26-12-2004, 09:44
|
|
|
|
חבר מתאריך: 22.03.03
הודעות: 22,094
|
|
|
רוביק רוזנטל: השואה כנשק החלשים
הטיעון המרכזי, הסוחף וכמעט היחיד של התנועה נגד ההתנתקות הוא היום רגשי-אישי: העקירה מן הבית. הטיעון הזה עובד, או לפחות אינו נוח לציבור הלא מתנחל, כי הוא מניח בסיס משותף למתנחלים עם כל ישראלי או כל אדם באשר הוא. אף אחד לא רוצה שיעקרו אותו מהבית בכפייה, למרות שכל אדם עוקר מביתו כמה וכמה פעמים בחייו מרצונו.
כל הטיעונים האחרים כמעט אינם נשמעים היום. הטיעון הביטחוני, לפיו המתנחלים שומרים על המדינה - לא נשמע. אולי הם עצמם איבדו את האמונה בו. אפילו הטיעון האידיאולוגי הגדול, שמירה על ארץ ישראל, אינו הטיעון המוביל. הטיעון האידיאולוגי חלש במיוחד כשמדובר בגוש קטיף. הגוש אינו אזור מקודש, הוא אינו קשור בזיכרונות היסטוריים, ובתנ"ך לא שמעו על נווה-דקלים.
נשאר הטיעון האנושי, והמתנחלים מתקשים להבין מדוע הוא אינו מכריע את הכף. נישאים על הגל הזה הם הגיעו עתה להקבלה הבלתי נמנעת עם השואה. בשיח הישראלי יש חוק ברזל: מי שמגייס לצדו את השואה נמצא בצרות, נגמרו לו הטיעונים, נגמר לו כוח השכנוע. לא במקרה נזעקו נגד השימוש בשואה דווקא ראשי יש"ע. הם מבינים את הנזק שנעשה לעניינם שלהם, אבל הוא כבר נעשה.
"בפה מלא ובבירור"
אז הדברים צריכים להיאמר בפה מלא ובבירור: היהודים בשואה פונו מבתיהם על-מנת להביא לאובדנם הכלכלי, האזרחי והתרבותי, ובסופו של דבר להשמידם פיזית. אנשי גוש קטיף מפונים מבתיהם מפני שהממשלה הישראלית המי יודע כמה הגיעה למסקנה, ששהותם בגוש קטיף מנוגדת לאינטרס הישראלי, פוגעת בסיכויי ישראל להגיע ליציבות כלכלית ופוליטית, ואינה אפשרית אם ישראל רוצה להמשיך להיות חלק ממשפחת העמים. הם אינם הולכים להשמדה, אלא לבתים חדשים וממומנים. הם אינם מסולקים מעבודתם, מהאוניברסיטאות ומזכותם להשתתף בחיים האזרחיים, אלא נשארים חלק מהחברה הישראלית לכל דבר ועניין.
המתנחלים והקבוצות הפוליטיות המזוהות אתם, לא הצליחו לשכנע את הציבור שתועלתה של תנועת ההתנחלות עולה על נזקה. הם לא עיכלו עדיין את המהפך שחל בעמדת הפוליטיקאים מכל הזרמים כלפי תנועת ההתנחלות. עד שנות השמונים הם זכו לתמיכה, גלויה או סמויה, מכל הגורמים הפוליטיים, מאשכול ודיין ועד בגין, שרון ושמיר.
מאז ועידת מדריד, פועלים כל המנהיגים בכיוון ההפוך: הסדר זה או אחר עם הפלשתינים, שפירושו נסיגה ופינוי יישובים. זו אינה שאלה אידיאולוגית עוד אלא היסטורית-פוליטית. זו רוח הזמן, והשאלה היחידה היא איזה הסדר בדיוק יתקבל, וכמה זמן יימשך עד שייושם.
כוח הטיעון הפוליטי הבהיר, הישיר של המתנחלים, תש. נכון שהטרור לא נפסק ועוד נדע אותו, אבל אחרי שהסתלקו ערפאת ויאסין, ורוח מדינית מנשבת באזור, יצא מעט הרוח ממפרשי הטיעון אודות "עם של רוצחים בזויים", אם להוציא מהחשבון את נאום התולעים המביש של יחיאל חזן. אם כל מה שיש לאנשי גוש קטיף לומר הוא "אל תוציאו אותי מהבית", נגמר כנראה הוויכוח הפוליטי. ועל הטענה האישית הזו, מעין הפרטה של רעיון ההתנחלות, ייאמר: לא נעים, קשה, כואב, אבל אפשרי, סביר בנסיבות הקיימות, ואין לזה כל קשר לשואה. לחלוטין שום קשר.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/843/470.html |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
