חתן פרס ישראל, השחקן והזמר יוסי בנאי, נפטר בגיל 74 ממחלה בביתו. בנאי השאיר אחריו אישה ושלושה בנים. ההלוויה תיערך מחר בשעה 11:00 בבוקר בקיבוץ גבעת השלושה.



מאז שנות ה-60 השתתף בנאי בעשרות הצגות תיאטרון, מופעי בידור וסרטי קולנוע.






http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaN...774_184,00.html

It's Never Lupus

האם הם מוכרים?

יהי זכרו ברוך
כל מיסדי התרבות שלנו הולכים ונוטשים אותנו אחד אחד

תודה לפיינטבול

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

...כל כך עצוב...

עוד אגדה עזבה אותנו וצטרפת ליותר מידי אגדות שעזבו אותנו בשנתיים האחרונות

ביצוע: משינה ויוסי בנאי
מילים ולחן: יובל בנאי

תחזור, תחזור תן לי גב
מתי, מתי אני אוהב
אולי, אולי אני נגנב
חלום, חלום לך עכשיו

זה כתוב בספרים בשירים במפות הכוכבים
מה כולם מחפשים את האושר מקווים
והגורל צבעו אפל עמוק בפנים
אל תבכי אחות קטנה זה לא פשוט את מבינה

מחר, מחר יום חדש
אויר, אויר אני נרגש
תחזור, תחזור תן לי גב
אולי, אולי אני אוהב

זה כתוב בספרים...

תחזור תחזור תן לי גב
מתי מתי אני אוהב
אולי אולי אני נגנב
חלום חלום לך עכשיו

זה כתוב בספרים...

ביוגרפיה

בנאי גדל בשכונת מחנה יהודה בירושלים למשפחה מרובת ילדים. הוא הצטרף לתוכנית הראשונה של להקת הנח"ל ב-1951. לאחר מכן למד בסטודיו למשחק של פאני לוביץ' והצטרף כשחקן לתיאטרון הבימה. שיחק לאורך השנים כשחקן עצמאי בהצגות תיאטרון רבות ב"הבימה" ובמרבית התיאטראות הגדולים בארץ, במחזות: "תל אביב הקטנה", "מראה מעל הגשר", "הרביזור", "מלאכת החיים", "כתר בראש" ועוד. הוא הרבה לשחק במחזותיו של ניסים אלוני, מחזאי שהשפיע עליו מאוד, בהם: "בגדי המלך", "הצוענים של יפו" ו"הכלה וצייד הפרפרים". ב-1963 הקימו אלוני, בנאי ואבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות" והעלו את ההצגה "הנסיכה האמריקאית", אך התיאטרון לא החזיק מעמד זמן רב.

בנאי העלה מספר תוכניות בידור שאת חלקן כתב בעצמו כגון "ילדות קשה" ו"נישואין נוסח גירושין" (אותן העלה יחד עם רבקה מיכאלי), "אני וסימון ומואיז הקטן", "שובו של הסוראמלו" את התוכנית "חכמים בלילה" שכתב ניסים אלוני ו"מיומנו של ישראלי שפוי" שכתב דורון רוזנבלום. ב-1961 הקליט ביחד עם יונה עטרי, אבנר חזקיהו וסשה ארגוב את התוכנית "יוסי חזקי יונה". בנאי, מראשוני להקת הנח"ל, ביים בשנות החמישים והשישים גם מספר תוכניות ללהקה. כמו כן כתב וביים חמש תוכניות בידור ללהקת הגשש החיוור בה חבר אחיו, גברי בנאי: "קסיוס קליי נגד חלפון", "אופסייד סטורי", "עובדים עלינו", "קרקר נגד קרקר" ו"כוסות רוח".

הוא שיחק במספר סרטי קולנוע, בהם "חבורה שכזו" מ- 1963 ו"חכם גמליאל" מ- 1973.

יוסי בנאי נודע גם כזמר בעל קול עמוק וסגנון הגשה ייחודי, ובייחוד מוכרת אהבתו לשאנסונים צרפתיים. הוא הרבה לשיר שירים צרפתיים מתורגמים של ז'ורז' ברסנס, ז'אק ברל ואחרים, ואף הקדיש לכך מספר אלבומים וחלק מערבי היחיד שלו, כמו התוכניות משירי ברסנס "אין אהבות שמחות" מ-1969 ו"בנאי שר ומספר ברסאנס" מ-1997, והאלבום משירי ברל "אם נדע לאהוב" מ-1984. את מרבית השירים הצרפתיים תרגמה למענו נעמי שמר, כמו למשל השיר "אהבה בת עשרים" של ברל. בנאי ביצע גם מספר שירים מקוריים של שמר, הידוע מביניהם הוא "על כל אלה" ("על הדבש ועל העוקץ"). שירים נוספים המזוהים עמו הם "אני וסימון ומואיז הקטן" (אותו כתב על חוויות ילדותו בירושלים), "בחולות", "שיכור ולא מיין", "ספירת מלאי", "הגבירה בחום", "אני שר להעביר את הזמן" ו"מרוב אהבה".

בשנת 1998 זכה בנאי בפרס ישראל לתיאטרון.

ב-11 במאי 2006 נפטר יוסי בנאי ממחלה ממושכת. השאיר אחריו אשה ושלושה בנים.



יצירותיו

אלבומים

• תל אביב הקטנה (1958)
• יוסי-חזקי-יונה (1961)
• ילדות קשה (1964)
• רביזור (1965)
• חכמים בלילה (1968)
• רומנסרו ספרדי (1969)
• אין אהבות שמחות (1969)
• נישואין נוסח גירושין (1973)
• פרצוף של צועני (1973)
• ספירת מלאי (1974)
• שר ברסאנס (1974)
• מאזן האהבות (1976)
• יוסי בנאי (1979)
• אני וסימון ומואיז הקטן (1981)
• שיכור ולא מיין (1983)
• אם נדע לאהוב - משירי ז'ק ברל (1984)
• יוסי בנאי (1987)
• ציפור הנפש (1988)
• שובו של הסורמאלו (1995)
• יוסי בנאי שר ומספר ברסאנס (1997)
• פגישה לאין קץ - יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן (1999)
• לאט (2001)
• האוסף (מארז תקליטורים) (2003)

תוכניות בידור

• "תל אביב הקטנה" (1958) מאת חיים חפר ודן בן אמוץ. בהשתתפות שחקנים נוספים.
• "יוסי חזקיונה" (1961) – יוסי בנאי, יונה עטרי ואבנר חזקיהו. לחנים: סשה ארגוב.
• "ילדות קשה" (1964) עם רבקה מיכאלי.
• "חכמים בלילה" (1968). מאת ניסים אלוני. עם אילי גורליצקי.
• "אין אהבות שמחות" (1969). שירי ז'ורז' ברסנס.
• "נישואין נוסח גירושין" (1973) עם רבקה מיכאלי.
• "מאזן האהבות" (1976).
• "שירים מן הקיץ של החורף שעבר" (1977).
• "אני וסימון ומואיז הקטן" (1981).
• "שיכור ולא מיין" (1983).
• "יוסי בנאי" (1988).
• "שובו של הסוראמלו" (1992).
• "ירושלים זה לא תל אביב".
• "מיומנו של ישראלי שפוי". מאת דורון רוזנבלום.
• "מרוב אהבה" (2005). מיטב השירים והמערכונים.

סרטים בהם השתתף

• חבורה שכזאת (1963)
• אף מילה למורגנשטיין (1963)
• פורטונה (1966)
• ארבינקא (1967)
• 999 עליזה מזרחי (1967)
• הגלולה (1972)
• חכם גמליאל (1973)
• הפטריוטים (1994)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://he.wikipedia.org/skins-1.5/common/images/magnify-clip.png]


עטיפת האלבום "ספירת מלאי"

ספריו

• האיש עם הסיפור בראש, לילדים, איורים - איציק רנרט, כנרת, 1987.
• מסיפורי אברהם סוראמלו, ציורים - אורי ליפשיץ, זמורה ביתן, 1994.
• אנונימוס בלפי הגדול, לילדים, ציורים - מיכל לויט, מודן, 1996.
• כשאמא שלי היתה מלכה, סיפורים לא ארוכים בשורות קצרות, זמורה ביתן, 1996.
• אני שר להעביר את הזמן, זמורה ביתן, 1998.
• מכתבים ברוח, מכתבים דמיוניים שכתב לאישים שהשפיעו על חייו), זמורה ביתן, 2001.
• ג’ונג’ון, סיפור ושנים עשר תחריטים, יוסי בנאי, אלי אברהמי, גוטסמן, 2004.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

מדהים כמה האיש הזה הספיק בחייו
יהי זכרו ברוך..היצירות שלו ישארו עוד הרבה אחריו...

מתי הבנתי שאני אלוהים? ובכן, יום אחד כשהתפללתי, שמתי לב שאני מדבר אל עצמי (ניקולס פטרסון)

אני סימון ומואיז הקטן

ולפעמים כשאני כך לבדי,

אני חוזר לסימטאות ילדותי

אל נעוריי שנעלמו עם השנים,

לחברים שלי ההם הישנים.

אני חוזר אל הצבעים, והקולות

אל העיניים התמימות והגדולות

אני חוזר אל השכונה אל עץ התות

אל עפיפון אדום אדום, קשור לחוט.

היינו ילדים וזה היה מזמן,

אני וסימון ומואיז הקטן

היינו ילדם וזה היה מזמן,

אני וסימון ומואיז הקטן.

אני זוכר קולנוע רקס ביומיות

ומרחוק פעמונים של כנסיות,

ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים,

לעוף איתם רצינו עד לעננים.

ובגן השעשועים על נדנדות,

נשבענו אמונים לכל ילדות.

שיחקנו סנל, וסוס ארוך וראשיות

המלחמות היו אז לא אמיתיות.

היינו ילדים וזה היה מזמן,

אני ןסימון ומואיז קטן

היינו ילדים וזה היה מזמן,

אני וסימון ומואיז הקטן.

בנעלי שבת וכובע של בארט,

ובעבקרית יפה עם ע' ועם ח'.

דהרנו על ענן עשוי מכריות

ובאקדח פקקים הטבענו אוניות.

הייתי טרזן, וסימון ארול פלין

ומואיז הקטן קפץ כמו גונגה דין

ובלילות החורךף הקרים מאוד

היינו מתכסים בכל החלומות

היינו ילדים וזה היה מזמן,

אני וןסימון ומואיז הקטן

עברו נשים מאז עכשיו העיר גדולה

מסימון לא שומעים אפילו לא מילה

ומואיז הקטן לאן הוא נעלם

וגם קולנוע רקס כבר לא קיים

אבל אני, כשאני כך לבדי

אני חוזר לסימטאות ילדותי

אל נעוריי שנעלמו עם השנים

לחברים שלי ההם הישנים

היינו ילדים וזה היה מזמן,

אני ןסימון ומואיז הקטן

היינו ילדים וזה היה מזמן,

אני ןסימון ומואיז הקטן

חיים חפר

תראה יוסי כמה אתה מוסיף להם, לחבורה הזאת של מעלה. אבל לנו כאן למטה, כבר נהיה משעמם לאללה

מתחיל להיות משעמם פה, על פני כדור-הארץ. אין עם מי לדבר, לבלות, לשתות, אז בואו נשחק בעולם הבא. השבוע יש לנו הזדמנות. אמנם יוסי בנאי סיפר שביקש מזיגל החוקר להישאר כאן עוד כמה שנים, אבל לך תסמוך על זיגל; הוא מומחה למספר השנים בבית-הסוהר.

והנה בנאי מגיע אל החבר'ה. אני בטוח שיקבלו אותו יפה, הוא מגיע לחבורה מעניינת. וכך זה הולך, יוסי, אתה מוסר ד"ש לדן בן-אמוץ ממני והוא מזכיר לך ששכחת איזה סיפור משעשע על סוראמלו. וסוראמלו שבא עם כוסית וויסקי לברך אותך אומר לדן: "יוסי - אללה ירחמו. שר יפה העקרוט. עשה כבוד לירושלים". סוראמלו הולך למלא את הכוס.

שושנה דמארי, בשמלת מלאכים לבנה ועגילי יהלומים וצחוק מפצח לבבות, מבקשת ממך שתכתוב לה שיר, יש לה הופעה בחג השבועות בישיבה של מעלה. ואתה עונה לה: "רק הרגע הגעתי. תני לנשום!" ונעמי שמר כבר יושבת ליד הפסנתר ולוחשת לך: "תכתוב לה, היא אישה מבוגרת וזמרת נהדרת". ואתה עונה לנעמי: "בסדר. אבל הבאתי איתי שני שירים, אחד של ברסנס ואחד של ג'ורג' מוסטקי. ואת מתרגמת. זה התנאי".

ואז אריק לביא מגיע ברכבת עילית, מבקש סליחה על האיחור ואומר: "יוסי, אף פעם לא יצא לנו לשיר דואט למטה. בוא נרביץ איזה שיר מחאה על המצב. יש פה מקהלת לויים שפנו אליי כי נמאס להם מהחזנות. מקהלה מודרנית. כל יום מגיעים איזה שני לויים שמנגנים גיטרות חשמליות".

ופתאום מופיע שייקה אופיר, עושה פנטומימה כאילו נוסע על אופניים בלי אופניים. אחר-כך הוא טוראדור במלחמת שוורים בלי שוורים, ומספר שפעם הכניס לו המלאך גבריאל, ג'וקר לא קטן, את שור הבר האמיתי, זה שעושים ממנו מנגל לצדיקים בשמיים. אז הוא תקע לו, כך שייקה מספר, את החרב בחלק האסור על פי ההלכה. טרֵף. גמרנו.

אז המלאכים והכרובים והשרפים שמעו שיש לכם הופעה בישיבה של מעלה, והתחילו להידחף ולתפוס מקום. לא אצל גוֹדיק ולא אצל פשנל! תראה יוסי כמה אתה מוסיף לחבורה הזאת למעלה. אני רוצה לבקש ממך הזמנות להרבה חברים שלי מהפלמ"ח. אבל נעזוב את זה, רק הגעת. עכשיו אתה צריך להתרגל למצב החדש.

פתאום אני שומע רחש מן החבר'ה: "ואיפה חיים חפר?" ואתה אומר: "דיברתי איתו לפני שבועיים והוא נשמע בריא,
לעזאזל. אבל הוא עבר את השמונים". ואז שייקה אומר לדן: "מה יש לו לעשות שם למטה? מה עם כל ההתאבדות שהבטיח? דן, תיכנס לו לחלום ותזמין אותו אלינו". ודן אומר: "קודם דנקנר, אחר-כך חיים". ואתה יוסי, נשמה טובה, אומר: "בואו ננסה פעם אחת, אחד שיגיע אלינו כשהוא כבר זקן". ונעמי שמר עונה לו: "אצל חיים זה לא יקרה. הוא ימות משעמום".

מה אגיד לך יוסי? תהנה שם למעלה ותשתה יפה. אבל תבדוק אם הוויסקי לא מזויף. והעיקר, שמור לי מקום.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3250425,00.html

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הידיע ה המרה תפסה אותי בחו"ל. יוסי בנאי היה אחד ויחיד מסוגו. שחקן קלאסי של תיאטרון רפרטוארי, בדרן מעולה של הבמה הקלה, כותב מחונן, מושרש עמוק בהווי היהודי הס"ט של ירושלים, ומיוצמריו של ההומור הצברי (רבים ממערכוני הגשש), במאי, זמר שנסונים - אין תחום של אמנות הבמה שבה לא הצטיין ולא השאיר את רישומו.

אך שני דברים אשא אתי תמיד. את שפתו העברית הנפלאה, הדיקציה המדהימה, וידיו שהשלימו את דבריו בתנועות שאיש כמוהו לא ידע לעשות. אם הייתי צריך לקחת אתי קע אחד שלו לאי בודד, היה זה סיפורה של זוהרה היצאנית הירושלמית, שמפאת כבודה של עיר הקודש עזבה אותה ליפו, ובזכות הכבוד הזה שנתניה לבירה, זכתה להקבר בה אחרי מותה בלוויה רבת משתתפים.