כתבה ישנה על עופר שלח.האיש שבספרו האחרון תוקף את ההחלטה להפסיק את האימונים אומר אז דברים אחרים. מעניין אם גם היום הוא היה חושב שניתן לפרק את צבא המילואים......
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

מה החשיבות של עופר שלח ומה שהוא חושב על ספורט, פוליטיקה, ביטחון או אסטרו פיזיקה? זה שהוא ראשן קטן בשלולית הרדודה שנקראת העיתונעות הישראלית, זה לא אומר שהשטויות הילדותיות שלו מעניינות את מישהו מחוץ לסביבתו הרקובה.

ההבדל הוא שכאן אנחנו משתדלים להתיחס לגוף הדברים ולא לגוף הכותב.


ולעצם הנושא, קראתי את הספר ולא זכורה לי הצעה לפרק את מערך המילואים. ההצעות שלו כוונו ליעול ובעיקר לפיתוח הצבא לאור מטרות ולא להיפך.

טל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Tal53 ההבדל הוא שכאן אנחנו משתדלים להתיחס לגוף הדברים ולא לגוף הכותב. ולעצם הנושא, קראתי את הספר ולא זכורה לי הצעה לפרק את מערך המילואים. ההצעות שלו כוונו ליעול ובעיקר לפיתוח הצבא לאור מטרות ולא להיפך.

יש לו ספר בשם "המגש והכסף" ובו טיעונים בעד מעבר לצבא מקצועי...
כמובן שהספר כתוב יפה ומנומק היטב-רק חבל שהמלחמה האחרונה הפריכה את כל מה שכתוב שם...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://bookme.co.il/Images/Items/Books/625-1200037.jpg]

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Tal53 ההבדל הוא שכאן אנחנו משתדלים להתיחס לגוף הדברים ולא לגוף הכותב. ולעצם הנושא, קראתי את הספר ולא זכורה לי הצעה לפרק את מערך המילואים. ההצעות שלו כוונו ליעול ובעיקר לפיתוח הצבא לאור מטרות ולא להיפך.

מי זה אנחנו ומה זה UNET? למה אתה חושב שמישהוא בטוקבק יודע יותר או פחות על אסטרטגיה מכתב ספורט בינוני ומטה?
ודרך אגב מהתגובות שלך בפורום הזה אני חושב ששלח בחיים לא ידע מה שאתה שכחתה בקשר לצבא וביטחון וכניראה גם ספורט. אז אולי עדיף שאתה תיכתוב ספר שנוכל להגיב עליו.

ולגבי הטיעונים של עופר שלח.
אני עדיין לא בטוח שהוא טועה לחלוטין. דווקא האימונים של אחרי המלחמה מעלים בי חשש שאין לצבא יכולת כלכלית לתמוך בצבא המילואים ובמליציה הסדירה במתכונת הנוכחית שלהם.

שלח הוא עתונאי ושכזה הוא לא צריך להיות מומחה. אני לא עיתונאי ולכן הידע שלי בצבא ובטחון לא מספיק כדי לכתוב ספר. אני כותב בתחום בו אני "מומחה" ולא עיתונאי מתוקף ה peer review שעובר כל מאמר שלי לפני שהוא מתפרסם.

טל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Tal53 ולגבי הטיעונים של עופר שלח. אני עדיין לא בטוח שהוא טועה לחלוטין. דווקא האימונים של אחרי המלחמה מעלים בי חשש שאין לצבא יכולת כלכלית לתמוך בצבא המילואים ובמליציה הסדירה במתכונת הנוכחית שלהם. שלח הוא עתונאי ושכזה הוא לא צריך להיות מומחה. אני לא עיתונאי ולכן הידע שלי בצבא ובטחון לא מספיק כדי לכתוב ספר. אני כותב בתחום בו אני "מומחה" ולא עיתונאי מתוקף ה peer review שעובר כל מאמר שלי לפני שהוא מתפרסם.

למה עיתונאי לא צריך להיות מומחה כמו כל בעל מיקצוע? שלח היה קצין צנחנים שניפצע במלחמת לבנון הראשונה, וזה עדיין לא הופך אותו למומחה. אתה לא צריך להיות עיתונאי בשביל לכתוב ספר. מספיק עם יש לך נושא מעניין או דימיון עשיר.

לפחות אלה שיצא לי לקרוא. לא קראתי את "המגש והכסף" אבל קראתי את "שבויים בלבנון" ומקצת מאמריו בעיתוני סוף השבוע.

תמיד חשבתי שהוא כותב מוכשר וידעני, אני מופתע לקרוא פה ההיפך.

אין מקום רחוק מידי.

אתחיל דווקא בהבהרה, ההגדרות של: מומחה, עיתונאי, לא מומחה וכדומה אינן חד משמעיות. מעבר לכך לכול כלל ותאוריה יש יוצא מן הכלל.

לטעמי מומחה הוא מי שמסוגל ללמוד ולהסיק מסקנות מraw data כלומר מנתונים גולמיים. לדוגמה, היכולת להתבונן בתרגיל טנקים או ב VTR של טיסה ולהסיק מסקנות על רמת האימון. דוגמה אחרת היא היכולת לקרוא חומר מודיעיני ולפרשו לתחזית. כדי להתמחות צריך להתעמק מאוד בתחום ספציפי, מעטים הם אנשי האשכולות היכולים להתעמק במספר רב של תחומים יחד.
עיתונאי לעומת זאת צריך להגיב ולכתוב ולהביא לציבור מידע במספר רב של תחומים. אפילו עתונאי, העוסק רק בבטחון, צריך להביא מידע על הגרעין האירני ועל הפאשלה האחרונה במחסום טרקומיה באותה רמה של ידע. העתונאי צריך ידע רדוד אך רחב ובעיקר יכולת לקבל ידע מעובד מה"מומחים" השונים ולעבד אותו לכתבה קוהרנטית (לפרשן).
לעולם תהיה ספקן שאתה קורא עיתוניאי (בעיתון או בספר) שכן תמיד תקבל מידע מיד שניה בתוספת סינטזה ופרשנות של העיתונאי. אין בזה כל רע שכן רובנו קוראים עיתון כדי לקבל ידע כזה בתחומים רבים בהם אין לנו מומחיות מספיקה.

מצטער על אריכות הדברים, אין לי היום זמן להגהה ועריכה.

בברכה
טל

טל

אני קורא את שלח כבר הרבה זמן:
מ"גוף שני" הרומן שלו על שירותו בצנחנים במלחמת של"ג, דרך "המגש והכסף" והטור שלו "הכל אישי" בידיעות ועד לבומרנג שכתב עם רביב דרוקר על המלחמה עם הפלשתינאים ולטור "360 מעלות" במעריב. כמו כן קראתי את שבויים בלבנון על המלחמה האחרונה שכתב עם יואב לימור. שלח הוא אדם בעל ידע רב בנושאים שונים בעיקר בגלל הרקע שלו. הוא בנו של מג"ד הצנחנים במיל' חזי שלח וקצין צנחנים (מ"פ במיל') בעצמו ובעל תואר בספרות אנגלית מאוניברסיטת קולומביה. הוא פרשן ספורט מצוין אבל מאחר שאיני חובב כדורסל נתרכז בעובדה ששלח מחובר היטב למקורותיו בצבא ושומע מהם הרבה מחד ומאידך לא חוסך שבטו מהצבא שאותו למרות הביקורת והפציעה בלבנון הוא מאוד אוהב. הביקורת היא בדר"כ נוקבת ועניינית . באשר לכך ששלח לא צפה אי אילו התפתחויות כמו התחדשות האיום מסוריה ומוכנות הצבא ללבנון מחד וסבירות המלחמה שם מאידך- בואו נזכור שלצערנו גם צה"ל לא ממש ראה את זה מגיע. באשר לשלח הוא כותב טוב ובדר"כ מעניין ונכון שווה שימשיך יש לו מה להגיד ואת מה שיש לו לומר שווה לקרוא

שלח לא יודע הכל וגם לא צריך לדעת הכל. מספיק לגלות סקרנות בריאה, יכולת למידה ומחשבה מקורית. אם רק מי ש"יודע" יביע דעה, נישאר עם מונופול על הידע ועם חשש כבד לקבעון מחשבתי. זו דעתי.

לצורך עניין הידע הצבאי - אביו של שלח הוא אל"מ במילואים (דגש על "מילואים", כלומר, הוא לא אל"מ בקבע שפרש, אלא התקדם במילואים) וקרוב משפחה נוסף שלו, למיטב ידיעתי, הוא טייס בחיל האוויר בדרגת אל"מ. לא שאני חושב שהם מספרים לו את "כל הסודות", אבל אין ספק שיש לו ממי להתרשם מקרוב מאוד, מעבר לקרבה כזאת או אחרת שלו למערכת. והעובדה שנפצע בשל"ג כקצין מילואים בהחלט רלוונטית לנושאים שהוא כותב עליהם.

אני לא מסכים עם רוב מה שהוא כותב, אבל הוא תמיד מעניין ולרוב מאלץ אותך לחשוב לפני שאתה סותר אותו.

שלח הוא פרשן צבאי. הוא בעל ידע רב ואף אחד לא חולק על כך.
הבעיתיות של הביקורת של שלח היא שהוא כתב ספר עם תזה ברור. זה לא מפריע לו לצאת היום בתענות כנגד הצבא שסוטרות לחלוטין את מה שכתב לפני כן ובלא שאף אחד מזכיר זאת.

אילו טענות נסתרו?

שלח טוען שצה"ל צבא לא מקצועי שמתרכז רק במה שנראה חשוב באותו רגע- באה המלחמה והראתה את ההזנחה ביח' המילואים ובפצ"ן (שלא נדרשו לשטחים).
שלח טוען שצה"ל כבר לא צבא העם- באה המלחמה והוכיחה כמה העם כבר לא קשור לצבא (אולי איני אובייקטיבי, אך בשהות הקצרה שלי במרכז לא הרגשתי ברחוב דאגה ללוחמים כמו שחשתי בזמן "חומת מגן", למשל).

כול מה שאתה אומר נכון
אבל שלח גם אמר שאין צורך בצבא גדול. הוא לא דורש להחליף את סד"כ צבא המילואים בצבא גדול בקבע. זה בלתי אפשרי כלכלית. במגש הכסף הוא טוען את מה שגם הממסד הצבאי חשב לפני המלחמה- לא יהיו עוד מלחמות גדולות ואנחנו כבר לא מעטים וחלשים נגד רבים וחזקים. היות ולפי שלח אין צורך בצבא יבשה גדול כי המלחמות של העתיד יהיו עימותים נמוכי עצימות א-סימטרים ניתן ליצור צבא קבע קטן.
טענה זו הופרחה לה במלחמה האחרונה. אנשים באקדמיה ובצא שתמכו בה עוד מנסים להגן על התזה אבל לשלח יש את הפריבילגיה לשנות דעה ב180 מעלות ולהתעלם מכול מה שאמר לפני כן.

לא מדובר באיזה אימרת אגב. שלח כתב ספר והרצה רבות בנושא. בכול זאת ההיגיון מחייב שאדם שטען משהוא שהופרח לא יוכל להמשיך לדבר באותה מהימנות כאילו כלום לא קרה.

אולי הגיע הזמן שאקרא מחדש את הספר..

לטעמי, מה שהכשיל את צה"ל במלחמה לא היתה איכות וכמות הכוחות בשטח,
אלא מקצועיות אנשי המודיעין והתכנון- אלו שחשבו שאנו מכירים את החיזבאללה טוב מספיק כדי להביסו מהאוויר עם קצת יחידות מיוחדות על הקרקע.
מהיבט זה, ראשית כל מפקדות צה"ל חייבות להיות מקצועיות. כפועל יוצא, הן יהיו גם עם מרכיב קבע גדול יותר, ואולי קטנות יותר.
גם ביחידות השדה- הלוחמים יישארו בחובה ובמילואים, אבל אולי הגיע הזמן שמפקד גדוד מיל' וחלק מטהו יהיהו בקבע? זה מה שאני הבנתי מהספר..

ראשית אני חושב ששלח בקי מאד בתחומים אותם הוא מסקר ומתנסח בבהירות
ביום שישי האחרון הוא התראיין ברשת ב והיה כהרגלו ברור ודעתן (ממולץ לשמוע - קיים באתר של רשות השידור)

ולגופו של עניין - שלח טוען בספרו על מגש הכסף שמכיוון שממילא לא כולם משרתים בסדיר ועוד פחות משרתים במילואים אז יש להכיר בעובדה בצורה פורמלית והשקיע יותר גם בהכשרה ובאימון וגם בתיגמול של אלו שמשרתים

לעניות דעתי טענה זו התחדדה עוד יותר המלחמה האחרונה, מספר הלוחמים בפועל (סדיר ומילואים) היה מצומצם ביחס לסד"כ הכללי של צה"ל ומוטב היה להשקיע בהם יותר

התשבוחות שלו ב'המגש והכסף' למלת"מ.
הקביעה שלו כי פצ"ן לא יצטרך מילואים ויטפל בקלות בחזבאללה בעזרת נשק מדוייק ויחידות סדירות בלבד.
הקביעה שלו כי המלחמה תוכרע מהאויר.
ואולי הכי חוצפה - הנסיון שלו להאשים את צה"ל באימוץ תפיסות מוטעות, כשלא מעט מאלה שהוא מפרט מופיעות כתפיסות האמיתיות והרצויות ב'המגש והכסף'.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

כל נסיונו הצבאי סמ''פ חהן 35.
הבעיה שהוא כותב וכל כותב הפך אצלנו "מעצב דעת קהל".
עוד מומחה להכל שמבין מעט מאד לפני מעשה וגיבור גדול אחר כך.
פוסק בידענות ופסקנות...
כותב מעניין.
לא שווה יותר מכתיבה של עיתונאי.
לא להתרגש
לשים בפרופורציות.
עוד עיתונאי...
בחורנחמד מבית טוב ותו - לא!

"חוד החנית", מאז... ולתמיד...

אבל אין שום קשר לדרגתו ותפקידו בשרות הצבאי.לא צריך להיות גנרל כדי להיות פרשן צבאי טוב. היו לא מעט בכירים בצבא שחשבו כמוהו.אם כול הביקורת שלי עליו אני לא שוכח שהוא נכה צהל שנפצע בזמן שירות קרבי.

הוא נקודת אור אינטילגנטית ורעננה בין כל הפרשנים והכתבים הממלאים לנו את המסך. גם אם לא מסכימים עם דבריו לפחות הוא מעניק קצת חומר למחשבה..על יציאה מהקיבעון של צה"ל במתכונתו הנוכחית. ובקשר לזה שהוא לא חזה דברים .אני לא מכיר פרשן שכן חזה את זה..וכמו שציינו כאן מקודם .אלו שהיו אמונים על החיזוי כשלו.

עין הסערה..רואים הכל ..ולא מאמינים.

כאשר דעותיו היום לא שונות מאלו של שאר הפרשנים. ההבדל הוא שהוא לפני המלחמה היה מוביל של תפיסה שהוא זנח.

והוא קרן אור במובן הזה שהוא לא משמש ככלי ליחצ"נות של גנרלים .הוא מנסה למצוא חלופות לצה"ל במובן התיאורטי הרחב.הוא מי מאלו שעוסקים בצה"ל העז לחבר מסה המאתגרת את המבנה הנוכחי של צה"ל ולהטיל בו ספק?

עין הסערה..רואים הכל ..ולא מאמינים.

ככה מסיקים.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

לכל הטוענים כנגד שלח אישית, ואינם יודעים מהו טיעון אד הומינם:

טיעון אָד הוֹמִינֶם (מלטינית, argumentum ad hominem - "טיעון לגופו של אדם"), הוא כשל לוגי שבו משיבים לטיעון או לקביעה באמצעות התייחסות לאדם המציג את הטיעון או את הקביעה, במקום להציג טיעון אחר; או מצב שבו במקום להציג טיעון מצביעים על היעדר עקביות בין ההשקפה המובעת על ידי האדם לבין שאר דעותיו או אמונותיו.

הכשל בטיעוני אד הומינם טמון בכך שההנחה הראשית וההנחה המשנית (הכלל והמקרה) אינם קשורים זה בזה, ולכן, המסקנה אינה רלוונטית להנחות המוצא. המונח אד הומינם נטבע על-ידי ג'ון לוק ב"מסה על שכל האדם" (Essay concerning Human Understanding) משנת 1690.

הכשל קיים במקום שבו משיבים לגופו של טוען במקום לגופו של טיעון, כאשר למציג הטיעון אין כל נגיעה לעניין הנטען. כאשר הטיעון כולל, במפורש או במשתמע, עדות אישית, אמינותו של הטוען נעשית חלק חיוני בטיעון, ואז תשובה לגופו של הטוען עשויה להיות תקפה מבחינה לוגית (גם אם היא בלתי נעימה). קל וחומר כאשר הטוען מציב את עצמו בחזית הטיעון - "הסיפורים על חלקיק שיכול להיות בשני מקומות בו בזמן אינם נראים לי סבירים" - "ומה בכך, הרי גם פיזיקה ניוטונית אינה ידועה לך".

המשך ההסבר:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90...%99%D7%A0%D7%9D

והיה נכון אם היינו במועדון דיביית או בכנס במגדל שן. אבל...
הדיון הוא לא אם התאוריה של שלח ואנשי צבא הייתה נכונה- שאז אנו באמת מקעקעים אותה על ידי תקיפת האדם.
אלא סובב סביב השאלה האם פרשן צבאי יכול לשנות את דעתו ללא פגיע במוניטין שלו ובטיעוניו העתידיים.
פרשן הוא אדם שעומד מול מצלמה חמוש אך ורק באינטגריטי המיקצועי שלו. עוצמתו גדולה והוא משפיע על דעת הציבור וגם( תתפלא כמה) על דעת מקבלי החלטות. קל וחומר כשהוא כותב לפני המלחמה ספר בעל תזה אקדמית שנועדה לפורום מיקצועי. קל וחומר כשהוא מפרסם ספר שתוקף בדיעבד את הצבא על הנחות אימם לא רק צידד אלא קידם.
בימים אלו בו אנו דורשים בשיח הציבורי אחריות אישית .לא מתקבל על הדעת שלא נידרוש מאנשי תקשורת אחריות מסויימת(לא מוחלטת) על שיוצא מפיהם. רק כך נזקה לשיח ביטחוני פורה יותר ועמוק יותר.

אם כבר מדברים על argumentum ad hominem, אני חייב להגיד שאני לא אוהד מושבע של הסברה הזאת.
כן, אני יודע שגם בן גוריון אמר: "לא משנה מי אמר, אלא מה אמר", אבל לפעמים שאתה קורא מאמרים של מחברים מסוימים אתה כבר יכול להבין לבד אם כדאי לך לקרוא או לא לקרוא אותם.
אני אתן דוגמא מן הכתבה הנ"ל:

ציטוט:

צה"ל, כותב שלח, הצטייד היטב למלחמות העתיד, אבל דבק בעקרונות הישנים, ביזבז סכומי עתק על פיתוח כלי נשק שלא יהיה להם שימוש, כמו טנק המרכבה, מטוס הכפיר והתותח שולף, ויש לו חיל אוויר חזק ויקר שלא מסוגל להגן על העורף מפני טילים.

-אני רוצה לראות שיש פה מישהו שבאמת ובתמים מאמין בציטוט הזה.

ציטוט:

איך ייראה הצבא לאחר השלמת התהליך שאתה מציע? "אני רואה צבא נטול אחריות אידיאולוגית, ארגון שמצדו האחד נכנסות תשומות כסף וכוח אדם ומצדו השני יוצא סוג מסוים של ביטחון. אני רוצה שיהיה דומה יותר לארגון הכבאים הארצי מארגון בעל מעמד שיש לו היום".

-לא יודע מה דעתם של המומחים לעיניין, אבל לא הייתי רוצה שהצבא שלי יהיה דומה יותר לארגון הכבאים הארצי.
שנית והרבה יותר חשוב - אסור שהצבא יהיה נטול אחריות אידיאולוגיות. זוהי התאבדות!

וציטוט אחרון:

ציטוט:

למה אתה מקווה בעקבות פרסום הספר? "אנשים יתחילו לחשוב על הצבא כנושא שצריך לדון בו ולהתגבר על מנטליות אושוויץ שאומרת שאסור לזעזע. אם נתמיד במצב שבו הסעיף היחיד בסדר היום שלנו יהיה הישרדות - נתפרק. שרנסקי אמר פעם שאנחנו חיים פה רק מפני ששם יש ז'ירינובסקי, ובמדינה צריך לחיות כי טוב לגור בה". *

-לפי דבריו, המטרה של שלח בספר היא לזעזע. לא להציג טענות חדשות ולא לקיים דיון ציבורי או דיון עם הצבא בנוגע לטענותיו.
הייתי ממליץ לכל קוראיו ובכלל לכל מי שקורא או חי למען האמת, שלא להחזיק שום דבר, אבל שום דבר, גם את כתביו של שלח, בחזקת "ראה זה וקדש". המטרה שלו היא לזעזע, ולפעמים אין לו הרבה בעיות לעגל פינות פה ושם.
-ולא, לא קראתי שום ספר שלו. אבל אני רואה את תוכניתו כל יום שישי ובהחלט אין לו בעיה לעגל פינות מפעם לפעם. (על המילה שלי אני שם את הטענה הזאת)

*קצת אוף-טופיק, אבל הייתי רוצה הערה על הציטוט הזה:

ציטוט:

אתה מציע לפרק את הצבא הנוכחי ולהרכיב אותו מחדש על בסיס מקצועי? "אני מציע תהליך ומנסה לעשות בספר דבר מסובך: להעלות רעיון שאני לא בהכרח מציע ללכת עליו מחר בבוקר. אני אומר זאת הצעה, בוא נבחן את היתרונות והחסרונות שלה וניישם את מה שאפשר, למרות שבטווח רחוק השינוי הוא בלתי נמנע".

אני מקווה מאוד, שאפילו בימי שלום-עולמי ושלום במזה"ת, לעולם, אבל לעולם, לא נוותר על חוק גיוס חובה.
ברגע שנוותר על החוק הזה לא יהיה צבא.
אין לי שום אשליות בנוגע לעם בישראל וגם לא בנוגע לאימהות בישראל, הייתי רוצה לראות את רוב האמהות בארץ משלחות את בניהן לחזית מרצון. אני אומר חד וחלק - זה לעולם לא יקרה.
ואם אתם לא מאמינים לי: עזבו בכלל את האמהות, אני רוצה לראות את הנערים שיוצאים מכיתה י"ב שיתגייסו לצבא מרצון, בתקופה למשל, שבה לא הייתה מלחמה במשך 50 שנה ויש לישראל שלום עם כל אומות העולם.
ברגע שנוותר על החוק אנחנו מוותרים על הצבא. זה לא שאנחנו אומה של 20 מיליון איש. (וגם זה ממש לא הרבה דרך-אגב)

וחזרה ל-argumentum ad hominem, הכתבה והציטוטים שהבאתי לא היו מן המוצלחים שאפשר למצוא כדי לנגח את הסברה הזאת, בלשון המעטה.
אולי עדיף לתת את הכתבה הזאת לדוגמא יותר טובה.
כי אחרי הכל, אני מאמין שכן חשוב לדעת מי, ולא רק מה, אמר. מנקודת מבטי, בהחלט אפשר בדיון\ויכוח להציג הנחה\טענה שבה לכותב\ת אינטרס\דעה אישי\ת שהשפיע\ה על שיקול-כתיבתו\ה.
ובגלל זה אני מתנגד (בקטנה, אבל מתנגד) ל-argumentum ad hominem.

עריכה: תודה ל-hge, תיקנתי =).

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.

הנה מה שכתב חגי סגל במקור ראשון:

וינגורד למתחילים
חגי סגל - מקור ראשון


רגע לפני שוועדת וינוגרד מפרסמת את הדו"ח שלה על המלחמה דאשתקד, הזדרזה התקשורת לפרסם דו"ח מקיף מטעמה. עפר שלח ויואב לימור הגישו לנו בערב פסח את ספרם המשותף, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה". בהקדמה הם טוענים שהספר מתבסס על עדויותיהם של לפחות 100 אנשים יודעי דבר, חלקם הגדול קצינים, וההיקף הזה אכן מקנה לשני המחברים החשובים מעמד של ועדת חקירה, אולי אפילו של ועדת על. בפני ועדת וינוגרד התייצבו רק 74 עדים.

ועכשיו למסקנות. הן פשטניות וצפויות עד כדי דכדוך. נתחיל מהמסקנות האישיות: אולמרט, פרץ וחלוץ יוצאים רע מאוד, אודי אדם יוצא נבעך, וציפי לבני - גיבורת ישראל. בעמוד 87, למשל, מתוארת לבני כמו צוק של תבונה ושיקול דעת בלב קבינט מתלהם ("מי שסירבה להיסחף באווירה החגיגית הכללית היתה שרת החוץ"!). האמת היא שגם ללבני עצמה לא היה מושג כיצד נחלצת ישראל מהברוך של חטיפת החיילים ליד זרעית, וכל הצעותיה בנדון הסתכמו ב"חייבים ליצור מהלך מדיני שיגמור את העניין".

לבני, מסתבר, היא אחד מאותם עדים אנונימיים שהתייצבו בפני ועדת שלח-לימור. גם שאול מופז התייצב. אחרת לא היינו יכולים לדעת מה קרה בשיחת החפיפה האינטימית בינו לבין פרץ ביום חילופי הגברי במשרד הביטחון באביב שעבר. זה אחד הקטעים הבודדים בספר שתורם לנו מידע משמעותי שטרם פורסם. מסופר בו שמופז הגיע לפגישת החפיפה כשהוא "מצויד בשלושה דפים מכוסים בכתב צפוף, ועליהם כל מה שחשב שפרץ צריך לדעת. במשך שעתיים נשמע רק קולו, כשהוא מסביר בסבלנות לאיש שמולו את העולם הזר לו כל כך. (אבל) פרץ לא רשם דבר. מדי פעם, לתדהמתו של מופז, צנח ראשו בעייפות לתנוחת ניקור חיילית" (עמ' 65-64). כשהתדרוך הסתיים סוף סוף היתה לפרץ המנומנם רק שאלה אחת. "מופז נדרך. שאלה אחת? מן הסתם מדובר במשהו חשוב באמת. 'את מי מהאנשים שלך אתה לוקח איתך?' שאל פרץ". כמה עצוב.

ומכאן למסקנות הכלליות של הוועדה. אם וינוגרד יאמץ אותן, ולא ירחיב מעט את יריעת תובנותיו, חבל על כל המאמץ. לפי שלח ולימור, שורש כל רע במלחמת לבנון השנייה היה היציאה החפוזה אליה והעובדה שצה"ל לא התאמן כבר כמה שנים, בגלל המלחמה ביש"ע. הם חוזרים על המנטרה הזאת שוב ושוב ושוב, כאילו עמדו בראש תנועת מחאה נגד המלחמה. שני הפרשנים הצבאיים הוותיקים כתבו דו"ח קריא מאוד, אבל הם מתאמצים להפתיע אותנו עם לקחים מסוג אחר. לדוגמה: אין בספר אפילו קמצוץ השערה, שהדברים היו נראים אחרת אלמלא נסוג צה"ל בקיץ 2000 מלבנון. רק כבדרך אגב מוזכרת האפשרות שאולי היה עדיף לצה"ל להתאמן למלחמה במקום להקדיש שנה שלמה לאימוני התנתקות.

"הלחימה מאז ספטמבר 2000, שנתפסה כפעילות צבאית מובהקת וגובתה בקונסנזוס ציבורי עמוק, גרמה נזק כבד", הם מתאוננים בעמוד 194. וכי מה רצו? שצה"ל לא יילחם בטרור הפלשתיני? האם הם יכולים להבטיח שלצה"ל היה יותר זמן להתאמן ולהתכונן למלחמות של ממש אילו נסוג לקו הירוק? הרי זה בדיוק מה שהוא עשה בחזית לבנון באביב 2000: נסוג עד לסנטימטר האחרון. כידוע, המצב שם רק החמיר. עובדה שבמשך 17 שנים, בין 1983 לשנת 2000, לא נחטף אף חייל בצפון. גם לא נורתה אף קטיושה לחיפה, לטבריה או לחדרה.

שלח ולימור מציגים את צה"ל 2006 כצבא שלומיאלי, אובד עצות וחסר תושיה מול נסראללה. שניהם לא אזרו אומץ אינטלקטואלי להדגיש שהדרג והמדיני והתקשורתי הכניסו אותו למצב בלתי אפשרי כאשר כפו עליו לסגת באישון ליל מלבנון. עפר שלח מעדיף לשכוח שזמן קצר לפני פרוץ המלחמה הוא כתב ב'ידיעות אחרונות' מאמר מערכת אשר גמר את ההלל על תפיסת הביטחון בצפון ולעג להתרעות של צה"ל מפני נזקי הנסיגה. כבר ציטטתי פה פעם את המאמר המביך ההוא, אבל בעקבות הספר החדש מתבקש ציטוט חוזר של כמה משפטים ממנו. "כזכור", כך כתב אז, "התנגדה צמרת הצבא בתוקף לנסיגה. דובריה הזהירו את הציבור ואת מקבלי ההחלטות שחיזבאללה ירדוף אותנו עמוק לתוך שטח ישראל, ויכולת התגובה והפעולה נגדו תהיה מוגבלת. מרגע שנוותר על רצועת הביטחון ועל כללי המשחק הקודמים, אמרו לנו, תבער האש בגליל. והנה מתברר שדווקא כללי המשחק שנקבעו עם נסיגתה של ישראל לגבול הבינלאומי מאפשרים תגובה של ממש. ...דווקא כשנוטשים את התפיסה של רצועות ביטחון, של הרחקת הגבול מן היישובים במחיר של כיבוש לא יעיל ולא מוסרי, דווקא אז נוצרת יכולת להפעלה אפקטיבית יותר של כוח. אפילו ברמה הצבאית הטקטית השתנה המצב לטובה מאז הנסיגה" (ידיעות אחרונות, 30.5.2006).

את הסתירה בין השורות הללו לבין המוטו של הספר החדש אי אפשר ליישב בלי התנצלות גורפת או הסבר דיאלקטי משכנע. צלחתי את הספר לכל אורכו ולא נתקלתי בדבר כזה. רק שלוש המלים האחרונות רומזות אולי משהו: "הכישלון נשאר יתום".

אני מקווה להביא את הטקסט המלא של שלח עוד היום.

עיתונאי לא ממש נדרש לעיקביות, גם לא אם הוא בעל טור וכותב מאמרי מערכת. וגם אם הוא מאד משפיע על מקבלי החלטות או על דעת הקהל.
כשפעם נאלצתי לסתור משהו שאני בעצמי כתבתי אחרי כמה ימים ביקשתי להתייחס לטעות הקודמת שלי בטקסט. "אין כזה דבר קורא נבון" הסבירו לי במערכת, "הקורא הנבון כותב בעיתון, כל השאר לא זוכרים מה נכתב אתמול ואיפה".
אני בהחלט מסכים שיש עם זה בעיה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תודה לחגי סגל

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מישהו יכול לסרוק את המאמר של שלח שבו הוא מספיד את רפול

בתודה מראש