והמאוויים של צחי הנגבי ושל ממשלת ישראל להקמת מדינה פלשתינית בכל מחיר על חשבון הדם של חללי צה"ל ונפגעי הטירור והמתיישבים היהודים שהתבקשו ללכת לשטחים ולשבת שם ולבנות שם ישובים הם לא המאוויים שלי.
המאוויים שלי קטנים יותר וחשובים יותר והם בטחון לכל יהודי בארץ ישראל מתן תרופות לחולי סרטן במחירים נורמליים וחינוך יהודי ציוני,הקטנת הפשיעה וחיזוק המוראל והאחדות היהודית.
כדי להשיג את המאוויים שלי ושל כל אזרח יהודי במדינת ישראל עלינו להוקיע את שלטון הרשע והפשע של הגברת לבני וחבריה שהפכו להיות משתפי פעולה עם טירוריסטים שכל מטרתם המוצהרת היא חיסול מדינת ישראל.
אל נאמין לחלומות ולהזיות של הגברת ליבני ששלום ישגשג באיזור רק אם ישראל תיאות לוותר על האדמה שלה בהתאם לתכנית מפת הדרכים שכבר מתה ואינה רלוונטית.
נזכור כולנו שאבו מאזן הוא פרסונה שזמנה קצוב ואת השלטון בשטחים תופסים טירוריסטים שאינם מכירים במפת הדרכים ובזכות שלנו להתקיים.

זה מדהים איך עם משתנה איך פתאום מוצא אתה את עצמך שתמיד היית בלב הקונצנזוס מחוץ לקונצנזוס.

אבל להיות בקונצנזוס זה לא מטרה, ומה שבלב הקונצנזוס הוא לא בהכרח טוב או נכון. אין ספק שהקונצנזוס הישראלי עבר מטמורפוזה רצינית ואין ספק שנחשף אגב כך משבר זהות עמוק של החברה כולה ושל תתי קבוצות בתוכה.

ועם העובדה שאין אני בתוך הקונצנזוס.
לכן בחרתי במי שלא הגיע לכנסת ועדיין אני שלם עם עצמי כי אדם יחייה לפי אמונתו ומצפונו.
לדעתי העם הזה מתאבד ומחסל את קיומו בארץ ישראל ולא ירחק היום שבו מדינת ישראל תחדל מלהתקיים כמדינה יהודית .

אם אני מבין נכון, הצבעת למרזל בבחירות האחרונות, ומכאן אפשר להסיק שגם אם היית אי פעם בקונצנזוס הרי שנסחפת אל השוליים ולא נשארת במקום. אין לי בעיה עם זה שאתה שלם עם זה שאתה לא בקונצנזוס, אבל אני ממליץ לך לעצור מדי פעם ולבחון את עצמך ואת דעותיך ולשאול את עצמך האם אתה באמת שלם. אתה כותב פה לעתים מזומנות, ולכן אני מרשה לעצמי להתבטא יחסית בנחרצות ולאמר שאני מקווה שיום אחד תוכל להגיד לעצמך שאתה מאד לא שלם עם מה שאתה מביע, שתבין שהראיה החד מימדית רווית השנאה והפרנויה היא הרסנית במובן המעשי ובמובן הרוחני.

הפך היום להיות ימין קיצוני.
לא מנהלים משא ומתן עם טירוריסטים היום זה ימין קיצוני.
מלחמת חרמה בטירור זה ימין קיצוני.
היום מדברים על מלחמה בעצימות נמוכה ככיסוי תחת לאזלת יד ולכניעה.
מה מייצג ברוך מרזל? ברוך מרזל מייצג היום את התפיסה של פעם כשמדינת ישראל אמרה לא מנהלים משא ומתן עם טירור.
ישראל הייתה האור לגויים במלחמתה בטירור.
מדינות כמו צרפת גרמניה אנגליה שינו את תפיסת איסטרטגיה המלחמה שלהם בטירור ואמרו ללא בושה שהם מאמצים את מדיניות ישראל באשר לכל מה שנוגע לטירור.
אני לא השתניתי . הקונצנזוס השתנה ולכן אני לא שבור .
בדמוקרטיה לא חייבים להסכים עם דעת הרוב .

הוא בטח גם יעלב אם תגיד לו דבר כזה. זה נכון שהמדיניות הישראלית מול הטרור נשחקה לחלוטין, וזה נכון שאין היום במרכז ובימין המתון מי שמנסה להחזיר עטרה ליושנה, אבל מרזל הוא ימין קיצוני גם במושגי שנות ה-90 וה-80.

גם כשה"חזון" המדהים הזה הובס בבחירות (לא מזמן, 2003), הוא הוצא מן הכח אל הפועל בידי אלה שהרוב לא ממש מעניין אותם, כי המדינה התנהלה כמו עסק פרטי שלהם (או של אבא שלהם, כמאמר הביטוי, הקולע למדי במקרה זה) והדברים מתחילים לצאת החוצה רק לאט לאט, גם בימים אלה ממש (כולל היום).

ככה שלדבר על מי קיבל יותר תמיכה, או מי נמצא בקונצנזוס או מחוצה לו - נראה לי ממש לא רלוונטי. השאלה היחידה הרלוונטית היא, לצערי הרב, למי יש בכל רגע נתון את היכולת לממש את מה שנראה לו מתאים באותו זמן. זה הכל.

והיא: כמה עצמאות יש לממשל בישראל?

אתה מכיר את ה"עפיפונים" בערבה? אלה מבנים גדולים בצורת V שהיו משתמשים בהם לציד צבאים. הרעיון הוא פשוט, בראש העפיפון נצבת מכלאה והמבנה, שכמעט לכל אורכו אינו אלא קיר אבנים נמוך, פתוח למרחבי המרעה והנדידה של הצבאים. כאשר אלה נקלעים לפתח המבנה מבריחים אותם הציידים פנימה. הצבאים, למרות שביכולתם לקפוץ מעל לקיר הנמוך, רצים לאורך המחסום המלאכותי ומנותבים למכלאה שבקצהו ושם נסגר עליהם השער. אני חושב שזה משל טוב למצבה של ישראל.

ישראל הולכת ותופשת את מקומה הראלי בזירה הבינלאומית. מסיבות שונות שאפשר להרחיב עליהן את הדיון היא הופכת למדינת חסות של המערב. מדינות המערב מציבות סביבה את העפיפון שקירותיו עשויים מרצף של מקלות וגזרים בתחום הבטחוני, הכלכלי, המשפטי והחברתי. לישראל, אין באמת אפשרות לקפוץ מעל הקיר, היא רצה לאורכו, עדיין נהנית מתחושת חופש ועצמאות, אבל היא מנותבת למקום מסויים. להבדיל מבעפיפון, אין הכוונה להוביל אותה אל השחיטה אלא למה שנתפש כיום במערב כ"פתרון" לסכסוך: נסיגה לקווי 67, קבלת זכות השיבה במתכונת מצומצמת, ויצירת הסכמים אזוריים שיכללו גם פרוז מנשק גרעיני. נדמה לי שכששרון הכריז "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" הוא נוכח לראשונה שהוא רץ לאורך הקיר.

בשורה התחתונה, ההנהגה הישראלית מנותבת לדבר אחד, וביכולתה להשפיע בעיקר על הנראטיב. זה לא מעט, במזרח התיכון זה לפעמים העיקר - ראה מלחמת יום כיפור שהפכה לנצחון ערבי. שרון ניסה להכתיב נראטיב של נצחון ישראלי ונכשל, וכעת אולמרט עומד לנסות פעם נוספת באותו אופן, וגם הוא ייכשל.

זה מבחינת ה"חזון" בזירה המדינית.

מבחינה פנימית לישראל יש חופש פעולה מלא כמובן משום שאיש אינו מתעניין בכלכלה שלנו, בחינוך או בבריאות. אבל מבחינה זו, נוכחנו שאין הבדלים מהותיים בין המפלגות את כולן מעניינים ענייני הפנים כקליפת השום ולכן אלו מנוהלים בדרך המקובלת של אלתור, כבוי שרפות, וסמוך. חריג בתחום היה נתניהו כשר האוצר, אם כי אפשר להתווכח על הדרך שלו ואולי גם שריד כשר החינוך ואולי עוד מעטים. מצב כזה יוצר כר נרחב לפעילות מונופוליסטית, שתלטנית וגם עבריינית של בודדים וארגונים וכך ההזנחה יוצרת שחיתות, אנרכיה והדרדרות נורמטיבית כללית. המצב הפרדוקסלי במנהיגות הישראלית (כמו גם בצבור הישראלי) הוא שהיא עסוקה באופן אובססיבי בתחום שבו השפעתה זניחה, ולעומת זאת היא מזניחה את הסוגיות שבהן יכולה להיות לה השפעה מהותית.

אבל אני חלוק עליך בנוגע ליכולת של ישראל להיות אדון לעצמה בשאלות הרות גורל ולמידת היכולת של המערב לכנוס אותה לשטח הכינוס שנראה לו. אני מאלה שסבורים שישראל חופשיה במידה לא מעטה לקבוע את עתידה, כולל הרבה דברים שקשה לדמיין כרגע - וזה לא בגלל שאנחנו גדולים וחזקים, אלא בגלל שהמערב, מאז מלחמת העולם השניה, חלש ואימפוטנטי ולא מסוגל לכפות באמת את רצונו על אף אחד. הכל בידי האמריקאים - ושם מצבנו שונה, תחת כל ממשלה ובמיוחד זה הנוכחי. זה שבזבזנו כבר את רוב תקופת כהונתו של הממשלה הזה, בלי שום תוצאות (אני מדגיש - שום תוצאות) - היא שערוריה מדינית ממדרגה ראשונה שאיש לא יתן עליה את הדין (האחראי הראשי לכך הוא עו"ד בכיר ומקושר, לכן היה יוצא מזה אם מישהו בכלל היה טורח לבדוק את הנושא).

אגב, ראייתי את ישראל בהקשר המערב היא לא כמדינת חסות, אלא יותר כמגדל שמירה קדמי.

בברכה, אורן.

על העניין הזה אני מדבר.
אני מעולם לא גדלתי ולא חונכתי לרצות להשמיד פלשתינים בגלל שהם פלשתינים.
גם לא חונכנו אני והדור שלי לרצות להשמיד אלא לבנות לעשות ולתרום לחברה.
אני להבדיל ממך רואה את האוכלוסיה הפלשתינית באור אחר מכפי שאתה רואה אותה וזאת הבעייה כי אותנו לימדו וחינכו לאהוב את מי שתורם לחברה ולא משנה דתו מינו וגזעו ולהלחם בכל הכוח והחרמה במי שרצונו להשמידך.
אתה מייצג דור אחר חברה אחרת השקפה אחרת שלטעמי נגועה בטירוף מערכות באבדן ערכים ובאי יכולת להתגונן בפני איומים.