אנשים רבים ברחבי העולם עוקבים בעניין אחר מה שקורה באמריקה הלטינית. לאורך השנים האחרונות עלו לשלטון ממשלות עממיות יותר, ממשלות שקראו תיגר על המשטר המסורתי, הכנוע והמתרפס ביחסיו עם ארה"ב.
לולה דה סילבה נבחר לנשיא בברזיל, נסטור קירשנר בארגנטינה ובחודשים האחרונים, שתי מערכות בחירות כיכבו בחדשות. בינואר השנה, מנהיג אהיכרים האינדיאני, אבו מוראלס, נבחר לנשיא בוליביה. ובמרץ, הגברת בצ'לט נבחרה לנשיאת צ'ילה.
אף נראה כי בבחירות המתקרבות בפרו, המועמד האנטי-ממסדי הומלה סוגר את הפער מול יריבו הימני. ובמקסיקו, הבחירות מתקרבות ביולי ומועמד המפלגה הדמוקרטית-מהפכנית, מנואל אובראדור מסתמן כמועמד חזק מאוד.

הרקע לכל המגמות האלו היו הבחירות לנשיאות וונצואלה בהם נבחר הוגו צ'אבז ובאמתחתו הבטחות לסיום השליטה האמריקאית באזור. ממשלות אלו שונות מאוד מהממשלות השמרניות הקודמות שנתמכו מסיבית ע"י ארה"ב וקידמו את המדיניות הניאו-ליברלית וה'שינויים המבניים' בכלכלות המקומיות, מבית היוצר של קרן המטבע העולמית, שפגעו קשות בהמוני הפועלים והעניים באמריקה הלטינית כולה.


בחירות בעקבות מאבקים המוניים

העובדה שאבו מוראלס של בוליביה הוא הנשיא הראשון ממוצא אינדיאני, במדינה שבה לפחות 55% מהאוכלוסייה הם אינדיאנים אינה דבר פעוט. זהו ללא ספק ניצחון דמוקרטי לרוב האינדיאני, שהינו הסקטור המנוצל והעני ביותר באוכלוסייה ומושא לגזענות רבה. ניצחונו של מוראלס הוא ניצחונם של המוני האינדיאנים, שבחירתו היא פסגת המאבקים, ההפגנות המוניות וצעדות ענק במדינה.

בתחילה פרצו בבוליביה 'מלחמות המים' בשנת 2000. המוני אינדאנים מאחד המחוזות העניים ביותר בבוליביה התקוממו נגד מחירי המים הגבוהים, שגובה מהם התאגיד האמריקאי 'בכטל'. התאגיד קיבל (בסבסוד) את חוזה ההפרטה לאספקת מים באזור לחצי מיליון תושבים מממשלת בוליביה שנה לפני כן. מיד לאחר קבלת הזיכיון הכפילה ושילשה 'בכטל' את תעריפי המים. לאחר מכן, סדרה של הפגנות שהתחילו ב-2003 והמשיכו עד 2005 התמקדו בתוכניות הממשלה להפריט את תעשיית הגז הטבעי של המדינה. לבוליביה עתודות גז טבעי השניות בגודלן באמריקה הלטינית אחרי וונצואלה. שני נשיאים הופלו בשל ההפגנות האלו.

במהלך המחאות, קמו ארגונים עממיים וצברו כוח, ביניהם איגודים וקונפדרציות של חקלאים ופועלים. מוראלס עומד בראש התנועה לסוציאליזם והוא מייצג את מגדלי הקוקה הכפריים ובן למשפחה כזו. בתחילה מוראלס היה מתון בפעולותיו אך הוא הקצין שמאלה בתגובה למיליטנטיות ההמונים.
מאז שנכנס לתפקידו כנשיא, הוא התחייב לערוך שיפוץ יסודי בחוקת המדינה והלאים את תעשיות הגז ואף הזמין משלחת של 24 מומחים קובניים לאוריינות שהגיעו לעזור להרכיב תוכנית לאוריינות ההמונים.

קריאת תיגר של ההמונים

שתי מגמות שולטות באמריקה הלטינית של היום. מגמה אחת היא נצחונות דרך בחירות דמוקרטיות שנותנים לתנועות עממיות מרחב להתארגן ולקרוא תיגר על היחסים המנצלים עם המערב והאליטות שהגדירו את החברות לאורך היבשת במשך עשורים.

וונצואלה היא הקוטב העיקרי של המגמה הזו. נצחונו של צ'אבז היה תוצאה של השאיפות והתקוות שהוא החדיר לאוכלוסייה הסובלת בארצו תוך כדי הפעולה הצבאית שהוא ארגן נגד הנשיא השנוא הקודם, קרלוס פרז.
מצד שני נצחונה של באצאלט בצ'ילה גם הוא מאוד סימבולי אך לא הגיע מתוך התקוממות ההמונים. היא האישה הראשונה שנבחרה לנשיאה באמריקה הלטינית. אך בחירתה של בצ'לט אינה שבירת הממסד הישן.

בצ'לט עומדת בראש קואליציית מפלגות שהיתה בשלטון מ-1990 וקמה מתוך הדיקטטורה של פינושה, כך שהקואליציה היא עדיין שמרנית מבחינת מדיניות כלכלית. פינושה ביצע הפרטות וקיצץ בתקציבים הסוציאליים עם אגרוף ברזל. הקואליציה שקמה בעקבותיו עידנה מעט את המצב והגדילה את התקציבים הסוציאליים. גם בארגנטינה, ברזיל וארוגווי המשטרים דוחים, מי יותר ומי פחות, את סדר העדיפויות הכלכלי של הממשלות הקודמות, מגמת ההפרטות בירידה ויש דגש על התקציב לשירותים הסוציאליים.

אמריקה לטינית מאוחדת

כל השינויים והמגמות הללו הם משמעותיים בייחוד במונחים של בניית אחדות גדולה יותר בין מדינות אמריקה הלטינית והפרדה מהשליטה האמריקאית. נוצרים יחסי מסחר חדשים שמתפתחים בין המדינות.

ארה"ב, כמובן, מאוד חוששת מהתמוטטות המשטרים הישנים ומדחיקת תאגידיה. מתחילת 2000, בעצם, ממשלה אחר ממשלה התמוטטה ב'חצר האחורית של ארה"ב' בשל הניסיון ליישם את המודל הניאו-ליברלי, אז התגבש קונצנזוס בארה"ב שעדיף להתכופף מאשר להישבר. אולם, האליטה בארה"ב מאוד מאוימת מהמגמה שמתפתחת בוונצואלה ובבוליביה.

דונלד רמספלד אמר לאחרונה: “יש לנו את צ'אבז בוונצואלה עם הרבה כסף מנפט. הוא אדם שנבחר כחוק, בדיוק כפי שאדולף היטלר נבחר כחוק, גיבש כוח ועכשיו הוא פועל קרוב יחד עם פידל קסטרו, מר. מוראלס ואחרים". רמספלד קרא להרחבת הבסיסים הצבאיים האמריקאים באזור. המפקדה הדרומית של ארה"ב מתכננת לבצע תרגילים צבאיים בפאראגווי השנה. בנוסף, ארה"ב משתמשת באמצעים דיפלומטיים כדי להפריד בין הכוחות באמריקה הלטינית.

האחדות הגוברת של אמריקה הלטינית תהיה גורם חשוב בשאלה איך ההמונים יתמודדו עם ההתערבות האמריקאית שקרוב לוודאי תגבר וניסיונותיה להחזיר את הגלגל אחורה.

אני מקווה שהמשטר החדש-ישן לא יכנס לנעלי השחיתות של קודמיו.

אני מקווה שארה"ב לא תנסה לשנות את רצון העם, שהעלה לשלטון מנהיגים אוטנטיים בבחירות דמוקרטיות ולא תפעל כמו שפעלה בזמנו בצילי נגד משטרו של איינדה הקומוניסט והעלאת פינוצ'ה הפשיסט, שעסק בהרג מסיבי של מתנגדיו.

אני גם מקווה שמדינת ישראל תדע למקם את עצמה בצד הנכון - למרות שהדבא איננו פשוט.

ישראל היפה, את צודקת במאה אחוז.

אני מצטרפת אלייך!

חג שמח