|
13-06-2005, 20:49
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.06.04
הודעות: 1,638
|
|
חבר יקר!
(מנהלים, נא לא למחוק את האשכול - האדם חשוב לי במידה רבה למדי. ולא יחסתי חשיבות רבה לאשכול בתחילת דרכו, רציתי לתרום את המעט שיש לי)
אתה באמת אחד שכזה
אתה יודע
אולי אני נשמע לך זיין מח כמו שתמיד אתם נוהגים להגדיר אותי ( )
לכל הרוחות... לו היתי מסתכל עליך מהצד, בוהה בך, עוקב אחריך כ-חצי יום, היתי אומר שאתה גופה ללא נפש. אין רגע בו תפתךאת פיך.
אני יודע שיש משפט ואף יותר, בסגנון: סייג לחכמה שתיקה. אז? זה אומר שאתה לא צריך ליצור קשר עם האנושות?!
אתה רואה אותי, והרבה כמוך, בתור אחד שסתם שומע מווזיקה נחמדה באוטו עם חלונות קדמיים פתוחים וזורק משפטים לבנות, ומציע להן הסעות אם זה על הדרך.
אבל לכל הרוחות.... זה כיף!!!
עובדה ניס, הצלחנו להסיע מישהי, זוכר את נוע? חח
הכרתי אותה? אתה הכרת אותה?
ובכל זאת, הרגשתי בפחד שהיה לך בתחילת הדרך הביתה, אבל עם הזמן, עם הגעתינו לחולון הפחד שלה התחיל להתפוגג, הרגשתי את זה.
למה? כי צחקנו איתה, והשתקת אותי כמה פעמים וזה היה מצחיק, והמוזיקה ששמענו היתה מרגיע ונומלית להפליא (הרי זו המוזקה שאני ואתה אוהבים, אני זה אני, ואתה זה אתה - תתגאה בעצמך).
אני זרקתי לה כמה הערות כאלו, ביקשתי ממנה שתשים חגורה - רוצה או לא זה מראה לדאגה - גרמנו לה להרגיש שהיא ידידה חדשה ואנו פותחים את הדלתות שלנו בפניה.
רוצה דוגמא ממני? גרוזיני מכוער שכמותו לא היה ( טוב אני קצת יפה )
אני הולך ללמוד מטמטיקה בספריה, ואני רואה כמה חמודות, אני שואל אותן - מה אתן לומדות?
מאיזה בצפר אתן?
ואז כשיש לי איזו תקיע בתרגיל מוסיים, אני אשכרא ניגש אליהן ושואל אותן אם אפשר לבקש עזרה.
כשהן הולכות הביתה, ואני נשאר, אני מעיר להן הערה : בלי שלום? ככה אתן עוזבות? הן מסתכלות מחייכות....
אתה בטח חושב עכשיו "ימפגר הן צחקו מהטמטום שלך"............ LABRIUT SHE IYEYE
שלחת לי פעם איזה לינק, עברה בי צמרומורת כל עימת שניה שרק היתה צריכה להיות צמרמורת,
והנה הוא:
http://goop.co.il/Goop/forums/ShowP...px?PostID=73376
למה שלא תנסה?
מחשבות הן דבר מאוד מהיר והן משפיעות על הרגשות שלנו ברמה שלא נוכל לתאר, וזאת אפילו מבלי שנשים לב.
לכן, לפני שאתה מנסה לעשות צעד, חשוב עם עצמך.. ולמד לסנן את המחשבות השליליות שחומקות אוטומאטית אל תוך קו מחשבתך..
משהו מהסרים שאני קוראא:
ג'וליין פנה למלצר והזמין תה צמחים.
בתוך כמה דקות שב המלצר עם קנקן וספל חרסינה מעודן.
ג'וליאן החל למזוג את התה לספל.
הוא מזג עד שהספל התמלא, אבל אז, להשתוממותי הרבה, המשיך למזוג!
עד מהרה גלש התה על השולחן וממנו על קרשי המפרסת, ג'וליין מוסיף ומוזג.
"ג'וליין, מה אתה מנסה להוכיח?" שאל פיטר בתדהמה.
" שיעור בשליטה על עצמך ועל השקפתך על נושאים שאתה חושק בהם,
רב האנשים הם כמו הספל הזה"
"באיזה מובן?" שאל פיטר.
"כמו הספל, הם מלאים עד השפה. מוחם גדוש בדעות ברעיונות ובדעות קדומות עד ששום דבר חדש ומועיל לא יכול להכנס.
בעולמנו המשתנה בתדהמה, שבו האנשים חייבים לחשוב כל הזמן על העלול להתרחש כאשר הם רוצים להסתכן, הם מהווים לעצמם עצירה עצמית לפני הרגע על ידי כך שחוסמים את עצמם בדעות של 'איך יהיה, ואם יהיה'. "
"ומה הפתרון?" שאל פיטר.
"פשוט מאוד. עליהם לרוקן את הספל. עליהם להיות פתוחים תמיד לידע חדש ולהיות בעלי רצון לנסות משהו חדש, שעוד לא התנסו בו. עליהם לאמץ את מה שמכנים בעלי הנסיון הקדומים 'ראש של מתחיל', גישה בסיסית של אדם שנועד להצליח באשר עומד לעשות." ענה ג'וליין.
תן לי סיבה אחת ניסים, למה כאשר אנשים משקיעים את זמנם ואת רצונם לכתוב מאמרים וספרים, כאשר העקרון שלהם דומה בכל ההיבטים, לא יהיה צודק לגבי אנשים כמוך? כמוני? כמו אלפי ומליוני ילדים שלא מצליחים?
למה לא לנסות?
אתה אדם אירוני להפליא.
אתה חושק להכנס ליחידות החזקות ביותר של צה"ל - האומץ לב שלך מתפזר לכל עבר כאשר אתה מדבר על הצבא. אבל כשאתה מגיע ועומד ליד בחורה, הלב שלך נמס ועימו אתה עד כדי שלא חשים בנוכחותך...
אני שואל את עצמי, "מה יכול לקרות?"
שאל גם את עצמך כשתהיה ליד אחת כוסית! ואני מדגיש, כוסית!
כבר אמרתי לך לא פעם משפט שקארתי לפני מס' חודשים באחד הספרים שקראתי:
"אדם ששואל שאלה אולי ישאר טיפש ל-5 דקות, אך אדם שלא ישאל, ישאר טיפש כל חייו".
אולי תחליף את המלה טיפש, ב"פאדחן"... הרי זה מה שמלחייייייייץ אותך, לא?
תן לעצמך דקת מחשבה קטנה:
"ניסים, אלוהים ברא אותך. אלוהים ברא את הנקבה מצלם שלך, במה היא שונה ממך בנפשה?"
"התשובה אמורה להיות פשוטה - בכך שהיא מחפשת גבר, ואתה ניסים, מחפש נקבה"
אתה יודע, מודעות זה דבר חשוב מאוד.
אדם שמודה לחולשותיו, יהיה פיקח לגבי עתידו ומעשיו שם.
אבל יש משהו קטן שאולי יעורר בך מחשבות רבות (שיש לסדרן, הספל סתם מלא )
"מודעות קודמת לכל. אך יש להבין שמודעות היא סכ"ה 10 אחוז מתוך הצלחה שלמה, שאר ה-90 אחוז הם למעשה, המעשה והיישום של פתרון לחולשה אליה אתה מודע".
אנשים מסויימים, חיכו לניסים ונפלאות כל חייהם. התקווה היא זו שנתנה להם את המרץ להמשיך לנשום, לשבת ולשכב. העניין הוא, שאנשים האלו לא עשו כלום פרט ללשכב, לשבת ולנשום.
יומם הגיעף והם עלו לגן עדן - ולמעלה הם הבינו שחייהם חלפו בין אצבעותיהם כאשר הם חיכו למשהו מבלי לחפש אותו, מבלי מאמץ של טיפת זעה לאחוז בנסיים ונפלאות הללו.
כעת, מלמעלה הם מתבוננים בחבירהם, שתמונה בהם התקווה, אך יחד עם זאת, אינם פוסקים מלחפש את הניסים ונפלאות.
טוב, תן לי עכשיו להציע לך משהו אחרי 200 שורות של פילוסופית רחוב (שכדאי שתיישם אותה...)
תבין - איך אתה יכול לדעת שאתה משתכר מהר אם אתה לא משתכר?
איך אתה יכול לדעת שאתה לא יודע לנהוג על FQ400 במסלול מירוצים, אם עוד לא ניסית?
איך אתה יכול לדעת שאתה לא נשקן טוב, אם עוד לא נישקתה?
איך אתה יודע שהנשיקה שלך לא עתידה להגיע אם לא דיברת עם האל?
מי אמר לך שהנשיקה שלך לא עתידה להגיע? תחושות פנימיות אה?!
נסה לבטל את התחושו תהפנימיות האלו... תן לשד הכחול שבתוכך לדבר במקום השד האדום.
תראה מה הוא יגיד לך.
הוא יגיד לך שהשד האדום צודק, והוא גם יביא לך את הסיבה, והיא תהיה:
השד פוסל אותך מלנסות, וגורם לך לקבל את ההחלטה הקלה יותר, לכן באמת אף פעם לא תגיע הנשיקה שלך.
ניסים, קח את עצמך, ולך תנסה ללתפוס שיחה עם כל בחורה שנראית לך לעין.
לא יקרא כלום. אני מבטיח לך.
נערך לאחרונה ע"י Mgefen בתאריך 13-06-2005 בשעה 21:14.
|
|