 |
10-02-2006, 20:51
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.11.02
הודעות: 32,894
|
|
"ראובן אדלר הוא תופעה בעייתית בפוליטיקה הישראלית; האדלריזם יצר מנהיג - לא יכול להיות
"ראובן אדלר הוא תופעה בעייתית בפוליטיקה הישראלית; האדלריזם יצר מנהיג - לא יכול להיות שכך תתנהל דמוקרטיה"
יום שישי, 10 בפברואר 2006, 14:35 מאת: ארי שביט, TheMarker.com
אם תתנו לעמי איילון להיות שר ביטחון, תוך 5 שנים הוא מפנה 60 אלף מתנחלים ממזרח לגדר ההפרדה ויוצר מציאות של שתי מדינות; הוא שונא את האדלריזם מבית מדרשו של הפרסומאי ראובן אדלר, החבר של שרון שעיצב את מנהיגותו; הוא חושב שאדלר חייב לערוך חשבון נפש נוקב שעה שחבר
מגדל התצפית הגבוה של הקרן הקיימת ביער עופר שבכרמל מעלה על הדעת את מגדל התצפית של "מול היערות". במיוחד בשבוע שאחרי ניצחון החמאס. במיוחד כאשר תביעת השיבה חוזרת להיות תביעה פלשתינית ממשית, ברורה ונחושה. במיוחד כאשר אוטובוס מן הגליל חונה למרגלות המגדל ומוציא מתוכו קבוצה גדולה של פלשתינים ישראלים העולים אל המגדל כדי לצפות ממנו בכל הכפרים האבודים ההם שטמונים ביערות: עין רזאל, סרפנד, אגזים.
באגזים מתגורר עמי איילון. מפקד חיל הים לשעבר, ראש השב"כ לשעבר, מנהיג המפקד הלאומי, הביטחוניסט הבכיר ברשימת העבודה לכנסת. 1.66 מטר ביום טוב, הוא מעיד על עצמו. דחוס, אנרגטי, אינטנסיווי מאוד. בחולצה לבנה ובג'ינס ובנעלי קומנדו שחורות הוא עומד במטבח ביתו אחרי ריצת הבוקר ומכין תה צמחים משובח מעשבי ההר. לא, איילון אינו שומע את לחישת היערות. השרידים של אגזים המפוזרים לאורכה ולרוחבה של כרם מהר"ל אינם טורדים את מנוחתו. הוא חש בעלות מלאה על המקום הזה. הוא זוכר את יסודות בית שני של המקום הזה. ואת הממלוכים והצלבנים והעותמנים וכל האחרים. העובדה שבמשך 150 שנים חיו כאן גם ערבים אינה מעיקה עליו. גוויית הענק של החאן העתיק שמעבר לביתו אינה מעיקה עליו. ולא האבן הפלשתינית בחצרות. הוא שלם לחלוטין עם 48'. וברור לו לחלוטין שאף פליט לא ישוב לישראל. זה הקו האדום שלו: אף פליט.
כאשר היה עמי איילון מפקד חיל הים, בין 1991 ל-1995, ראה את הנולד ועמד על כך שישראל תרכוש בגרמניה צוללות בעלות ערך אסטרטגי. על פי מקורות זרים הצוללות נועדו להעניק לישראל יכולת מהלומה שנייה אל מול איום גרעיני ערבי או איראני. כאשר היה עמי איילון ראש השב"כ, בין 1996 ל-2000, שיקם את הארגון הפגוע אחרי רצח רבין והוריד באופן דרסטי את עקומת הטרור הפלשתיני. בשנת 2002 ניסח יחד עם פרופ' סרי נוסייבה את מסמך המפקד הלאומי המגדיר את ששת העקרונות שיאפשרו את ייצובו של הסדר ישראלי-פלשתיני לשתי מדינות.
גם כעת, גם אחרי ניצחון החמאס, הוא מאמין שחזון איילון-נוסייבה רלוונטי. גם כעת, גם כאשר החמאס עומד על כך שהפליטים ישובו אל כפרים קונקרטיים כמו הכפר הזה ואל בתים ממשיים כמו הבית הזה, איילון מאמין בהתפכחות הפלשתינית. הוא חושש מפני אל-קאעדה ומפני ארגוני ג'יהאד עולמי אשר ינסו להשיג נשק גרעיני ויהפכו את הסביבה האסטרטגית לבלתי יציבה, אבל הוא מאמין בפרגמטיות הבסיסית של רוב העם הפלשתיני. לא, אנחנו לא נידונים להתנגשות תרבויות, הוא אומר. אנחנו לא עומדים בפני חברה פונדמנטליסטית וקנאית. אם רק ננהג נכונה נוכל למתן גם את החמאס. נוכל לחיות בדו-קיום עם פליטיה של אגזים.
ניצחנו, ותודה למתנחלים
עכשיו, אחרי ניצחון החמאס, זה לגמרי ברור: הם רוצים את כרם מהר"ל. לא רק את נווה דקלים, לא רק את עמונה, את כרם מהר"ל.
"אין ספק. הם תמיד רצו, רוצים וירצו את תל אביב, את יפו ואת אגזים. בדומה לכך שאנחנו כקולקטיב תמיד רצינו, רוצים ונרצה את יריחו, את חברון ואת בית אל. וזה בסדר לרצות. מותר לחלום. אבל הסדרה של סכסוך קיומי כמו הסכסוך בין הפלשתינים לבינינו מתרחשת כאשר מפרידים בין החלום לבין התוכנית המדינית. וזה מה שמתרחש. זה מתרחש בחברה הישראלית. זה מתרחש אצלי באופן אישי. וזה מתרחש גם אצלם. יש עליות ומורדות בתהליך, יש התקדמויות ונסיגות. אבל בגדול גם החברה הפלשתינית מתנתקת מחלום פלשתין הגדולה".
באמת יש סימטריה בין הפלשתינים לישראלים בעניין הזה? אתה מדבר במונחים סימטריים גם כעת, גם כאשר החמאס ניצב בשער?
"אין זהות בינם לבינינו. התהליך אצלנו מואץ ומוקדם יותר. אבל אני לא מרגיש זר כאשר אני מגיע לחברון. ואני חלק מתפישה ציונית שראתה את מדינת ישראל בכל מקום בארץ ישראל שבו מקימים ישוב ומתחברים לנוף ועובדים את הקרקע. הורי דחפו את הגבול הסורי אל תוך השטח המפורז בקיבוץ מעגן ויצאו לחרוש את אדמות המריבה בתל קציר. חברי הלכו להתיישב בבקעת הירדן וגם אני האמנתי בתוכנית אלון ואפילו בהתיישבות בגוש קטיף. אבל מתישהו באינתיפאדה הראשונה ובאינתיפאדה השנייה התרחשה התפכחות. גם אני באופן אישי הקצתי בכאב גדול מתוך חלום. ועשיתי זאת משום שפגשתי מולי כוח. פגשתי מציאות אחרת שלא יכולתי עוד להתעלם ממנה.
"וכך קורה גם לחברה הפלשתינית. היא נפרדת מהחלום שלה לא בגלל העיניים היפות שלנו אלא מפני שהיא פוגשת מולה כוח. והכוח הזה, ישראל, הוא היום הכוח המשנה את העולם הערבי. במזרח התיכון היום אנחנו מרכזה של המציאות. אנחנו הכוח הדומיננטי גם צבאית, גם מדינית וגם כלכלית. והכוח הזה מרחיק את הפלשתינים מחלום פלשתין הגדולה. הכוח הזה הביא את הליגה הערבית לעבור מהחלטות חרטום של 1968 להחלטת ביירות של 2002 המקבלת את ישראל בגבולות 67'".
אתה ממש לא נותן לעובדות לבלבל אותך. הפלשתינים חוזרים לאמץ טרמינולוגיה שבה לא השתמשו מאז שנות ה-60 ואתה עדיין רואה דיאלוג ודו-קיום והכרה הדדית.
"ניצחון החמאס הוא נסיגה, אני לא מתכחש לכך. אבל הוא לא משנה את העובדה שרוב הפלשתינים רואים את פתרון שתי המדינות כפתרון מועדף. 50% מהם מוכנים לוותר על זכות השיבה. הפלשתינים לא הצביעו חמאס בגלל שהפכו לפונדמנטליסטים. הם פשוט רצו ניקיון שלטוני והגיעו למסקנה שהאלימות היא הדרך היחידה לקדם הסדר עם ישראל. החד צדדיות של ההתנתקות והעובדה שיצאנו מעזה ללא תמורה התפרשה אצלם כתבוסה ישראלית. על כן אסור לנו לבצע התנתקות שנייה הדומה לראשונה. החד צדדיות היא תקלה. אסור לצאת מהגדה כפי שיצאנו מעזה.
"ובכל זאת, בבסיס אנחנו מדברים על ניצחון ישראלי. על ניצחון הציונות במזרח התיכון. על השתנות העולם הערבי. וחשוב לי לומר שמה ששינה את העולם הערבי הוא לא רק הקהילה הבינלאומית וארצות הברית והכלכלה והגלובליזציה, אלא גם מפעל ההתיישבות. ההתנחלויות. ההתיישבות ביהודה ושומרון הבהירה ללאומיות הערבית שהזמן פועל גם נגדה. שאם לא תקבל החלטה ותפעל במהירות לא תהיה פלשתין. לכן, כאשר אנחנו באים היום למתנחלים ואומרים להם שובו הביתה אנחנו לא צריכים לנמק זאת בכך שטעינו. אנחנו לא צריכים לומר שכל המפעל שלהם ושלנו היה טעות. אנחנו צריכים לומר להם שהם היו שליחיה של המדינה והם ניצחו עבור המדינה וכעת, כאשר תמה שליחותם, עליהם לשוב הביתה".
גם היום, גם ברגע הזה, אתה ממשיך להאמין בפינוי מאסיווי ומיידי של התנחלויות?
"אני לא אוהב את הגישה הממשלתית שבאה לידי ביטוי בעמונה. אולמרט ולבני הקרינו בעמונה ניכור והתנכרות. היה כאן כשל ממשלתי. כבר לפני שנה מונתה ועדת שרים בראשות ציפי לבני לטפל בעניין המאחזים הלא חוקיים והוועדה הזו לא עשתה דבר. בסופו של דבר תנועה שאני לא ממש מת עליה - שלום עכשיו - אנסה את בג"ץ לאנוס את הממשלה להפעיל כוח. לפנות כפי שפינו. אני הייתי עושה זאת אחרת. הייתי עושה זאת עם הכרה בכך שיש פה באמת כאב גדול. יש פה שבר של חלום. יש פה אנשים שההתיישבות היא התיאולוגיה שלהם והיא אורח החיים שלהם ובמקומות האלה הם קברו את המתים שלהם ובמקומות האלה הם חיים דור ראשון ושני ושלישי.
"אבל יחד עם זאת אני לא יכול להיות עיוור למציאות. ועל כן אני אומר שעלינו לבוא ולומר למתיישבים הללו את האמת. עלינו להאיץ את בניית הגדר, לפי הנחיות בג"ץ, ועלינו לומר למתנחלים שממזרח לגדר ההפרדה לא תהיה מדינת ישראל. עלינו להחיל מיד את חוק פינוי-פיצוי על כל המתיישבים שממזרח לגדה".
אתה בעצם מדבר על פינוי של כ-100 אלף אנשים מבתיהם בתוך שנים אחדות.
"אני לא מדבר על 100 אלף אלא על 60-50 אלף. ואני קובע שעד סוף העשור, בתוך כחמש שנים, נפנה אותם. עד סוף העשור אנחנו מייצרים מציאות של שתי מדינות".
ואתה לא נרתע מכך שהמדינה השכנה תהיה מדינת-חמאס?
"אני רוצה להגיע למציאות של שתי מדינות גם אם בצד השני שולט מישהו שאני מאוד לא אוהב. המצב הנוכחי הוא המצב המסוכן ביותר. הוא מוביל אותי בשלב ראשון למדינת כל אזרחיה ובשלב שני למדינה שתהיה ערבית או איסלאמית באופייה. הוא מוביל אותי למציאות שבה מדינת ישראל תאבד את מהותה, את דמותה ואת קיומה כמדינה ציונית. מה זאת מורשת רבין? מורשת רבין היא לשנות את המציאות של הסכסוך הישראלי-פלשתיני לפני שמתרחשת התגרענות אזורית. לנצל את חלון ההזדמנויות האסטרטגי כדי להגיע למצב שבו כאשר האזור משתנה כל השחקנים הם שחקנים רציונליים. כל הגורמים הם גורמים שיש להם מה להפסיד. על כן הקביעה שלי של עד-סוף-העשור היא לא שרירותית. היא נועדה ליצור מצב שבו גם אם יהיה לי יריב פלשתיני זה יהיה יריב רציונלי. יריב שיש לו מה להפסיד".
מה שאתה בעצם אומר הוא שהיעד הישראלי העכשווי צריך להיות רציונליזציה של החמאס?
"רציונליזציה של החמאס, קואופטציה של החמאס, הכלה של החמאס. ואני מאמין שהדבר הזה הוא אפשרי. כאשר החמאס נפגש עם המציאות מתרחשת בו התמתנות. ראיתי את זה מתרחש כשעמדתי בראש השב"כ בשנים 1996-2000. ראיתי תופעה דומה מתרחשת בתנועה האיסלאמית בישראל אשר לנוכח העוצמה שבה היא נתקלה היא ויתרה על יסוד הג'יהאד שאפיין אותה בראשיתה. על כן אני מאמין שכאשר גורם איסלאמי מסוג זה פוגש מדיניות ישראלית בהירה ונחושה הוא הופך ליותר פרגמטי.
"הגרעין הקשה של החמאס הוא רק 15%-20% מהחברה הפלשתינית. השאר הם מאוכזבי פתח אשר בעצם רוצים מדינה פלשתינית לצד ישראל אבל החליטו שישראל מבינה רק כוח. הם בחרו בחמאס כי הגיעו למסקנה שישראל לא מבינה שפה אחרת. לכן, מול האנשים האלה, גישה חד צדדית היא מסוכנת. לכן אסור בשום פנים ואופן ללכת להתנתקות שנייה הדומה להתנתקות הראשונה. כי כאשר יש ערפול ישראלי נוסח דובי וייסגלס הוא מעודד אלימות פלשתינית. הוא מבהיר לפלשתינים שאת מה שהם לא משיגים במשא ומתן הם משיגים בכוח. אבל כאשר יש חזון עתידי ברור, כאשר יש קווים אדומים ברורים וכאשר הפלשתינים רואים פתאום שמתיישבים יהודיים עוברים מערבה ולא מזרחה, יש סיכוי לחולל שינוי עומק פלשתיני. יש סיכוי טוב להעביר אפילו את החמאס מהשלב הטרוריסטי אל השלב המדיני".
אתה ממש אופטימי.
"יש פה סיכוי גדול. לדעתי החמאס הולך להתפלג. אצל אבו מרזוק בחוץ ואצל אסמעיל הנייה בפנים אתה שומע כבר עכשיו שפה פרגמטית יותר. חאלד משעל בחוץ וא-זאהר בפנים מובילים קו יותר מיליטנטי. אבל אני אומר לך שעם החמאס המתון בעתיד נהיה חייבים להגיע להידברות".
אתה רואה כניסה של ישראל למו"מ עם אסמעיל הנייה בשנים הקרובות?
"אנחנו ניכנס למשא ומתן עם כל מי שמקבל את תנאי מפת הדרכים. אני לא מוציא מכלל אפשרות שאסמעיל הנייה ואחרים יקבלו את המציאות שבה מדינת ישראל היא מדינתו הדמוקרטית של העם היהודי וייכנסו למשא ומתן על מנת להבטיח איזושהי מציאות פלשתינית סבירה. אני רואה בהחלט דינמיקה כזו מתפתחת כאשר הוא מקבל את תפישתנו הבסיסית מבלי לוותר על איזה חלום ארוך טווח ואנחנו מקבלים את התפישה הבסיסית שגם לו יש חלום".
אם באפריל 2006 עמי איילון הוא שר ביטחון, עמי איילון מנהל משא ומתן עם החמאס?
"אני מנהל דיונים על המעברים ועל הכלכלה ועל חופש התנועה והחקלאות ואיכות הסביבה עם מי שעומד מולי. אני מנהל משא ומתן מדיני עם מי שמקבל את מחויבויות מפת הדרכים. אני לא תמים. אני יודע שלא יהיה הסדר קבע בעשור הנוכחי. אני גם יודע שאין פרטנר. במובן מסוים אין עם מי לדבר. אבל בעיני לא זו השאלה. השאלה היא איך לגרום לכך שבסופו של דבר, ולו בעוד דור, יהיה פרטנר. יהיה עם מי לדבר. ובעיני המטרה של המדיניות הישראלית חייבת להיות ליצור את הפרטנר הזה. ליצור את הפרטנר הזה לא באמצעות ערפול אלא באמצעות בהירות ונחישות".
שוב ושוב אתה חוזר על העניין הזה. מדוע הבהירות כל כך חשובה לך?
"יש לי תעודה של מאלף חיות. אני מאלף יונקים ימיים. דולפינים, אריות ים. לכן אני יודע שהא-ב של אילוף הוא בהירות ועקביות. אם אין בהירות ועקביות הדולפין, אריה הים והאדם לא יודעים מה אתה רוצה מהם. וכאשר הם לא יודעים מה אתה רוצה מהם מתפתחת אצלם תחושה של מלכודת המובילה אותם לאלימות. מה שאנחנו עשינו כאן - גם מול הפלשתינים וגם מול המתיישבים ביהודה ושומרון - הוא ליצור עמימות. חשבנו שהעמימות יצירתית. אבל במזרח התיכון עמימות היא לא יצירתית. זו היתה הטעות של אוסלו. זו היתה הטעות של הדרג המדיני בחמש השנים האחרונות. לכן אני אומר שעכשיו חייבים להבין שעמימות מייצרת אלימות. וחייבים לפוגג את העמימות. חייבים לומר את האמת גם כאשר האמת כואבת".
אם כך, כדי להסיר כל ספק, תאר לי בדיוק את תוכניתך לחמש השנים הקרובות.
"להילחם בטרור באופן ממוקד, להשלים את הגדר ולפנות את התושבים הישראלים שממזרח לגדר בתהליך ראוי. יש שתי דרכים להגיע לחזון של שתי מדינות לשני עמים: הדרך ההסכמית של מפת הדרכים והדרך העצמאית. ניצחון החמאס מאט את הדרך ההסכמית אבל לא מבטל אותה. אם החמאס מתמתן ומקבל את מפת הדרכים, השאיפה שלנו היא להגיע לגבול מוסכם על יסוד קווי 67' וחילופי שטחים. אם לעומת זאת מתברר שאין פרטנר, הגדר הופכת לגבולה המזרחי של מדינת ישראל. כך או כך עד סוף העשור המציאות היא מציאות של שתי מדינות".
בעניין ראובן אדלר
עמי איילון, היית יכול למצוא את מקומך בקדימה?
"אני לא יכול למצוא את עצמי בקבוצה שלא מוכנה להגדיר את עצמה. במפלגת העבודה יש תופעות שאני לא אוהב. יש בה שמאל שאני לא אוהב. אני רואה עצמי כחלק מהאגף הימני-מרכזי של העבודה. אבל אצלנו יש דיון. בקדימה אין דיון. קדימה לא אומרת כלום. אנשיה הגיעו למסקנה שכדי להיבחר צריך לשתוק. וזה מעציב אותי. יש בזה דבר מה ניהיליסטי. פרס מצד אחד וצחי הנגבי מצד שני. אולמרט שמאמין בנסיגה חד צדדית ודיכטר שחושב שנסיגה חד צדדית היא אסון. ואינסוף אנשים נוספים שלא אתה ולא אני ולא הם יודעים מה היא תפישת עולמם. העמימות היא חלק בלתי נפרד מקדימה. העמימות היא שנותנת לקדימה נפח. אבל העמימות הזו לא נכונה. היא לא ראויה. העמימות הזאת תוביל לאלימות".
למה אתה מתכוון?
"בתקופת ברק היתה פחות אלימות של מתנחלים למרות שהוא פינה את חוות מעון והסכים לפנות את רוב ההתנחלויות ברוב שטחי הגדה המערבית. למה? מפני שהמתנחלים הבינו אז שלא ראש ממשלה בגד בהם אלא העם בגד בהם. הם הבינו שברק קיבל מנדט ברור שאנחנו פה והם שם. לעומת זאת בתקופת שרון נוצר רושם שלחברה הישראלית נמאס מההתייפייפות של דמוקרטיה. נבהלנו מהאפשרות שנתפורר בגלל חוסר עשייה והחלטנו שאנו רוצים מנהיג חזק. שלטון חזק. וכדי להשיג זאת ויתרנו ויתורים מאוד כואבים לגבי מה שמותר ומה שאסור בדמוקרטיה. סירבנו לעסוק בשחיתות ציבורית ובשחיתות אישית. לא שאלנו האם מותר להיבחר על סמך אג'נדה אחת ולממש אג'נדה הפוכה. הקרבנו ערכים דמוקרטיים בסיסיים והגענו ממש עד הקצה מבחינת המותר בדמוקרטיה.
"אני מאמין שכעת אסור להמשיך בכך. אסור להמשיך לקבל את השחיתות, אסור להמשיך לקבל את העמימות. אסור להמשיך לחיות בתוך ערפל של הטעיה עצמית והונאה עצמית. אם נמשיך בכך ואם לא נשנה מיד את אופייה של מערכת הבחירות הזאת, מודל ההתנתקות לא יחזור על עצמו. אני לא יודע אם תהיה פה מלחמת אחים אבל עלולה להיות פה אלימות. יהיה פה סיכון גבוה מאוד לאלימות".
קדימה נגועה בשחיתות?
"יש בה אנשים מושחתים. צחי הנגבי, זה ברור. עמרי שרון, ברור. אבל אפילו אולמרט ששמו נקשר ללא מעט פרשיות בממשק של הון ושלטון. מאחר שאנחנו כעת מפרשים שחיתות רק בהיבט המשפטי, האנשים האלה כנראה עוברים את הסף. גם שרת המשפטים שהיתה מאוד אגרסיווית בעניין הרכב בית המשפט העליון היתה מאוד שקטה בנושא של שחיתות שלטונית. היא לא אמרה אף מלה חשובה בנושא הזה".
אהוד אולמרט ראוי להיות ראש ממשלה?
"אולמרט ואני בני אותו מחזור. לא פגשתי אותו במשך עשרות שנים מחיי כי אני הייתי במקום אחד והוא היה במקום אחר. הוא לא היה במחוזות שבהם אני הייתי".
מה שאתה אומר הוא שבזמן שאתה שירתת את המדינה הוא עשה לביתו.
"לא הייתי אצלו בבית ולא נכנסתי לחשבונות הבנק שלו. אני יודע שהוא מעשן סיגרים מאוד יקרים אבל אולי הוא מקבל אותם מתנה מחברים. פגשתי אותו רק כשהיה ראש עיריית ירושלים. לא אהבתי את ירושלים בתקופתו. היא היתה עיר אלימה ומלוכלכת. אבל מה שחשוב יותר הוא שבתקופה ההיא - לפני פחות מעשר שנים - הוא אמר לי שנצרים, חברון וירושלים הם אותו דבר. שאסור לנו לזוז מנצרים. ולכן אני אומר שהוא הגיע למסקנות שאליהן הגיע לאחרונה לא לפני הציבור הישראלי אלא אחרי הציבור הישראלי. מבחינה זו הוא חלק ממנהיגות שאינה מנהיגות אלא מונהגת. שאינה רואה את המציאות ואינה מסבירה את המציאות ואינה מציגה חזון אלא הולכת אחר הסקרים".
ועמיר פרץ ראוי להיות ראש ממשלה?
"כן. חד משמעית. תראה, אני הגעתי למסקנה שהמבחן של הנהגה לאומית הוא לא מבחן אינטליגנציה אלא מבחן אישיות. השאלה שצריך לשאול על מועמד לראשות ממשלה היא מניין בא ולאן הגיע; האם במהלך הפוליטי חלה אצלו שחיקה של סולם הערכים האישי; והאם הוא עומד במצבי לחץ. אני אומר לך שבשלושת המדדים האלה עמיר פרץ עולה הן על ביבי והן על אולמרט. יש לו יכולת בלתי רגילה לעמוד במצבי לחץ ויש לו יכולת להכיר במגבלות הכוח ולרסן את עצמו לתחום האפשר. פרץ לא רק ראוי להיות ראש ממשלה אלא הוא המועמד הטוב ביותר מבין השלושה העומדים על הפרק".
יש טענה שהצוות המוביל של העבודה הוא צוות חסר ניסיון. מרשים, אנרגטי אבל חסר ניסיון בניהול ענייני המדינה.
"קודם כל הרשימה שלנו נקייה. היא משדרת ניקיון. אבל מעבר לכך אנחנו מקרינים שינוי. בארץ צריך שינוי. אם איננו רוצים להידרדר למצב של עולם שלישי בשורה של פרמטרים צריך שינוי. ושינוי אי אפשר לעשות מתוך המערכת. לכן חוסר ההתנסות הוא חלק מהרעננות שאנחנו מציעים. חלק מסדר היום החדש שאנחנו מעלים. והרשימה שלנו נבחרה באופן דמוקרטי על ידי 100 אלף ישראלים. היא לא מונתה כפי שממונים המועמדים של אגודת ישראל, ש"ס וקדימה. היא לא מונתה על ידי אדם אחד וחבר יועציו".
את הטענה האחרת נגדכם העלה בשבוע שעבר ראובן אדלר. הוא טוען שמבחינה ביטחונית אתם יתושים.
"קודם כל כדאי לזכור שכל יתוש עוקץ. אם אינני טועה יתוש הרג את טיטוס. מעבר לכך אני לא חש שום נכות ביטחונית כאשר אני עומד מול אהוד אולמרט. שום נכות ביטחונית.
"אבל אני רוצה לומר לך כאן דבר אחר. אני רואה בראובן אדלר תופעה מאוד בעייתית בפוליטיקה הישראלית. אני לא יודע מי זה אדלר. אני לא יודע מה עשה בחייו. לא יודע מה ההשכלה שלו ומה הערכים שלו. כל מה שאני יודע הוא שהוא איש פרסום. חבר של אריק, איש פרסום. אבל אני מקשיב למה שהאיש הזה אומר. ומה שהאיש הזה אומר הוא - אנחנו יצרנו מנהיג. אמרנו לו מתי לשתוק ומתי לדבר. מה לומר ומה לא לומר. באיזו שפה לדבר ובאיזה שפת גוף להשתמש. ואיך להסתכל. ומה יהיה ברקע. וכך, בדרך הזו, עם ישראל בחר מנהיג. אבל מכיוון שקרה אסון למנהיג הזה אנחנו עכשיו החלטנו לצקת את הדפוס הזה על המנהיג הבא.
"אני את הדברים האלה רואה בצורה חמורה מאוד. לא יכול להיות שכך דמוקרטיה תתנהל. לא יכול להיות שכך היא תבחר מנהיג. ולא יכול להיות שכעת גם אהוד אולמרט יהיה מין בובה כזאת של יוצרי התדמית שלו. עובדה שמאז שנהיה למ"מ ראש ממשלה הפסיק לדבר. כי כנראה זה הדפוס: אדלר עוטף את האדם ואומר לו עכשיו אסביר לך איך להיות ראש ממשלה. לא רק איך להיבחר, אלא גם מה לעשות כאשר אתה נמצא שם. והוא עוטף אותו באיזה ערפל סמיך שהציבור הישראלי לצערי קונה אותו. אבל הערפל הזה מפורר את הדמוקרטיה מבפנים.
"אין לי דבר נגד אדלר. אחרי שאמר עלי את מה שאמר הרים אלי טלפון והתנצל. קולו ערב. התנצלותו היתה נעימה. אבל לא זה העניין. אדלר הוא סמל. האדלריזם היא תופעה. וכאשר אנחנו הולכים להחלטות באמת קיומיות, התופעה הזו היא בעיני בלתי נסבלת. בשנים האחרונות אנחנו בונים את המנהיגות הישראלית בצורה מבהילה. ממש מבהילה".
אתה בעצם חושד שגם שרון היה בובה בידי מערכת בניית התדמית שהקיפה אותו.
"אני חושב שיש כאן הרבה סימני שאלה אבל גם סימני קריאה. בדמוקרטיה אזרחים צריכים לשאול שאלות והיכולת לשאול שאלות נמנעה מהם. היתה פה תקשורת שפחדה לשאול והעניקה לשרון את כל ריפודי האתרוג. אבל היתה פה תופעה קשה עוד יותר, כמעט אורווליאנית. ובסופו של דבר שרון עצמו שילם מחיר יקר מאוד על הצורך לייצר תדמית של הכל בסדר: שהמנהיגות פועלת, חזקה, בריאה ויודעת את דרכה".
אתה באמת טוען ששרון שילם בבריאותו כדי לקיים דימוי של תפקוד תקין? זאת טענה מאוד מרחיקת לכת.
"אני אומר זאת בזהירות. יש פה סימני שאלה מוסריים כבדים מאוד: מה האנשים האלה עשו לו. אם באמת האנשים האלה הובילו אותו ואמרו לו איפה להיות ואיפה לא להיות ומה לומר ומה לא לומר. נשאלת השאלה מה היתה רמת הלחץ עליו ועל רופאיו על מנת לאפשר לו להתנהג בניגוד לכל אתיקה רפואית. לכן כאשר אדלר קם בבוקר הוא לא צריך לטלפן לעמי איילון כדי להתנצל. הוא צריך לטלפן למישהו אחר ולשאול מה אני, אדלר, עשיתי לך. עם שרון עצמו אף אחד כבר לא יעשה חשבון נפש. את חשבון הנפש שלו אדלר צריך לעשות עם עצמו. הוא צריך לעשות אותו מול הראי".
http://news.walla.co.il/?w=/124/857570
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
