"אלי כהן מת בגלל מחדל. דרושה ועדת חקירה"
בראיון ל-ynet קורא מי ששימש כמרגל ישראלי בסוריה ולבנון לפני אלי כהן להקמת ועדת חקירה בפרשת מותו. האיש, מסעוד בוטון, טוען כי הזהות הפיקטיבית שיצר לעצמו בלבנון נלקחה עבור כהן, למרות שהזהיר כי אין להשתמש בה. ראש המוסד לשעבר, מאיר עמית: "מדובר בשקרן פתולוגי". נדיה, אלמנתו של אלי כהן דווקא סבורה שהוא "צודק באלף אחוזים ואני מאמינה לו". 40 שנה אחרי, הצלקת סביב מותו עדיין פתוחה
רועי נחמיאס
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://news.fresh.co.il/icons/ynet.gif]


"אני קורא להקים ועדת חקירה למיצוי האמת סביב פרשת אלי כהן . הזהרתי כמה וכמה פעמים את מפקדיי שאם הם לא ישתמשו בכיסוי שהכנתי בלבנון עבור מחליפי, אלי כהן, הם ישלחו אותו למותו הוודאי. מפקדיי לא שעו לאזהרותיי הברורות. מרגע ששמעתי שאלי כהן עומד למשפט בדמשק, נשבעתי לעצמי שלא אשקוט עד שלא אגיע לחקר האמת". כך טוען בראיון ל-ynet מי שהכין את הזהות הבדויה עבור המרגל אלי כהן ז"ל, שנחשף אחר כך בדמשק והוצא להורג בתליה בכיכר העיר.

האיש, מסעוד בוטון, בן 82, שירת במסגרת תפקידו המודיעיני כמרגל ישראלי בסוריה ולבנון תחת זהות בדויה בין השנים 1956-1962, וסיפורו המרתק אף זכה לפרסום. אבל הפעם, הוא טוען שהגיעה העת שמדינת ישראל תתמודד באופן ממשי עם הפרשה מן העבר. לטענתו, לו שעו לאזהרותיו מפקדיו ובכירי מערכת הביטחון באותה העת - ייתכן והכל היה נראה אחרת לגמרי. ייתכן שאלי כהן לא היה מוצא להורג.

מנגד, טוענים בכירי מערכת הביטחון באותה עת, ובראשם ראש המוסד לשעבר מאיר עמית כי מדובר ב"שקרן פתולוגי" שמעוניין בכסף מהמדינה. ואילו נדיה, אלמנתו של כהן, אומרת בתוקף שהיא דווקא מאמינה לגרסת בוטון. 40 שנה אחרי, הדברים של בוטון רק מדגימים שהצלקת סביב מותו של המרגל הישראלי המפורסם ביותר - עדיין כאן.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/722514/eli_wa.jpg]


במונולוג ארוך, מספר בוטון מדוע הוא מאמין שיש להקים כעת ועדת חקירה, יותר מ-40 שנה אחרי האירועים. "בשנת 1959 קיבלתי הוראה ממפקדיי ביחידה 131 (יחידה באמ"ן שאנשיה אומנו לשמש כסוכנים מאחורי קווי האויב - ר.נ.) להכין זהות בדויה עבור קצין חדש שיגיע לתגבר את התחנה בלבנון. ביקשתי רק את שנת הלידה שלו ולא רציתי לדעת יותר. בעקבות הקשרי הרבים שיצרתי, בהם עם לבלר בבית המשפט בביירות, הצלחתי למצוא זהות מושלמת – כמאל אמין ת'אבת – בן למשפחה גדולה ומסועפת בלבנון. אולם, לצערי, מפקדיי דאז, ובהם האלוף מאיר עמית, החליטו להתנצח איתי בעקבות דרישה שהעליתי לראות את משפחתי פעמיים בשנה. הם נתנו לי הוראה לסיים את החוזה ולסלק מייד את כל עסקיי בלבנון".

"מילאתי את הפקודה אך הזהרתי: אם יגיע אדם במקומי וישתמש בזהות שיצרתי – כמאל אמין ת'אבת - גורלו עלול להיות רע ומר. אחרי שסיימתי את ענייני בלבנון, השארתי את המסמכים אצל אותו לבלר, חזרתי ארצה ובשל מצבי הכלכלי הקשה עקרתי לשטרסבורג. לא היה לי מושג מי נשלח בעקבותיי לסוריה ובאיזה סיפור כיסוי".
ואז, ביום אחד ב-1965, שומע בוטון שאדם המחזיק בזהות שאותה יצר - נעצר בדמשק באשמת ריגול. זה היה אלי כהן. "כששמעתי את זה, סמרו שערותיי. האחראים לכך עוד הוסיפו חטא על פשע וניפחו את המיתוס ששמו אלי כהן - במקום להבין את הקלקולים שיצרו. כל שאני דורש עתה הוא ועדת חקירה אמיתית, שתבחן את הפרשה ובכך תמנע את הישנות המקרה בעתיד. למרבה הצער, כבר היו מספיק שערוריות בשנים האחרונות כמו זו עם חאלד משעל בירדן, אנשי המוסד שנתפסו בקפריסין ועוד".

האלוף במילואים מאיר עמית, שהתמנה בהמשך לראש המוסד, דוחה בשיחה ל-ynet מכל וכל את דבריו של בוטון. "כשאלי כהן נשלח לסוריה לא הייתי במוסד אלא נכנסתי לתמונה רק אחרי מותו, כאשר בוטון עירער על סילוקו מהיחידה. האיש הוא שקרן פתולוגי, לא היה ולא נברא. הכיסוי של אלי כהן בכלל הוכן בארגנטינה ולא על ידו ואין לו יד ורגל בכך – לא לתיעוד, לא לזהות ולא לשום דבר אחר. הוא מבלבל דברים והוא המציא את הסיפור הזה כדי לפרסם את עצמו".

גורם אחר ששירת ביחידה באותה העת מאשר: "אלי כהן היה בדמשק עוד לפני שמסעוד בוטון ידע בכלל מה זה. הוא לא הכין את התיעוד ולא היה לו שום קשר עם אלי כהן. אין לי בעיה שיקימו ועדת חקירה, אבל גם שיחקרו מי היה בוטון לאורך השנים. אני לא יודע אם הוא עושה זאת בכוונה או שהוא מבלבל בין הדברים - אבל כל מטרתו היא לקבל פיצויים. הוא דורש פנסיה בנוסף למה שהוא כבר קיבל". אגב, בוטון עצמו מכחיש בתוקף בשיחה ל-ynet כי הוא מעוניין בפיצוי או תגמול כלשהו מהמדינה. לטענתו, הוא נחוש אך ורק שהאמת תצא לאור.

"התנדבתי לשרת במדינות ערב בחפץ לב"
בוטון, דור שביעי למשפחה ירושלמית שורשית, נולד ב-1924. הוא הצטרף לתנועת בית"ר וממנה לאצ"ל, במסגרתו נאבק בבריטים. הוא נתפס בעקבות פיצוץ המטען בתחנת הרכבת בירושלים ונשלח לחצי שנת מעצר עד למשפטו. עם פרוץ מלחמת העצמאות, התגייס לצה"ל ושימש כמפקד פלוגה במבצע חירם. ב-1949 נשלח על ידי הסוכנות היהודית לשליחות במרוקו, שם הקים מועדון ספורט לנוער דומה לזה שהקים שנים קודם לכן בירושלים.



כעבור שלוש שנים שב ארצה, וב-54' פגש ידיד ותיק מימי מרוקו. האיש, אברהם ברזילי, ששירת ביחידת המודיעין, התרשם מאד מעבודתו במרוקו, הציע לגייסו ליחידת האיסוף של חיל המודיעין 131. "לא היה צורך לשכנע אותי יותר מדי. אמרתי שאם מדובר בעניין ביטחוני ולמען המדינה, אני מוכן לזה, גם אם מדובר בשירות במדינות ערב. רעייתי עליה השלום נתנה את הסכמתה המלאה והבינה כי מישהו צריך לבצע את המשימה".



כעבור מספר חודשים הוא גוייס לקורס של כחצי שנה ונשלח למשימה הראשונה - למצוא עבורו תיעוד מקורי של מוסלמי בצפון אפריקה. בוטון השתמש בדרכונו הצרפתי המקורי בו החזיק תודות לאזרחות של אביו ונסע לאלג'יריה ,שאזרחיה נשאו דרכון צרפתי באותה העת. "התיידדתי עם שוטר מקומי שהיה אחראי על אבדות ומציאות וביקשתי ממנו לעזור לי למצוא תעודת לידה של אזרח מקומי. הוא הבין במה מדובר בלי יותר מידי הסברים וסייע לי. כעבור זמן מה הוא מצא את תעודת הלידה של אדם בשם מוסטפא מוחמד זע'יר טאלאי – זהותי החדשה. דיווחתי במשטרה שמסמכיי אבדו, הצהרתי שזוהי זהותי ותוך ימים אחדים כבר היו לי מסמכים רשמיים, תעודת זהות, רשיון נהיגה ודרכון עם הזהות החדשה שלי".



במקביל, עמל בוטון כל העת על שיפור הערבית שלו בדרכים ייחודיות: "הלכתי לראשונה בחיי להתגלח אצל ספרים כדי לשפר את השפה. כדי ללמוד את הקללות האמיתיות הסתובבתי ברחובות. פעם אחת יצאנית כמעט העיפה לעברי כפכף כי נמאס לה ממני", הוא סיפר בחיוך. "וכך, חזרתי ארצה אחרי שהשלמתי את המשימה הראשונה".





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/784278/IMGP1176_wa.jpg]


בוטון (משמאל) בימי לבנון (צילום: רועי נחמיאס)

מכאן הדרך ללבנון היתה פתוחה. ב-1956, מעט אחרי מבצע קדש, הוא נשלח ללבנון כדי להקים בסיס עורפי וממנו לחדור לדמשק. "הגעתי לשם תחת הזהות האלג'יראית שלי, אך תוך זמן קצר נוצרו לי בעיות איתה. זאת, לאחר שנשיא מצרים דאז, גמאל עבד אל-נאצר, הלהיט את הרוחות במזרח התיכון נגד הצרפתים שפלשו לארצו במסגרת מבצע קדש ולכן החלטתי ליצור זהות לבנונית מקורית. עם הזמן הכרתי אנשים בביירות והתחלתי לשאול אותם האם הם זוכרים את אבי, שעזב כביכול את לבנון לאלג'יריה בסביבות שנת הולדתי, כאשר הכל היה המצאה שלי, כמובן. אחדים אימצו את זכרונם וענו שכן וכל אחד בדה סיפור שהכיר את אבי בנסיבות כאלה ואחרות. ניסיתי לדובב אותם, לחזור על הגרסה ביחד איתם ובסופו של דבר הבאתי אותם להעיד בבית המשפט בביירות שהם הכירו את אבי. ניצלתי את החוק שהיה נהוג בלבנון לפיו כל מי שעזב את לבנון עד שנת 1922 יכול להיחשב ללבנוני אם יוכיח שאכן התגורר בה, ולאחר שהשופט שוכנע שהאנשים הללו אכן הכירו את אבי – נרשמתי כלבנוני לכל דבר".

המטרה: להקים תחנת מודיעין בדמשק

טאלאי, הלא-הוא בוטון, המשיך להכות שורשים בלבנון והקים שתי חברות לייבוא וייצוא. כל העת הוא היה בקשר עם מפקדיו בארץ ובדק פעמיים ביום האם ישנם מברקים עבורו במכשיר הקשר שהצפין בדירתו. "עם הזמן הקמתי שתי חברות – 'בלאק' ו'סעדו טאלב' והחלתי לנסוע לדמשק כדי לראות שאין בעיות במעבר. הנסיעה בין ביירות לדמשק היתה קלה ביותר – ממש כמו בין ירושלים לתל אביב. המטרה היתה ברורה – להקים משרד פעיל שיוכל לשדר ידיעות ואף לפעול בעורף בעת מלחמה. פיצוץ מטענים בשוק או בנקודות אסטרטגיות היה יכול לפגוע במוראל הסורים".

כל אותה העת ניסו מפקדיו להכשיר אדם נוסף שישרת במקביל בלבנון. לאחר שהכשרה אחת לא עלתה יפה, נמצא המיועד הבא – אלי כהן. בוטון התבקש, כאמור, להכין לו זהות בדויה והוא התחיל לפעול בנושא. בוטון לא רצה לדעת דבר על פרטיו של כהן, שמא יחשפו איש את רעהו בחקירה, אך רק ביקש לדעת את גילו לצורך מציאת זהות אותנטית ואכן מצא כזאת – את זו של ת'אבת. בינתיים, המרחק מהבית והשירות הקשה החל לתת את אותותיו.



"זה פחד אמיתי לשרת שם ושאף אחד לא יגיד לך אחרת", הוא אומר. "פעם אחת חזר לי צ'ק שנתתי לבנק בסוריה לאחר שמפקדיי לא דאגו לכיסוי חשבוני האחר בבנק גרמני כפי שקבענו מראש. ממש החוורתי כשהפקיד בבנק הסורי האשים אותי. את כל אותו היום ביליתי במברקים ארצה כדי לטפל בבעיה. זאת היתה ממש הפקרות. לסוכן אסור לעולם להסתמך על המזל".



"התרעתי שלא לשלוח סוכן עם הכיסוי שהכנתי"

כך או אחרת, בעת פגישה עם מפקדו בציריך באוקטובר 1961 הוא נשאל על המשך ההכנות לקצין המיועד – אלי כהן. "אמרתי שאני מתכוון לבוא לאירופה בקיץ כדי לבלות עם ילדיי ושמשם אמשיך עם האיש המיועד ללבנון כדי להכיר אותו לכל מכריי ולחפוף אותו". אולם אז קיבל לדבריו את ההודעה ממפקדיו - תפקידך הסתיים, חסל את עסקיך בלבנון. "וכך עשיתי".

"השלמתי את המשימה וחזרתי ארצה. הזהרתי את מפקדיי שלא ישתמשו בזהות של ת'אבת. הרי אף אחד לא טיפש, אם יגיע ללבנון אדם שיטען שהוא ת'אבת ושנשלח על ידי טאלאי מייד יחלו לשאול עליי שאלות. לדעתי, זה היה רק

עניין של זמן עד שאלי כהן ייחשף. לפיכך, אני קורא היום למערכת הביטחון לשוב ולחקור את העניין ולהגיע לחקר האמת, הרי גם לנדיה, האלמנה, מגיע לדעת שמפעיליו של אלי שלחו אותו לסוריה והימרו על גורלו. אסור שדברים כאלה יחזרו – זוהי סוגיה ביטחונית שנוגעת לכולם ולא רק לי. אני לא מבקש דבר לעצמי, בטח שלא אותות כבוד או פיצויים, אלא רק להגשים את מה שהבטחתי לעצמי ב-1965".

האם להאמין לגרסתו של בוטון לגבי האירועים שהובילו למותו של אלי כהן? מפקדיו לשעבר במוסד פוסלים את הדברים מכל וכל, אבל אלמנתו של אלי כהן, נדיה, טוענת מנגד: "אני מכירה את הגרסה של בוטון ומאמינה לו באלף אחוזים. אינני יודעת אם הוא אכן זה שיצר את הכיסוי עבור אלי, אולם אין ספק שהוא נפגע מהאופן שבו המערכת פעלה איתו. הוא בעיני איש יקר שעשה את שלו - אך המערכת נתנה לו בעיטה. בוטון אמר את הדברים עשרים פעם. הוא לא שקרן ויש אמת בדבר. איך עמית לא מתבייש לומר על שליח כזה של המדינה שהוא שקרן?"



(11.05.06, 13:53)

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אלי כהן קרוב משפחה שלי, מהצד של סבתי..
חבל שלא יצא לי להכיר אותו.