עלתה לי מחשבה בראש.. שבעצם, למה להתבגר?! גיליתי את עולם המבוגרים.. הגעתי לגיל (איזה כייף..) ולא מצאתי שם שום קסם.. אם אני טועה אשמח לשמוע.. אבל למה לי להיות מבוגרת?!

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

אין בזה שום צורך, התבגרות זה דבר מרגיז ולא כיפי(זקנה שכמותי חחחחחחחח) אני החלטתי שאני אהיה הילדה הנצחית וככה זה, אין שום צורך להתבגר זה לא תורם לכלום חוץ מהזדקנות העור

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.edu-negev.gov.il/bs/gibsanit/music/peterpan.gif]
אז כולם לקחת דוגמא מהילד הנצחי

תודה לפיינטבול

הולי - את האמת ואת כל האמת פשוט קרעת אותי מצחוק .........
מדבריך היה נשמע שיש שלב בחיים בו יש בחירה האם להמשיך להנות מגיל הנעורים או שצריך לגדול ולעבור הלאה.
אז כך - הולי, מסלול החיים שלנו נבנה ונקבע בצורה כזו שהזמן עושה את שלו ומזמן לזמן אנחנו מתפתחים וגודלים בכל מיני מובנים וצורות הן פנימיות והן חיצוניות, וכמובן שגם בזה יש חילוקים כי יש כאלה שמתבגרים בגיל ההתבגרות ויש כאלה שמתבגרים בזמן ההזדקנות וגם יש כאלה שקולטים רק למעלה שהם עדיין ילדים קטנים אבל ברור הוא הדבר שהמושג התבגרות זו לא החלטה וגם אם יש משהו כזה אז זה אכן כדאי וזה בשל מספר סיבות:
בראש ובראשונה, זה קצת מצחיק מצידך לומר שלא מצאת משהו מעניין בהתבגרות ז"א שאת מעדיפה על פני הכול את הקטע של - למצוץ מוצץ , שאמא תחליף לך ולשבת בערסל ולטחון גרבר, מאשר ללמוד לבגרויות ללמוד דברים חדשים ולהתבגר ...חשבת לרגע שאם תחשבי כך אז העולם יפסיק ממנהגו ומהיום את תהיי אמא לשתי ילדים ופודל כאשר את בעצמיך עדיין אוכלת גרבר ומוצצת מוצץ ???
דבר שני ולא פחות חשוב - עצם ההתבגרות גורמת לך להתפתח ולעלות מעלה וכמובן להכיר דברים חדשים ולהתיידע לדברים שלא ידעת עד היום, ובמיוחד שההסתכלות שלך על הכול נהיית מעכשיו בצורה מבוגרת עם חשיבה לעניין ועוד הרבה פרטים חשובים שמגיעים לאדם בזמן בו הוא מתבגר (כל אחד על פי תהליך ההתבגרות שלו).
דבר שלישי והכי חשוב - בטח בחיים שלך שמעת לרוב את הפתגם האומר " שתגדלי - תביני " כך שיכול להיות שעדיין הזמן שלך לא הגיע אבל כשהוא יגיע את תביני את הכול ואז תגיד וואלה איזה .......הייתי...
קחי אותי בסבבה , מקווה שקלטת ...ואם לא אני מקווה שיהיה לי הזדמנות לענות לך בפירוט מחר, ויכול להיות שיש כמה טועיות בהתחשב שהשעה אצלי עכשיו היא 2:40 בלילה אז....
להתראות ויום נעים
ממני - ברזיל

הולי יקירתי !
בהמשך למה שאמר האור מציון, רציתי לשאול האם חיפשת משהו מיוחד והתאכזבת שלא מצאת אותו האם ציפית שיקרה משהו מיוחד שתתבגרי והוא לא קרה, נראה שהשאלה שלך נבעה מאיזו אכזבה שקיווית למשהו ולא קרה (תקני אותי אם אני טועה).

בכל מקרה לכל שלב בחיים יש את הקסם שלו צריך רק למצוא אותו
בשנה הראשונה שלנו אנחנו באופוריה לגמרי (שלפעמים היינו רוצים לחזור למצב הזה )כשלא מדברים וכולם מקרקרים סביבנו

כשילדים קטנים יש את הקסם של לשחק וללמוד דברים חדשים ולהכיר כל הזמן ילדים חדשים ואז זה הגיל שהכי קל להתחבר אחד לשני

כשמתבגרים אבל עדיין ילדים (למשל סביבות גיל 8) מתחילים להיות עצמאיים בכל הנוגע אלינו פחות צריך לטפל וכבר הופכים להיות אנשים קטנים במיוחד אם יש אחים אחיות קטנים שלפעמים צריכים לקחת אחריות עליהם

כשנהפכים לנערים יש את הקסם של ההתאהבות הראשונה וההכירות של המין השני והמין בכלל ועם כל הכאב והתסכול שמתלווה לזה זה מאוד קסום

וכמובן שממשיכים ומתבגרים מקבלים יותר אחריות יש לנו אפשרויות לעשות יותר דברים
בגיל 18 הולכים לצבא ולחלק מאיתנו זה הפעם הראשונה שנמצאים לבד מול אנשים ומערכת (במיוחד לקרביים) וגם בזה יש את הקסם של להיות עצמאי לגמרי
בלי הורים שאומרים לך מה לעשות
לאחר מכן יש את ההחלטה הגדולה של מה אנחנו רוצים לעשות בחיים (אותה שאלה ששאלו אותנו בבית ספר שהיינו קטנים - מה אתם רוצים לעשות שתגדלו) והקסם בליצור את עצמנו בלהיות מה שאמרנו וחלמנו שנהייה או לבחור מחדש תחום אחר, וכמובן לא לשכוח את ההתנסויות והתגליות החדשות שמגלים (עבודה חדשה לימודים חדשים וכו)
וכמובן בשלב יותר מאוחר למצוא את בן הזוג שילווה אותנו לשאר החיים להתחתן ולהקים משפחה שזה לדעתי אחד הרגעים הכי קסומים בחיינו
ובעיקר לחיות ולהנות מהחיים (שבמדינתו זה בהחלט לא הדבר הכי קל) והכי חשוב לא לאבד מהקסם שהחיים נותנים

שמעתי פעם משפט חזק שאומר שחלקנו (לא אתווכח עם רובנו כולנו או רק חלקנו לכן בחרתי בחלקנו) קמים בבוקר מהסיבה הפשוטה שלא מתנו בלילה, הרבה אנשים קמים בבוקר בלי מטרה בלי שאיפות ולעיתים גם בלי רצון בגלל זה הרבה פעמים השעון מצלצל ואנחנו משתיקים אותו כדי לישון עוד 5 דקות כדי לא להתעמת שוב עם היום שמגיע שוב ושוב ומה שבעצם אנחנו מפספסים זה את הקסם שקורא לנו לקום ולבוא לראות ולחיות אותו.
לכן אני מציע לך ולכולם שאתם קמים בבוקר קודם כל תחייכו שקמתם והכל אצלכם בסדר (הכוונה פיזית) כי יש המון אנשים שלא קמו או שהיו רוצים לקום כמוכם ללא בעיות, חוץ מזה תחשוב על מה שאתם רוצים לעשות היום, תציבו מטרה ותשאפו להגשים אותה במהלך היום זה כבר יתן לכם מרץ לקום ולעשות דברים ואז פתאום תשימו לב שהקסם מתחולל לבד .

ונקודה אחרונה למחשבה: תזכרו שהייתם ילדים (גם לילדים בינינו) בגילאי 5 גילאי 8,9 ובסביבות האלה תזכרו באיזה מרץ הייתם קמים בבוקר לפעמים גם בלי שעון, מה היה אז שהלהיב אותכם לקום בכזה מרץ מהמיטה איזה קסם אז נכח ומה קרה מאז שהיום אנחנו רק רוצים להמשיך לישון???
ועוד דוגמא כשאתם עומדים בבוקר של טיול תשימו לב באיזה מהירות אז אתם יוצאים מהמיטה ולמה אז קמים בכיף? מה הסיבה ולקראת מה אנחנו הולכים ולמה אנחנו קמים בחיוך ובכיף?

אם נחפש טוב את התשובות לשאלות ובכלל נקדיש לזה רגע מחשבה נגלה מה הקסם שטמון בכל גיל ובכל שלב בחיים
וכמו שהאור מציון אמר הרי זה לא משהו שנתון לבחירתנו כמו שהזמן לא שואל אותנו אם להתקדם או לא אז כל מה שנשאר זה להרגע ולהנות מהחיים (באנגלית לדעתי זה נשמע יותר טוב "relax and enjoy the ride"

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

התאכזבתי לגלות עד כמה אהבה של מבוגרים תלוייה ברובה בדברים שאינם כלולים בכלל באהבה של ילדים..
איני נתמכת מההורים כבר הרבה זמן (יחי העצמאות) , אבל גיליתי שככל שמתבגרים מסתכלים על הדברים באופן כל כך שונה.. פתאום אנשים שבעבר נראו לי "האידיאלים" נראים לי מטופשים..
אבל גם דברים מעבר לכך בעולם ה"חדש" הזה של המבוגרים גיליתי דברים שקשה לקלוט אותם.. (אולי רק לי), הרדיפה של אנשים אחרי סקס, כסף.. בקיצור, הכל נראה לי כאילו אנשים מחפשים תנאים.. ולא את מה שחיפשו בעבר.. פעם הייתי יוצאת עם ידיד שלי לטיולי שטח, ובטיול האחרון שלנו הוא התעקש שנהיה בבית מלון ולא נלון בשטח (כי זה לא מתאים לו) .., בנוסף רציתי להפגש עם חברים שלי בעיר אבל הם כל שניה התלוננו על הקור ולכן הבילוי נגמר עוד לפני שכולם הגיעו!! פעם היינו הולכים בשלג ושרים לנו בכיף.. לא היה את ה"פינוק" הזה.. וכולם מנסים להראות כל כך חכמים.. "אני לא ארקוד ככה באמצע העיר" ונושאי השיחות העיקרים הפכו להיות על עבודה, צבא ומה יהיה הלאה.. פשוט התאכזבתי מהכל בקטעים האלה..

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

יש יותר מה להפסיד, פתאום החיים הם משימה שצריך לעבור אותה, ואין את ההגנה הפיזית והנפשית של ההורים. עוד כמה דברים שמאבדים כשמתבגרים - החברים נעלמים, יש להם זוגיות ובשלב מסוים גם ילדים - ומפסיקים לשמוע מהם כמעט. נהיים יותר רציניים, פחות חושבים רק על לעשות כיף, ויש עניינים כבדים כאלה על הראש, כמו טסט לרכב ושכר דירה.

אבל כל הקשיים האלה מתאזנים מול היתרונות הגדולים של ההתבגרות - דברים שפעם היו עמומים הולכים ומתבהרים לנו ואנחנו מתחילים להבין איך העולם מתנהג, גם אם ההבנה הזאת כואבת (שוברת את אידיליות הילדות וסיפורי האגדות) - אנחנו מבינים את הערך שלה, ומגיעים להבנות חדשות וקשות, שמקדמות אותנו לקראת קבלה של עצמנו. הלחץ החברתי פוחת, אנחנו עושים יותר עבור עצמנו ופחות כדי להתקבל בחברה. מפתחים כלים נפשיים להתמודד עם משברים - וכשהם באים הם מחזקים אותנו. כשמתבגרים מקבלים את כל הטעמים של החיים - לא רק הסוכר של הילדות , גם המלוח והמר.

ברור שלא צריך לשכוח את מה שלמדנו בתור ילדים, ולפעמים אנחנו שוכחים את זה וכפי שאמרת - מתעוררים בבוקר כברירת מחדל. זה מאבק, לשמר את התום והאנרגיות מול השיגרה השוחקת והחיים ה"רציניים". גם אני מתקשה בזה, אבל הכרתי אנשים בני 50 ו-60 שהייתה בהם שמחת חיים כמו של ילדים בני 8 - ואני יודע שזה אפשרי, למרות שזה לא קל.

ולגבי הבעיה הספציפית שלך - זה בדיוק חלק מההתבגרות, להכיר בכך שדברים משתנים, אנשים משתנים, דברים שפעם היה כיף לעשות - מאבדים את קסמם. פשוט תחפשי את הגבינה שלך במקום אחר, אם עוד לא עשית את זה - צאי לטיול ארוך בחו"ל, תחווי חוויות חדשות שיטענו אותך באנרגיות נעורים, ויעזרו לך לעבור את השלב הקשה הזה, שבסופו, אני מבטיח לך, יש תמורה.

אני לא מסכימה... אני מזיזה כל בוקר את השעון בחמש דקות קדימה (משהו כמו 4 פעמים)
רק כי שעות השינה לא מספיקות לי ואני עייפה !!

ועכשיו ברצינות : יש בזה מן הנוחות של "להישאר במיטה ולא להתמודד", אבל יש לזה סיבה מאוד הגיונית (נהנתנית אמנם),
אך הגיונית; להיות במצב מאוזן זה כיף, בגלל זה אני לא מכירה הרבה אנשים שלא אוהבים לישון או סתם להתפנן במיטה .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

יקירה, אני חושבת פשוט שזה בלתי נמנע. לכן- על ילדים שלא התבגרו, את שומעת רק באגדות

ולעניין- בתור התחלה אני רוצה להביע אנטי- תזה לחלק מן הדברים שנאמרו מעלי, בתהליך ההתבגרות כן יש קסם
(כמו בכל דבר למעשה), צריך רק להסתכל על זה בחיוביות ולנסות למצוא את היתרונות כי יש בזה (שוב, כמו בכל דבר) .
סך הכל לדברים שקורים לנו אנו הם אלו המעניקים להם פרשנות אישית ומנווטים את מידת ההשפעה שלהם עלינו ;
כך שלמעשה את היא זו שבוחרת ה-כיצד תהליך מסויים ישפיע עליך ואיך את מפרשת אותו .

ועם עסקינו בפסיכולוגיה העוסקת בהתפתחות, אפשר לפרק את התהליכים למספר גורמים אשר דוחפים אותנו קדימה :
1. הרובד הגופני- בין אם נרצה או לאו, אנו גדלים פיזית ומימדינו משתנים .
2. הרובד החברתי- החברה שלנו משתנה בהתאם לגילנו ולמסגרת בה אנו חברים (גן, בי"ס, צבא, עבודה, אוניברסיטה) .
3. הרובד הרגשי- לכשאנו מתפתחים פיזית, כך גם הרגשות שלנו מתפתחים, משתכללים ושואפים קדימה .
התחושות שלנו למעשה מתחדדות והמודעות הרגשית שלנו גדלה .
4. הרובד הקוגנטיבי- הרובד המחשבתי השואף להתפתח, ללמוד, לדעת עוד ועוד ע"מ לספק סקרנות .
5. הרובד המוסרי- המוסר שלנו מתפתח בין אם נרצה בכך או לא, הוא יגיד לנו לקחת אחריות על מעשים שהורינו לקחו
עליהם אחריות לכשהיינו קטנים . וכך למעשה מתפתח מוסר האחריות בנו, הוא גם הגורם לנו להיות בשלים
להביא ילדים לעולם (שכן ידוע שלגדל ילדים זה לא עניין של מה בכך...) .

לסיכום יקירה- אי אפשר לעצור את הזמן מלכת וגם לא את התפתחות הגוף, החברה והאנושות כולה .
החיים הם בגדר : "ניסוי וטעייה", אנחנו תמיד למדים על ידי תהליכים שקורים לנו .
יכול להיות שכעת לכשהתבגרת וראית שהעולם הזה מחייב מדי, הרגשת שהכל 'גדול' עליך, ואת רוצה להיות
שוב ילדה קטנה בלי דאגות מיותרות (ותאמיני לי שלכולנו בסתר יש את הרצון הזה לעיתים קרובות) .
אבל שוב- הכל עניין של תפיסה, אם תנסי לראות קצת מעבר לחלון הקטן שאת מסתכלת דרכו (שהוא נקרא גם- זווית הראייה שלך, ואין מה לעשות- הראייה שלנו תמיד תהיה קטנה כי היא לרוב מרוכזת בנו), אז את תגלי עולם מופלא עם יתרונות
גדולים שאפשר לעשות מהם רק עוד יותר גדולים באם רק רוצים !

בהצלחה דארלינג, תהני מהמסע !
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."