|
15-06-2006, 06:41
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,766
|
|
מאמן העונה: רוני לוי מביא עוד אליפות
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif] 5. מיהו מאמן העונה?
א. רוני לוי.
ב. אלי אוחנה.
ג. ניצן שירזי.
תמו ימי "אליפות בלי מאמן". להפך, "אליפות של מאמן", הגדרתם את זה. "רוני לוי לקח קבוצה שבעה לכאורה, שבורה לכאורה (מאלמו, זוכרים?), איבד את השחקן הכי טוב שלו באמצע העונה והביס את הליגה ללא תחרות", כתב אחד הקוראים. אחרים תוהים "מתי היה פה עוד מאמן שלקח שלוש אליפויות ברצף ובכזו קלות?" וכמעט כולם מסכימים ש"המקצוענות והרצינות של רוני לוי שוב השאירו את הליגה מאחור".
למקום השני הגיע מאמן שאימן בקבוצה, איתה סיים את העונה פחות מ–17 מחזורים, אבל אף אחד לא יצליח לקחת מאלי אוחנה את ההישג שלו עם הפועל כפר סבא - הישארות בליגה, למרות שהכל כבר נראה אבוד במחזור ה–20. "אלי אוחנה עשה את הבלתי ייאמן עם קבוצה שלא האמינה בעצמה", פרגנתם, וקינחתם ב"מגיע לאוחנה כבוד גדול על האומץ".
למקום השלישי השתחל ניצן שירזי שרשם עונה לא רעה עם בני יהודה - גמר גביע, מקום רביעי והעפלה היסטורית לגביע אופ"א. "שירזי קיבץ כמה כשרונות בעלי פוטנציאל לא ממומש, לקח אותם קרוב ועשה מהם קבוצה גדולה", כתבתם, ולא שכחתם להזכיר ש"בתוך שלוש עונות שירזי הפך את בני יהודה מקבוצה שמתמודדת נגד הירידה לקבוצה לגיטימית שמגיעה לגמר הגביע ומעפילה לגביע אופ"א בזכות ולא בחסד".
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ ++++++++++++++
אליפות של מאמן
אורי דגון על רוני לוי, האחראי האמיתי ליצירת שושלת האליפויות הירוקה
24/4/2006
עכשיו, כשהכל נגמר, ומה שהיה ידוע כבר ארבעה חודשים נחתם עם הקפת אליפות עשירית, אפשר להצדיע לאחראי האמיתי של האליפות. רוני לוי.
לבני האנוש יש זיכרון קצר, אבל בקיץ האחרון עזבו את הסגל הירוק העמודים התומכים, ג'ובאני רוסו, וואליד באדיר ואליניב ברדה. ללוי היו כבר שתי אליפויות בכיס, והוא היה יכול בקלות לייצר כותרת בסגנון "אנחנו הולכים לעונה פיננסית." כך עשה גיורא שפיגל, עונה לאחר שלקח אליפות כשבסגל שלו היו אייל ברקוביץ,' חיים רביבו, סרגיי קנדאורוב ואלון חזן.
אבל לוי המשיך לדבר על אליפות שלישית ויצירת שושלת. גם הוא לא חשב באותו זמן שתוך כמה חודשים יעזבו את הקבוצה דקל קינן, רביד גזל, אורי אוזן וכמובן יניב קטן. הוא המשיך לשתוק, ורץ לאליפות עם ספסל ששייך לקבוצת הנוער - רפאלוב, בן-בסט, אלמדון, תומר חמד, בירם כיאל ומאור בוזגלו. שחקנים כשרוניים, אבל בקושי מהווים אלטרנטיבה ללורפיסה.
הכדורגל הישראלי יישר השבוע קו עם הדרך החיפאית, כשדרור קשטן, שיודע על אליפויות יותר מכולם, אמר כי האליפות הזאת של חיפה היא הישג נדיר. אז נכון שרוני לוי לא שיחק, ולא תמיד הכל הלך כפי שהוא רצה, אבל בסופו של דבר, הדרך, השיטה והפאסון קיבלו את ההערכה המגיעה להם.
והיה גם אתמול משחק הכתרה בקרית-אליעזר, כמו שרק הכדורגל הישראלי יכול היה לארח, 24 שעות אחרי מועדו האמיתי. זו לא היתה תחושה של לידת הבן הבכור, אבל גם במשפחה מרובת תארים, אהבו 10,000 אוהדים את הילד העשירי כמו את הראשון, והצהירו על המשך תכנון הרחבת המשפחה.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ ++++++++++++++
לעמוד ולהריע
אייל לוי על האליפות של מכבי חיפה, ששייכת בראש ובראשונה למאמן רוני לוי
23/4/2006
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif] אם מכבי ת"א לא היתה מדהימה, אי שם במאי ,2003 ולוקחת אליפות בפוטו-פיניש, לחיפה היו היום שש אליפויות ברציפות, יותר מאותה הפועל פ"ת אגדית. אותו יחס שערים, זה כל מה שמפריד בין יעקב שחר לעוד עמוד בספרי ההיסטוריה. ועדיין, מה שרוני לוי ובחוריו המצוינים עשו ראוי לכל סופרלטיב. לעמוד ולהריע, להוריד את הכובע ולפנות את הדרך. לא לרואה במיליון דולר ולא פרננדס, האיש והאגדה, אלא בוקולי שהגיע מאחי נצרת באוטובוס ורפאלוב מהנוער. בואו נתפלל שבשנה הבאה מישהו יאכל מספיק טוב וייתן להם פייט.
גם עכשיו יש כמה שחושבים שהמאמן הצעיר לא כזה שאקל, כמו שעושים ממנו. משוכנעים שהוא קיבל ירושה מכובדת והוא הנהנה העיקרי מהגב הרחב של שחר וזהבי, ובכלל הליגה הזו היא ממש משחק ילדים. הם טועים בגדול. לזכות באליפות זה קשה, באליפות שניה זה מפרך. אליפות שלישית היא כמעט בלתי אפשרית. לשמור על חבורת שחקנים במתח, ביחד. שהאגו לא יעלה על גדותיו, לפרק את קליקות ולשמור על הרמה. שפיגל, שרף, קשטן וגרנט, אף אחד, מכל אותם תותחים, לא הצליח.
ומי הוא? אחד שבא ממחלקת הנוער. שחקנים היו יכולים לנסות אותו, לטפס עליו. אלה חבר'ה שלא עשו אותם באצבע. תן להם יד והם יאכלו אותך חי. אתה צריך לקבוע גבולות, לעמוד בלחצים ולא להתמוטט. תחשבו על סיטואציה כמו רוזנבורג ומאלמו. פעמיים חיפה החמיצה את ליגת האלופות בגלל שטות. זו טרגדיה. מכה שיכולה למוטט קבוצות, במיוחד אם היא באה שנה אחרי שנה. חיפה עמדה על הרגליים, ניערה את האבק והמשיכה לרוץ.
אז נכון, אירופה היא עדיין החור השחור של החבורה המשובחת. זה עוד יבוא. מה שטוב אצל האלופה, שאת ההתקדמות רואים מדי עונה. תנו לה את הזמן והיא תחזור לארץ המובטחת. לא לדאוג, זה כתוב בספר.
_____________________________________
ציטוט:
"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.
|
|
|