ארה"ב מוכנה לשאת ולתת עם איראן. פשוט נפלא. מי אמר שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה?

הפוליטיקה העולמית כולה, מהמשבר האיראני, דרך משבר האנרגיה העולמי ופינת הציטוט היומי של הוגו צ'אבז מתקשרים כולם, לא מעט 'הודות' למדיניות האמריקנית הכושלת בשנים האחרונות, למה שמכונה "המלחמה הקרה השנייה"

קריאה נעימה
http://www.sikurmemukad.com/maps/2ndcoldwar.html

היא רוצה להראות שמימשה את כל היכולת הדילומטית ומסתמכת על כך שאחמדינג'אד לא
יסכים לתנאים האלה. תנאים כפי שארה"ב דורשת היום זאת שקיפות מלאה והפסקת העשרת
האורניום - לא נראה לי שאיראן תוכל לקבל את התנאים האלה.

מצד שני, אם באמת ארה"ב התקפלה ולא מתוחכמת כפי שאני מקווה שהיא, אז אנחנו בצרות...

ארה"ב באמת ובתמים מחפשת מוצא דיפלומטי מהמשבר. סדרת הכשלונות בצפון קוריאה, עיראק ואפגניסטאן, והחלשות משמעותית בדומיננטיות האמריקאית ביחסים הבינלאומיים נותנות את אותותיהן. מבחינה פנימית הממשל האמריקאי חלש מאד וחושש מאד מהבחירות הקרבות בסתו. בארה"ב מנשבת רוח של תבוסה (קצת מזכיר את ישראל) ובמצב כזה השינוי שחזינו בו בעמדה האמריקאית הוא כורח המציאות.

לגבי האיראנים. עד כה הם הוכיחו תבונה רבה בניהול המשבר, וככל הנראה חבילת התמריצים שמוצעת להם היא שדרוג משמעותי של מעמדם. הם יכולים לקחת את החבילה גם במחיר הקפאת תהליך ההעשרה. זה יקנה להם זמן להתקדמות במישור הטכנולוגי ואם ירצו יוכלו לשבור את הכלים עוד שנה וחצי כשארה"ב ורוסיה ייכנסו לתקופת בחירות נשיאותיות ויהיו משותקות למדי. הם גם יכולים להסתכן ולהעלות את גובה ההימור, להעמיד תנאים ולמשוך זמן בתקווה שעדיין אין אחדות מספקת של המעצמות כדי להביא את העניין למועצת הבטחון. לדעתי הבחירה תלויה לא מעט בדעת הקהל באיראן ובמידת אחדות הדעים בתוך המשטר.

אולי אני מנסה לראות את חצי הכוס המלאה, למרות שהיא לא ממש כזאת. בכ"א,
כששמעתי לראשונה על ההתקפלות של ארה"ב ברדיו, כשרייס הודיעה שלאיראן
הזכות לייצר אנרגיה גרעינית, פניי קדרו...

מסקנה - המערב תמיד הראשון שמתנדב להתקפל, גם אם מדובר באיראן, גם אם
דובר בזמנו בגרמניה. על ההתקפלויות הללו, הגלובוס שילם וישלם ביוקר...

המערב, ובצדק לדעתי, לא רואה באיראן איום צבאי ישיר על אירופה או ארה"ב.

ההתנגדות להתגרענות צבאית איראנית נובעת בעיקר מחשש לאובדן יציבות יחסית שקיימת. עליה של מעצמה אזורית שיושבת על ברז הנפט העולמי היא מתכון לצרות אזוריות (מרוץ חימוש, התלקחויות צבאיות וכו') ועולמיות (מחירי נפט וערעור על ההגמוניה של המעצמות הנוכחיות).

נוכח המצב הפוליטי במערב, ונוכח הכשלונות שנצברו בשנים האחרונות, אין בכל הנאמר לעיל מוטיבציה מספקת לפעולה צבאית שגם אם יש קומץ אנשים שיודע איך היא תתחיל, איש אינו יכול לנחש איך היא תתגלגל. במציאות כזאת עדיף להעניק לאיראן את המעמד אותו היא מבקשת ובלבד שזה יעשה בהדרגה ותחת בקרה. אם איראן תוכיח את עצמה בעיני המעצמות (דעתה של ישראל אינה רלוונטית) כמרוסנת ואחראית היא תוכל בעתיד גם לחזור לאופציה הגרעינית מבלי לעורר התנגדות רבתי. לכן, להערכתי, לאחר שתנסה לחלוב עוד כמה ויתורים מעשיים וסמליים איראן תקבל את ההצעה.

אפשרות נוספת ולא בלתי מציאותית בעיני היא החייאה של התכנית הסעודית במקביל לשיחות עם איראן. איראן לא תהיה צד במו"מ עם ישראל, אבל במקביל להתנעת תהליך השלמה בין העולם הערבי לישראל יחל פרוז המזה"ת (כלומר ישראל) מנשק גרעיני. זה יהיה נצחון איראני כביר.

אני חולק עליך שאיראן יודעת איך לנהל את המערכה הזאת שלה מול המערב. לדידי ולדעת
מומחים בתחום המזה"ת, איראן נחשבת כבעלת שלטון פונדמנטליסטי-פנאטי ודתי; משמעות
הדבר שהם לא רואים שמאלה וימינה אלא רק קדימה עם גישה מסוכנת ביותר. זה שהמערב
טיפש או הראשון שתמיד מתקפל, זה מזלם של האיראנים (לסדאם זה לא עבד כל-כך...).

האיומים של איראן בראשות אחמדינג'אד מוכיחים עד כמה נחושים לגבי אמונתם ובאיזו
פנאטים מדובר - הצהרות כאלה רק גורמות לדה-לגיטימציה שלהם בגלובוס, במקום
לנסות להפריך טענות כאלה ואחרות שטוענים עליהם.

אם היו מורידים מהלקסיקון שלהם את כל האיומים והכותרות שהם משפריצים מדי יום, עדיין לא
היו נוקטים בשום צעד אופרטיבי נגדם (אלא אם כן אתה קורא לנאום של רייס נגד גרעין איראני
צעד אופרטיבי...)

האיומים שלהם לא תרמו לקידום הגרעיני שלהם, הטיפשות וחוסר המעש של המערב הוא שגרם לכך...
אגב, המשטר האיראני עלה וצלח הרבה בזכות ארה"ב היקירה שלנו, אני מניח שהיסטוריה אתה יודע...

המערב א-כ-ן רואה בהם איום, אבל עסוק כל-כולו בשאלה "איך אפשר לעשות זאת בלי להסתבך
עם הרבה הרוגים ודעת קהל זועמת"...
האיראנים מצידם דווקא שגו ללא הרף, והנשיא המוקיון שלהם עלול היה לסבכם במלחמה עם ארה"ב
(עדיין לא ברור שזה לא יקרה, אגב...) עם שפע התבטאויותיו.
האמריקנים פשוט חוזרים על השגיאה שלהם משנות ה90 בקשר לצפון קוריאה, כשגם אז הם לא
חדלו מלהתלבט מה לעשות ובסוף מצאו עצמם מול מעצמה גרעינית זועמת. הסוגייה האם כעת הם
יתעוררו מוקדם יותר, עודנה פתוחה.

אגב, מירוץ לנשיאות ב2008 ממש לא משתק את ארה"ב מבחינת יכולת פעילות - בוש לא רץ יותר
וככזה הוא חופשי ומאושר...
באשר לרוסיה - עדיין לא ברור האם פוטין ישנה את החוקה וידאג לאפשר לעצמו כהונה נוספת, אבל
גם אם כן (הבחירות מונחות בכיסו) וגם אם לא (יהיה משוחרר בדיוק כמו בוש) - אין לו שום דאגות
מהבחירות האלה...

אתה תמיד מפציר באנשים שיפסיקו לזלזל בערבים ובמוסלמים והנה אתה עושה זאת בעצמך.

אי אפשר לייחס את המתרחש לאימפוטנציה של המערב בלבד. או יותר נכון, זו טעות לחשוב שהנהגת איראן עיוורת לתהליכי הניוון של המערב והתהוותו של סדר עולמי חדש ואינה מנצלת אותם במודע ובמידה לא מעטה של תחכום (ולקיחת סיכונים מחושבים). גם הרטוריקה הקיצונית מיועדת לאזניים מסויימות ומצליחה מאד בקהל היעד שלה, לעומת זאת הנזק שלה בזירה הדיפלומטית הוא שולי.

באשר לבחירות 2008. אם כהונת בוש תמשיך להתנהל כפי שהיה עד עכשיו הוא יסונדל על ידי מפלגתו. הוא לא יוכל לגייס את הכוחות הפוליטיים לפעולה צבאית לקראת בחירות, מה שספק אם נשיא פופולרי בהרבה היה מעלה על דעתו כלל. ופוטין יהיה האחרון לשבת על הגדר בהתחשב באינטרסים הכלכליים והפוליטיים של רוסיה התומכים בתכנית הגרעין האיראנית.

לרגע לא טענתי שאיראן עיוורת לתהליכי ההתפוררות של המערב (וישראל בראשו), אבל בניגוד
לעבר, בימים שבהם נקטה בפעילות מחושבת לנצל זאת לתועלתה (איראן-קונטראס, למשל), כיום
עומדים בראשה, פנאטים שאין בינם ובין סיכונים מחושבים, ולא כלום. אין שום דבר מחושב בלנסות
להלחיץ נשיא אמריקני (שהוא כרגע ה-ר-ב-ה פחות חלש מכפי שהצגת אותו, והקונצנזוס לגבי איראן,
הוא כזה שגם מתנגדי המלחמה בעראק, לא ממש יזדעקו כנגד הפצצה אווירית על איראן...) ע"י דברי
רהב ואיומים בלתי פוסקים.
נשיא אמריקני בקדנציה שנייה, משוחרר מכל לחץ של מפלגתו, אפילו רצתה לסנדל אותו - ואין שום
אינדיקתיה לכך שזה בכלל עולה על דעת הרפובליקנים, שלא לדבר על כך, שאיראן בחוכמתה הביאה
לכך שגם הדמוקרטים לא ממש ייצאו מגדרם כדי להושיעה...
לגבי פוטין - אם איראן סבורה שהוא ישלח את הספצנאז כדי להושיעה - מצבם של הפנאטים
שבראשה חמור מהמצופה...

ה"רטוריקה הקיצונית" אינה רטוריקה כלל. ההנהגה הנוכחית שם באמת מאמינה בזה (בדיוק כמו
קודמתה, שהייתה נבונה יותר וידעה איך לפעול למען היעד מבלי להגיע לראש בראש מול ארה"ב).

לאיראן כפי שציינת, יש נסיון דיפלומטי לא מבוטל, והעובדה שהעומדים בראשה הם פנאטים אינה אומרת שהם אינם מחושבים. אם אתה זקוק להוכחה שההתנהלות האיראנית אינה משחק רולטה מטורף מספיק שתראה מה היה האפקט של האיגרת הקנטרנית ששלח אחמדינג'אד לבוש, ויש כמובן דוגמאות נוספות. לא מדובר במשחק דו פרצופי ומניפולציה של נואנסים כפי שאנחנו רגילים לראות, מדובר בדיפלומטיה ישירה ומתגרה שהיא נחלת עולמנו הפוסט מודרני ושכדאי שנתרגל אליה - מהוגו צ'אבז, דרך קים ג'ונג איל ועד אחמדינג'אד.

בוש הוא הרבה יותר מסורס מכפי שאתה מוכן להודות, וההתייחסות התקיפה לאיראן שאכן עודה קיימת בארה"ב לא מיתרגמת ולא תיתרגם ללא עליית מדרגה משמעותית במשבר לתמיכה במהלך צבאי. בוש אכן לא צריך להבחר שוב, אבל רפובליקאים רבים כן, ובנקודת השפל בה הם נמצאים הם לא ייתנו כתף למהלך הרפתקני במזרח התיכון. בניגוד למה שנדמה לך (או שמוכר לך מהפוליטיקה הישראלית) נשיא לא ילך למהלך דרמטי שכזה ללא גיבוי מוצק של המפלגה שלו לכל הפחות.

אין סתירה בין פנאטיות למחושבות - יש סתירה בין פנאטיות לא מחושבת לבין מחושבות...
רפסנג'אני וחתאמי היו פנאטים מחושבים (עובדה שבמערב כמה אהבלים חשבו שהם "מתונים"...), ועל
כן התקדם פרוייקט הגרעין כה יפה בימיהם. אחמדינג'אד אינו מחושב, וכל השוואה בין ה"דיפלומטיה
הישירה" שלו לבין פעולות צ'אבז או קים, אינה נכונה, מסיבה פשוטה: להם יש קלפים שלו אין (לצ'אבז יש
את הקלף שהוא במפורש לא מאיים צבאית על ארה"ב או סביבתה, והדבר מודגש ללא הרף - ולקים י-ש
פצצה אטומית...).
ההתבטאויות שלו עד כה נתנו לבוש את כל מה שירצה, כדי לגייס תמיכה מאסיבית לצורך פתיחה
בקמפיין צבאי נגד איראן (לנציגי הדמוקרטים מניו יורק, מקליפורניה, מוויסקונסין, מפלורידה, מפנסילבניה,
מאוהיו ומאילינוי - יהיה מאוד קשה להתנגד לחיסול יכולת גרעינית של מי שמכחיש את השואה פעם אחר
פעם...). בניגוד למה שמוכרת התקשורת בארץ, בוש חזק בהרבה מכפי שנדמה, וחזק בלי פרופורציה
לכל ראש ממשלה כאן (מה לעשות, החוקה שם נותנת לו כוח שאין לראש ממשלה פה...), ואחמדינג'אד
חיזק אותו עוד יותר, אם אכן יועציו יגיעו סופסוף למסקנה שאין פתרון מלבד פעולה צבאית (וכרגע הם
הדבר היחיד שעוצר את חורבן היכולת הגרעינית האיראנית...).
באשר לתזה על הרפובליקנים. בניגוד למה שאתה חושב, בחירות בארה"ב לא יוכרעו על תקיפתו של
מזוקן כזה או אחר במרחק 10,000 מהחוף המזרחי. מעבר לכך, המחוזות והמדינות שבחרו במועמדים
רפובליקניים, הם בדר"כ אלה שיתפעלו הרבה יותר מההחלטה כן לתקוף מאשר מההחלטה לתת לו
מתנות וסיוע (במידה ובכלל יטרחו להסתכל בחדשות החוץ...)...

בקיצור, אם תתקבל החלטה להלום (זה שעוד לא התקבלה זה למרות התנהלות אחמדינג'אד, ולא
בגללה) - אז לא יהיה כוח בתוך ארה"ב שיוכל להתקרב לעצור אותה. הבעייה נמצאת כרגע רק בתוך
מסדרונות הממשל, אצל יועצים הססניים, שעדיין לא שוכנעו שרק תקיפה תמנע פצצה...

מכיוון שהפרוייקט עבר לשלב העשרת אורניום בקנה מידה גדול אי אפשר היה להמשיך את משחקי החתול והעכבר עם הפקחים והיה צורך להוציאם וכך נוצר המשבר.

ההתבטאויות של הנשיא האיראני נתנו, לדבריך, את הבסיס לגיוס תמיכה לפעולה צבאית, אבל, ראה זה פלא, אנחנו רואים בדיוק ההפך: ארה"ב הודיעה שהיא מוכנה לנטוש מדיניות בת שלושה עשורים כמעט ולשאת ולתת עם איראן באופן ישיר. ההון הפוליטי העצום שהיה לבוש מאז ספטמבר 2001 הולך ונשחק. בוודאי שהעוצמה של נשיא אמריקאי היא גדולה גם במצב הנוכחי, אבל נדמה לי שאתה מגזים מאד בהערכותיך לגביה (אני לא ניזון מהתקשורת הישראלית כלל בכל הקשור לארה"ב).

בחירות בארה"ב לא יוכרעו על תקיפה של מזוקן שנמצא 10,000 מייל מהחוף המזרחי, אלא אם כן זה יעלה בחיי אדם אמריקאים, יעלה הון עתק למשלם המיסים, יעלה את מחירי הנפט, יביא לגיוס עוד כוחות מילואים, ויוסיף לערעור מעמדה של ארה"ב. וכשכל זה בא על רקע רקורד מוכח של כשלונות ביחסי החוץ, ולא רק במזרח התיכון, ועל רקע אי שביעות רצון מענייני פנים (אפילו השמרנים לא מגיעים לסיפוקם בכהונה הנוכחית של בוש) קשה לראות איך אמריקה מתגייסת מקיר לקיר כדי להביא סדר חדש לפרס (לא שמעון).

אין בזה שום פלא, למי שעוקב אחרי ההיסטוריה של המערב בשנים האחרונות. המערב עדיין לא הפנים
מה עומד מולו, ולנסות להסביר הססנות ארוכת שנים, ברצף ההתבטאויות ההיסטריות של נשיא איראן,
זה להפוך את היוצרות...
הפרוייקט ממשיך להתקדם גם בזמנו, למרות פעלתונות, ולא תודות. לו הוא היה הנשיא כשהחל
הפרוייקט, סביר שהיה מצליח לגרום לרוסים לוותר על הרעיון למכור להם כור מלכתחילה...

העוצמה של נשיא אמריקני גדולה להפליא, ואם כבר - אז רק המעטתי לגביה...

בחירות בארה"ב לא מוכרעות על "חיי אדם במלחמות", שכן בארה"ב, בניגוד למה שמוכרים בתקשורת,
רוב הציבור לא באמת נרעש מסוגיית האבידות של חיילים שרובם המכריע באים ממגזרים דחויים יחסית
בחברה האמריקנית - מגזרים שאחוז ההשתפות שלהם בבחירות, נמוך ממילא (זה עוד לפני שתועלה
הטענה הפשוטה שמכה אווירית מכרעת, תהיה מן הסתם עם מס' זניח של אבדות אמריקניות...).
הטענה שמלחמה כזו תעלה הון עתק, גם היא כמובן מופרכת מיסודה, שכן אין לארה"ב צורך לפרוס כוחות
באזור, אין לה צורך לכבוש שטח וכן הלאה...

מעבר לכך, כל הטענות לגבי השאלה "למה תתגייס אמריקה", הן לא רציניות, בעידן שברור לגמרי
שלמי שבידו הכוח לחולל ספין, יש גם את הכוח לגייס תמיכה. בישראל ניצחה מפלגה של כלום, פשוט
ע"י כך שהמערכת כולה עמדה מאחוריה כדי למחוא כפיים ולהחריש כל בדל של מציאות. אמריקה אינה
שונה. נכון שבארה"ב התקשורת ברובה מזוהה עם הדמוקרטים, אבל שם (בניגוד לפה) יש גם לימין
פתחון פה, ומוקדי הכוח שלו אינם מושפעים כלל מהכתבות הנסערות על הכשלונות הגדולים של בוש.
לרשות בוש עומדת המציאות של ההתבטאויות האיראניות, שמאפשרת לו לנצל גם את הבסיס
הרפובליקני - וגם מוקדי כוח דמוקרטיים שיש בהם בסיס יהודי חזק (ראה הודעה קודמת).

בקיצור, הדבר היחיד שמונע מאיראן לחטוף - זה ויכוח פנימי בבית הלבן. אם יקרה הנס והנבונים יותר
ינצחו בו - איראן תחטוף...

זה נכון שהצבא הוא עבור רבים מוצא ממעגל סוציואקונומי נחות, אבל חלק לא מבוטל מהמתגייסים לצבא הם ממשפחות שזו המסורת בהן. המתגייסים לצבא לא מפוזרים באופן אחיד על פני המדינה, והם ללא ספק רחוקים מאד ממרכז ההתעניינות של כותבי הטורים בעיתונים הגדולים (מימין ומשמאל אגב), אבל דווקא האוכלוסיה הזאת שהיא שמרנית בעיקרה מאפשרת לחוש את הדופק של דעת הקהל ויש בה שינוי מאד מוחשי. זה נכון שרב האמריקאים לא מצביעים למועמדים לפי מדיניות החוץ, אבל יש השפעה לכך על הגישה הכללית, על האמון, ובעיקר כאשר מדיניות החוץ שואבת כל כך הרבה משאבים פוליטיים וכלכליים מענייני הפנים.

לארה"ב גם לא היה צורך לפרוס כוחות בעיראק או באפגניסטאן, והנה הם שקועים בשני המקומות האלה עד צוואר, משום שהאינטרס האמריקאי הוא שכאשר מפילים משטר יקום תחתיו משטר ידידותי, ושכאשר פועלים נגד תשתיות של מדינה שיושבת על ברז נפט בתקופה שבה מחירי הנפט הם כמעט בשיא היסטורי במונחים ראליים לא תיגרם פגיעה אנושה לכלכלה העולמית והאמריקאית בפרט. מה לעשות, הם כאלה נודניקים החבר'ה האלה שמדברים עם R .

נשיא יכול לייצר ספין כמו שאתה מתאר רק כאשר יש לו הון פוליטי מספיק: תמיכה פוליטית נרחבת (לגיבוי הספין), תמיכה תקשורתית רצינית (להפצה) ואהדה צבורית מסויימת כדי שיקנו את הסיפור. בכל אחד מהגורמים הללו שרון היה חזק ובוש חלש. ולכן התאוריה שלך כאילו הכל תלוי בכמה יועצים בסטייט דפרטמנט ובבית הלבן אינה מחזיקה מים, מה גם שהלכי הרוח בתוך המקומות הללו משתנים (ואין כמו אופן קבלת ההחלטה על הפניה לאיראן כדי ללמד על כך). היהודים אולי תורמים לרפובליקאים אבל הולכים להצביע לדמוקרטים וגם בקרב היהודים אין כבר התייצבות לגמרי אוטומטית לצד ישראל.

הסתייגות אחת כמובן צריך להוסיף. התמונה יכולה להשתנות אם האיראנים יספקו פרובוקציה מוגזמת (פיגועים למשל), או שהקהילה הבינלאומית תראה את האור ואז כמובן שאמריקה תעמוד בראש. אבל אני לא רואה את האפשרות השניה מתממשת, ואהיה מופתע אם האיראנים יעשו טעות כמו בתסריט הראשון.

זה שהתנגדות ללחימה בעראק מורגשת רבות בתקשורת האמריקנית, שבכל כוחה מנסה להפגין
אכפתיות להרוגים (שעל אחיהם שנהרגים ברחובות הארלם במספרים גבוהים בהרבה, כמעט שאינה
כותבת...), לא ממש משנה לציבורים "הלא-מדוכאים" ששולחים את בניהם לצבא (לתפקידי פיקוד,
בעיקר), שרובם לא ממש שברו שמאלה בעקבות המלחמה בעראק...
הציבור האמריקני שמושפע מהתקשורת נמצא בעיקר בשני החופים - ולא בלב המדינה. מי שראה
התפלגות אלקטורים ב-כ-ל מערכות הבחירות האחרונות, יודע שצפון המזרח והמערב, כמעט תמיד יצביעו
דמוקרטים, ולכן זה שהרפובליקנים נחלשו שם, זה חסר משמעות (מספיק שקיבל קול אחד פחות מיריבך,
וכאילו לא קיבלת כלום...).

לארה"ב לא היה צורך לפרוס כוחות בעראק, אבל הנשיא חפץ בכך - והופ הם שם (למרות שישנם הרבה
פחות צידוקים אובייקטיביים לנוכחות שם, בהשוואה לתקיפת איראן, מה שרק מחליש טיעונך...).
לארה"ב היו כל הצידוקים בעולם למוטט ממשלה אפגנית שנושאת באחריות כמעט ישירה לרצח 3,000
אזרחים אמריקניים, ועל כן הם שם.

הטענה המוזרה כאילו מחירי הנפט י-מ-נ-ע-ו פעולה באיראן, היא בדיוק הפוכה למציאות. האינטרס
האמריקני הוא למנוע סיטואציה בה לכאלה תופעות יש יכולת להשפיע על מחירי הנפט, ולא בכדי
מתחזקת והולכת הזרמת הנפט מחולות הנפט בקנדה (שבעבר היו לא כלכליים, אבל כעת הם
מצדיקים פיתוח, ובטווח הארוך ייצבו את מחירי הנפט, ללא קשר להשתוללות הצרחנים במזה"ת).
התיאור שלך יכול היה להסביר מדוע עליהם בכלל לכבוש את איראן, ולא רק למוטט את יכולתה
הגרעינית...
מסתבר שלדוברי הR יש אכן שיקולים מוזרים (למשל, לדאוג לאינטרסים של עצמם...)...

נשיא יכול לחולל ספין, אם הוא יושב בבית הלבן...
כל מוקדי הכוח שתיארת הם חמודים, אבל האמת היא שאם הוא מכנס מסיבת עיתונאים עם גנרל
חמור סבר, ועם כמה הקלטות של אחמדינג'אד - הספין כבר הצליח. יכולת לגייס את כל מה שתיארת
היא נורא פשוטה.
הפתעת אותי מה שכתבת לגבי היהודים, שכן לרגע לא עסקתי בתמיכתם ברפובליקנים (אחוזי
התמיכה שלהם ברפובליקנים, הם בין 10 ל25 אחוז), לא כלכלית ולא פוליטית. הם דמוקרטיים וככאלה
התייחסתי אליהם, והדמוקרטים לא יכולים לחלום להחזיק בחלק ממושביהם בקונגרס (על שני בתיו)
ללא הקול היהודי, גם לולא עמד מאחוריו הון תרומות חשוב. ירידת תמיכת היהודים בישראל היא
טיעון מעניין שיכול לפרנס סוציולוגים רבים (כבר שנים טוענים אותו, ועד כה הופרך בכל פעם
מחדש...), אבל כאן אין עניין של תמיכה פוליטית, אלא בשאלה האם יהודי ארה"ב יסכינו עם אופצייה
של שואה שנייה, ובהתחשב בהתבטאויות של העילוי מטהראן, קל מאוד להניח איפה רובם עומדים...

פרובוקציה איראנים מוגזמת ודאי תביא למלחמה נגדם, אבל היא בסה"כ תלהיה הקש ששבר את גב
הגמל, והיא תהווה לא יותר מאשר "הטעות האחרונה" בסרייה של טעויות, שיכולה להביא למיטוטם
פשוט ע"י שיקול דעת נוסף של כמה הססנים בוושינגטון.

גם במדינות רפובליקאיות מובהקות כמו יוטה ואיידהו אחוזי התמיכה בבוש יורדים. אז נכון שמי שהולך לקלפי שם חושב יותר על המדיניות בעניין ההפלות, ההגירה ונישואי הומוסקסואלים, אבל בוש שמיצה את הונו הפוליטי על עניין עיראק כבר לא מצליח לקדם את האג'נדה הימנית שלו בצורה אפקטיבית מאד ולכן גם במרכז היבשת צפוי לרפובליקאים מאבק לא פשוט. אז המורמונים לא יצביעו לדמוקרטים, אבל במדינות בהן המרוץ צמוד יותר ייתכנו מהפכים.

בשורות הצבא לא תמצא שבירה ימינה, אבל כן תמצא משבר אמון. נתתי את האוכלוסיה הזאת בתור חיישן, ברור שמדובר במעט אנשים בסופו של דבר.

על פי התכנית האמריקאית, ההשתלטות על שדות הנפט בעיראק היתה צריכה להיות מהירה, וייצוא הנפט היה אמור להיות המנוף לשיקום המדינה (ולהוריד מחירים כבדרך אגב). תכניות לחוד ומציאות לחוד. הנפט שמופק בקנדה אכן ייצב את המחירים בעתיד, אבל על רמה גבוהה יותר מהנוכחית. האינטרס של המפלגה הרפובליקאית לפני בחירות הוא שהשלט בכניסה לתחנת אקסון המקומית לא יראה מעל 4.00 לגלון regular unleaded - תקיפה באיראן תעשה את זה לפחות בטווח הקצר.

המדינות הבודדות שבהן המירוץ צמוד (פלורידה, אוהיו) לא יכריעו בחירות על מדיניות חוץ - אבל גם
אם כן, אפילו בתוך הבלוק הדמוקרטי המוצק, כפי שאמרתי, יש יסוד מאוד אוהד לתקיפת איראן
(יש לנו מזל נחמד שיש הרבה יהודים בשתי ה"marginal states" הבולטות...).

בשורות הצבא אין שצורך בשבירה ימינה. הוא נמצא ע-מ-ו-ק בימין מטבעו (כמו כל צבאות שאינם
מגוייסים בגיוס כללי...).

האינטרס של התקיפה באיראן הוא שלטווח הקצר, הבינוני והארוך מחיר הנפט יהיה יציב - מטורף
בראש מעצמת נפט אינו מתכון ליציבות מחירים, במיוחד כשיש לו פצצה. חלק מהיועצים יודעים זאת,
חלק עדיין מהססים. השאלה האם ההיסוס ייגמר בזמן (לפני שניסוי גרעיני איראני יטרוף את הקלפים
ויעמיד אותם בפני עובדה מוגמרת), היא מעניינת. בכל מקרה, הדיון בין היועצים הוא העיכוב (העלול
להיות גורלי) במחיקת האופצייה הגרעינית האיראנית - ולא גאונותו הנסתרת של אחמדינג'אד...

לגבי הצבא, כמובן שהתכוונתי לכתוב: בשורות הצבא לא תמצא שבירה שמאלה, אבל כן תמצא משבר אמון.

ותקיפה באיראן, גם אם בתסריט אופטימי תשיג יציבות בשוק הנפט בטווח הבינוני, בטווח הקצר היא ללא ספק תניב עליית מחירים דרמטית.

לגבי עלייה במחירי הנפט - אני מבטיחך נאמנה שמחירי הנפט יזנקו לפחות באותה צורה, יום אחרי
שאחמדינג'אד יכנס מסיבת עיתונאים ויבשר שלארצו פצצות אטום...

אבל עליית מחירים כתוצאה מניסוי גרעיני לא תהיה "באשמת הנשיא" (אשמה ישירה כמובן).

מה שכן, אם כבר דיברנו על הדיפלומטיה האיראנית, אולי כמו שהם סיימו את משבר בני הערובה בהשפלה מכוונת לקרטר כך הם יעשו את הניסוי הגרעיני שלהם לכבוד הבחירות

אם הם יגיעו לבחירות מבלי שיותקפו, הרי שאין ספק שכל דרכי ההשפלה פתוחות בפניהם, ובהם
ניסוי גרעיני מרשים ב20.1.09, יום השבעת הנשיא ה44...

The only thing necessary for the triumph of evil is for good people to do nothing.
Edmund Burke

דברי סארטר:
"מי שלא אומר "לא" לרע, אומר "כן".

זה בהחלט מעניין הדרך שבה בחר אחמדינג'אד להביא עליו את זעם העולם בהתבטאויות שלו כלפי ישראל, השואה ותוכנית הגרעין שלו. בצפון קוריאה כשרצו פצצה, פשוט נהגו בשקט כלפי הנושא וקשקשו בזנב כל אימת שהאמריקנים ניסו לברר מה המצב עם פרויקט הגרעין שלהם. ביום שפצצה קוריאנית הייתה עובדה מוגמרת (על פי הצהרתה בלבד, מאחר וצפון קוריאה לא ביצעה מעולם ניסוי גרעיני קיימת האפשרות שהם בילפו) אז הם יצאו בהצהרות.
אבל לאחמדינג'אד יש הגיון משלו:
א. אם האמריקנים לא יתקפו בסופו של דבר, הרי שהוא "יצא גבר" בעיני עמו ובעיני רבים בעולם, כמי שלא מצמץ מול האמריקנים.
ב. אם האמריקנים יתקפו, אז קיים סיכוי גבוה שהם לא יצליחו לנטרל באופן סופי את התשתית הגרעינית שלו המפוזרת על פני מספר רב של אתרים, חלקם מתחת לאדמה. במצב כזה הוא עמד תחת התקפות האמריקנים וניצח.
ג. אם הוא יותקף ותשתית הגרעין תיפגע אנושות, אז הוא עדיין מי שהנהיג את העם האיראני בזמן שארה"ב וה"ציונים" תקפו את איראן.

להצהרות אחמדינג'אד יש פונקציה מסוימת כיום- אין נועדו בכדי לאפשר לו להתחזק בתוך איראן, כמגן האסלאם וכיו"ב.

קצת הרחבה על המצב באיראן
http://www.sikurmemukad.com/sikurim...orld/iran3.html
http://www.sikurmemukad.com/sikurim...ld/teheran.html
http://www.sikurmemukad.com/sikurim...orld/iran4.html