איי אני לא מפסיק לשמוע את Stadium Arcadium של Red Hot Chili Peppers
הוא סבבה של אלבום, לא כמו הgreatest hits אבל יש שם כמה שמשתווים לscart issue
אני מכור במיוחד לאלה:
Dani California- הסינגל שמושמע יותר מ20 פעם ביום בVH1 ו MTV
Snow-זה הלהיט הבא שלהם אין לי ספק..
21st century
Stadium Arcadium
Slow Cheetah- זה אחרי snow...אבל מה עבר עליהם כשהם חשבו על שם השיר?
Made You feel better
Death of a martian
הדבר היחיד שחבל לי הוא שהסולואים שלהם קצת נעלמו...

למרות שגם מה שציינת חמודים מאוד .

מסקנה , אחלה אלבום , די מומלץ .... ( הקשר בין האלבום למטאל הינו מקרי לחלוטין ) ....

לפורום קוראים "רוק ומטאל" כך שלרוק זה בטוח נכנס...

היי

הדיסק החדש של הפפרז הוא בפירוש בושה. הם כבר לא מה שהם היו פעם, מכיוון שהם הפכו ללהקה רגילה מהשורה, שזה מה שהם לא היו בשלושה עשורים האחרונים.

RHCP איבדו את הFUNK החשוב והיפה שכל כך אפיין אותם עד לפני כמה שנים. californication היה הדיסק האחרון שלהם שבו הם הראו בדיוק מי הם. מאז אותו דיסק מצוין, הם הפכו להיות להקת MTV רגילה, עם שירים משעממים שלא מראים על יכולת נגינה שבאה מהלב.

הלהקה האדירה הזו הייתה צריכה לפרוש בשיא, אחרי קליפורניקיישן.

חוץ מכמה נקודות נדירות של אור, סטיידיום ארקיידיום נשמע בדיוק כמו האכזבה הכבירה הקודמת שלהם, by the way. הדיסק הזה הוא אחד הדברים הכי גרועים שהפפרז עשו לעצמם.


RED HOT CHILI PEPPERS WILL ROCK FOR EVER

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

השיא של צ'ילי פפרס היה לפני 18 שנה, אם הם היו פורשים אז, היינו מפסידים הרבה מוזיקה טובה. להקות לא צריכות לפרוש בשיא, במיוחד לא כשהשיא שלהם הציב רף גבוה. הם צריכות לפרוש כשהם מרגישות מיצוי, עצם זה שפפרס חשבו שהם בתקופה מספיק פורה בשביל להוציא דיסק כפול כשהם מסננים מספיק שירים כדי ליצור דיסק נוסף, אומר לדעתי שגם אם הדיסק הזה גרוע להחריד, עדיין היה שווה להוציא אותו מבחינתם.

איתי.

לינק אדום לציטוטים!!!!!!!!!!

אני מסכים איתך בקשר לזה שלא תמיד צריך לפרוש בשיא, אבל במקרה הזה כוונתי הייתה שהם היו צריכים לפרוש ברגע שהמוזיקה שלהם נהייתה גרועה ומשעממת.

למה אחרי כל אלבום גרוע אמן צריך לפרוש? הם מרגישים שיש להם עוד משהו להציע, אז מה אכפת לך שימשיכו? ואגב, ביי דה ווי לא היה אלבום גרוע, הוא פשוט היה סגנון אחר, מתון, הם היו בתקופה מסויימת שהתאים להם מוזיקה מסויימת (אפשר לראות את ההשפעות על האלבומים של צ'ילי פפרס לפי האלבומים שג'ון שומע באותה תקופה האמת. בתקופת ביי דה ווי הוא היה שקוע בפולק ובאלטרנטיב, לעומת BSSM שהוא שמע הרבה הנדריקס, או MM שהוא שמע בו הרבה פאנקודאליק ופרנק זאפה)

איתי.

לינק אדום לציטוטים!!!!!!!!!!

אמן לא צריך לפרוש אחרי כל דיסק גרוע, בגלל שכמעט לכל להקה/ אמן יש תקופות רעות. אבל, במקרה הזה, הפפרז נמצאים כבר למעלה מ-5 שנים בתקופה לא טובה, וזאת לדעתי הסיבה שהם היו צריכים לפרוש.

אבל בעניין הדיסק אני לא חושב שיש על מה להתווכח מכיוון שזה כבר עניין של טעם במוזיקה.

מה אכפת לך שהם ימשיכו להוציא דיסקים שהם אוהבים? למה שיתפרקו? אם הם יוציאו דיסק גרוע זה יורד מהערך שלהם? מטאליקה לא הוציאו אלבום נורמלי כבר עשור והם עדיין אחת הלהקות הכי גדולות. פול מקארתני היה בתקופה רעה 30 שנה (מאז בנד און דה ראן, עד הדיסק האחרון) זה אומר שהוא היה צריך להפסיק להוציא מוזיקה?

ואגב, הבעיה של מקארתני הייתה ברורה- לא היה לו מפיק שיגיד לו לא, והוא מינה עד עכשיו בעיקר יס מנים שאמרו לו שהחומר שלו מצויין על כל דבר שהוא הוציא, לעומת זאת ריק רובין של פפרס הוא אחד המפיקים היותר טובים שיש, הבנאדם הוציא מצ'ילי פפרס את ההכי טוב שלהם ב BSSM, והוא ממשיך לאפשר להם לבטא עצמם, באיזה צורה שהם רוצים. הוא עזר להם להוריד את המגבלה של השבלונה, הוא זה שאיפשר להם לדעתי את החשיפה לסגנונות אחרים במסגרת הפפרס (לג'ון לדוגמא אין בעיה לחשוף את עצמו לסגנונות אחרים במסגרת הרכבים שונים וחומרי סולו).

איתי.

לינק אדום לציטוטים!!!!!!!!!!

אני דווקא ממש אהבתי את By the Way...איך לא אהבת אותו?

כאילו מה יש למצוא בדני קליפורניה הזה??
זה שיר כ"כ מעאפן וכולם אוהבים אותו וחבר שלי אמר לי שיש אותו כל הזמן באמטיוי...
אני פשוט באמת לא מצליח להבין איפה הקאטצ'.

זה אחד מהאלבומים היותר טובים שלהם....בכלל מתחילת האלבום CALIFORNICATION עד עכשיו זה האלבומים הכי טובים....פחות פאנק...יותר רגוע כזה....

אישית אני דווקא אהבתי את היותר פ'אנקים, שלדעתי יש בדיסק הזה דיי הרבה באופן יחסי לקודמים.
Hump De Bump, Readymade, Storm In A Teacup, Shes Only 18, Charlie.
הדיסק הזה הוא דיי מעניין לדעתי. אנתוני השתפר בשירה (למרות שאני לאו דווקא בטוח שזה לטובה בחלק מהמקרים), פלי קצת חזר לעצמו אחרי ביי דה ווי (למרות שאישית אני דיי אוהב את ביי דה ווי, פשוט באלבום הזה ירד ממנו הפוקוס, בסטדיום ארקדיום הוא דיי חזר), צ'אד מתופף בצורה מעולה, וג'ון מפציץ עם ריפים אדירים וסולואים מעולים (דבר שדיי נדיר אצלו, אני לא זוכר סולואים מהירים אצלו מאז Mother's Milk).
הם השתפרו מאוד כהרכב, אבל השאלה אם המוזיקה השתפרה איתם. אני עדיין לא גיבשתי דעה על זה, אבל אני דיי אוהב את האלבום.

איתי.

לינק אדום לציטוטים!!!!!!!!!!

חוץ מפלי, שלדעתי איבד את הפאנק, הם באמת השתפרו בצורה אישית לטובה. אבל הם איבדו את ההרמוניה הקבוצתית שהפכה אותם לאחד ההרכבים היותר עוצמתיים בשלושים שנים האחרונות.

לדעתי בלאד שוגר היה הדיסק הכי טוב שלהם, בגלל שהוא הראה בדיוק מה הם יודעים לעשות, וזה לנגן.

הם צריכים לחזור למקור המוזיקלי שלהם, למה שהפך אותם לרד הוט צ'ילי פפרז.

מה שהפך אותם לצ'ילי פפרס בחיים לא היה מפרסם אותם. אם הם היו ממשיכים לנגן פ'אנק רוק בסצנה הלוס אנג'לסית ולא להסכים לתת לריק רובין לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, לכוון את האמנים, הם בחיים לא היו שורדים עד היום. אמנים לא צריכים להישאר במקום, אמנים שנשארים באותו מקום מתים, או נהיים פתטים למדי (סתכל על רולינג סטונס לדוגמא אחרי Some Girls, הוציאו דיסקים זהים, רק בשביל לתת לעצמם תירוץ לצאת לסיבובי הופעות). אם הם היו מוציאים אלבום זהה ל BSSM, עד כמה שאני אוהב את האלבום הזה, לא הייתי שומע את האלבום יותר מפעם אחת.

איתי.

לינק אדום לציטוטים!!!!!!!!!!