אין אלוהים, וגם השר מתעכב
הרמטכ"ל דן חלוץ מאמין בכפיפות הצבא לאזרחים, לא בהשגחה עליונה

מאת אמיר אורן


שתי חוברות, בכל אחת מהן עשרות עמודים, עשו השבוע את דרכן על פס הייצור של המטכ"ל. בחוברת אחת, "תיק נתונים" של אגף התכנון, תומצת כל מה שצריך לדעת על מבנה צה"ל, ארגונו ויעדי בניית הכוח שלו. במקביל עסק אגף המבצעים בהכנה ובעריכה של אסופת סודות הפעלת הכוח בגזרות השונות. יחד עם סקירה עדכנית של אגף המודיעין, ומן הסתם גם דו"ח של משרד הביטחון על הפעילויות בצד האזרחי של המערכת, יוגשו החוברות לשר הביטחון הבא, לכשיבוא.

ככל שהאפשרות הדמיונית מאתמול של הגעת עמיר פרץ ללשכת שר הביטחון נהפכה לוודאות קרובה, גבר באוויר הקריה רחש חשבונות רווח והפסד, מי ישפל ומי יירום, בהתעופף שמות אלופים שנחלשו או התחזקו סיכוייהם להתמנות לרמטכ"ל הבא, מועמדים למנכ"ל ובעלי חזקה על תפקידים חשובים אחרים.

האגדה הקרייתית הטובה ביותר עסקה בכבוד הפתאומי שאלופים החלו לחלוק לרב-סמל בכיר במטבח מחנה מטכ"ל, חנניה תורג'מן, שאחותו רחל מקורבת לפרץ. חנניה הוא קצ"ר, קונדיטור צבאי ראשי, ובין האלופים יש המכירים אותו לא רק מעוגותיו אלא גם משירותו בחטיבת קבע שהשתתפה בפינוי גוש קטיף או ממשלחת של אגף כוח אדם לפולין. אך בדיקה גילתה שהידיעות על ריקודי "עוגה עוגה" סביבו היו מוגזמות. חנניה משוחח עם פרץ לעתים - לאחרונה בפסח - אך טרם ניצל את מעמדו החדש להעלות באוזני שר הביטחון המיועד את שוועת נגדי הקבע.

בתוך ענן זה של הכנות, שמועות ותמרונים, היה פרץ עצמו המציאותי והמסויג מכולם. הוא נזהר שלא לפתוח בסבב שיחות בענייני ביטחון, כדי שלא להקדים את המאוחר ולא לפגוע בעמדתו במיקוח שטרם הסתיים; שהרי אם יתחיל לנהוג כאילו הוא כבר שר הביטחון, יניף דגל לבן בפני אהוד אולמרט ויקומם את חברי סיעת העבודה, שבתעמולת הבחירות אמרו שפרץ ראוי לראשות הממשלה ועכשיו מפקפקים בכשירותו לתיק הביטחון, או לכל היותר מעניקים לו הכשר בדוחק, וגם אז רק בתנאי שיהיה לידו סגן, כמטפל זר הסומך ישיש. אפרים סנה אמנם יכול לסייע לפרץ להשתלט על הנחשול הגדול של ענייני שטחים ומדיניות, איראן וגרעין, אבל ניסיונו להציג את סגנות שר הביטחון ככורח מונע אסון אינו נתמך בתקדימים.

המועמדות של מלכא

ערב הבחירות המוקדמות במפלגתו היה לפרץ מועמד לשר הביטחון - ראש אמ"ן לשעבר עמוס מלכא. פרץ יצא אז למסע רכישות של שחקני חוץ, וכפי שהחתים את אבישי ברוורמן על תיק האוצר בממשלתו, כך ביקש למסור לאלוף במילואים מלכא את תיק הביטחון. מלכא התלבט אם לוותר על חייו העסקיים לטובת הרפתקה פוליטית, כמעט הסכים, ונסוג. הזהירות המודיעינית שלו הוכחה כמוצדקת. אילו התפתה לשים בכיסו את ההבטחה, כמעין אוריאל רייכמן של מפלגת העבודה, היה מגיע השבוע לצומת של רייכמן. פרץ לא רצה להיות שר הביטחון, הוא רצה להיות ראש הממשלה או שר האוצר; אבל הוא גם לא רצה שהתיק החשוב ביותר של מפלגתו יינתן לאחר.

מחשב משוכלל לא היה מנפק את התשובה "עמיר פרץ", אילו נשאל מיהו המועמד המושלם בישראל לכהונת שר הביטחון. אלא שבניגוד לתעמולת היצרן, התקלקל המחשב הזה, אהוד ברק, לאחר שנה וחצי. להסתגלות למחשבה שפרץ אינו בלתי מתקבל על הדעת סייעה גם התנהגותו של שאול מופז. לולא התעקש יצחק מרדכי על מינויו לרמטכ"ל, היה מופז נשאר אחד מעשרות אלופים אפורים, הכלאה בין גבי אופיר ליום-טוב סמיה. הוא זכה בלוטו פעמיים רצופות, רמטכ"ל ושר ביטחון, וקיווה לזכות גם בפעם השלישית, אך שכח לקנות כרטיס לפני ההגרלה. מורשת אריאל שרון ציוותה להיפרע ממנו. התוצאה היתה חד-גדיא של צדק פיוטי, שהשורה האחרונה בו טרם נכתבה: אולמרט הדיח את מופז, שהדיח את בוגי יעלון, שהדיח את תא"ל שמואל זכאי.

אם היתה בצבא מידה של יראת כבוד כלפי מופז, היא נמוגה בחודשים האחרונים, ובהשוואה לאחריתו של מופז כבר אין ראשיתו של פרץ נתפשת כבעייתית כל כך. כאשר התבשרה הקצונה שפרץ אכן יהיה השר הממונה, מעטים העזו לתמוה בקול האומנם, ואיך, ומה יהיה. הרמטכ"ל דן חלוץ היסה אותם. הוא גער במי ששכח את כפיפות הצבא לדרג האזרחי הנבחר. חלוץ ידוע כדוגל בהגבלת משקלו של הצבא בקביעת המדיניות, ואם כך - ודאי שאסור לבכיריו להתחצף ולהביע דעה על זהות השר והתאמתו.

משתתפי דיונים בראשות חלוץ מדווחים כי הוא מקפיד על התייחסות עניינית לסוגיות המתלבנות בהם, אך יש גם הטוענים כי מתחת לממלכתיות מבצבצות כוונות עתידיות, אישיות: להחזיר את צה"ל לממדיו הטבעיים, כדי לשלוט בו מהצד האזרחי של השולחן, בבוא יומו להשתחרר ולהיבחן לתפקידי שר הביטחון או ראש הממשלה.

הבעלים, הרועה והעדר

זו עתידנות של העשור הבא, או לכל המוקדם של הבחירות הבאות, אם ייערכו במועדן. כרגע שקוע הדרג הפיקודי העליון בצבא בשתי הסכנות העיקריות המאיימות על ישראל, איראן והטרור, או בלשון אחד הקצינים, "המלחמה החורבנית והלחימה האורבנית". ראש אגף המבצעים, האלוף גדי אייזנקוט, התרעם השבוע כאשר פרופסור שהוזמן לדיון על החמאס דיבר במונחים אקדמיים, שלא הועילו לפתרון בעיות מעשיות. בצה"ל מחפשים את מרכז הכובד של החטא המשולש - חומייניזם, חמאס, חיזבאללה - ומעריכים כי עד שייפגע, ימשיכו האיראנים ושותפיהם הזוטרים ליזום התקפות על ישראל. החשש המיידי, לאחר התממשות ההתרעות הממוקדות בדבר הפיגוע במעבר קרני, הוא מפני התקפה של חיזבאללה בהר דב לקראת יום העצמאות; פיקוד הצפון התאמץ בימים האחרונים להרגיע את החזית שם ולשלול מחיזבאללה כל הזדמנות ואמתלה להתקפה.

פעם בחודשיים, בממוצע, אמור שר הביטחון לפקח מחבורת פיקוד קדמית, בשטח או בקריה, על מבצעים מיוחדים. פרץ אינו מנוסה בכך יותר משהיו מנחם בגין או שמעון פרס, אך הוא גם אינו אמור להיות סמכות צבאית מעל לרמטכ"ל. חלוץ, שהעיד על עצמו בבואו מחיל האוויר לעולם יבשתי ברובו כי תנאי המכרז לרועה אינם מחייבים ניסיון קודם ככבשה, יסכים להמשך ההגיוני, שלפיו ייצוג בעלי העדר בפיקוח על הרועה הראשי אינו מחייב ניסיון כרועה. הכישלון הגדול בתולדות ישראל נזקף לחובת שר ביטחון, רמטכ"ל לשעבר, שלא היה מנוסה ממנו.

בנוסף לשותפות באחריות, לטוב ולרע, הדרישה ההדדית של שר ביטחון ורמטכ"ל היא לשקיפות ויציבות. בסיוע מנכ"ל, ראש מטה (מוטב עם רקע מדיני-אסטרטגי), מזכיר צבאי (עדיף כתפקיד אחרון בצה"ל, ללא יומרות קידום ותלות ברמטכ"ל המכהן וביורשיו-בכוח), ויועץ תקשורת למניעת ירי דו-צדדי, שיהיו נאמנים לו ויאבטחו את אגפיו, על השר לדעת הכל אך גם לאפשר לפיקוד הצבאי מרחב לביטוי ממצאיו ומסקנותיו. השאיפה העיקרית של משרתי הקבע היא לחוש ביטחון במקום עבודתם, או במקום חלופי אם פעילותם תופרט. מה שמוצג כחסרונו של פרץ, הרקע שלו באיגודים המקצועיים, עשוי להתגלות כיתרונו בתקופה זו. הוא יוכל, למשל, לפעול לשכנוע העובדים בקו הייצור המצטמצם אך לא מתבטל של "מרכבה" להסכים להוצאת המפעל מתל השומר לשדרות, גם כדי שרוב שטח הבסיס יפונה לתוך ארבעה מגדלי משרדים וייחסכו הוצאות קיום ותחזוקה.

העיניים מופנות לצבא, אך הלקוח הבעייתי של פרץ הוא משרד הביטחון, המסרב להתחדש: עובדיו איימו לאחרונה לפגוע במיחשוב מערכיו, מחשש שהיעילות תגרום לאבטלה. הציפיות לעימות בגזרת פרץ-חלוץ בסוגיית תקציב הביטחון יכולות להתבדות. חלוץ, מעריכים במטכ"ל, יסכים לירידה הדרגתית בכשני מיליארד שקלים, ל-32 מיליארד, אם החיסכון יושג בביטול כפילויות - ואם יובטח שבהגיע התקציב לרצפה זו, הוא יישאר בה לשנים הבאות.

ממי שיהיה עמיתו האמריקאי, דונלד רמספלד, יכול פרץ ללמוד עד כמה גורלי איוש המשרות הבכירות בקצונה ובפקידות; חיפזון באיוש, כדי להגיע עם צוות משלו, יהיה רע יותר מעיון ומיון נוספים. אחד התפקידים שבאמצעותם יוכל להותיר חותם מדיני משלו הוא מתאם הפעולות בשטחים. מועמד נאות ונאור לתפקיד יכול להיות תת-אלוף אילן פז, לשעבר מח"ט בנימין וראש המינהל האזרחי בגדה, שהשתחרר מקבע לאחרונה.

ביום עיון של האלופים עם חוקרי השואה הוצגה השבוע הקושיה "היכן היה אלוהים בשואה". חלוץ הפתיע בהכרזה אישית: הוא אינו מאמין בקיומו של אלוהים. תופעות שאין להן הסבר הגיוני והמחייבות לכוף ראש מפני כוחות נעלמים כלשהם, אינן מאפשרות להיערך לקראתן כדי לסכל דומות להן. כשפרץ ייוועד עם הרמטכ"ל ביחידות לפגישת היכרות וקליטה, אולי בתוספת מטעמים שיאפה חנניה תורג'מן לכבוד המאורע, ימצא בו ומאחוריו צבא שכלתני, הממהר לעכל עובדות חדשות ולהסתגל אליהן.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0