13-12-2004, 01:51
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.10.04
הודעות: 23
|
|
|
סולידית יקרה שלי
השיר נכתב ע"י ילדה מקסימה ומחובתינו לעשות את בקשתה - להעבירו הלאה.
גברת סולידית (אהבתי את הקיצור, והיא גם מקלידה עבורי), ביקשה אותי להיות חלק מהדיון, אך איני חושבת שצריך להתקיים דיון. תהנו מהשיר והוקירו אותו.
אני מבינה היטב מדוע סולידית כתבה את אשר כתבה, אך שכחה, שאין מעמידים תובנות מבוגר אל מול תובנות ילד. נסיון, לדעתי, הוא מרכיב משפיע בהחלט. למרות שגיל כרונולוגי אינו ערובה לתובנה עמוקה או נכונה.
אני יכולה רק לקוות ולבקש עבור כל אחד ואחד לחשוב חיובי, לחיות את החיים להודות על יום שעולה וערב שמגיע ובעיקר לנצלו עד תום.
המחלה היא סוג של טריגר רציני לשינויים מהותיים שחלים בבני אדם אשר חולים בה.
עולם חדש נגלה - חברויות נפלאות והודיה על דברים מובנים
מכל דבר, גם אם הוא הקשה ביותר, ניתן לצמוח.
חשוב להיות אדם, שהוא אדם באמת. זה סוד הקסם.
אישית, אני מקווה שהפכתי לאדם טוב יותר. משתדלת להעניק יותר, להקשיב יותר, לכוון יותר, לאהוב יותר, ולהיות שמחה ממקומות אמיתיים.
מבחינתי הדבר החשוב שלמדתי - זה לדעת לקבל.
סולידית שלי, בפניך ובפני סטיבן את הכובע אסיר, כי מסירות שכזאת, חשבתי רק בסרטים או בספרים מתקיימת. ורק בזכותכם, אני עם הכל מתמודדת.
מלא גביע אהבתי לשניכם
בריאות והנאה לכל
אני |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
