שלום לכולם...
זאת פעם ראשונה שאני כותב כאן. אז זה הסיפור שלי
אני בן 17 ולומד בכיתה י"א.
הכל התחיל בצו ראשון שלי... הלכתי ללשכה, עברתי את כל העניינים, ואז הגיע הראיון האישי..
ראיינה אותי חיילת אחת.. סיפרתי לה על עצמי, צחקנו יחד היה לנו ממש כיף(אולי זה רק לי?) והיתה לי תחושה שנוצר בינינו קשר מיוחד...
הייתי שם כמעט שעה וחצי- זה לא זמן נורמלי, בדרך כלל נשארים שם 10 דקות.
היה לי כל כך נפלא איתה, חשבתי שהיתה בינינו כימיה מטורפת והרגשתי כאילו היא כבר ידידה שלי.
שכשהוא נגמר התאכזבתי כל כך... וכשהתחלתי לעזוב את המקום פתאום קלטתי שאני פשוט לא יכול לסבול את העובדה שאני לא אראה אותה שוב, שזה יהיה לי כל כך עצוב.
הרגשתי שזה רגע גורלי. שאני פשוט אפסיד אותה לנצח אם אני לא אעשה משהו.
חיכיתי לה שם, עד שהצלחתי לתפוס אותה לדקה. שאלתי אותה אם יש סיכוי שאני אראה אותה שוב...
היא ענתה לי כזה "אני לא חושבת שהשאלה שלך במקום". ואני פשוט אמרתי לה שהיה לי כל כך כיף וכל כך נהנתי וחשבתי ש.... היא השיבה שגם היא נהנתה, וכאן זה פחות או יותר הסתיים.. הלכתי משם.
אחרי שחזרתי הביתה לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה... כל כך רציתי לראות אותה שוב, לדבר איתה...
אבל היא לא הייתה שם... כעסתי על עצמי על שלא אמרתי לה בדיוק מה הרגשתי... שלא אמרתי לא כמה עצוב זה יהיה בלעדיה. שלא אמרתי לה כמה היא יקרה לי פתאום...
הימים עברו אבל לא הצלחתי לשכוח אותה, פשוט לא הלך. הייתי עצוב.
חשבתי אולי ליצור איתה קשר איכשהו. חיפשתי עליה פרטים ומצאתי את הכתובת שלה...
החלטתי לשלוח לה מכתב. לא רציתי להסתכן ולכן נסעתי עד אליה כדי לראות שזו באמת הכתובת שלה. הלכתי לשם וראיתי את שם המשפחה שלה באינטרקום. יותר מזה לא עשיתי שם. במכתב כתבתי את כל הסיפור... את כל מה שהרגשתי ואת כל מה שרציתי לומר לה...
.וכמה שאני אשמח לדבר איתה שוב.... השארתי שם את המספר שלי, שאולי היא תתקשר
אני לא יודע אם המכתב שלי הגיע אליה... בכל מקרה, היא לא התקשרה.
זה היה לי באיזשהו מקום כל כך צפוי, אבל מצד שני גם קצת קיוותי שיקרה משהו, שאולי בכל זאת.... לא יודע...
ועכשיו אני כאן... חודש אחרי שפגשתי אותה... ואני פשוט לא מסוגל לשכוח אותה... עצוב לי... לא מסוגל להאמין שאני לא אפגוש אותה שוב...
וגם לא רוצה להאמין.
והבעיה היא שמצד אחד אני רוצה לשכוח אותה ומהצד השני אני כל כך לא רוצה, כי איכשהו נקשרתי אליה... ועכשיו היא כל כך חשובה לי...
היום עבר כבר חודש מאז שראיתי אותה בלשכה... חודש שלם... אני לא יודע אם היא אפילו זוכרת אותי אבל אני מאמין שכן...
אני יודע שזה חסר סיכוי ושכל מה שאני אעשה עכשיו רק יפדח אותי יותר אבל בכל זאת אני מרגיש שאני חייב לעשות משהו... כל כך קשה לי לוותר עליה, כל כך קשה לי להרפות..
זה פשוט נורא עצוב לי. אני אובד עצות...מה אפשר לעשות?

אשמח לתגובות
ותודה מראש לכל מי שקרא את כל זה ולמי שהגיב

בסך הכל ראית אותה פעם אחת.
אתה לא יודע עלייה כלום וברגע שכן ביררת איך קוראים לה ושלחת לה מכתב יכול להלחיץ אותה קצת.
תשכח ממנה. יכול להיות שהיא הייתה נחמדה אלייך כמו שהיא הייתה נחמדה לאלו שהיו לפנייךץ
סה"כ זה התפקיד שלה- לגרום לך להרגיש שם בנוח.
אתה ממהר להסיק מסקנות וחבל.
תפסיק לחשוב עליה. זה קשה אבל אפשרי

אני לא רוצה להפסיק... לא רוצה להפסיד אותה...
זה מין מעגל מתסכל כזה

לק"י

אתה קצת ממציא לעצמך סיפור..צדק רומק שאמר שזה תפקידה,זה באמת זה וזהו.מעבר לזה אני באמת חושבת שכל עניין המכתב היה שגוי,גם היא הסבירה לך שזה לא לעניין כבר לפניי,וזה לא כל-כך נעים שמישהו הולך ומעלה את הכתובת שלך,ופולש לך לפרטיות.אני בהחלט חושבת שאתה מסוגל,אתה רק צריך לרצות.בכל אופן קשר לא יהיה פה,סתם היה לך 'קראש' רציני,לא פחות ולא יותר.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

יש לך את הכתובת, את השם הפרטי והשם משפחה.. 144 ..

אל תפרוש, ואל תוותר כ"כ מהר, לפי דעתי תן לזה נסיון אחרון בכך שתנסה לברר את המספר ולדבר איתה ישירות- רק אחרי הנסיון הזה תדע שעשית הכל ומשם זה בידיים שלה.

אגב, יכול להיות שהיא קצת תתעצבן על הקטע שחקרת עליה ומצאת את הכתובת :S כי תכלס היא לא מכירה אותך - אתה זר לה.

תקח את זה בחשבון.

בהצלחה!!

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

תקשיב עם כל הכבוד אחי זה פעם ראשונה שאני ממליץ לא לעשות כלום בנידון!!!
דבר ראשון היא יותר מבוגרת ממך בכמה שנים
דבר שני זה מתפקידה ליצור לך אווירה של ידידים (אצלי היא שתתה מהבקבוק שלה ואז הציע לי לשתות- דבר שקצת הגעיל אותי)
דבר שלישי אל תפחיד אותה- ראית אותה פעם אחת וכבר יצרת אצלך פנטזיה בראש, מצאת את הכתובת שלה .....

אחי יש הרבה דגים בים, אתה לא יכול לדוג דגים שלא מתאימים לחכה שלך.

היא אמורה ליצור אווירה נינוחה בראיון, זאת כל המטרה.
הן עוברות הכשרה מתאימה לצורך כך.

צר לי לבאס אותך - אבל היא עוברת עשרות חיילים כל יום. אני בספק אם היא באמת זוכרת אותך.
אם תתקשר אליה, אתה תגרום לה להרגיש מאוימת ומוטרדת, כי עובדתית אם היא הייתה מעוניינת היא הייתה מתייחסת למכתב שלך.

אם תיצור איתה קשר זה בטוח יכנס לתיק שלך בצבא וידפוק לך את הגיוס

חופ"ל טירונים במיל'

אל תגיד דברים לא מבוססים.

אני ארכז את מה שאמרו פה:

1. זה התפקיד שלה לגרום לך להרגיש בנוח. כמו שאורי אמר - הן עוברות הכשרה מיוחדת לשם כך בדיוק.

2. החיילות האלה עוברות עשרות חיילים ביום. כמו שאתה עצמך אמרת - כל אחד מקבל בדרך כלל 10 דקות.

3. אותי זה היה מפחיד קצת לגלות שמישהי שדחיתי - ביררה עליי פרטים - חודש אחריי שאמרתי לא!

4. לדעתי, ניסית דיי והותר - ו... נגמר. אוליי הרגשת קליק - אבל היא לא הרגישה. ואוליי בכלל יש לה חבר? חשבת על זה?

המשפט האהוב בפורום הוא - צריך שניים לטנגו. ניסית פעם אחת, אחריי הריאיון. ניסית פעם שנייה, במכתב. למה אתה חושב שעוד פעם, חודש אחריי תשנה במשהו?

לפעמים - צריך גם לדעת מתי לעזוב.

אני נאלץ להסכים עם מועצת החכמים...

אמנם הרגשת אליה קליק, אבל אין צ'אנס שיצא לך מזה משו, זה מעין שלב כזה שכולנו עוברים.
חלק מרגישים כך כלפי מפורסמות, או בנות מסויימות בשכונה, או משק"יות של לשכת גיוס...
אתה תתגבר, אם לא בקרוב אז אחרי זה...

אבל... אני חייב לשבח על היוזמה, הנחישות ואיסוף המודיעין...
בחורה שישבת איתה שעה בראיון, בלי שאתה יודע עליה כלום , הצלחת לארגן שם כתובת וטלפון תוך פחות מחודש...
ועוד היה לך ביצים לגשת עד לדלת שלה.... , באמת כל הכבוד.
אם תשקיע רבע מהאנרגיה הזו כדי למצוא מישהי נורמאלית, אני בטוח שלא תתחרט...
בהצלחה

תשמע לי אחי, אני ממש מבין אותך ודברים כאל קורים אבל אני באמת מאמין שכל מה שקרה זו איזה מין בועה שיצרת סביבה.
אתה לא באמת כ"כ מכיר אותה וכל הדברים שאתה עושה למרות שיכולים להראות הכי חמודים ומקסימים בעולם גם יכולים קצת להלחיץ מישהי, במיוחד כזו שעובדת כל היום שהיא לא בדיוק מכירה.

בקיצור, אתה נראה לי אחלה בן אדם ואני בטוח שתוכל למצא מישהי הרבה יותר טובה בסיטואציה הרבה יותר מתאימה.

בהצלחה...