אבא שלי נפטר ביום שישי.
הוא היה חולה סרטן, ובחודש האחרון לחייו טופל, אם אשר להגדיר את זה ככה בבית חולים איכילוב.
(האחיות לא נותנות לחולים סופניים כדורים נגד כאבים, אלא רק מניחות את הכדורים ליד המיטה,
והחולים שקושי זזים , צריכים לדאוג לקחת בעצמם או ע"י עזרה של קרוב משפחה.. "כי זה לא תפקיד האחיות". כשהתלוננתי קיבלתי הצעה/המלצה: "להביא פליפינית". אבל זה כבר נושא אחר)
ב 6 הימים האחרונים שהה בהוספיס תל-השומר.
מיום ליום הוא דעך יותר ויותר, אפילו בדברים הקטנים, אם יום לפני הוא הלך כמה צעדים,
ביום הבא הוא התקשה גם בזה. זה הגיע על למצב חוסר יכולת תזוזה אכילה, ואפילו דיבור.

אני ושני האחים שלי היינו לצידו, ובכדי לשמור על עירנות דיברנו איתו, והעלנו זיכרונות.
הוא סיפר לנו גם דברים ששמר עליהם לעצמו בסוד עד לתקופה האחרונה.

בצעירותו, לפני קום המדינה הוא היה פעיל בית"ר, והתגייס לשורות האצ"ל,
ארגון מחתרתי שבטח ב"צבא וביטחון" מכירים את זה יותר,
הוא היה פקוד של מנחם בגין וביצע פעולות מיוחדות בירושלים נגד הבריטים ופעולות נגד
הפורעים הערבים.
באחד הפעמים סיפר לי שהם ביצעו פעולה בירושלים, פיצוץ משטרה הבריטית בירושלים,
ולקראת סוף הפעולה נפגע אחד מאנשי האצ"ל, וכשהוא ראה את זה החליט לא לעזוב אותו בשטח, וסחב אותו בסמטאות ירושלים עד לדירה של רופא האצ"ל, והוא חשש מזה שהבריטים יגלו אותו לפי עקבות הדם. הרופא אמר לו "יפה עשית, אבל האיש כבר נפטר. אין מה לעשות".

פעולה אחרת היתה נגד קצינים בריטים, פיצוץ קוי תקשורת,
באחד הפעמים נתפס, אולי בגלל הלשנה של שכן שהיה חבר "הגנה" (אלה היו שטינקרים לא קטנים מסתבר), וישב במחנה מעצר בלטרון.
שם הוא סיפר שהם תכננו בריחה ע"י חפירת מנהרה, ( תוך הוצאת החול שנחפר ופיזורו בחצר המעצר ע"י מכנסיים עם דפנות כפולות שמולאו בחול מהמנהרה) בסופו של דבר המנהרה התגלתה.

הוא סיפר גם על דיר יאסין בירושלים,
ועל הצריח של המסגד היפואי חסן בק שהיה מקום קבוע של צלף ערבי שירה על יהודים (לכיוון רח' אלנבי).

בשבעה פתחנו את האלבום, ראינו אותו במדי בית"ר, תמונה שכתוב מאחורה "עם המפקד" (הכוונה למנחם בגין), תמונות שצולמו במעצר אצל הבריטים בלטרון, ומצאנו גם כידון של (כנראה) רובה אנגלי.

היום הלכתי לבית האצ"ל לראות מה רשום על הדברים שסיפר,
רשמו גם אותה פעולה בירושלים,


מסתבר שהיה לי אבא גבר. ציוני ואמיץ.

אבא שלך היה איש מיוחד, שייך לדור מיוחד ומרתק. יש לך במה להיות גאה.

תחזיק מעמד...

יהי זכרו ברוך
ושלא תדעו עוד צער

משתתף בצערך.
אנימקווה שהקלטתם את דבריו או שאתם לפחות כותבים אותם. גם אם כרגע נראה שהכל אפשר לזכור הדברים עלולים להישכח, לפחות הפרטים.

יהי זכרו ברוך.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

יהי זיכרו ברוך

"...I'ma Shomer Shabes, Shomer fucking Shabes"

ולא תוסיפו לדאבה עוד.

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

מפתיע שהוא הסכים לספר, בדר"כ הם לוקחים את הסודות האלה איתם.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

אביך היה מלח הארץ.כאלו שהולכים ומתמעטים לצערנו.בזכותם הארץ קמה.
כאחד שדי מתעניין בפעילותם של האצ"ל והלח"י כדאי לפתוח ספרים נוספים לראות אם אביך מוזכר בהם כאחד הלוחמים .יש לי בבית ספר נדיר של לקסיקון האצ"ל והלח"י שקניתי בשבוע הספר לפני מספר שנים.אם תתן לי את שם אביך המלא בת.ד. הפרטית אוכל לבדוק עבורך את מה שכתוב עליו שם וכםן בעוד ספרים ישנים מהתקופה ההיא שיש לי בביתי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

"I used to think, as birds take wing they sing through life, so why can't we?" R.E.M.

"החיים הם כמו אופניים, כשקל סימן שאתה בירידה"

ציטוט:

מסתבר שהיה לי אבא גבר. ציוני ואמיץ

לאנשים שכמותו אנו חייבים את קיומנו במדינה

שלא תדעו עוד צער אתה ובני משפחתך.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

יהיה זכרו ברוך

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ד"א, סיפרתי לאחותו (נצר אחרון שנשאר מאז)
היא מאוד התרגזה שלא רשמו את השם שלו במוזיאון,
היא הייתה גם באצ"ל, ובעלה היה באצ"ל ואח"כ בלח"י.
היא אומרת שהוא היחידי שסחב אותו בסמטאות ושכל האחרים ברחו משם בלעדיו.
ושזה "ממש לא יפה שלא רשמו אותו!".
היא מספרת שבאותו לילה כל הלילה המשפחה שטפה את הבגדים המוכתמים
עם דליי מים וכל חצי שעה בערך יוצאים בשקט (בגלל השכנים) לשפוך את המים האדומים.

בכלל, כשחושבים על זה, כל המשפחה הזאת צבאית..
(משה לוי (משה וחצי) הוא הנכד של אחותה הגדולה של סבתא שלי)

יוסיפון, אני אשתדל לתעד דברים
ואעלה כמה תמונות מעניינות מאותה תקופה בהזדמנות הקרובה
כשנפשפש גם בביודעם.
בתקווה שהוא לא ממולכד

עם המקלע
עומד אמצעי
בתנועת ביית"ר
דיסקית עם מספר, כנראה אחרי גיוס לצבא (???)
במעצר בלטרון

כאדם עתיר זכויות וסגולה
אני בטוח שהייתה זו חוויה אמיתית לקבל חינוך מאבא כזה
אחרי הכול עצם הקיום שלנו כאן היא רק בגלל אותם לוחמים שנרשמו בדפי ההיסטוריה שלנו
מחלה איומה הסרטן - ולצערי לא סתם אני אומר זאת המבט הזה על אדם שסובל ממנה בידיעה שלא ממש ניתן לעזור לו עד היום שבו הוא הולך, קשה ביותר
אחרי שחלקת כאן איתנו את ההכרות עם אביך ז"ל אני אומר שאתה ומשפחתך עם כול הצער והכאב לכם נותר להיות גאים ויודע מה, אפילו שלווים ככה גם אני הייתי מרגיש אם היה מדובר באבא שלי
תהיו חזקים ובריאים

לא יאמן מה אפשר למצוא באינטרנט היום..
הייתי בטוח שאבא שלי התבלבל קצת בשמות כשאמר שהוא היה בפעולה במגרש הרוסים
ושהאדם שנפצע שם ושהוא חסב אותו היה משהו בשם "צבי אהרונצ'יק".
במוזיאון רשמו אשר בנזימן. בתאריך: 23-03-1942.

מסתבר שהיו 2 פעולות על אותו מקום!
ושהוא לא טעה כ"כ. שמו היה: צבי אהרוני.
http://www.etzel.org.il/ac08.htm#13
איש לח"י, בפעולה משותפת אצ"ל - לח"י, לכן לא מצאתי אותו ברשימת ההרוגים בספר על אנשי אצ"ל.
http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=40038
תאריך הפעולה השנייה: 27-11-1945

היום גם נודע לי משיחות בבית, שהייתה שיטה להברחות מסוריות וסכינים לתוך מחנה המעצר בלטרון.
היה אדם בשם: יהושוע לנדר, איש אצ"ל, כיום מבעלי מלון אביב בירושלים,
שבאותה תקופה הייתה לו מאפייה, ולבקשת אבא שלי אפה בתוך הפיתות ששלח למחנה
מסוריות דקות.

דבר נוסף, תוכננה פעולה לחיסול הפורעים הערבים שזרקו רימונים ("כל כמה שניות רימון!.. זרקו כמו משוגעים"), התכנון היה לפוצץ מטען גדול בחומת העיר העתיקה, ודרכה להכנס.
בסופו של דבר הפעולה בוטלה, ואבא שלי תמך בביטול, כי לדעתו זה לא היה מצליח לחורר את החומה ורק היה גורם לנפגעים.

עוד משהו שדובר עליו גם זה על חבר ילדות, מאיר נקר, משכונת בית ישראל בירושלים,
שהשתתף בפשיטה לחילוץ אסירים בכלא עכו, הצליחו לשחרר אסירים והוא ועוד כמה נתפסו וניתלו.

אתם רואים, נהייתי מורה להיסטוריה בשבוע הזה

אבא שלי לא התראיין לשום ספר ומצאתי משהו בשם "אבני"
שאומר דברים שהוא עשה בפעולה..
http://www.daat.ac.il/daat/history/belahav/3a-2.htm

נראה לי תמוה משהו.. כי אבא שלי אמר לאחותו שהוא היה מופתע והתרגז
שכולם ברחו והשאירו את אותו פצוע לבד.
ואז לקח אותו לבדו בסימטאות עד לרופא אצ"ל.

אם תשים לב, תראה שגם ללוחמים האחרים צורפו כינויים (יעקב גרנק "דב הבלונדיני", שרגא עליס
"חיים טויט", וכיו"ב...). ייתכן שיהודה לפידות שכתב את הקטע הזה, פשוט לא הכיר את שמו האמיתי
של אביך, ועל כן הסתפק ברישום כינויו המחתרתי.
אם אתה מחפש חומר על האצ"ל, יש חבילת ספרים שלמה שערך דוד ניב בנושא זה, ואם תרצה
לקרוא מעט על ידידו של אביך, מאיר נקר (שנתלה ביולי 1947 על חלקו בפריצה לכלא עכו), ישנו "ספר
עולי הגרדום" שחיבר פרופ' יוסף נדבה.

יהי זכרו ברוך

אם אתה צריך משהו...

מתי הבנתי שאני אלוהים? ובכן, יום אחד כשהתפללתי, שמתי לב שאני מדבר אל עצמי (ניקולס פטרסון)

תהיו חזקים,
ותחשבו על כך שאחרי כל השנים האלו אשר בחלק נכבד מהם אביכם נתן וסיכן את
עצמו למען המדינה בדם יזע ואולי אפילו קצת דמעות עכשיו הוא נח.
היה לכם אבא גיבור תהיו עכשיו גיבורים בשבילו, אני בטוח שזה מה שהיה רוצה!

תנוחם מן השמים.