22-07-2006, 18:51
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.04
הודעות: 10,870
|
|
נתחיל במה שנראה לי הכי חמור, החתכים האלה, תאמיני לי שזה רק ישאיר לך צלקות שבזמנים טובים יותר לא תרצי שאיש יראה או ידע עליהן <את רוצה לבוא לחתונה שלך עם צלקות על הידיים?>, זה כואב, לא משנה מה, זה פשוט כואב.. ואנשים לא באמת יראו אותם ויגישו לך עזרה, לא ככה זה הולך, זה רק ירחיק ממך אנשים.
בקשר לאהבות, זה קורה לכולם, נשמע נדוש... זה קרה לך, לי , ובעצם לכולם, אין טעם לשקוע בזה, רק להבין וללמוד מהטעויות, קחי הכל בחשבון שאם קשר לא אמור להיות - הוא לא יהיה, לא משנה כמה נלחם על זה, פשוט בזבוז של אנרגיות וזמן.
בקשר למקרה המוות הזה, מוות זה דבר נוראי, בעיקר כשמדובר באדם קרוב, אבל אין מה לעשות עם זה, אם ממש קשה לך להתמודד עם המוות הזה <שברור שהשפיע עליך> אני ממליצה לך ללכת לפסיכולוג שיעזור לך להתמודד <אם את מפחדת ולא רוצה לספר להורים - אפשר דרך היועצת של הבה"ס או דרך המספרי חירום לנוער במצוקה>.
אל תחפשי אהבה בכח, להפך.. תני לאהבה לבוא אליך, או לחלופין תתחילי לצאת עם בנים שאת מחבבת אבל אל תספרי הכל, תשאירי קצת לעצמך, אל תתחילי לספר על הדכאון והחתכים, תתחילי בדברים הטובים, בעיניין במוזיקה, בסרט האהוב עליך.. ככה כשיבנה הקשר ממש תוכלי לספר <אם תרצי> על החתכים <שיפסקו כשתפנימי את תחילת ההודעה>.
לגבי הבריחה מהבית, זה מיותר לחלוטין, תנסי לראות אם ההורים שלך מנסים להתקרב אליך כדי לראות מה לא בסדר איתך, כל ההורים רוצים רק בטובת הילד <לא כולל את היוצאי דופן החולניים>, אם את רואה שהם מנסים לגשת אליך תבקשי מהם שיקבעו לך תור לפסיכולוג, את יכולה להגיד להם שאת לא רוצה ממש לדבר על הסיבה ושזה משהו שאת צריכה <אגב יש לך אפשרות להגיד לפסיכולוג לא לספר להורים על מה שדברתם> ומשם הכל כבר יראה לך טוב יותר, המצב רק יעלה.
נ.ב
הכי מגניב זה להיות נורמאלית, כל הקיטלוג של פריקיות/פרחות/חנוניות נעלמות באיזה שלב, הכי טוב להיות פשוט בסבבה, ללמוד כמה שיותר מהחיים ולהמנע משטויות שרק ידפקו אותך בעתיד.
בהצלחה!
_____________________________________
"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"
נערך לאחרונה ע"י הולי בתאריך 22-07-2006 בשעה 19:07.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
