חשבתי לפתוח מדור טיפים, לשתף בחוויות ובניסיון שצברתי (כצלם עיתונות), וכמובן - ללמוד גם מכם.

חשבתי להתחיל בנושא צילום פורטרטים, וכמובן שאשמח לקבל מכם רעיונות או תגובות לגבי התוכן ודברים שעשויים לעניין אתכם (או לחילופין - תגידו לי אם זה ממש לא מעניין).

אז נתחיל.... והפעם - צילום פורטרט.

אני רוצה להתייחס למשהו שהוא הרבה יותר חשוב מהמצלמה, הפלאש, הסרט (או רזולוציה לדיגיטאלים מביניכם), תאורה או....

אני רוצה להתייחס לאווירה.

כאשר אתם ניגשים לצלם פורטרט - חשוב ליצור לזה את האווירה המתאימה.

חשוב לזכור שאובייקט מצולם (בעיקר כאשר מדובר באדם זר) - מרגיש בדיוק כמו אחד שהצמידו לו אקדח לראש. הוא אומנם יודע שאתם לא יורים בו, ולכן גם ינסה "לשחק אותה COOL" ולהראות לכם ולהוכיח לעצמו שהוא בשליטה, אבל..... תכל'ס... בפנים בפנים הוא ממש משקשק.

ההתחלה תמיד תהיה קשה. כל פעולה שלכם תהיה מלווה במבט חושד, ואם אתם משדרים חוסר ביטחון - אז הוא אפילו יחשוש יותר מהתוצאה.... סה"כ - בשלב הרשון אתם נתפסים בעיקר כאיום.

איך מתמודדים עםזה? שתפו אותו! תסבירו לו מה אתם עושים. דברו איתו כל הזמן. תהפכו אותו לחלק מן החוויה...

תסבירו לו על הציוד, "אני שם עדשה ורואה אותך ביחד עם העציץ מאחור...", עכשיו אני לוקח עדשה אחרת שבה אני רואה אותך לבד...", "העדשה הקודמת עדיפה"....

לא לפחד גם להסביר תקלות: "רגע, צריך להחליף סוללה" וכו'. הסברים נותנים לאובייקט תחושה של ביטחון. הוא מגלה ש"האקדח" הזה שמופנה אליו בעצם משפריץ מים ולא מאיים כל כך....

אל תפחדו לתת לו הוראות בימוי - "תסובב קצת את הראש... עוד קצת..." "שב עכשיו על הברכיים - אני רוצה לצלם אותך מלמעלה"... ברגע שאתם מסבירים לו את הרעיון - גם קל לו לעזור לכם.

אם מדובר בצילום לעיתון או עבודה מוזמנת - דברו איתו על העבודה. "מה שאלו אותך?", "הכתבת היתה נחמדה?", או סתם שאלות על מזג האוויר, חדשות וכו'.... ככל שהאובייקט שלכם יהיה עסוק יותר בחיפוש תשובות לשאלות שלכם, להיזכר בדברים נעימים וכל מחשבה אחרת מעבר לצילום עצמו - כך התמונות יהיו מוצלחות יותר.

עשו הפסקה. שתו ביחד קפה - גם אם אתם לא צמאים (אפשר גם להתחיל בזה את העבודה).

תעיזו!!!!

אל תתביישו לבקש גם דברים שאדם סביר לא היה מסכים להם. תתפלאו עד כמה אנשים מוכנים לשתף פעולה... ככל שתרככו אותם - כך זה יהיה קל יותר. שימו לב לדרג את הבקשה ולא להיכנס ולהגיד: "שלום, אני מכניס פילם למצלמה, בנתיים תעמוד על הראש - אני חושב שזו תהיה תמונה מדליקה.... זה עשוי להיות צילום קצר במיוחד - כי סביר שיעיפו אותכם"...

אני יכול להביא סיפור קטן בנושא הזה...

ציטוט:

יצאתי פעם לצלם תא"ל במיל' שהיה גם שגריר או נספח ישראל באיזה חור במזרח הרחוק. התחלנו בצילום לפי בחירתו... ליד ארון הגביעים והמגינים שקיבל במהלך שרותו.... צילמתי, והיה ברור שחבל על הסרט. לא צריך להילחץ. הסרטים יקרים (שקופיות) אבל כשהאובייקט מרוצה - גם אני מרוצה. הוא מרגיש שהוא בשליטה, ולא נבהל מצלמים (תא"ל או לא?) הוא משקר... המשכנו לסלון. צילמתי אותו עם תעודה ביד ושאר שטויות (הוא מרגיש שהוא ממש משחק אותה, ואני יודע שעדיין אין לי תמונה שווה, אבל יש לי לפחות משהו לחזור איתו למערכת). ממשיכים לצלם - סתם תמונות. מצלמים צילומי "בולים" - הוא מתרשם מזה שכבר גמרתי שני סרטים, ואני רואה שהוא כבר מתרגש פחות מפלאשים, מצלמות ובקשות מוזרות. הוא כבר די נינוח. מצלם אותו עם טופס צבאי שלא הסכים להצטלם איתו קודם (זה היה בעצם הסיפור - אבל לא ניכנס לפרטים מזהים) "טוב, אם אתה מתעקש".... בינגו! יש תמונה (לא משהו ששווה לשים בתערוכה) אבל הוא כבר "רך" וזה ההיזדמנות להתחיל להוציא ממנו דברים. בעדינות!!!! זה עדיין קו תפר בין "אני נותן לך צ'אנס" ו"דיר באלאק!" אני אורז את הציוד. הולכים למטבח. אוכלים עוגה, שותים קפה.... ואני בנתיים מתחת לשולחן קורע חור בתוך הטופס... קמים. ניגשים לדלת. נפרדים.... ואז הנשיכה... "יש לי עוד רעיון אחד לצילום... לא אכפת לך... נכון?" (הוא כבר מופשר לחלוטין. מבחינתו כבר גמרנו את העיניין, ומה אכפת לו לשתף לרגע פעולה...) אני מושיב אותו על המדרגות, מבקש ממנו להחזיק את הטופס ומצלם אותו מבעד לחור שבנייר.... זהו! יש לי את התמונה שתיכננתי עליה כבר בדרך מהמערכת.... יוצאים מהבית, והוא כנראה מתחיל להתחרט על החולשה שהפגין.... חולף חודש. המגזין מתפרסם, ובוחרים תמונה בנאלית שלו עם הטופס ביד.... "סתם תמונה"... מתקשר למערכת לשאול אם לא ראו את התמונה ההיא דרך החור בנייר.... העורך אומר: "ראיתי! ראיתי! גם אהבתי מאד.... אבל לא ממש ציפית שנפרסם במגזין צבאי תמונה כזו של תת אלוף......נכון?!?"

מסקנות:
א. צריך להשקיע בפורטרט. זה בדיוק ההפך מ-"SNAP SHOT"...
ב. צריך לחזור למערכת תמיד עם מבחר מגוון של תמונות. עורך תמיד מעדיף בחירה בין שתי תמונות טובות ושלוש גרועות, מאשר לקבל רק שתי תמונות טובות "בלי מבחר"....
ג. לא תמיד התמונה שהעורך בוחר - היא התמונה הטובה ביותר. לפעמים ישנם אילוצים אחרים (פוליטיקה פנימית, עימוד, גראפיקה, התאמה בין הכתבה לתוצאה שבצילום וכו')
ד. כשיוצאים לעבודה - חשוב תמיד לקבל פידבק מהלקוח - למה בחר X ולא Y? מה אתה כצלם יכול ללמוד מזה? אתה גם מוכיח לקוח שדעתו חשובה לך, וזה גם חשוב למען קשר עתידי...

עד כאן הפעם.

מה יש לכם להוסיף שנושא? חוויות שלכם?

צחי

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

קולע ולעניין צחי

קבל ח"ח על ההשקעה

בברכה , תומר ניב

To my Gallery

אבל אני לא יודע עד כמה זה קל לביצוע.

לצערי לא הצלחתי להוציא הרבה פורטרטים המספרים סיפור או מעבירים רגש, אולי בגלל שלא היה לי צציוד מתאים, אולי לא הייתי במקום המתאים ואולי לא באתי בגישה הנכונה.

צצחי, אתה לא מעדיף שהמצולם לא יהיה שותף בצילומיך ולא יתייחס אליך? כך תוכל להשיג הבעות פנים אמיתיות בלי להגיד לו "תסתכל טיפה שמאלה...יותר חיוך...".

אם אתה צריך הבעת פנים אמיתית כדי ליצצור תמונה מרגשת - האם גם שם תעיר את תשומת לב המצולם לנוכחותך?

מעניין אותי למשוע את זה מאדם עם ניסיון כדי לא לעשות טעויות בעתיד. תודה

וכמובן לתודה רבה על ההשקעה בכתיבת האשכול. נחמד לשמוע טיפים מאנשים יותר מבינים, הרי למידה אחד מהשני זוהי אחת ממטרות הפורום. קבל ח"ח.

בברכה, נעם בריקמן

noam906@walla.co.il

אחד הדברים הראשונים שלמדתי - זה שכל אחד עם מצלמה - יכול להפתיע... אני רואה את זה גם על הבת שלי (בת 6) שמצלמת לא רע בכלל כשהיא גונבת לי את הדיגיטאלית....

אז בבקשה - אל תצא לגבי בהצהרות - זה גדול עלי (אבל תודה בכל זאת ).

אני בטוח שאפשר ללמוד ממך, ומכולם - תמיד! וזה בעצם הדבר שהכי יכול לפתח צלם - לא להינעל במחשבה שהוא הכי טוב - אלא להיפך - לחשוב שהוא תמיד גרוע וצריך ללמוד בלי סוף.

לגופו של עניין - התייחסתי רק לצילום פורטרט יזום, כמו למשל העבודה של "הכריש" והמשפטן בארה"ב.
זה מצב שבו אתה קובע עם מישהו ובא לצלם אותו באופן שהוא הכי לא ספונטני.
במצב הזה אתה רוצה להוציא ממנו את המיטב, וזה לא דבר פשוט.

למעשה אתה שואף לצלם מישהו, בתנאים שאתה יצרת, ובאופן שנוכחותך תהיה כמעט ובלתי מורגשת....

הכללים האלה (או אולי נכון יותר - הטכניקה הזו, או ההתנהלות) תקפים גם לכל מי שרוצה לצלם דוגמנים\יות, עירום ובעצם כל מצב בו דרושה אינטראקציה בין הצלם והאובייקט.

(זו גם היתה היערתי לצלם שצילם בחורה עירומה תחת עץ לא מזמן - הבחורה היתה מודעת מידי לנוכחות הצלם [מן הסתם, אבל זה לא היה צריך להיראות בתמונה] והיתה תחושה של מצב מאולץ)

אני בהחלט מבדיל בין זה לבין צילום ניסתר או צילום חטף, וזה גם מה שכתבתי - צילום פורטרט הוא בדיוק ההפך מזה.

כמובן שבטח שבצילום חטף אפשר גם לצלם פורטרטים. אין סתירה בין הדברים. אלו פשוט סיטואציות אחרות (בינינו - אם תתחיל לספר לחתול מה אתה עושה כשאתה מצלם אותו פורטרט - אז גם אני אתייחס אליך במידה מסויימת של חשדנות ).

אגב - צילום פורטרט אינו חייב להיות רק צילום פנים של אדם... למרות שכאן אנחנו כבר עלולים להיכנס לנושא של סמנטיקה מעיקה ומיותרת....

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Soloavia אני בטוח שאפשר ללמוד ממך, ומכולם - תמיד! וזה בעצם הדבר שהכי יכול לפתח צלם - לא להינעל במחשבה שהוא הכי טוב - אלא להיפך - לחשוב שהוא תמיד גרוע וצריך ללמוד בלי סוף.

לחשוב שהוא תמיד גרוע?
לדעתי זו לא דרך המחשבה...לפי מה שלמדתי ככל שתחשוב יותר חיובי כך התוצאה תראה יותר טוב
אני מאמין שהתכוונת למשהו בסיגנון שראיתי בחתימה של מישהו פה בפורום - "אין דבר כזה מושלם, אבל תמיד יש מקום לשיפור"

לדעתי זו מחשבה נכונה

אחלה השקעה קבל ח"ח

צחי, תודה על ההשקעה, בהחלט אשכול מעניין ונושא חשוב.

אני חושב שלא פחות מאשר התחושות "העגומות" של המצולם, צריכים גם להתייחס לתחושות של הצלם. אני, לדוגמא, לא הכי טוב בתקשורת בין-אישית (לפחות בהתחלה, בלי שאני מכיר את המצולם בצורה חברית), בגלל זה בתחילת הסשן אני קצת (הרבה) חלוד ולכן העניינים לא זורמים כמו שצריך. יש תחושות של אחריות (לאיכות הצילום, למשל - מה יקרה אם לא ייצא טוב), דאגות לאיכות הבימוי (האם אני מצליח להוציא מהמצולם את מה שאני רוצה) ועוד מיליון דברים אחרים מסביב (תאורה, רקעים וכד') שכולם מכבידים על הצלם.

בכבוד רב,
אולג.
www.Olegis.com

ככל שתצלם יותר - כך יהיה יותר טוב ויותר קל.

אתה יכול להתאמן על תאורה של אובייקטים דוממים, להמשיך בחיות (שצריך גם להתמודד איתן - כי כשנמאס להם - הם פשוט הולכות).

כשיהיה לך ניסיון וביטחון בצד הטכני - תראה שכל מה שנשאר לך - זה צד התקשורת עם האדם המצולם.

אתה צריך לדבר איתו רק ברמה שיהיה לו נוח - להעסיק אותו בדברים שאינם קשורים בצילום. זה לא שאתה מציע למישהי נישואין או משהו...

גם אם לא תצליח בחמש הפעמים הראשונות - עדיין הפעם החמישית תהיה יותר טובה בהרבה מהפעם הראשונה.

אולג - אני למשל הולך "לאיבוד" בארועים המוניים. פשוט לא מוצא את עצמי, ולא מצליח להתמקד.
נסה לתרגל את העניין, בשקט, בזמנך החופשי. במקרה קיצוני - תמשיך לצלם דברים אחרים (יש מספיק, ולפי מה שראיתי - אתה עושה זאת לא רע )

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Soloavia ככל שתצלם יותר - כך יהיה יותר טוב ויותר קל.

בדיוק, רציתי לרשום שזה עניין של ניסיון - אבל שכחתי

מצד שני יש אנשים שאין להם שום בעיה עם בטחון עצמי, זה בא להם טבעי כזה ...

בכבוד רב,
אולג.
www.Olegis.com

תודה על הטיפ, בטור צלם מתחיל עוד לא יצא לי כל כך לעבוד על פורטרט אבל אני מאמין שהשיטה שלך אכן תעזור יותר בצילום...

תודה שוב!

צחי,

כל הכבוד על היוזמה, בהחלט אשכול מועיל וחיובי.
באופן אישי אציין משהו אישי לגבי הסשנים שלי בפורטרטים, בעיקר.

אני מקבל ג'ובים מסוכנויות, אנשי קשר וכל מיני אנשי יחסי ציבור שברוב המקרים (90%) לוקחים אותי ללוקיישן בהתראה של יום יומיים ולפעמים שעה שעתיים כדי לצלם אדם שלא פגשתי מעולם. פה כבר מתחילה הבעיה שלי בנושא של מה שהערת לי באשכול של העו"ד, שלא ממש יכולתי ללמוד את דרישות העורך ומה העדפותיו בתמונות. אח"כ בא הקטע של האנשים עצמם, שאותם אני מצלם. אני, כמו שאמרתי מתלווה לאיש יחסי ציבור שב"כ מדבר עם איש יחסי ציבור של האובייקט (כמו למשל, אההם אההם, כשצילמתי את מיס יוניברס ) אז מאוד קשה לפעמים, לפעמים, לפתח קשר עם האובייקט. יש כמובן את הקטע של דוגמנות או צילום סטודיו בהתראה מראש, אחד עד אחד שקל יותר כי זה אני והוא\היא, לבד בלי לחץ אבל כמו שאמרתי, ברוב המקרים, אני מתמודד עם מצב שאני לא יודע לאן אני הולך ולא ממש יכול לתקשר בקלות.

בכל מקרה, אני אנסה להפנים את מה שציינת ובהחלט שואף להגיע למצב שבוא אני יכול להעמיד יותר דרישות בפני המצולמים שלי, כגון, שיחה לפני, יותר זמן הכרות כי כמו שאמרת, זה משנה הכל.

אשמח אם תמשיך לכוון אותי ולתת טיפים כי כמו שאמרת, כולנו יכולים ללמוד אחד מהשני ועם נסיון כמו שלך, אתה בטח יכול ללמד אותי הרבה.

אגב, מחר למשל, אני מצלם בחורה בת 24 שנוסעת לניו יורק במטרה להיות שחקנית\דוגמנית (עוד אחת נו...).
לא פגשתי אותה מעולם והיום רק נפגשתי עם הסוכנת שלה שהראתה לי איזה סוג של Head-shots היא רוצה.... מקווה שילך טוב, הכסף לא משהו אבל זו פרנסה, אין מה לעשות.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כשאתה הולך ברחובות או באירועים מסויימים ומתחיל לירות תמונות?
התופעות של האובייקטים אותן תופעות ולרוב גם עומדים במצב של אי נעימות.

הרי אתה רואה תמונה מדליקה את חייב לצלם אפילו בלי לשאול קודם, הרי אם תשאל כבר יהיה מאוחר וגם ההבעה שאתה רוצה לא תהייה קיימת יותר.

מה בנוגע למצבים כאלו? איך להתמודד איתם?


תודה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

כמו שהוא הסביר למעלה - ההתייחסות באשכול הזה היא אך ורק לפורטרטים יזומים.
בפורטרטים ספונטניים (ברחוב, למשל) כל אחד מוצא את הדרך שלו, אני חושבת. אם אתה רוצה תריץ חיפוש בפורום, כבר היה על זה לפחות דיון אחד (מעניין).