כתבה ממוסף 24 שעות, ידיעות אחרונות 15.11.05
מאת אתי אברמוב ויפעת גליק.
יפעת ואתי הן אחלה בחורות, אבל אני חושב שהפעם הן פישלו, במקום לדבר עם לוחמים, אלו שהותיקות משפיעה עליהם ישירות, הן דיברו רק עם קצינים ומפקדים, כולל כאלו שמעולם לא היו חיילים ולא יכולים להבין את התופעה, אלא רק להילחם בה.



הנה כמה מילים שכתבתי בעבר על הצעירות:
צעירות
סיפרתי קודם שהיינו אחד עשר בחדר שבו שמונה מיטות. אבל אף פעם, בתקופה שנותרה עד לעליה לקו, לא היה חוסר במיטות. בכל לילה היו לפחות שלושה מאיתנו בשמירה בסיסית (על הבסיס) מחוץ לפלוגה.
בשמירה הבסיסית שומרים במשמרות 2/4 שעתיים שמירה וארבע שעות שינה (בלילה) או שעות שבהן מצטרפים לפעילות הפלוגה (ביום ובערב). שומרי הבסיסית ישנים בחדר נפרד, ליד מחלקת המבצעים בגדוד, והם משמשים ככיתת כוננות גדודית לכל צרה שלא תבוא: החל מכיבוי שריפות, דרך חדירת מחבלים לבסיס ועד לביצוע חסימות על הצירים.
השמירה הארוכה והמשעממת מתבצעת בעמידה למעט בעשר הדקות האחרונות בכל שעה, אז מותר לשבת. בשמירה אסור לעשות כלום חוץ מלשמור: אסור לאכול, לשתות, לעשן, לקרוא, להאזין לרדיו, לכתוב על קירות העמדה וכו'.
יש שלוש עמדות: ש.ג., נשקיה ובונקר. הש.ג צריך לראות כל מי שנכנס לגדוד, לכן, לרוב, לא משעמם לו. אבל, גם כל מי שנכנס רואה אותו. לכן, קשה מאד, לשבור שמירה בעמדה הזאת. ושמירות הרי נועדו שישברו אותן...
השומר בנשקיה נמצא במרכז הגדוד אך הוא מוסתר מעט. יתרון העמדה הזאת הוא שהיא דינמית, לא שומרים במקום אחד, וקירבתה למגורים. אבל בנשקיה מבקר הקצין התורן...
שומר הבונקר נמצא רחוק מהעין ומהלב של כל הגדוד. לרוב הוא בכלל ישן. הבונקר גדול ומלא בסוללות עפר וארגזים שניתן להיסתתר בינהם. קשה יהיה לגלות את השומר אם בכלל מישהו יגיע לחפש אותו. המרחק לבונקר הוא הדבר היחיד שמרתיע מלבקש את השמירה הזאת.
אהבתי במיוחד לשמור בבונקר ודווקא במשמרת הלילה האחרונה מ4:00 עד 6:00. כששמרתי במשמרת הזאת יכלתי לישון ארבע שעות רצופות בלילה. בשמירה עצמה הייתי מתפלל עם הנץ החמה. אחרי השמירה עוד הייתי מנסה להתחמק ולגנוב לעצמי עוד דקות או שעת שינה לפני שבפלוגה ידרשו אותי.
במהלך הלילה, כשלא שמרנו בסיסית, שמר כל אחד מאיתנו לפחות חצי שעה במשטח, משטח הטנקים הפלוגתי.
שומר המשטח אחראי גם להשכמת השומר שמחליף אותו ובבוקר משכים את כל הפלוגה. בלילות שנרדמנו ולא שמרנו הייתה בעייה עם ההשכמה הפלוגתית עד שלמדנו לכוון שעון מעורר כדי שנקום בזמן להעיר את הפלוגה.
הבקרים התחילו בין 5:00 ל6:00, תלוי בשעה שבה שוחררנו לישון. מיד לאחר ההשכמה כולם היו אמורים לרוץ ריצת בוקר. לאחר הריצה הוקדשה כשעה להכנת הפלוגה למסדר בוקר פלוגתי = ריקון הפחים, ניקיון השרותים והמקלחות, שטיפת מסדרון המגורים וסריקה לנקיון מלכלוך בשטח הפלוגה. למסדר על החדר = שטיפת החדר, ולמסדר אישי= על כל הציוד האישי, ניקיונו וסידורו וסידור המיטה.
על הניקיונות של המסדר הפלוגתי הופקדו המחזורים הצעירים יותר שהגיעו לפלוגה. ככל שהמחזור היה ותיק יותר כך המשימה שלו הייתה קלה יותר: נקיון המקלחות והשרותים למחזור הכי צעיר, שטיפת המסדרון למחזור הבא אחריו, ריקון פחים למחזור היותר ותיק וסריקה סביב המגורים למחזור הרביעי. המחזור הבא הוא כבר מחזור של סמלים, להם אין משימות פלוגתיות.
במשך היום היה חייל אחד, משני המחזורים הכי צעירים, מחוייב בתורנות מטבח. התורנות כללה סידור, עריכת ופינוי השולחנות בחדר האוכל. עזרה מינימאלית בהכנת המזון ושטיפת כלים. השיטות להתחמק מתורנות מטבח מגוונות וכללות בעיקר פגישות עם החובש והוצאת פטור בשל שילשולים או פצעים בכפות הידיים. אולם, מי שלא שוטף כלים... שומר יותר.
כאמור, כצעירים, מאד לא אהבנו את העובדה שעלינו מוטלות עיקר המשימות.
כשמגיע חייל צעיר לפלוגה מבצעית זה אומר שהוא סיים צמ"פ אך לא יצא לקורס מט"קים (קמ"ט). תיקוותו של הצעיר לא נגוזה: הוא יוכל לצאת לזימון הבא של הקמ"ט, לכן הוא מתאמץ יותר בשאיפה שימליצו עליו לפיקוד. ארבעת החודשים עד לזימון הבא הם גם הזמן שבו מוטלות עליו כל המשימות הקשות יותר בפלוגה.
כעבור ארבעה חודשים החייל הצעיר מבין שהוא לא יוצא לקמ"ט בזימון השני, יש לו עדיין סיכוי לצאת בזימון שלישי, בודדים מצליחים, אפשרות אחרת היא לצאת, בתום שנה לשרותו, לקורס קצינים בסיסי ולהיות קצין תחזוקה, שליש או קמ"ן (קצין מודיעין).
עכשיו מבין החייל שתיקוותו לצאת לקורס פיקודי ולהיגאל מהפלוגה המבצעית נעלמה. הוא מנסה לברוח מהפלוגה בכל דרך אפשרית, אם זה אומר להיזכר שהוא בכלל ממשפחה שכולה, שיש לו בעיות ת"ש, שהוא משתין במיטה, או בעיות בריאות שונות ומשונות.
נשבע לכם שכל הנ"ל היה אצלי בפלוגה. אפילו היה מקרה של בחור שלא הצליח לצאת לקמ"ט, אז הוא 'גילה' את רגישותו לאבק. לאחר סידרת בדיקות הוחלט להוריד לו פרופיל ולפסול אותו מיח"ש (יחידות שדה) מה לעשות שבנתיים הוא כבר יצא לקמ"ט???
בנתיים חלפה כבר יותר משנה מאז שהחייל הגיע לפלוגה, הוא כבר לא צעיר, הוא יוצא טוב יותר הביתה, כבר כמעט שאינו שומר וכמעט שאין לו משימות פלוגתיות. גם החבר'ה התגבשו. החייל מתחיל להתרגל לרעיון שהוא חייל בפלוגה הזאת ומשתדל להנות מכך.
את כל זה קשה מאד להבין כחייל צעיר, כשכל המשימות נופלות עליך ואתה מקלל את היום שבו הגעת לפלוגה. אבל, בבוא הזמן, כשתהפוך לותיק, תברך על המאמץ שהשקעת אז כדי לנוח היום.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

קראתי את כל מה שנכתב, גם על ידיך.
באמת נושא שנוי במחלוקת בצבא לפי מה שקראתי...
למגר את תופעת הותיקות צעירות? לא יודע עד כמה יצליחו. סה"כ למפקדים יש אינטרס שהתופעה תשאר כפי שהינה...עד עכשיו הצבא תיפקד יופי יופי במתכונת זו...מה יקרה כשפתאום הותיקים יחליטו שלא מעניין אותם כלום את החלק שלהם הם לא עושים? יהיה לא נעים.
ובכלל, כל הקטע של ה"למגר את התופעה" = כס"תח.