 |
02-09-2006, 12:06
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.09.06
הודעות: 7
|
|
|
הלב השבור
שלום לכולם,
קוראים לי יניב, אני בן 23.
אני מרגיש נורא עכשיו והחלטתי לשתף אתכם בסיפור שלי, אולי משהו שתכתבו פה ייתפס טוב יותר מהעצות הבנאליות שחבריי נותנים לי.
מתחילת השנה אני יוצא עם מישהי, אני אוהב אותה מאוד ומרגיש שהיא גם. בחודשי הקיץ נסעתי לשליחות בארצות הברית בת חודשיים. לפני הטיסה שלי הקשר שלנו נראה יותר חזק מאי פעם. גרנו ביחד ואהבנו המון. היא הכינה לי מתנות שהיא השקיעה בהם שעות, אפילו ימים שלמים. שעות בודדות לפני הטיסה חזרה לארץ היא סיפרה לי שלפני שבוע היא חוותה רגעים אינטימיים עם האקס שלה (שם בדוי: ב.).
אני, שספרתי את השעות לפגוש אותה הרגשתי באותו רגע את התחושה הנוראית ביותר של חיי. הרגשתי שירו בי, שמשהו שלא הייתי מוכן אליו - בחלומות הגרועים ביותר שלי - קרה.
עברו כמה ימים, אני בבית הריק, לא מסוגל לחזור לשגרת החיים, שהיא לא חלק ממנה. אני עצוב כל כך, היא רוצה לחזור אלי, אומרת שהיא גילתה אותי מחדש, שהיא אוהבת אותי, היא שונאת את הידיעה שאני פגוע בגללה, אבל האמת היא שאני פשוט לא מאמין שאני יכול לתת לה אפשרות לסלוח.
האם אני יכול? היא בגדה בי... אולי זה יקרה שוב עוד שנה?
אני מצרף פה מכתב שכתבתי לה לפני שלושה ימים לאורך כל היום. הרבה דמעות נשפכו על המחשב, ולבסוף שלחתי אותו. אשמח מאוד אם תייעצו לי איך לשרוד את הימים הקשים האלה.
תודה,
יניב
----------------------
היי ש.,
אני כותב לך את המייל הזה כדי לתת לעצמי קצת פתח לבטא את מה שאני מרגיש עכשיו. אני מצטער אם הוא ייצא קצת מבולגן.
היום חזרתי לדירה בתל אביב. נכנסתי והרגשתי את כל החוויות המדהימות שהיו לנו השנה. זכרונות מהפגישות הראשונות, השינה המשותפת, הרגעים הראשונים ביחד, הבילויים המשותפים, המעבר למגורים ביחד, הריבים, הנשיקות, החיבוקים, המגע... הסתכלתי על הספה, המיטה, המראה, הארון, האמבטיה והמטבח וראיתי שרידים של משהו מדהים. הסתכלתי על הדלת של החדר ונזכרתי בערב האחרון, בחיבוק הארוך, בליטופים, בנשיקות... בפרידה הקשה מכל.
ראיתי את המכתב שכתבת לי, קראתי אותו פעם, פעמיים. זה היה יותר מדי בשבילי, הייתי חייב לצאת לסיבוב בחוץ. יצאתי והתחלתי לבכות. למזלי נ. הגיעה לבקר ועזרה לי להתמודד עם השעות הראשונות כאן בלעדייך. הראיתי לה את היומן שהכנת לי, את מה שכתבת בו בעמודים הראשונים על החוויות המאושרות שלנו במגורים המשותפים. אז כבר לא יכולתי להתאפק והתחלתי שוב לבכות.
לא עברה דקה בארצות הברית בלי שחשבתי עליך. כל פעם שהשותף שלי לטיול דיבר על משהו – לא משנה על מה – אמרתי לו "אבל למה אתה מזכיר לי את ש.?". האלבום שהכנת לי היה איתי באולפן, כדי שבכל פעם שרק ארצה, אוכל לפתוח אותו ולהיזכר ברגעים הטובים שלנו. כדי שאוכל להראות לאנשים בגאווה שיש לי חצי שני שמחכה לי בבית.
שלשום התפוצץ לי בפנים משהו שהייתי צריך לשים לב אליו מזמן. מה שהיה בינינו לא היה הדדי. אהבתי אותך מאוד, נתתי לך המון, יותר ממה שנתתי לעצמי. הייתי מוכן לעשות הכל בשבילך, אבל אצלך זה אף פעם לא היה זה. גם אנשים מסביב, נ., אפילו א. הרגישו את זה. היו רגעים שהרגשתי שאת אוהבת אותי באמת, הרגע שלפני הטיסה שלי היה אחד מהם. הרגע שישבתי בארצות הברית והסתכלתי על כל המתנות שלך, שם התחלתי להאמין שנצליח לעבור את החודשיים האלה, לסיים בהצלחה את "המבחן האמיתי" ולבנות קשר הדדי ורציני מאי פעם, אפילו הרשיתי לעצמי לשכוח קצת מב..
את זוכרת מה אמרת לי? אמרת שזה לא יקרה ביניכם לעולם. שאין לי מה לדאוג. שהוא כועס עליך ושאין סיכוי שתחזרו לקשר כלשהו. אמרתי לך שבעיני הוא מהווה איום. שאני לא מפחד שתבגדי בי עם מישהו מהרחוב, אבל שאיתו יש סכנה שברגע של חולשה הוא ימלא את מקומי, יהיה בשבילך כתף, יזכה לרגשות של קרבה ממך.
רק לפני חודש וקצת כתבת לי מייל אחרי שישנת במיטה עם א. . זה חלק מה שכתבת שם:
"ממי,הכי חשוב שנסמוך אחד על השני,טוב? אתה חושב שאני לא קינאתי כשיצאת עם אקסית שלך,או שישנת עם ידידה שלך במיטה שלנו או כשתה שם עכשיו עם מלא חבר'ה ובנות ומי יודע מה אתה עושה שם.?.ועוד כ"כ רחוק ממני.. אבל אני סומכת עליך,כמו שחשוב שתסמוך עלי,שאני לעולם לא אעשה משהו מאחורי הגב שלך.נקודה! רק ככה נצליח לעבור את זה ממי,את החדשיים האלה,עם כנות ובגרות ויהיה בסדר!לא?"
ידעתי שאני יכול לסמוך עליך. גם כשישנת במיטה של א. לא היה לי ספק שלא היה ביניכם כלום, וסתם תהיתי על קנקנו של הסיפור הזה. היום אני קורא את זה שוב והדמעות שוב עולות. גם על ב. האמנתי, שאם הוא ייכנס לתמונה את תוכלי להגיד לי את זה רגע לפני... לתת לי את הכבוד האחרון לפני שאת נותנת לו לחבק אותך, לנשק אותך, ללטף את גופך...
אני לא יודע מה בדיוק קרה ביניכם וכמה פעמים זה קרה (ויש לי תחושה שיותר מפעם אחת), אבל כשאמרת "לא שכבנו" הבנתי שזה הרבה יותר ממה שזה צריך להיות. רגע של חולשה - נשיקה – היה משהו שהייתי מסוגל להתמודד איתו. אמנם עם הרבה כאב, אבל לא הייתי מגיע למצב שאליו הגעתי. היו ככל הנראה ביניכם רגעים ארוכים של אינטימיות, שבהם לא עצרת. בכל נשיקה שלכם תקעת בי סכין. בכל נגיעה שלך בו הרגת אותי מבפנים. איפה הייתי במחשבותיך באותם רגעים? איפה היה הקשר שלנו?
האם זה קרה ביום ההולדת שלי? המייל ששלחת לי באותו תאריך גרם לי להרגיש כבר אז שמשהו רע קרה. ההתעלפויות שלך ביום רביעי גם גרמו לי להרגיש שמשהו לא כשורה, והרי – בפעם האחרונה שהתעלפת היית עדיין חברה של ב. , והנה הוא שוב בתמונה ואת חווה התקף קשה מאי פעם.
לפחות שבוע שלם החזקת את המידע הזה בתוכך. גרמת לי לחייך, לצחוק, לחשוב עליך ללא הפסקה. הלכתי ברחובות מנהטן בתחושה של ילד מאוהב, התעלמתי מהייבושים שעשיתי לשותף שלי לטיול ודיברתי איתך ללא הפסקה, חיפשתי את הבושם שלך במשך שעות, אבל כל החנויות מכרו רק את ה-FLOWERS. כשמצאתי את הבושם שלך, אחרי איזה 40 חנויות, הרשתי כל כך מאושר. כל דבר הזכיר לי אותך, כל שיר, כל מתנה, כל מראה.
לפחות שבוע שלם נתת לי לחכות לחינם למפגש שלנו, לתכנן את הבילויים המשותפים שלנו. תכננתי להילחם על ליבך כשאחזור. לאכול איתך במסעדות שאת אוהבת, לרקוד איתך סלסה, לחבק אותך ארוכות, לישון בחיבוק ולעזאזל עם היד שנרדמת, לאהוב ולהעריך כל חלק מהגוף שלך. אחרי תקופה כל כך מורטת עצבים הרגשתי שסוף סוף זה מגיע ואני פוגש את החברה האוהבת שלי. התארגנתי ביום ראשון בבוקר כמו שלא התארגנתי כבר חודשיים, קמתי מאושר, מחוייך אחרי לילה של התרגשות, ללא שינה. לא היה אכפת לי מהטיסה המורכבת, צחקתי ושמחתי כי ידעתי שאני חוזר לישראל ואני הולך לראות אותך. תכננתי להפתיע אותך בעבודה ביום שני עם פרחים, ואז... נחתה המכה.
איפה היית שבוע שלם? למה מנעת ממני את המידע הזה? ולעזאזל – אם כבר מנעת אותו שבוע שלם לפחות, למה לא יכולת לספר לי את זה אחרי שתסתיים תקופת הגעגועים, אחרי שאני אראה אותך וארגיש שוב את האושר שאליו התרגלתי בחודשים הראשונים להיכרות שלנו?
לא שאני מאמין גדול באסטרולוגיה, אבל אומרים שמזל מאזניים זה מזל מבולבל. לא סגור על עצמו. והאמת היא שידעתי את זה עליך כל הזמן, ובייחוד ברגעים שבהם לא הכל היה אידיאלי - בריבים, ובמיוחד בטיסה שלי. אהבה היא דבר כל כך אמיתי, שאני יודע שאם היית שם במאת האחוזים, הייתי יכול לטוס רגוע יותר, בידיעה שחברתי הנאמנה ממתינה לי. בדיוק כמו שאני לאורך החודשיים האלה לא חשבתי בכלל על כל דבר שמזכיר מישהי אחרת, רציתי להאמין שגם את, אלפי קילומטרים ממני, תשרדי את התקופה הזו בלי להתקרב לאחר.
יש בנות שיש להן חבר קרבי הוא מגיע כל חודש הביתה, ואילו אני לא הייתי פה חודשיים, באופן חד פעמי. האם זה באמת היה צריך לקרות?
היום זה היום הקשה ביותר בחיי. לא הרגשתי כל כך רע מעולם. תחושה של נבגדות, בדידות, ורצון עמוק לקבור את עצמי באיזה מקום, אולי בזכרונות. את יכולה לרשום לעצמך הישג, הצלחת לגרום לי לבכות כמו שאף אחד אחר לא הצליח מעולם. כמו שהרבה זמן תהיתי מולך ומול הפסיכולוג שלי למה זה לא קורה. כולם אומרים לי שמגיעה לי מישהי שתאהב אותי כמו שאני אוהב אותה, ואני אומר שזה לא נכון. שמגיעה לי מישהי כמו ש.. שאני מרגיש שאת שווה כל דמעה. כל תחושת כאב שעוברת עלי עכשיו.
לשמוע את הקול שלך בטלפון או לראות אותך רק יעשו לי רע. אני מתגעגע אליך נורא, מייחל לראות אותך, ולכן הולך לעבור ימים קשים מנשוא, אל תקשי עלי יותר מזה. אין גם ככה שום דבר שאת יכולה להגיד שיגרום לי לחשוב עליך אחרת. לקרוא אחרת את התמונה.
אני מאמין לך שאת מצרה על מה שקרה. היו הרבה רגעים שחשבתי לעצמי "לעזאזל העקרונות", הרי אם שנינו בוכים ורוצים להיות ביחד- למה לא? אתמול דודה שלי אמרה שיכול להיות שמגיעה לך עוד הזדמנות. שמגיע לי להרשות לעצמי לסלוח לך. זה עשה לי כל כך טוב רק לחשוב על זה. לא ישנתי גם הלילה. כל שעתיים קמתי לבדוק את ההודעות. ידעתי שתכתבי ואכן כתבת. בארבע כבר קמתי וחיכיתי לשמוע את קולך ברדיו. היה שם שיר שגרם לי לחשוב עליך קצת אחרת, לרגע הרגשתי טוב יותר, חשבתי אולי באמת לסלוח לך ולתת לנו עוד הזדמנות, אבל אז, בכמה רגעים כשחזרתי לדירה בתל אביב הבנתי – אני לא חושב שאני אי פעם אוכל לסמוך עליך שוב. להאמין בך שגם ברגעים של משבר את תהיי קודם כל שלי. אומרים "פעם בוגדת, תמיד בוגדת" וגם אם זה לא נכון, גם אם אני ארצה להיות שוב שלך במאה אחוז, אני לא אוכל כי לפעם הראשונה פשוט לא ציפיתי, והרי אדם מפתח מננוני הגנה – אם ירצה או לא ירצה. ואני רוצה, כל כך רוצה אותך שוב.
תמיד אמרת שלא תעשי שום דבר שיכול לפגוע בי. האמנתי לך, כי האמנתי שאת באמת מוקירת תודה על החלק שלי במהלך החיים שלך בחצי השנה האחרונה. לכן המכה עוד יותר קשה. איך הרשית לעצמך לפגוע בי ככה? איך נתת לי למות ככה מבפנים? לאבד את החשק לחיים, לעבודה, לחברים, לרצות לאהוב? שום התנצלות לא תיקח חזרה את אותם רגעים שבהם הרשית לעצמך לזרום עם ב.. אני אפילו לא כועס עליו – רק עליך. כולם אומרים לי "עזוב, היא עדיין ילדה קטנה", ככה באמת אני צריך לזכור אותך? כמישהי שההתנהגות שלה מעידה על חוסר בגרות, על בוגדנות? זה מה שמגיע לי אחרי הכל?
ש., אני אוהב אותך נורא אבל אני צריך להתגבר עליך. אני לא חושב שמעולם אהבת אותי באמת. אני חושב שמה שאת מרגישה עכשיו נובע מתחושת אשמה, שאין מה לעשות – היא במקום. אם באמת תאהבי אותי יום אחד, אולי יהיה מקום לסליחה.
אני מכל מקום צריך עוד הרבה זמן, לעכל, להבין ולהתאבל על האהבה הנכזבת הכי גדולה שהייתה לי בחיים. הלב השבור שלי צריך תקופה ארוכה של התאחות, וכרגע אני לא מצליח להאמין שאצליח אי פעם להתגבר עליך. זה פשוט קשה מדי יום אחד לשנות את התחושה שלי אליך ב-180 מעלות.
אני מבקש ממך לתת לי מרחב להתגבר עליך. אם אני ארגיש מוכן לשמוע ממך או לפגוש אותך אני אדבר איתך.
נ. שאלה אותי היום אם הייתי מוותר על כל מה שהיה בינינו. אמרתי לה שאם הייתי יודע שזה ייגמר ככה – התשובה היא כן.
כבר לא שלך,
יניב |
|
ראשי
צ'אט
Your every single wish is kept in the pages of our diary
מצב כלאיים
