שוב, רבותי, חידת זיהוי פשוטה. הפעם, שני פריטים שונים זה מזה, אך בכל זאת יש ביניהם איזשהו קשר:






מתנצל על איכות התמונות.

שני הכלים נראים כמו תוצר של שנות ה-20, אני מהמר על תחמושת נפיצה לטווח קצר כנגד קווי חפירות וביצורים במלחמת החפירות של מלחה"ע ה-1.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

וזה היה רמז.

סתם בשליפה מהמותן - קשור להונג קונג?

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

נדמה לי שבתמונה השניה רואים קנה ותחמושת (עם הכנה להברגת מרעום?)
האם זו תחמושת רקטית? לפי הצורה זה מתאים לקנה תותח, כלומר סוג של תחמושת רקטית משוגרת קנה.
מתחמם קצת?

נוע, נוע! סוף

הראשון A-2?

ומתחמם או שעדיין באיזורי הקוטב?

....בסולם קלווין....

בתור רמז - ניקח את דבריו של סירפד לעיל:

"שני הכלים נראים כמו תוצר של שנות ה-20, אני מהמר על תחמושת נפיצה לטווח קצר כנגד קווי חפירות וביצורים במלחמת החפירות של מלחה"ע ה-1."


אז - לך שני עשורים ויותר קדימה, הטווח לא ארוך, אין שום חפירה באופק, וביצורים הם שם כללי בעל פרושים רבים....

מלחמת קוריאה?

אתה ואני כנראה חושבים ומחשבים מאוד שונה. "שנות העשרים" - 1920-1929. "שני עשורים ויותר" - 20-30 שנה. אם לוקחים את אמצע שנות ה-20 כנקודת ייחוס, 1925, ומוסיפים לזה את האמצע של "שני עשורים ויותר", 25, (ומתחשבים גם שאולי התמונות הם מניסוי כזה או אחר טרם המלחמה שהבשיל/לא במלחמה) הרי שמגיעים בדיוק ל 1950. בקיצור - לא, אז לא.

אוקיי, וה A-2 שאני דיברתי עליו עבר ניסויים ב 1934 והוא חלק מהסדרה של הידועים בכינוי V מהמלחמה השנייה. האם יש קשר או שאני במדינה הלא נכונה?

סירפד דיבר על מלחה״ע 1, כך שנקודת הייחוס המאוחרת ביותר היא 1918.
להבנתי זו מלחמת העולם השניה, אבל עדין אין לי כיוון לסוג הנשק

נוע, נוע! סוף

נו, נפתח ויכוח מטופש על זה? סרפד ציין גם את המלחמה הראשונה וגם במפורש "תוצר של שנות העשרים". סיימנו?

האם זו רקטה יפנית Type 4 40 cm?

http://en.wikipedia.org/wiki/Type_4...Rocket_Launcher

או אולי אחותה הגדולה בקוטר 447 ממ?

לפי הרמזים אולי סוג מאוד מוקדם של מערכת לניקוי שדות מוקשים (צפע שריון מוקדם) ?

מדובר אולי על פצצת עומק שמשוגרת מהחוף? אולי במיצר ימי כלשהו?

לגבי התמונה הראשונה - קלעת אל המטרה:




ועכשיו, כשנתונים התקופה, הזירה והיצרן (כמדינה, לא כחברה) - אני מניח שגם התמונה השניה לא תהווה בעיה.

יש עוד להזכיר את המקור לשתי התמונות:

ואם ניתן להמשיך את החידה המצויינת - איך זה קשור:

עוד תמונות ואינפורמציה על המקור ועל השימוש המאוחר בו באתרים הבאים:

http://forum-marinearchiv.de/smf/in...p?topic=13785.0

http://www.forum-marinearchiv.de/sm...?topic=13785.15

http://www.whq-forum.de/cms/415.0.html

ולבוני דגמים:
http://www.revell.de/manual/03080.PDF
http://www.rcuniverse.com/forum/m_1...tm.htm#11353417

אני כל פעם מתפעל מחדש על הבזבוז העצום במשאבים, ומכוח האינרציה האדיר בפיתוח ושימוש בכלי נשק אנכרוניסטיים. כוונתי לכך שכאן, למשל, לוקחים תובה של טנק שבקושי נע, עם צוות של שבעה חיילים ועוד צוות נוסף להובלת התחמושת, ללא שום מיגון פרט לשריון חזית אימתני ומקלע אחד מסכן, כדי להטיל חימוש כבד ביתר (OVERKILL) לטווח זניח. וכל זה לאותו צורך שגם הגרמנים עצמם וגם צבאות אחרים, הפעילו בהצלחה תותחי שדה בינוניים בכינון ישיר, בלוחמת שטח בנוי. קצב האש של הכלי הזה איטי עד בכי, וכל רקטה יש להוביל אל צידו של הכלי באופן חשוף לגמרי, להעלותה בעמל רב במנוף ידני, ולהורידה לתוך הצריח דרך פתח עילי - שוב בצורה חשופה לגמרי. בכל חישוב הגיוני של עלות/תועלת, העניין נכשל, ולא יעזרו טיעונים של צרכי המלחמה וצו השעה. האם באמת היה בכך צורך?

שאלה טובה. אפשר כמובן לשאול אותה על עוד מגוון של אמצעים. למשל זה בתמונה למטה (לא זוכר אם דנו בו כאן), שהרציונל שלו לא מאוד רחוק מזה של הכלי האחרון:

אולם אתה יכול בהחלט להכליל כאן את רוב הארטילריה הסופר כבדה של מלחמת העולם השניה, אשר התנייעה על רכבות. בנוסף, אם תרצה, תוכל להכליל את רוב אניות המערכה הכבדות שהפכו למיושנות מייד אחרי ההדגמה ההיסטורית שבה הטביע בילי מיצ'ל באמצעות הפצצה ממטוסים, את הטובות באניות המערכה שנלקחו שלל ע"י האמריקאים במלחמת העולם הראשונה, והדגים את עליונותו של המטוס על פני כלי השייט הענקיים, וראה את סופן של הימאטו והמוסשי.
האינרציה הזו נמשכה גם הרבה אחרי מלחמת העולם השניה. דוגמה מאותה סדרה ניתן למצוא בתותח הגרעיני 280 מ"מ (ATOMIC ANNIE) האמריקאי שהיה כאב ראש לוגיסטי ממדרגה ראשונה, וירה פגז אטומי שטווח ההרס שלו היה גדול יותר מטווח התותח (דוגמה נוספת לשטות מסוג זה היה התול"ר "דייוי קרוקט"), בעוד שבאותה תקופה כבר היתה בשרות רקטה ארטילרים ארוכת טווח יותר, זולה יותר, פשוטה יותר והרבה פחות מסורבלת, הלא היא ה- HONEST JOHN.

תראה, אמנם הטווח של דוד'קה היה גדול בחמישים אחוז מזה של הגרמני שלעיל (8.6 ק"מ מול 5.6 ק"מ), אבל בגדול הם באותה קטגוריית מרחק. מאידך, לפחות הגרמני היה איכשהו נייד. מה שמעניין (אותי) בדוד זה דווקא הרקע שממנו הוא גדל, שהיה ככה"נ יעיל (ניסוי פצצות), ופחות הניסיון (שמעולם לא הגיע לקרב) להפוך אותו לארטילריה.

בכל אופן, יש מרחק בין השאלה שהעלית על צורך והגיון בסיסי לבין מענ"ש שהפכו מיושנות ולא רלבנטיות כתוצאה מכניסת מענ"ש חדשות, שמשנות את כללי המשחק, מה גם שגם בין הדגמת יכולות לשינוי גורף יש פער של זמן. השאלה היא אם בהינתן כללי משחק מסוימים (+היכולת באותה נק. זמן להעריך שינויים עתידיים) פיתוח מענ"ש X הגיוני, נותן מענה לצרכים, וכו'.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי DZZ ..וירה פגז אטומי שטווח ההרס שלו היה גדול יותר מטווח התותח (דוגמה נוספת לשטות מסוג זה היה התול"ר "דייוי קרוקט")

זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בטענה הזו בנוגע לדייוי קרוקט, ולא ברור לי מדוע.
לפי ויקיפדיה, אתרים נוספים (זה וזה למשל) והאתר NUKEMAP שהוזכר בפורום בעבר, הקרינה הנובעת מפיצוץ ה- M28 מסוכנת עד כ- 500 מ' ממרכז הפיצוץ, בעוד הטווח של התותח עצמו הוא 2 ק"מ (ו-4 ק"מ בגרסה M29).

בנוגע ל- M65 Atomic Annie, בויקיפדיה ובמקורות נוספים מצויין שהטווח המירבי הוא כ-30 ק"מ, בעוד שהפגז שהתותח יורה (W9 בעוצמה של 15 קילוטון) ייצור פיצוץ בעוצמה דומה ל-Little Boy, שם רדיוס הנזק היה עד כ-6 ק"מ לפי ההערכות השונות (למשל פה או ב-Nukemap שהוזכר קודם).

אם כן, מדוע עולות טענות אלה? האם ייתכן שהאמריקנים אינם כה טפשים?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי dror_p הקרינה הנובעת מפיצוץ ה- M28 מסוכנת עד כ- 500 מ' ממרכז הפיצוץ, בעוד הטווח של התותח עצמו הוא 2 ק"מ (ו-4 ק"מ בגרסה M29). זאת אמירה די מטעה. מדובר כאן על רדיוס של קרינה ממיתה מיידית, ורדיוס נוסף שבו הקרינה ממיתה בסבירות גבוהה. מעבר לרדיוסים אלה קיים רדיוס שבו השפעת הקרינה איטית יותר, אך לא פחות מסוכנת. רדיוס זה משתנה לפי גובה הפיצוץ. פרט לכך ישנו גם האפקט של קרינה טרמית וסינוור עיניים ומערכות אופטיות מקרינה בין התחום הנארה לעל סגול. הדבר הפחות משמעותי כאן הוא אפקט ההדף. מעבר לכך - יש לקחת בחשבון EMP שעליו אין לי פרטים לגבי נשק ספציפי זה. צריך גם לזכור שנשק מוקטן עצמה זה היה בזבזני מאד מבחינת ניצולת החומר הבקיע, מה שעושה פצצה כזו למלוכלכת מאד. ככלל - לא הייתי רוצה להיות איש צוות במערכת כזאת. לגבי התותח - כל הפרוייקט בסופו של דבר נגנז, אחרי ירי אחד חי למטרות ניסוי. היה ברור לכל שתותח כל כך מסורבל לא יביא שום תועלת קרבית. כל הפרוייקט היה בסופו של דבר ניסיון במזעור ובהקשחת מתקן גרעיני, ושימש בסיס לפיתוח פגזים אטומיים בקליברים יותר רגילים כגון 203, ו- 155 מ"מ.

על כך שהתותח היה כלי חסר פרקטיות בעליל אין ויכוח אבל לפחות על פי ויקי רשום שלפחות 20 נכנסו לשימוש באירופה ובקוריאה (יש גם סרטון של התותח בקוריאה בשנת 1958).

http://en.wikipedia.org/wiki/M65_Atomic_Cannon

ציטוט:

זאת אמירה די מטעה. מדובר כאן על רדיוס של קרינה ממיתה מיידית, ורדיוס נוסף שבו הקרינה ממיתה בסבירות גבוהה. מעבר לרדיוסים אלה קיים רדיוס שבו השפעת הקרינה איטית יותר, אך לא פחות מסוכנת.

לפי האתר הזה שהבאתי קודם, בטווח של 500 מטר אדם יספוג 210 REM, מה שיגרום לו לעקרות, סיכוי מוגבר לחלות בסרטן, וכשל זמני במערכת החיסונית. אם עושים אקסטרפולציה לטבלה המופיעה שם (אאל"ט קרינה נחלשת בשלישית עם המרחק), אפשר להניח שבמרחק 1-1.5 ק"מ אדם יספוג פחות מ-50 REM, ומכך כנראה שהוא ייצא ללא פגע (לפי ויקיפדיה). במיוחד אם עוזבים את האיזור מיד לאחר הירי (מה שסביר).

ציטוט:

ככלל - לא הייתי רוצה להיות איש צוות במערכת כזאת.

אין ספק, אולם להיות לוחם פירושו להעמיד את עצמך בסכנה, וגם להיות "סתם" מש"ק אב"כ זה לא אטרקציה גדולה בהקשר הזה. בכל אופן, המרחק רב בין זה לבין היות הצוות "מתכלה" יחד עם הנשק.

אבל מה תגיד לצוות כזה כאשר הוא נמצא במורד הרוח מן המטרה?
מאידך - יש גם דיווחים של צוותי אוויר רוסיים שהטילו פצצות מימן גדולות בניסויים אטמספריים, שהם בקושי רב שרדו את הניסוי.

אם כוונתך לנשורת, ישנן דרכים להתמודד איתה, מבחירת נק' השיגור בהתאם לרוח ועד חליפות מיגון ורכבים ממוגני אב"כ.
בכל מקרה נשורת יכולה לנוע מאות קילומטרים כך שזה לא הופך את הדייוי קרוקט להרבה פחות בטוח לשימוש מכל נשק גרעיני אחר.