה חיונית להצלחת המבצע כולו.
לצערו של הכוח הגרמני,סוללות הנ''מ הבריטיות המחופרות היטב במטעים שמסביב לא נתגלו על ידי טיסות הסיור שקדמו לפלישה.
לאחר הפצצה גדולה של השטוקות הגרמניות בסביבות 7 בבוקר , חוד החלוץ של כוח ההסתערות המוצנח (מעין פלס''ר שכלל 90 איש תחת פיקודו של לייטנאנט היינץ) תחת אש נ''מ כבדה מאוד מצד המגינים הצליח להנחית את דאוני הDFS-230 . אף כי הכוח ספג אבידות כבדות,הוא הצליח לשתק את סוללות הנ''מ שנמצאו דרומית לשדה התעופה . לאחר נחיתת כוח החלוץ,היו אמורים שאר כוחות הכוח ההסתערות המוצנח להגיע , לפי הפקודות ,החיילים שהיו אמורים להגיע, היו צריכים להתרכז במטעים ולפתוח בהתקפה מאורגנת לעבר השדה תעופה, המחלקה ה3 של הכוח הצליחה לנחות כמתוכנן, אך מחלקת המטה ה4, סטתה מן המסלול ונחתה במרכז העמדות הבריטיות,בדקות הראשונות שלאחר הנחיתה הלא מוצלחת הזאת נפצע באופן חמור מפקד הכוח מאיור קוך, ואיתו מחצית מן הכוח שלו, בתנאים שכאלו, לבצע את התוכנית היה בלתי אפשרית, למרות זאת החטיבה ה3 שנתחה מזרחית לשדה התעופה הצליחה להתחפר בעמדותיה ולהדוף מספר התקפות נגד, במשך כל שעות היום, הגיעו אל המחלקה ה3 חוליות קטנות של ניצולים מן מחלקת המטה ה4, ויחד הם פתחו במתקפה, והצליחו להשתלט על העמדות הבריטיות שממערב לשדה התעופה.
החטיבה ה3 של כוח ההסתערות המוצנח , הוצנחה צפונית מערבית לשדה התעופה , הם נפלו ישר תחת אש כבדה ממקלעים רובים,וארטילריה שמוקמה ב"גבעה 107" , הצנחנים התפזרו בזמן הצניחה , ובמשך זמ מה לאחר הנחיתה התקשו להתארגן, החטיבה ה4 הצליחה לעומת זאת לנחות בצורה חלקה למדי לא רחוק משדה התעופה , , אך בזמן הנחיתה נפגע גנרל מאיור מיינדל בצורה קשה, ואת הפיקוד על החטיבה קיבל מאיור שטיינצלר. בסופו של היום כוח ההסתערות המוצנח הצליח להגיע לשדה התעופה, אך לא הצליח להשתלט עליו, כל דקה אפשר היה לצפות למתקפת נגד של האויב, והצנחנים המותשים עברו לילה ללא שינה או מנוחה. כוחות מן הדיביזיה האווירית ה7 החלו לנחות מספר שעות מאוחר יותר, חלק הארי של הכוח נחת במחנה הניו זילנדי, הניו זילנדים אומנם הופתעו, אך חיש מהר השיבו אש, הכוח שספג אבידות כבדות נכנע, חלקים אחרים שלו, אשר הצליחו לנחות באזורים הרריים, פתחו במתקפה כושלת , ולאחר שהוכו, נאלצו לסגת .
כוח של החטיבה ה1 של הדיביזיה , נחת באזור מצודת אגיה, מוצב חשוב מאוד שבעצם שלט על הדרך המובילה לבירת האי, ברגע שנחתו, נפתחה לעברם אש כבדה, אך הצנחנים לא איבדו את קור רוחם, לאחר שהצליחו להוציא את המגינים היוונים מן החפירות, הם חתרו למגע, ובקרב פנים מול פנים השמידו את הכוח היווני, המצודה נכבשה, והפכה למוצב המטה הזמני של הכוחות הלוחמים, אך הצנחנים לא הצליחו להתקדם לעבר קאניה, לקראת הערב החלו להגיע תגבורות. באופן כללי נחל הגל הראשון כישלון מוחץ, כמעט כל היעדים עדיין לא נכבשו , ומפקד כוח ההסתערות המוצנח גנרל מאיור מיינדל היה פצוע קשה, ומפקד הדיביזיה האווירית ה7 גנרל לייטנאנט זיוסמאן נהרג, בדאונו אשר התרסק.

הפיקוד הגרמני ביוון עדיין לא ידע על הקשיים שבהם נתקל הגל הראשון, אך לגל השני של התוקפים היו קשיים משלו,המטוסים של הגל השני לא תודלקו בזמן , וכמו כן חזרת המטוסים מכריתים הסתבכה בגלל ענני אבק וחול שקמו מעל שדה התעופה, כתוצאה מקשיים אלה ונוספים, גלי המטוסים יצאו בקבוצות קטנות, ולא בלהקים גדולים כפי שתוכנן, וקצב הגעת התגבורת הואט באופן דרסטי. כוחות צנחנים שנחתו בסביבות השעה 13:30 בסביבות רטימנון , נתקלו באש קשה מצד האויב, במשך מספר שעות הם היו נתונים להפגזות בלתי פוסקות והכוח ספג אבידות כבדות, אך כבדרך נס הצליחו הצנחנים להשתלט על הגבעות שמסביב לשדה התעופה שברטימנון , את שדה התעופה עצמו הם לא הצליחו לכבוש , לכן הוחלט להתחפר ולחכות לתגבורות שהיו אמורות להגיע בבוקר שלמחרת.
כוח הצנחנים שנחת באזור הרקליון נתקל בקשיים מאסיביים, סוללות נ''מ רבות שרוכזו באזור חייבו את מטוסי היונקרס 52 , להגביה את מעוף, וכתוצאה מכך, כאשר התחילה הקפיצה,מצאו רוב הצנחנים את עצמם מפוזרים בכל רחבי השטח, אף כי רובם נהרגו עוד בטרם הגיעו לקרקע, הכוח שצנח איבד כ59% מאנשיו באוויר(כולם נהרגו מאש נ''מ שכוונה אליהם בזמן שצנחו) , בעיקבות זאת התוכניות להשתלטות על שדה התעופה ננטשו, והניצולים ניסו להתרכז ביחד למגננה יעילה על הקרקע. בסופו של היום לשבעת האלפים הצנחנים ששרדו מן הכוחות התוקפים המצב נראה חסר תקווה, הסיבה היחידה ששטודנט לא ביטל את המבצע הייתה התקווה להוציא לפחות כמה מן הצנחנים בחיים. למזלם של הצנחנים מפקד הכוחות הבריטיים והיווניים באי גנרל פרייברג לא הורה על מתקפות נגד מאסיביות בלילה , במקום מאמץ כולל של הבריטי לחסל את כיסי הצנחנים, הם ערכו רק מספר התקפות מקומיות קטנות,שהצנחנים לא התקשו להדוף, וכך ברגע המכריע של הקרב בכריתים כאשר היוונים והבריטים יחלו ליזום התקפה ולחסל את הגרמנים, הם לא עשו זאת, התמהמהות זאת הפכה במהרה לתבוסה. מוקדם בבוקר של ה21 במאי הציעו מספר קצינים צעירים(אחד מן הקצינים אשר הציע את התוכנית , התפרסם מאוחר יותר בספר שלא קשור לנושא הדיון, "החיילים היהודים של היטלר", קצין צעיר זה היה שמינית יהודי, ונאמר כי הוא זה שיזם את ההתקפה) מהחטיבה ה3 של כוח ההסתערות המוצנח, לנסות ולתקוף שוב את גבעה 107, הפעם ההסתערות עלתה יפה , והצנחנים השתלטו על שתי עמדות נ''מ,ומייד הפנו את הכלים כנגד המטרות של הקרקע. יונקרס 52 בודד נחת בשדה ההרוס למחצה, והוצאו מתוכו במהירות מצרכים ותחמושת,והועלו הפצועים קשה, כל זה נעשה בדקות ספורות, החלק המדהים היה שהבריטים אפילו לא ניסו להפריע למבצע הזה , בכל זאת נותר מצבה של החטיבה קשה מאוד, ועם רדת הלילה פשטו לוחמים לא סדירים יוונים על הכוחות הגרמנים, הם סחבו מספר גופות איתם, ואת הפצועים שיכלו למצוא הרגו, פעולות התגמול של הצנחנים מאוחר יותר היו מחרידות(כפי שניתן ללמוד מתמונות שצילמו קצינים גרמנים,תמונות אלה שמורות בארכיון הצבא הגרמני כיום,ולא מותרות לפירסום), מתוך 580 הצנחנים של החטיבה אשר נחתו על האי, 135 מהם נהרגו על ידי הפושטים וגופותיהם לא נמצאו.

בשעות הצהריים של ה21 במאי בוצעה הפצצה כבדה של הלופטוואפה על מאלמאס , ומיד לאחר מכן עוד כוחות צנחנים נחתו באי, לבסוף מגיני שדה התעופה הוכנעו סופית , והחלו להגיע תגבורות גדולות של צנחנים,וכעבור כמה שעות שודר בקשר הגרמני "רינגל גרופה ראוס ראוס", החלו להגיע לוחמי הדיביזיה ההררית ה5 של רינגל,לאלה אשר הגיעו בדרך האוויר היה המסע קל הרבה יותר, כוח של לוחמים הרריים הובא לאי בשתי ספינות קטנות שעליהם הגנו שתי משחתות איטלקיות מיושנות, הכוח הותקף על ידי הבריטים והושמד, בעיקבות זאת החלה הפצצה גדולה של מטוסי הלופטוואפה ומספר מטוסים איטלקיים, אשר פגעו קשות בכוח הימי הבריטי בכריתים, כאן נסתיים השלב הקשה ביותר לגרמנים בכיבוש האי. עם התגבורות החדשות , החלו הגרמנים לנוע לכיוון העיר קאניה, אך בעיקבות התנגדות מאסיבית של הבריטים,העיר נכבשה רק ב27 למאי, משם המשיכו הכוחות לרטמינון , הקרבות שם היו קשים,כוח צנחנים חדר לעיר,והתבצר במפעל, אך המגינים האוסטרליים התארגנו מחדש ופתחו בהתקפת נגד נמרצת, הם הדפו את צנחנים,והרגו רבים מהם. לבסוף בבוקר ה30 למאי נודע צנחנים כי האוסטרלים נסוגים,והם שוב נעו לעבר רטמינון , הפעם בלחימה מתמדת שברו הצנחנים את התנגדות האוסטרלים הנסוגים ושבו כ1200 מהם.

המצב בהרקליון בין ה20-23 למאי היה קשה לכוחות הצנחנים, הבריטים והיוונים אשר התבצרו בעיר עם סיוע ארטילרי הדפו כל מתקפה שלהם,ובמהרה לאור אבידות כבידות, הוחלט לעצור את ההתקדמות, הבריטים הציעו לכוח הצנחנים ששהה במקום להיכנע, המפקדים דחו אותו בבוז, יום מאוחר יותר סוף סוף הושג קשר עם הפיקוד,ואלה הורו לכוחות הצנחנים להחזיק בעמדותיהם ולא לנסות ולהתקדם לתוך העיר, אך בשביל להשיג זאת,בכל זאת היה על הגרמנים להשתלט על גבעה 491 שבה שכנה הארטילריה הבריטית באזור,הצנחנים תקפו במתקפת בזק, והשתלטו על הגבעה. ב24 למאי התקבלון תגבורות נוספות , וב26 החלה התקדמות, הצנחנים השתלטו על גבעה 296 שחלשה על העיר הירקליון , הבריטים והיוונים בעיר היו כבר בעלי מורל נמוך וכמעט ולא התנגדו, ובאופן כללי זה היה הסוף. באותו היום הכריז פרייברג על פינוי, והבריטים החלו להתפנות מן האי לכיוון דרום.
במהלך הפינוי של הבריטים,הניו זילנדים,היוונים והאוסטרלים, הצליחו הלוחמים ההררים לשבות כ10,000 מהם. כ17,000 הצליחו להתפנות. מבצע מרקורי הסתיים, ובהצלחה, אך במחיר כבד, מתוך 22 אלף החיילים שהשתתפו, כ3250 נהרגו , ו3400 נפצעו. בעלות הברית איבדו 2500 הרוגים ו10 אלפי שבויים, בעיקבות הקרב אמר היטלר לשטודנט:" בעיקבות כריתים, ניתן להגיד בבטחה כי ימי הצנחנים שייכים לעבר" מאותה נקודה במלחמה ועד לסיומה לחמו הצנחנים הגרמנים על הקרקע עם שאר חיילי הוורמאכט.

אני חייב לציין, שאף כי אני ישראלי ויהודי , אני חייב לציין כי הצנחנים הגרמנים נלחמו בחירוף נפש בקרב הזה, והראו מקצועיות מרובה, ועל כך מגיע להם כבוד, אף כי לא נשכח כי הם נלחמו למען משטר מושחת ואפל שטוב שנעלם מן העולם.

מקווה שנהנתם לקרוא.

זיין שכל מקצועי וכתב באתר המשחקים איגיימס

הזכרת את היות הקצין שמינית יהודי.. יצא לי לקרוא את הספר ... ויש דבר שרציתי לחזק בדבריך....
הוורמאכט ובייחוד יחידות העלית שלו היו מנותקים מהוראות המפלגה הנאצית והניצים שבתוכה... עד 1942 טובי החיילים שהיו בוורמאכט היו יהודים למחצה לשמינית לרבע ואפילו שלמים... הוורמאכט העריך את תרומתם ואף העניק להם איתורים על גבורתם בקרב .. המפקדים המליצו עליהם לקצונה או העלאת דרגה... כל זה קורה בזמן שיהודים נרצחים במקביל בבורות ירי ומשאיות גז!! לא יאמן..

רציתי להודות לך על האינפורמציה שממש עניינה תרמה ושפכה אור על מבצע בסדר גודל שכזה...!

להלן 2 קישורים די מעניינים :

http://www.crete-1941.org.uk
http://www.historyofwar.org/articles/battles_crete.html

את הקשה עושים לאלתר, את הבלתי אפשרי עד מחר. ניסים לוקחים קצת יותר זמן.