במסגרת נקיון שעשיתי בבית מצאתי כמה תמונות שצולמו בסתיו ובחורף 73 מעבר לתעלה

המשאית ההרוסה היתה משאית תחמושת מגדודי שנפגעה מאש ארטילרתי בשדה התעופה דויר סואר ביום 19-10-73 הנהג יוסף קולקר ז"ל מצא את מותו מפגיעה זאת.
השקיעות צולמו באיזור איסמעליה ומערבית לפאיד.
חבורת הפראים הם הצוות המסור שלי רגע לאחר סיום הקרבות.

התמונה עם הקלאץ' העלתה בי תהייה...האם היו מקרים שחיילי צה''ל לקחו חזרה לארץ נשקים שלל מהמלחמה? אני לא מתכוון לתרמיל של כדור..או פגז נפל...אני מדבר על אמלח''ים של ממש, לביתם הפרטי...קרו מקרים כאלו? ומה דעת השלטונות והחוק אז והיום בנוגע לנושא הזה?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מכיר כמה שיש להם קלאצ'ים מיום כיפור ולבנון תלויים על הקירות בבית , ליופי.

במיוחד במלחמה שהבלאגן כל כך גדול ואין באמת דרך אמיתית (וגם לא יותר מדי רצון ברוב המקרים) להתחיל לפקח על הנושא.
אני בטוח שאם תחפש היום תמצא אצל לא מעט (באופן יחסי כמובן) אנשים שהשתתפו במלחמת יום כיפור/ששת הימים/קדש שלל מאותם מלחמות.

לקיחת נשק (או כל ציוד אחר) מהאויב שלא לשם שימוש בלחימה עצמה נחשבת כביזה והדין על דבר כזה הוא לא מעט שנים בכלא.

אני לא יודע מה היתה התפיסה המשפטית אז, אבל לדעתי הציבור אז היה הרבה פחות מודע לנושא של ביזה, היום בעקבות כל הלחימה בשטחים והחיכוך היום יומי עם אוכלוסייה זרה הנושא נכנס לשיח הציבורי ומדברים עליו הרבה יותר בצבא.

תמונות מדהימות, הכי אהבתי את החייל עם העוזי והסיגריה ליד התעלה - תמונה מדהימה לדעתי.

לאחר המלחמה נאסר להסתובב עם נשק שלל. הכלי הספציפי נמסר לנשקיה. לי לא ידוע על חיילים שנטלו נשק לביתם, אבל עבריינים תמיד היו ותמיד יהיו וצריך לטפל בהם.

חייב להגיד לכם שלצערי הוא הושמד/ המחזיק בו (שתמונתו הופיע בפורום) טוען שהושמד.

כאשר מדובר בקלאץ' לא מדובר בביזה מדובר בהגנה עצמית.
אחרי שצה"ל שלח את חייליו למלחמה עם עוזים ואפאנים היה זה רק טבעי שהלוחמים יחמשו עצמם בנשק מעט יותר מודרני לקראת חידוש הקרבות/המלחמה הבאה.

טל

ויעידו על כך תוצאות מבצעי החזרת הציוד לצה"ל שמתקיימים מדי כ 5 שנים.

זכור לי מקרה בצפון בו הוחזרו על ידי אזרח 3 טילי "סטרלה" במצב מצויין שהיו ברשותו עוד ממבצע של"ג, רובי S.K.S, אקדחים רוסיים , ועוד מני פריטים מעניינים ששכבו שנים על גבי שנים אצל אנשים בבית...

שהיחידה הצבאית הייתה מעניקה ללוחמים פרטי ציוד שלל - ראה מקרה בני מסס והקלאשניקוב שקיבל ..

במלחמת יום הכיפורים לחמתי כטנקיסט בחטיבה 600 באוגדה 143 שבפיקוד אריק שרון.

לאחר תום המלחמה מצאתי קלשניקוב זרוק בחול ,ניקיתי ושימנתי אותו .והחזרתי אותו לכשירות .

( בתמונה ליד טנק הפטון M -60 שלי ).לחופשה הראשונה , מאז תחילת המלחמה ,יצאתי בהתאם

להוראות עם הנשק האישי התיקני העוזי.

כשחזרתי התברר שלקחו את הטנק וגם הקלשניקוב נעלם ......


[img]file:///C:/Documents%20and%20Settings/Beni/Desktop/P1010017.JPG[/img]

באיזה גדוד לחמת ?

תוכל להעלות שוב את תמונתך ? וכמו כן , אם בנמצא ,תעלה לכאן בבקשה תמונות נוספות מהמלחמה .

נשמח כולנו גם אם תספר לנו על המלחמה מנקודת ראותך .

במלחמה לחמתי בחטיבה 600 בגדוד 407 בפלוגה א

באמצע המלחמה הועברה כל המחלקה לגדוד 409 לפלוגה ח

אציין רק כי רס"ן גדעון גלעדי ז"ל ,מ"פ ב בגדוד 407 זכה לעיטור הגבורה. בעתיד

אני אשתדל ,שוב להביא תמונות , אך אני זקוק לעזרה טכנית מן הבן שלי .

אם כן , היית בטרטור-לכסיקון ?

רצה הגורל כי זמן קצר לפני אותו לילה נורא של הפריצה הועברה כל מחלקת הטנקים שלנו מחלקה 3

מגדוד 407 לגדוד 409 . גדוד 409 ביצע באותו לילה התקפת הסחה,וגדוד 407 השתתף בפריצה

לכיוון צומת טרטור לקסיקון. באותו לילה ספג גדוד 407 אבידות רבות .

אני המשכתי להילחם עם גדוד 409 .סופחנו לפלוגה ח שבפיקוד שוקה בר-און ז"ל . שוקה ז"ל

זכה לעיטור ( נדמה לי , לעיטור העוז ). ונהרג בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי ב1975 .

מספר שבועות לאחר סיום המלחמה הוחזרנו לגדוד המקורי שלנו 407.

למי שמעוניין בפרטים ,ישנו הספר של יוני נוקד " לגעת בעצב החי " בהוצאת משרד הביטחון.

יוני היה קצין השלישות של גדוד 409 וכתב ספר מרגש על סיפור לחימת הגדוד.

על חטיבה 600 וסיפור הקרבות של שלושת גדודיה קים הספר " החטיבה במלחמת יום הכיפורים "

לאיזה גדוד סופח רפי מצפון ז"ל (במקור מגדס"ר 87) כסמג"ד ?

את רפי מיצפון ז"ל לא היכרתי. אך הכרתי את בני משפחתו שגרו במושב בית -יצחק שבו גדלתי .

רפי נולד במושב אביחיל השכן .( ליד נתניה ). ממידע שאני קורא

מתוך ספר חטיבה 600 כתוב נהרג בקרב על מיתחם מיסורי 21.10 1973 בהיותו סגן מפקד גדוד 410


באם תרצה מידע נוסף אתה יכול להתקשר איתי בשישי -שבת 052 -5434554- בני .

באם תוכל , חושב שרבים כאן ישמחו לקרוא את קורותיך במלחמה .

לשחר שלום ! תודה על בקשתך . חשבתי עליה הרבה .

אני זקוק לזמן . אני אשתדל לספר את סיפור המלחמה כפי שנראתה לי בעיניו של חפ"ש ( חייל פשוט )

בזמן המלחמה כתבתי יומן יום -יום וכן מכתבים וזה יכול להיות בסיס מצוין לתיאור .

רק סבלנות ושבת שלום !

גדוד 184 , לאחר שעבר את טרטור-לכסיקון , והגיע ל "שיק" בצע הכנות ותיאומי קשר לחבירה עם חוד כוח מחטיבה 600 שהיה בפעולת ההסחה , ממזרח למערב על מתחם מיסורי .
האם הנ"ל נכון - חטיבה 600 הייתה קרובה לציר "שיק" בבוקר ה 16 לחודש ?

קודם , הצלחתי (בעזרת הבן שלי ) להכניס את התמונה . התמונה צולמה לאחר המלחמה

בתחילת נובמבר 1973, אני מצולם שם עם הקלצ'ניקוב ומאחור הטנק פאטון מ- 60 שלנו.

היא קצת מטושטשת.

בקשר למיקומה של חטיבה 600 בבוקר ה-16 לאוקטובר: אני מנסה להיעזר בספרים.

בספר " אבירי לב גדוד 184 " ממש על כריכת הספר רואים במפה ברור שהטנקים של 184

( בפיקוד המג"ד אברהם אלמוג ,שהחליף את שאול שליו שנפל ).

תפסו עמדות מדרום לציר שיק באותו בוקר.

אני מצטט מספר חטיבה 600 , : עמוד 23

והמפה בעמוד 20 : " עתה יצא גדוד עוזי (409 ) למשימה דומה לזו שהוטלה על 410 ,כלומר

התקפת הסחה. הגדוד התקדם לצפון -מערב,לעבר מיסורי ואמיר,אך לא נתקל בכוחות אויב בדרכו

ולבסוף נערך לחנית לילה כ 500 מטרים מדרום מזרח לסגול 104.לפי המפה היינו בבוקר מעט מזרחה

מחלקו הדרומי של מתחם מיסורי. לפי ספר החטיבה תקף גדוד 410 בליל ה15-16 לאיזור שבין סגול

104 לטלוויזיה. עד כמה שהבנתי מקריאה חוזרת בספר החטיבה תקף גדוד 407 מדרום לצפון לעבר

צומת טרטור -לקסיקון ושם נפגעו טנקים רבים . וכן בכיוון ציר נחלה ומעוז לקקן.

למיטב הבנתי נמצאו טנקי הגדוד מספר קילומטרים דרומה מציר שיק.

אני מבקש לציין כי במלחמה הייתי חפ"ש (חייל פשוט ) ואני לא מומחה לעניין המיקומים והכוחות.

אבל יש לי חבר ששירת איתי בשם דני קריאף והוא מומחה ויודע הרבה ונוכל גם לשאול אותו.

אני מצרף צילום של מפת סיריוס . בצידה המזרחי רואים את תעוז טלויזיה ומדרום-מערב לו על קו השוליים של מיסורי רואים את סגול 104. למיטב זכרוני היה סגול 104 עמדה ארטילרית מבוצרת מזמן מלחמת ההתשה. רואים דרך המובילה אליו מציר החת"ם (פוטון). לפי תיאורו של בני היה חניון הלילה הגדודי באזור מערב המלבן המתייחס לעדכון המיקוש, על הספרות 73. המיקום הינו מספר קילומטרים צפונית - מזרחית לבית המשאבות, המצוי במזרחו של ציר שיק הרחק מגדוד 184.

תודה על הבאת המפה הצבעונית , אתה צודק ! שם היה ממוקם גדוד 409 בפיקוד המג"ד עוזי בן-יצחק.

גדוד 407 (או שרידיו ) היו באיזור סביבות צומת טרטור-לקסיקון שזה כ 3 ק"מ מציר שיק.

אגב ,בסדיר, הייתי בין ראשוני הטנקיסטים ש "יסדו " את גדוד 184 שבפיקודו של רס"ן יואל

גונן -גורודיש. המ"פ שלנו היה יואב וספי ז"ל שנפל בגולן ביום הכיפורים ( מ"פ פלוגה ז' )

וקצין אחר היה סרן יוסי פלד ,לימים האלוף.

לדור הצעיר יותר ,אזכיר כי גדוד 184 היה גדוד מגחים סדיר שהיה בגזרת התעלה ביום הכיפורים

וספג אבידות קשות , ( 80 לוחמים )כי ספג את עיקר המתקפה המצרית.

המג"ד שאול שליו ז"ל נפל בקרב ואת מקומו מילא המג"ד הקודם אברהם אלמוג שזכה בעיטור

העוז . אלמוג הינו יו"ר העמותה להנצחת גדוד 184.

בליל 16/10/73 הייתי באיזור עכביש 55- ממש צמוד ממזרח לרכס חמדיה. זכורני כי על הרכס עמדה כפלוגת טנקים מסוג M-60 וניהלה חילופי אש עם כח מצרי ממערב. המצרים ירו על הרכס אש ארטילרית כבדה שכללה אף מטחי מטל"ר והאירו את השמיים בתאורה. את התאורה שלהם ניתן היה לזהות בקלות שכן הנורים היו על בסיס מגנזיום והאירו באור לבן, בעוד שהתאורה הישראלית היתה כתומה.
זכורני כי בשלב מסויים , בשעת בין הערביים נפגע אחד הטנקים ואנשי צוותו חילצו רגלית לאחור תוך שהם כמעט נורים בידי אנשי ארטילריה, אשר חששו שהם חיילים מצריים.
סביר להניח כי הטנקים היו שייכים לחטיבה 600, שהיתה היחידה המצויידת בM60 פרט לגדוד 87 שחדל לתפקד כיחידה לאחר הלילה הקודם.
באותו לילה ניהל גדוד 890 את הקרב בטרטור 42- מספר ק"מ מערבה משם.
למחרת היום הופעל לחץ משולש על המתחם הדרומי של ארמיה 2 אשר כלל את דיבזיה 16 ואלמנטים מדיזית שריון 21 המוכה. 2 גדודיה של חטיבה 600 היוו את הכנף הימנית (המזרחית) של המתקפה בין פוטון 37 (מערבית לחמדיה) לבין טלויזיה(ראה ספרו של ברן, בעמוד 214). סביר להניח שהגדוד שלך היה הגדוד הצפוני שבין השניים, אשר לחץ באיזור טלויזיה. שרידי גדוד 407 אשר חברו לחטיבה 14 השתתפו באותו יום בקרב נגד חטיבה 25 המצרית באיזור לקסיקון וגרמו לחלוץ שלה אבידות כבדות.
ניתן למצוא פירוט באשר למהלכי חטיבה 600 אףבלקסיקון מלחמת יו"כ של איתן הבר וזאב שיף בעמוד 184 (מספר העמוד סמלי?).

בקשר לשאלתו של שחר על הימצאות חטיבה 600 ליד ציר "שיק " :

לפי מכתבו של ידידי דני קריאף ב"שיריון " , ביטאון עמותת יד לשיריון , גיליון 19 עמוד 99

מאוקטובר 2003 . מתברר כי 4 טנקים של חטיבה 600 , מגדוד 407 ( 3 מפלוגה א' ואחד מפלוגה ב' )

הם הראשונים שאיתרו ויצרו מגע עם החטיבה המצרית מס' 25. חטיבה זאת שהייתה חטיבת עילית של

הצבא המצרי והייתה מצויידת בטנקי טי -62 נשלחה צפונה במאמץ לבלום את פריצת צה"ל

למערב התעלה. לפי מכתבו של דני קריאף אותם טנקים ישראלים פגעו בטנקי החלוץ של החטיבה המצרית.

אני מצטט : " יש להניח שאילו הטנקים של פלוגה מגדוד 407 ,שתוגברו בשעה 1430 לערך בטנקים

של פלוגה ח' מגדוד 79 אשר

הגיעו עם מח"ט 14 ( אמנון רשף ) מאיזור ציר "שיק ",לא היו נמצאים במקום ככח בולם - היה ראש

הטור של החטיבה המצרית מגיע לראש הגשר. " .לאחר מכן הגיעה חטיבה 217 ( בפיקוד נתקה ניר )

מאוגדה 162 והם השלימו את השמדתה של החטיבה המצרית.

מסתבר כי פלוגה ג' מגדוד 407 הייתה תחת פיקוד גדוד 184 בציר "שיק " ב17 לאוקטובר .

אני מצטט שוב " לאחר שנוצר המגע בין פלוגה א' לגדוד החוד של חטיבה 25 המצרית ,

דיווח המ"פ גרוס למפקד חטיבה 14 אמנון רשף ,שנמצא באותה עת יחד עם הגדודים 184 ו 79

( של חטיבה 14 ) .

ועם פלוגה ג' של גדוד 407 בפיקוד רס"ן גבי ורדי . פל' ג' הייתה ת"פ גדוד 184 באיזור שיק במאמץ

בלימה לכיוון צפון, למניעת מתקפה של ארמיה 2 על ראש הגשר "

הערה סא"ל (במילואים ) דני קריאף מכפר הס היה מ"מ בפלוגה א' בגדוד 407 במלחמת יום-כיפור.

אכן שרידי גדוד 407 היו בכח גדוד 79 יחד עם שרידים של גדוד 87 (5 טנקים) .כח זה תיקל את החוד של חטיבה 25 מכיוון צפון . בקרב השתתפו אף חטיבות 217 ו500 מאוגדה 162-בכח של שני גדודים לכל חטיבה וכן אף כח מאוגדה 252 אשר תקף מכיוון דרום. לעבדכם הנאמן היה הכבוד לשרת בגדוד ארטילריה "קצה" שהיה פרוש אותה עת בכישוף וירה אש סיוע לטובת חטיבה 217, תוך ספיגת אש נ"ס כבדה ודילוג.לחטיבה 25 לא היו הרבה סיכויים ומרבית כוחה, לרבות גדוד הארטילריה האורגני, שנע בזנבה, הושמדו. היתרה נסוגה למעוז בוצר ושם נותרה מכותרת עד הפסקת האש. את שלדי הטנקים של החטיבה המצרית ניתן היה לראות פזורים משך חודשים רבים לאורך ציר לכסיקון מלקקן בואכה בוצר ,כמצבה חיה לאובדן העשתונות שנגרם לפיקוד המצרי כתוצאה מההבקעה הישראלית במערכת הצליחה.

במלחמת ששת הימים קיבלו חיילים רבים (כולל מילואים) אקדחים כמזכרת ע"י קצינים בכירים וכן קיבלו רשיונות מתאימים לאחזקה. חיילים רבים מאוד וכן אזרחים שעברו בסיני מייד לאחר המלחמה, אספו כלי נשק נטושים ו"אימצו אותם". לאחר המלחמה, כמו שנכתב, נערכו מבצעים ע"י המשטרה וצה"ל שבהם ניתן היה להחזיר את הפריטים הללו, ואכן כמות גדולה מאוד הוחזרה. רבים לא החזירו פריטים, גם משום שלא הבינו את החשיבות שבעניין, ומספר לא קטן של תאונות אירעו (בראשל"צ זכור לי מקרה בשנות ה-80 של איש מילואים ששיחק עם רימון יד בסלון ביתו, רימון שהוא החזיק תקופה לא קצרה. ככל הנראה במהלך משחק המנגנון הופעל, ובחקירה נטען שמאחר ובבית היו אנשים נוספים, הוא הצמיד את הרימון לעצמו...).

אני מכיר שתי דמויות לא אלמוניות שסיפרו לי סיפורים על כך:

1. אזרח שמצא קארל גוסטאב תקין בסיני. הוא החזיק אותו אצלו שנים, ולבסוף מסר אותו למשטרה.

2. איש מילואים שקיבל אקדח במתנה מאחד מקציני המנהל האזרחי שהיה מפקדו בזמן הקרבות. הוא לא החזיר אותו באחד המבצעים משום שהיה לו איזשהו רשיון, אבל לבסוף הגיע לתחנת משטרה (לבקשת אישתו) במטרה לוותר על האקדח. הקצין בתחנה, להפתעתו, החליט לפתוח לו תיק פלילי על החזקת נשק ללא רשיון (הרשיון הצבאי לא היה תקף עוד. זה היה עוד לפני 1973). הסיפור המוזר היה (מדובר על איש מכובד מאוד ואדם ללא רבב) בא לסוף מצחיק כאשר הוא עירב בסיפור דמות ביטחונית ידועה וממדרגה ראשונה שבראשונה. הנ"ל, שהיה בתפקיד באותו רגע, קיבל את הידיעה למחרת, התקשר אישית לתחנת המשטרה, ותוך כמה שעות התייצבה ניידת בביתו של האיש בצירוף האקדח, רשיון חדש והתנצלות! בכל מקרה, האיש החליט לוותר על האקדח.

על מלחמת כיפור שמעתי בעבר סיפור על קצין שמצא AK-47 ליד אחד מגשרי התעלה שעות לאחר הפסקת האש. הוא "בדק" אותו ואז פלט צרור שהרג קצין אחר. מאחר ומדובר היה בקצין מילואים מצתיין, ומאחר ומדובר היה ברשלנות שלא ראו אותה כפושעת, האירוע "נסגר" ללא משפט.

במלחמת של"ג, חיילים רבים מאוד השיגו כלי יריה, מאחר ולידי צה"ל נפלו מצבורי נשק רבים וכן היו כלי נשק נפוצים מאוד בלבנון ורבים הוסגרו לידי צה"ל כבודדים. כל מי ששרת בשבועות המלחמה הראשונים מכיר סיפורים על רובי ציד ובכלל כל מיני כלים "מצועצעים" ששימשו למטרות שונות. שאלתי אנשים רבים על כך וחלקם סיפרו על תופעה נרחבת כזו ביחידות שלהם, בעוד אחרים סיפרו שבעוד שהיה ידוע להם על כך, "אצלינו היו פקודות מאוד ברורת בעניין וכמעט לא היו מקרים של אנשים שהשתמשו בכלי שלל או בזזו אותם". לפחות שני אנשי מילואים ששירתו בשל"ג, סיפרו לי שהם השיגו אקדחים והחזיקו אותם אצלם זמן רב. בשני המקרים הם טענו שהאקדחים נגנבו מתוך הציוד האישי שלהם ע"י חיילים אחרים. לך תדע מהי האמת...

בסיפור שהתפרסם פעם מפי חייל שהשתתף בנחיתה באוולי, הוא סיפר על מחבל חמוש באקדח שפתאום נפל לידי כוח החוד. הוא טען שהאיש נורה בידי אחד הקצינים "מאחר ולא ניתן היה לקחת או בשני". הקטע השני המעניין בסיפור היה שאקדח שנמצא אצלו, נעלם באופן מאוד מסתורי דקות אחרי האירוע "בבירור לאחד האפודים".

קצין במצ"ח שהכרתי באיזה אירוע בשנות שירותי, סיפר לי על חקירות רבות מאוד של "כל מיני אל"מים" שבנסיבות שונות ומשונות נמצאו אצלם קלאצ'ים" והם פתאום מוצאים את עצמם במצ"ח...

אגב: בקרב החיילים האמריקאים בשתי מלחמות העולם, נפוצה מאוד תופעת האובססיה לביזת אקדחים ובמיוחד הלוגרים. אפשר לראות את זה ב"אחים לנשק" אבל ישנם אין ספור סיפורים כאלה ואתרי אינטרנט מלאים בתמונות של אקדחים ש"אבא שלי הביא מאירופה". גם קצינים רוסיים ומש"קים "השיגו" אקדחים כאלה ונשאו אותם חופשי. בשלב מאור של המלחמה (בפירוש מטעמי ביטחון פנים) הופסק הנוהג ולמיטב ידיעתי רובם (כולל סבא שלי) החזירו את האקדחים לידי השלטונות. סבא שלי, שלא היה מומחה גדול בנק"ל (יחסית ללוחם שלחם 3 שנים...) סיפר לי שאת התופי הרוסי המיושן הוא החליף ב"משהו טוב, בלגי עם 13 כדורים שלקחתי מהגרמנים"...

.

כמה שאלות :

1. באיזה אגד שרתת ?
2. מה 15 לחודש ועד ה 17 לאוקטובר , האם זכור לך מה היו מטרות הירי של יחידתך ? יריתם לחווה הסינית בעת קרב 890 ?

תודה ..

הגדוד "קצה" היה שייך לא"א 214 . ביום 16-10 או 17-10 עברנו תפ א"א 215.

ירינו בליל 15-16 על הגדה המערבית ואיזור החווה הסינית .למחרת היום איני זוכר על אילו מטרות ירינו (אבל ירינו הרבה) ב17-10 ירינו בין היתר על חטיבה 25 המצרי כבר במסגרת א"א 215 (בסיוע לחטיבה 217).
ב18-10 צלחנו את התעלה והמשאית המרוסקת היא אחת המזכרות שהותרנו שם.

אם כבר מגלים עניין בקלאצ' כדאי שאספר את סיפור מציאתו.

בליל 22/10/73 אמורה היתה הפסקת האש להכנס לתוקף. באותו לילה היתה היחידה שלי פרושה על המורדות הדרומיים של ג'בל גניפה כאשר עד שעות הלילה התנהל באיזור קרב קשה.

עם רדת החשיכה , כאשר השתרר שקט באיזור יצא אחר החיילים לעשות את צרכיו מחוץ למחנה.
עוד מכנסיו של זה משולשלים לו, הופיעו מתוך החשיכה שלושה חיילים מצריים מזויינים בקלאצ'ים ושני מטולי נט האחד RPG7 והשני RPG2. החייל המבוהל תפס את מכנסיו והחל לרוץ, אלא שהשלישיה המבוהלת לא פחות רצה אחריו ובפי השלושה תחינה כי יקחו אותם בשבי.

משהגיעה הרביעיה לתוך מתחם הגדוד, נתפשו השלושה, ידיהם ורגליהם נכבלו, כאשר כל העת הם טוענים שסעדת וגולדה הודיעו שלא הורגים יותר. למחרת פונו השלושה, לאחר שכל הלילה הם יבבו לנו. אחד הקלאצ'ים שלם הוא הכלי שבצילום. גם המטולים שלהם שימשו אותנו, לאחר שמצאנו בשטח תחמושת.
ביחוד אהבתי את הRPG7 שהיה חדש ובעל כוונת אופטית משוכללת.

הסבא שלי ז"ל עלה ב1938 מגרמניה . הוא הצליח להסתיר אקדח "נשים " קטן מסוג ולטר 6.35 מ"מ.

בתוך מכתבה ( סקרטר) , הוא יצר במפסלת מן גומחה בתוך העץ וכך הבריח את האקדח לישראל.

האקדח היה מוסתר בביתו שנים רבות. ב 1971 שנים לאחר פטירת סבי, החליט אבי ז"ל לתת לי את

האקדח . אני קיבלתי רישיון כחוק והסיבה לאחזקת הנשק הייתה כי עבדתי ,זמנית כפקיד קבלה במלון ,

ליד כספת.כשפרצה מלחמת יום -הכיפורים לקחתי את האקדח איתי והוא היה מונח אצלי בטנק.

כאשר נפגע הטנק מטיל בחווה הסינית , קפצתי החוצה עם העוזי ושכחתי מן האקדח.

מאוחר יותר הוחזר לי האקדח ע"י ידידי , חשמלאי טנקים בחט"ג שלנו , שמצא אותו בטנק ולידו

הרישיון ..........

ב1991 החלטתי לשדרג נשק וקניתי כחוק אקדח ולטר 9 מ"מ משומש מעודפי המשטרה הגרמנית.

ולי נותר רק התצלום של האקדח ה"היסטורי " ...........

גם לאבי ז"ל היה אקדח P -38 ( שהיה אקדח השירות התיקני של קציני הורמכט ) שהוחזק ברישיון.

אגב המפעל של חברת "ולטר " נמצא ליד העיר Ulm שבגרמניה.

כמי ש"השאיר" שם את צעירותו...
כמי שחווה את הגוונים המקוריים כמו גם את השחור...(שחור בשווא...)
כמי שחרד לאובדן האמת... ועירפול המראה...

ותודה לך על שהעלית את הצילומים היפים הללו !!!! (לא רבים צילמו אז בצבעץץץ)

הייתי חייב לשחזר מעט:

ועל זה אמרו חז"ל - אופס!

תודה על התמונות

היום 19/10, הינו אחד מימי המלחמה ההיא שנצרבו בנשמה לנצח.
את בוקר אותו יום החלה תקיפה אוירית של מטוסי סוחוי 7 אשר תקפו את הגשר ואת הכוחות הפרושים בצפיפות בשדה התעופה של דוויר סואר- שדה נטוש שהכיל, בתחילת המלחמה, מערך חת"ם מצרי. עד היום אני זוכר את מראה הפצצות המחליקות לעברנו, את הפיצוץ האדיר, העשן והאבק שכיסו את כולנו, אשר בהתפזרם הסתבר כי כולם בריאים ושלמים, פרט לעוקב מים מחורר. תקיפת המטוסים היתה אות פתיחה לקרב אויר, רב- משתתפים, בסופו הופלו 15 מטוסים מצריים ע"י מטוסי מיראז ונשר ישראליים ללא אבידות למטוסינו. למרבה הצער, הסתבר בדיעבד, כי התקיפה האוירית הסבה אבידות כבדות ליחידות שכנות, ובמיוחד לפלוגה רפואית.
זמן קצר לאחר מכן נפל פגז ארטילריה מצרי בודד (כנראה פגז טיווח) במרכז מחפורת מצרית נטושה, סביבה ישבו אנשי צוות תותח לארוחת בוקר. כתוצאה מכך נהרגו 3 אנשי צוות ומספר אחרים נפצעו. התומ"ת החל לבעור. נהג הטנק, שהיה איש גדול מימדים קפץ אל תוך תא הנהג כאשר ראשו כלפי מטה, ובדרך -לא-דרך, הניע את הכלי הבוער והרחיקו מעירומי התחמושת. לאחר מכן נטל מטף כיבוי וכיבה את האש. כמובן שהוא לא קיבל צל"ש.
זמן קצר לאחר מכן התפרץ במקום הגיהנום בכבודו ובעצמו. אש ארטילרית מצרית צפופה ביותר, כנראה ריכוז של אגד, החלה ליפול עלינו. ניסינו לדלג מתוך העמדה, אך אגב הדילוג, הזחל"מ נעצר לפתע. צעקתי על הנהג "סע", אולם הוא אמר לי "אי אפשר- תראה". הבטתי מבעד לחרך וראיתי כי הדרך אל מחוץ למתקן, חסומה בגופות רבות של חיילים ישראליים. נראה כי נקלענו אל תוך עמדת הפלוגה הרפואית שהותקפה בבוקר ע"י המטוסים. רק במאמצים רבים הצליח הנהג לתמרן, ולצאת מתוך השדה מוכה האש אל תוך החיץ החקלאי הפסטורלי. אגב ההחלצות, נפגעה משאית תחמושת ונהגה נהרג.
שלדת המשאית מופיעה בצילום שצירפתי באשכול זה לעיל.

בכך לא מלאה סאת היסורים לאותו יום. לאחר היציאה מן החיץ החקלאי פתחנו, יחד עם כל אוגדה 162- שהיתה האוגדה שאירחה אותנו- לכיוון דרום, תוך שאנו מאגפים ממערב את שדה התעופה פאיד ומחנות פאיד, בהם ישבו עדיין המצרים.
תוך כדי תנועה לעבר ג'בל ג'ניפה הותקפו הדרגים שלנו ע"י כח חרמ"ש ישראלי. רק לאחרונה הסתבר לי, לאחר שקראתי את ספרו של מעוזיה סגל, כי, ככל הנראה היתה זאת פלוגת החרמ"ש של גדוד 100. כתוצאה מן התקיפה נהרג חייל נוסף, אשר חטף כדור מק"כ בראשו. 2 חיילים אחרים נפצעו.

זכרם של חמשת החללים, שנפלו ב-19/10/73 נצור בליבנו עד בוא חליפתנו.

יסלחו לי חברי הפורום על הקפצת האשכול, אולם גם אלה "זכרונות מאפריקה".

תאור מצמרר. נראה שהגדוד שלך סבל מאבדות הרבה מעבר לממוצע בגדודים הארטילריים .
הגדוד שלי (מכמ"ת 160) עבר (ברוך השם) את המלחמה בגזרת הברגה/חמוטל ללא אבדות ועם כמה פצועים בודדים קל מאד.

על מה שקרה לגדוד שלך אין לי אלא לומר "כולו וואחד ומזלהו".
הגדוד האח שלכם מכמת 160 מ"מ של אוגדה 143 ("רומי") ספג אף אבידות כתוצאה מהזנה כפולה.
הגדוד הזה היה פרוש בגזרת כישוף, שהיתה נתונה לתצפית מצרית. נראה, שהגדוד שלך, שהיה פרוש אחרי גבעת ציונה, לא היה נתון לתצפית מצרית ישירה.
לגבי הגדוד שלי: אפילו שספגנו פעמים רבות אש נס בתוך העמדה, הרי פרט לחללי 19/10, סבלנו עוד אבידה אחת בנפש כתוצאה מאש נ"ס ,וכן קת"ק שנהרג בקרב על חמוטל במסגרת חטיבה 421.
היו גם פצועים רבים.
נראה לי כי המיעוט היחסי של האבידות, ביחס לעוצמת אש הנ"ס, מקורו בדיונות של איזור עכביש, אשר קלטו את הרסיסים, וכן עוצמת הרסס הנמוכה יחסית של פגזי ה-122 מ"מ. כך, פגזים שנפלו קרוב מאוד, כמעט ולא הסבו נזקים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי b.a נראה לי כי המיעוט היחסי של האבידות, ביחס לעוצמת אש הנ"ס, מקורו בדיונות של איזור עכביש, אשר קלטו את הרסיסים, וכן עוצמת הרסס הנמוכה יחסית של פגזי ה-122 מ"מ. כך, פגזים שנפלו קרוב מאוד, כמעט ולא הסבו נזקים.

הנך מטיב לתאר את עיקר הסיבה למיעוט הנזק באותה גזרה. במקרה של גדודי, ספגנו לפחות 3 פעמים מטחיי אש נ"ס (דיי מטווחים, אבל בפיזור גדול יחסית). מייד עם ראשוניי הנפילות בעמדה, תפסנו מחסה בשוחות די עמוקות שנחפרו בקלות בדיונה החולית מבעוד מועד. לאחר מטח טיפוסי לא מצאנו הרבה רסיסים בעמדה, מלבד גדולים מאד (10 ס"מ ומעלה) - ללמדך שרוב הרסיסים אכן נבלעו בחול. גם מחפורות ה "ח'" שהוכנו מבעוד מועד לכל הכלים הוכחו כיעילות.

לא כך היה ברמת הגולן, 6 חודשים מאוחר יותר בחרפא שבמובלעת.

היו לכם מחפורות....
אשריכם.
אנו זכינו לקבל טרקטור רק לאחר המלחמה- בהתשה שהתנהלה באותם ימים.
אין ספק כי המחפורות היו אמצעי מציל חיים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי b.a היו לכם מחפורות.... אשריכם. אנו זכינו לקבל טרקטור רק לאחר המלחמה- בהתשה שהתנהלה באותם ימים. אין ספק כי המחפורות היו אמצעי מציל חיים.

כן, ואני משער שזאת עקב טבעה של הגזרה שלנו - פעילויות סיוע שהיו סטטיות ברובן, דבר שאפשר להכין עמדות (גם חליפיות) שהיו ממוגנות יחסית. קשה להאמין, אבל לגדוד שלי היו במהלך כל המלחמה רק שתי עיקריות ושתי חליפיות. כנראה שהגזרות אליהן הוקצה הגדוד שלך דרשו דינמיות (דילוגים רבים).

הגדוד שלי דילג אין ספור פעמים.
את המלחמה סיימנו בפאתי סוץ!

למה רוב הישראלים מעוותים את השם של הנשק אומרים קלצ'ניקוב ולא קלשניקוב כמו שזה בצורה הנכונה?

נראה כי השם הנכון הינו קלשניקוב.
קלאצ' אינו אלא כנראה, כינוי חיבה שמקורו בסירוס השם הנכון.

עניין של טעות בהגיה.
זה כמו לתת לאמריקאי להגות את המילה "צנעה". הוא בטח יגיד משהו כמו "סאן - אה".
תן לאוקראיני ללמד ישראלי איך הוגים את השם של בכירי הפוליטיקאים באוקראינה.
בין יושנקו/יוצ'נקו/יושצ'נקו ללשנקו/לצ'נקו/לשצ'נקו אני בטוח שהוא יעדיף להתאבד.

לישראלים קשה מאוד להגות את שילוב הצלילים הזה, פשוט.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

הקפצה ליום כיפורים זה.

.