כידוע לכולם, בחצי שנה שחלפה מאז "הנסיגה שתפסיק את הקסאמים", והאמת שעוד
לפני כן- אך אז הכל הוצנע, מתחולל ויכוח עז וקשה בקרב הציבור הדתי-לאומי, ציבור שתמיד
ידע להיות מאוחד פחות או יותר, נקלע פתאום למצב שזר לו לחלוטין- מחלוקת מהותית וקשה.
הציבור ומנהיגיו (שהם לרוב הרבנים) נחלקים ל3 גישות מרכזיות:

גישה "חרדית" מונהגת ע"י תנועת חב"ד ודומיה: נגמר עידן האמונה במדינה כדבר קדוש
וכו', להפסיק להתגייס , להפסיק עם נסיונות ההתחברות לכופרים הפושעים (מלבד
תנועות החזרה בתשובה שתמיד פועלות), ובשעת גירושים יש לפעול באלימות כנגד אלימות, ממש
להחזיר בוקסים- בקיצור התחרדות. הגישה הזו לא פופולרית כלל בקרב
הציבור, אולי בגלל שמוביליה אף פעם לא נתפסו כציונים גדולים.

הגישה הלוחמנית: הגישה שבאה לידי ביטוי בכפר דרום ובעמונה, עושה רושם שרוב הנוער הדתי-לאומי, שחטף הכי הרבה בכל העסק, הולך בגישה זו, מובילי הגישה הם סוללת רבנים רצינית ביותר וכן אפשר לומר שח"כים כמו אריה אלדד
(http://www.a7.org/article.php3?id=5802) ואורי אריאל תומכים בה.
עקרונות הגישה הם- מאבק קשה וחסר פשרות בשעות גירושים- מאבק פאסיבי הכי קשה שניתן, אפילו יותר מכך, כל עוד לא מדובר באלימות אמיתית (למשל לזרוק צבע זה כשר, אבנים לא),
סירוב פקודה גורף בתור פקודה בלתי חוקית בעליל, ומה שנקרא "מרי אזרחי בלתי אלים"- חסימות כבישים וכו'.
הגישה קיבלה גושפנקה ע"י מי שנתפס כגדול הדור בציבור הדתי-לאומי, הרב שפירא ,
כשפסק נחרצות לסרב פקודה בקיץ האחרון ויש אומרים שאף קרא לחסימות כבישים.
הגישה די מגוונת ויש בה כמה נוסחים (תתי-גישות) בסקאלת הלוחמנות.

הגישה הממלכתית: הגישה שבאה לידי ביטוי בגוש קטיף ז"ל, קבלת מרות הממשלה , קריאה לצמצם חיכוחים ככל הניתן, קריאה לא לסרב פקודה, התנגדות למרי אזרחי
בלתי אלים, בשעת גירושים ההתנגדות סימלית בלבד. הרעיון המוביל את הגישה הוא הרעיון של שמירה על אחדות העם- שעדיפה על שלמות הארץ, כל דבר שיחריף את הקרע פסול, העשיה צריכה להיות רק בכיוונים חיבויים בעיקר בסגנון "פנים אל פנים"- מעבר בין בתי אנשים במטרה לשוחח אות ולשכנע אותם בצדקת הדרך. מובילי הגישה הם רבנים "עירוניים" יותר כגון הרב טאו, הרב מוטי אלון ,הרב שלמה אבינר, וכן אפשר לומר שזו דרך תנועת המפדל. הגישה הזו יותר פופולרית בקרב המבוגרים, בעיקר אלה שאינם גרים בהתישבויות ביש"ע.
ראש המכינה בעלי אני חושב- הרב אלי סדן פרסם "אגרת" בגישה הממלכתית שעוררה סערה פנימית:
http://www.bneidavid.org/System/Les...p?LessonId=1536
ערן שטרנבג הגיב עליה כאן (ערן שטרנברג הוא הסמן הקיצוני לכיוון הלוחמני בתוך הגישה השניה):
http://www.a7.org/article.php3?id=5807

אותי מעניין בעיקר מה דעת הציבור שאינו שייך לציבור הדתי לאומי על הויכוח הלכאורה פנים-דתי (אך למעשה יש לו השלכות כבירות על כל ההויה הישראלית), האם יש גישה פסולה? האם גם בסיבוב הבא תשאר הציונות הדתית לבדה במאבקים המעשיים כשהימנים החילוניים יעדרו?