הפארסה שהייתה היום בכנסת, על רקע ליטרות הבשר שעפו בחוץ, הייתה פאתטית, הזכיר לי את כנסיית רוטרדם. מושב חשוך, אנשים קטנים, הגורמים להתרוששות החברה להתרוששות החיים ולתשישות הציבור. כבר נתבשרנו שהכנסת הזו לא תחזיק מעמד ושוב מחכה לציבור התערערות נוספת בקרוב. הציבור מעורער וזאת הרמה שאותה הממשלה מבטיחה לקיים.

בתחילת הטקס שרו שם את השיר השמש תעבור מעליי וערוץ 10 חילק את המסך לשניים באחד רואים את המליאה חברי הכנסת ובשני רואים את זירת הפיגוע ואיך שאנשי זק"א מחפשים חלקי גופות וברקע נשמע השיר סוג של אימרה פוליטית אולי בכל מקרה רעיון נחמד

כל הכבוד לערוץ עשר שהיתה לו התבונה להראות את הצינה המצמררת במסך המפוצל שהוא נתן כאשר שתו כולם כוס יין ושרו שיר המעלות ונשמו פרחים והתנשקו עפו ליטרות הבשר של בני אדם. משפחות לא יודעות איפוא קורביהם, אחוזי הלם, מדממים, את הטקס הזה לא יכלו להפסיק ולתת רגע דומיה לאזרחים המדממים, ולא תגיד זו כנסת זרה, הכנסת היתה מלאה באותם אנשים שהיו בחופשה וחזרו מצימר בצפון ורודי לחיים וקרס עבותות.

thanks for the rescue
מה? לא ראית?

מה שחסר לי בחיים זה עוד נאום של פרס או קצב?

מה קרה או לא קרה שם שהפך את זה לפארסה בעינייך?

עוד נאום של פרס וקצב. טוב שלא ראית כי בי זה עורר גועל אבל זה מה שקרה בערך

זה היה עלוב, זה היה כל כך עלוב שהיתה לי תחושה שאני ברואנדה.

הנשיא קצב מגיע לשטיח האדום העלוב עם אשתו לבושה בחליפה שהיא הלכה לישון איתה אתמול בלילה וגם הנשיא קצב עם חליפה או שהסתירה שחפ"ץ או שהוא קיבל קרס אבל שכח להוסיף כפתור לז'קט. איזה טקס עלוב, סיבוב קצר למשמר העלוב ונכנס התיישב, המליאה התחילה להתמלא כל אחד חיפש מישהו שאיתו הוא יוכל להתחבר. זה היה עלוב. היחיד שהתהלך עם ידים בכיסים ולא חיפש אף אחד אלא כולם חיפשו אותו היה עמיר פרץ. הרמת הכוסית בין עמיר פרץ לליברמן הייתה מבישה, ליברמן הרים כוסית עם עיוות בפניו כשהוא פונה לעמיר פרץ. אולמרט חיפש כל הזדמנות להתיחד עם פרץ אבל הפריעו לו. הפארסה היתה קודם כל שהכל כרגיל. אבל זה לא נכון. עוד נכונו ימים של מאבק מתמשך מוכר ונמאס על חשבון הציבור. לא היה אף מנהיג שקם ואמר, הכאב של הציבור הוא המוטיב שלנו, המטרה שלנו היא להיטיב עם הסבל של הציבור למנוע אותו ולצמצם אותו. מה אנחנו עושים כדי למנוע את המציאות הזאת? איזה חינוך אנחנו נותנים איזו דוגמא אנחנו נותנים איזו פתרונות יש לנו להציע לכם?

הגועל נפש הזה שאותם אנשים חוזרים אחרי מחלה אחרי ניתוחים אחרי התנתקות אחרי תרדמת אחרי הנשמה אחרי צינטורים אחרי דיאטות אחרי כשלונות אחרי חופשות, באים לנהל את הציבור המוכה התשוש המרושש הדפוק והמעורער.

טוב, אולי זה בגלל פסח שהמזנון סגור, תארו לכם שהמזנון היה פתוח, איזה ארוחות היו דופקים שם, טוב, עשו שיפוצים במשרדים, טוב זה היה טקס צנוע, אבל כל זה רק למראית עין, ממחר ההוצאות ילכו ויתנפחו. אף אחד בממשלת ישראל לא נותן את הדין לציבור שבחר אותו מה הוא עושה ולמה וכמה.

אני מסכים שהפוליטיקה הישראלית היא קומית או מקאברית בהתאם לנקודת ההשקפה, אבל מה מיוחד בטקס הזה?

אתה מתגרה בי?
מזתומרת "מה מיוחד בטקס הזה"?
הטקס הזה הוא האחרון!

תני לכנסת לחגוג. יש לכנסת מעט מאד רגעי חסד בהם היא יכולה להרגיש חשובה או משפיעה. מדובר במוסד אנכרוניסטי שיש לו עדנה מסויימת של כמה שבועות בכל כמה שנים בתהליך הרכבת הממשלה. פרט לכך זה מקום שמספק תעסוקה לאנשים רבים מאד (שחלקם אינם כשירים לעבוד בשום מקום אחר). הטקס הזה נקבע עוד טרם הפיגוע, המתכונת שלו קבועה, ופרט להבעת ההשתתפות בצער הרגילה לא היה צריך לשנות בו כלום בשל מאורעות היום.

אני יכולה לפרט

האם היה צריך לדחות את הטקס או לשנות אותו?

מי היו כל באי הטקס אם לא אנשים שהנהיגו אותנו קודם? זאת הפארסה. כל מליאת הכנסת היתה באנשים שמכירים את הכאב הציבורי ונכשלו בעבר ברגישותם לשיפור מצבם מתכנסים היום שוב כדי להזיל דמעה איתנו יחד על אותו חרא?

הרי הם קבלו אמון מחודש זה עתה מכל אזרחי המדינה.

אני באה בטענות אל הציבור שבחר אותם. ולכן אני אומרת, מגיע לכם. תמותו. שיפוצצו לכם את המוח. מגיע לכם.

ואת כל הגועל נפש שלי הוצאתי פה,
אני מקווה לקום מחר בבוקר עם כוח נוסף להמשיך להדוף את הזוהמה הזאת