מצאתי את השיר הזה אצלי באחת המגירות הישנות כתוב בכתב ידי ועם חתימה שלי ותאריך 9/5/96. אני בכלל לא זוכר שכתבתי אותו.
אבל הוא מאד מסתדר לי עם התקופה. בדיוק החלמתי מפציעה בצבא ולמחרת חזרתי לצבא אחרי תקופה ארוכה בגימלים ישר למארבים בתוך מבצע ענבי זעם. כנראה שכתבתי באמצע הלילה (אחרי חצות כשהתחלף התאריך) כי ב9/5 בבוקר נסעתי לצבעוני.
מישהו מכיר?
כתבתי את זה?
העתקתי?

הלילה יושב ומספר לזמן סיפורים,
על לילות שלא ישובו,
על זמן שהיה ואינו.
הרוח שותק ומקשיב לסיפור
שאינו מתחיל ב"היו היה פעם",
ואינו מסתיים "ומאז הם חיים בעושר ואושר לעולם".
סיפורים אמיתיים.
סיפורים מהחיים.

רק בחושך כזה,
כשהזמן עוצר והרוח שותק,
בלילה מופלא וחרישי,
אפשר לשמוע סיפור לילי.

לא צריך להתבודד בערבות הגדולות,
או במדבר השמם,
לטפס הרים או לחצות נהרות,
לצוף בלב ים דומם
או לחיות על עץ ביערות
כדי לשמוע את זה הסיפור
גם בתוך העיר
בכל מקום מקום על פני הכדור
הלילה מספר ושר שיר.

צריך רק למצוא את אותה הדקה
שמכונית אחרונה כבר עברה
והרוח השתתקה
ואז, אם רק תקשיבו,
תשמעו שירה.

אז איפה כולם לעזאזל?
לאן נעלמו האנשים
אני שואל

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il