לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ברוכים הבאים לפורום "סקופים וחדשות". להזכירכם, יש לתת כותרות ענייניות לאשכולות אותם אתם פותחים. אני רואה בפורום מעין "היד פארק" שבו יש מקום לכל הדעות. לדבר אחד לא אסכים - לחריגה מחוקי הפורום. חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חדשות ואקטואליה > סקופים וחדשות
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 30-10-2004, 11:12
צלמית המשתמש של חתול-רחוב
  חתול-רחוב חתול-רחוב אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 05.06.02
הודעות: 21,476
תוגת גוש קטיף

תוגת גוש קטיף
מאת: דניאל בן-סימון, הארץ



תושבי גוש קטיף מתאוששים. מאופוריית הניצחון במשאל הליכוד ועד לתבוסה הגדולה השבוע




עוד בכתבה:
חששו מנקמה של שרון»מרחיבים חממות וחושבים על פיצוי»"הילדים לא הלכו סתם"»



תוגה השתררה בגוש בבוקר שאחרי. פניהם של התושבים הקרינו עצבות ואולי גם תבוסה. משהו כבה בעיניהם. התפוגג אותו ניצוץ מיליטנטי, שעמו יצאו לקרב נגד ראש הממשלה אריאל שרון. בחודשים האחרונים הרגישו שהם רוכבים על גב הנמר, כאשר פשטו על כל הארץ כדי להנחיל לישראלים את מצוקתם. הם הצליחו מעבר למשוער והשתאו לנוכח התהילה שנפלה בחלקם.

במשך שני עשורים הרגישו אחים חורגים למתנחלים האמיתיים ביהודה ושומרון. גדיד, רפיח ים ופאת שדה בגוש קטיף נראו חיקויים חיוורים של הדבר האמיתי. התגוררו בהם משפרי דיור מעיירות פיתוח, מובטלים שרדפו אחר קורת גג זולה והרפתקנים חילונים שחיפשו עניין בחיים. בקדומים, עופרה, בית אל, שילה, חברון התגוררו מתנחלים מיד ראשונה, מולידיה של המהפכה ההתנחלותית.

המלחמה שהכריזו על ראש הממשלה בחודשים האחרונים זקפה את קומתם. ממקופחים נהפכו למובילי המחנה. "זו הרגשה שקשה לתאר אותה", התפעל רפי סרי, יושב ראש מטה המאבק נגד תוכנית ההתנתקות. ברגע שנודע לו ולחבריו על הכוונה להחזיר את עזה לבעליה, הקימו מערכה הסברתית אדירה. בעבודה אינטסיווית הצליחו סרי וחבריו להביס את ראש הממשלה במשאל שהתקיים בקרב מצביעי הליכוד. סרי ניצח על אלפי מתנדבים שהצליחו לשווק את גוש קטיף כמו מרכז הארץ.

ההצלחה הגדולה גררה אופוריה שליכדה את תושבי הגוש כמו היו איש אחד. לפני תוכנית ההתנתקות דיברו רבים על רצונם לעזוב את ביתם תמורת פיצויים. נמאסו עליהם הסכנה, פצצות המרגמה, המתח וחוסר הוודאות. יישובים שלמים עמדו בפני קריסה. פאת שדה כמעט התרוקנה מיושביה וביישובים אחרים התעצמה הנטישה.



חששו מנקמה של שרון



ואז באה תוכנית ההתנתקות והחזירה את הצבע ללחייהם של תושבי הגוש. "לפני התוכנית כל אחד היה עסוק בעניינים שלו וכל אחד דאג רק לבית שלו", הוסיף סרי, "המאבק בתוכנית הפך אותנו למשפחה אחת. אין בית בישראל שלא שמע עלינו. גיליתי שרוב האנשים לא ידעו מה זה גוש קטיף, עכשיו בעזרת השם, כולם יודעים".

חשש אחד קינן במוחו של סרי בשיא המאבק בראש הממשלה. אחרי שהשלים עם ניצחונו במשאל, נתקף אימה שמא הבסתו של שרון תמלא אותו רגשות נקם והוא יפעל ביתר שאת כדי לסלק את גוש קטיף מהמפה. "אני הכי פוחד מהנקמה שלו", סיפר באותם ימים. גם על אבנר שמעוני העיקה המחשבה שמא הניצחון על שרון יוביל אותו למסע נקמה חסר רחמים. כיושב ראש המועצה האזורית חוף עזה, ידע מבעוד מועד שהוא וחבריו עומדים לנצח את המשאל בתוך הליכוד. "זה המקרה היחיד שבו אני פוחד לנצח ניצחון גדול", הודה כמה ימים לפני קיום המשאל, "כולם אומרים לי ששרון מוכה הוא שרון מסוכן פי אלף. שדווקא ההפסד יחזק בו את הרצון להוציא אותנו מפה".

ביום רביעי בבוקר התעוררו תושבי גוש קטיף למציאות חדשה. בלילה שלפני, ישבו צמודים למכשירי הטלוויזיה ועקבו בדריכות אחר מהלך ההצבעה בכנסת. אף שתוצאות ההצבעה היו ידועות מראש, רבים מהם ציפו לנס. שיקרה משהו שישבש סדרי עולם ויהפוך את תוצאות ההצבעה על פיהן. "ברגע שראיתי את הכיסא של ביבי ריק, הייתי בטוח שעומד לקרות נס ואמרתי לעצמי 'מה רבו מעשיך אדוני'", סיפר נסים ברכה, יושב ראש המזכירות של מורג. "כשראיתי שגם לימור לבנת לא יושבת במקומה, אמרתי זהו. שרון הולך לאכול אותה".

כל כך הלהיב עצמו, עד שטילפן לביתו של מזכיר היישוב, נפתלי יונה, כדי לבשר לו על הנס שעומד להתרחש. "הוא כל כך התרגש שבקושי הצליח לדבר", נזכר יונה. אלא שהתלהבותו של ברכה נקטעה באחת, כאשר צעדה לימור לבנת אל כיסאה באולם המליאה ואחריה צעד בנימין נתניהו ושניהם תפסו את מקומם, מובסים ומוכים. כשיצאה מפיהם המלה "בעד", נפתלי יונה קפץ ממקומו מרוב זעם. "ציפיתי שנתניהו ולבנת יעשו לשרון פוטש וירימו יד נגד", התרעם, "ואז הכל היה נגמר והתוכנית היתה מתרסקת".

גם למחרת ההצבעה התקשה יונה להרגיע את סערת רוחו. לפני כמה חודשים הוריד את תמונתו של שרון שהיתה תלויה על הקיר. זה קרה בבוקרו של 7 ביוני, למחרת אישור תוכנית ההתנתקות בממשלה. בתצלום הגדול נראה שרון בעת שקיבל אזרחות כבוד של מורג לפני שלוש שנים.

בשעת ההצבעה בכנסת נעצרו החיים בגוש. בנוה דקלים, ההתנחלות הגדולה ביותר, לא נשמע ציוץ. שום מכונית לא נסעה, איש לא נראה ברחובות. גם אחרי היוודע התוצאות, נמשכה הדממה עד סוף הלילה.

כמה שעות קודם, שבו אלפי תושבים לבתיהם בגוש, אחרי יום רווי הפגנות בירושלים. הגוש התרוקן מיושביו כאילו בלעה אותם האדמה; נותרו רק תינוקות וקשישים. כל העסקים נסגרו, בתי הספר נעלו שערים. כל מי שעמד איתן על רגליו, הצטרף להפגנה מול משכן הכנסת כדי להשמיע זעקה וכאב.

למעט שעיה ירון. המוסכניק הוותיק של נוה דקלים לא שעה לדרישה של רבנים ועסקני יש"ע והלך לעוד יום עבודה במוסך שלו ששוכן באזור התעשייה של נוה דקלים. מאחורי המוסך נראית חומת הפרדה אימתנית שנזקרה כדי להפריד בין ירון ושכניו ממחנה הפליטים של חאן יונס. רק עשרים מטרים מפרידים ביניהם, אך החומה העלימה את המחנה מהעין כאילו היה פאטה מורגנה. ליד החומה נראים הטנקים והבולדוזרים שפעלו כמה שעות קודם והותירו אחריהם מוות והרס. "היה רעש איום", סיפר ירון, מתכוון לפעולה הצבאית שהתנהלה אצל שכניו, "אי אפשר היה לעבוד".



מרחיבים חממות וחושבים על פיצוי



בעוד כמה שעות עמדה להתקיים ההצבעה הגורלית בכנסת, ושעיה התאמץ מאוד לנהוג כתמול שלשום. על אף שעשה מאמצים עילאיים לחנוק תעוקה פנימית, פה ושם חמקו ממנו סימנים של שבירה. לראשונה מאז התיישב בגוש לפני 30 שנה, הרגיש שמסלול חייו בגוש מתקרב אל סופו. בחודשים האחרונים אף הירהר בקול רם על ביתו החדש, אחרי שיידרש לעזוב את ביתו בנוה דקלים. הגליל התחתון הצטייר כמקום שהוא יוכל להתנחם בו. "אם תיגזר גזירה אז אלך", אמר, "אבל שיהיה ברור שאני לא עושה הכנות מעשיות. כמה כואב. במשך שלושים שנה הקמתי עסק למופת, ואז בא שרון עם שופל ומוחק הכל".

כמו מתנחלים רבים גם הוא העריץ את שרון וראה בו את הגיבור הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית. אחרי תוכנית ההתנתקות, שינה את טעמו. מה קרה לו, שאל את עצמו בלילות טרופי שינה. "לדעתי, זה קשור לילדותו", סיפר, מודד את מלותיו, "הרי ברור שהוא לא קיבל אהבת אם ואחרי שלילי הלכה לעולמה, הוא נשאר רק עם אהבת המתנחלים. ומה הוא עשה? הוא נוקם בנו כי הוא נשאר בלי אהבתה של לילי. זו לדעתי הסיבה שהוא מוציא הכל עלינו".

בעודו תועה במרחבי הנפש של שרון, פועלים פלסטינים נכנסו ויצאו. ארבעה עשר פועלים מחאן יונס והסביבה עובדים אצלו. הם שרדו אינתיפאדה ראשונה ואף שנייה ונותרו נאמנים למעביד הישראלי שלהם. בקרוב הוא עלול להיפרד גם מהם. "אם אני הולך, הם הולכים", אמר ושלח מבט ארוך לכיוונם. "אני מכיר את כולם באופן אישי... זו תהיה פרידה כואבת... מאוד כואבת. הם כמו משפחה".

לא הרחק משם, בהתנחלות פאת שדה, בלטה העזובה וההזנחה כאילו ננטשה בטרם זמן. חייל המילואים משדרות שסיים את השבוע השלישי בשמירה סיפר שנדהם לגלות שהוא שומר על יישוב כמעט ריק. כבר שנים שאיש אינו מתגורר ברוב הבתים צמודי-הקרקע עם הרעפים האדומים. רק 15 משפחות ונחילי זבובים נותרו בהתנחלות העצובה הזאת, שנראית כאילו החיים ניטלו ממנה מזמן.

ביום רביעי בבוקר יצא אליהו מעתוק מחוץ לביתו כדי להרחיק את האורח הלא קרוא. התושבים אינם רגילים לראות פנים חדשות ולכן כל אורח שנקלע למקום מוציא אותם מבתיהם. מעתוק זעם על המבקרים שמבקשים לברר על הפינוי והפיצוי. זעמו גבר עוד יותר לאחר ההצבעה על ההתנתקות בכנסת. לאות מחאה הפסיק את זרם המים בשתי בריכות הדגים הקטנות שעיצב במו ידיו בכניסה לביתו. "אם יוציאו אותי, אוציא אם-16 ואירה על כל מי שיעז לגעת בי", צעק, "מה הם חושבים שישלחו אותי לגור פה ואחר כך יוציאו אותי? כל החיים חלמתי על בית צמוד-קרקע ולא אתן להם להוציא אותי".

שכניו הצמודים כבר עזבו. שכנים אחרים החלו מרחיבים את בתיהם ברגע שהתבשרו על תוכנית הפיצויים. לאחרונה שבו תושבים שעזבו לפקוד את בתיהם אף שנטשו אותם לפני שנים. "זו תופעה די מדהימה", סיפר קצין בכיר שמשרת באוגדת עזה. הוא נמנה עם הקצינים במינהל האזרחי שמאשרים בנייה והרחבה של בתים ועסקים. בחודשים האחרונים הוצף בדרישות לבנות, להרחיב ולפתח. "פתאום זה רוצה להרחיב את החממה וזה רוצה להוסיף אגף לבית שלו", סיפר, "ברור לנו שברוב המקרים יש פה ניסיון לקבל כמה שיותר כסף מהמדינה. יש כמובן גם אחרים שבאים כדי לחזק את הגוש, דווקא אחרי ששמעו על ההתנתקות".



"הילדים לא הלכו סתם"



נסים ברכה ממורג דרש ממזכיר היישוב, נפתלי יונה, לשלוח בחזרה את המכתב שקיבל מיונתן בשיא, יושב ראש מינהלת הפינוי והסיוע. הקנאים הבעירו את המכתב כמו רצו לסלק קללה, אחרים זרקו אותו לפח. אבל רובם קראו אותו בעיון ושמרו אותו במגירה כדי לבחון את שיעור הפיצויים שמגיע להם. איש מהם לא מוכן להודות בכך מחשש שייפול קורבן לאיומיהם של קנאי הגוש.



כמעט חודש ימים החזיק ברכה את המכתב בביתו בטרם נפטר ממנו. אחרי ההצבעה על ההתנתקות, נפלה עליו שלווה מוזרה והתרכך הלהט הסוער שלו. אולי הפנים לראשונה שבמאבק על מורג הוא עומד להפסיד. כל השנים טיפחו תקוות, אולי אשליות, שהאדמה הזאת תישאר שלהם. רק ביום ראשון השתתף עם חבריו בהתנחלות בטקס רווי דמעות עם המשפחות של שלושת חיילי גבעתי שנהרגו על הגנתה של מורג לפני כחודש. סרן טל ברדוגו, סמ"ר ניר סמי וסמ"ר ישראל לוטטי נהרגו בקרב עם פלשתינאים שניסו לחדור למוצב שלהם ששוכן בסמוך למורג. בטקס הוסב גן הילדים במקום לחדר כושר שיישא את שמם של החיילים. "כולנו בכינו בטקס", נזכר יונה, "הדלקנו נרות נשמה ותלינו את התמונות של החיילים".

מכשירי הכושר החדישים עדיין עטופים בניילון. "נתתי להורים תחושה שהילדים שלהם לא הלכו סתם", נאנח יונה, "הם יצאו מכאן בהרגשה שהם מתו כמו גיבורים אחרי שמילאו שליחות לטובת המדינה".

בקרוב עשוי ברכה לכנס את 25 המשפחות שגרות במורג כדי למסור להם הודעה על המשך חייהם במקום. בינתיים מצאו נחמה זמנית באולטימטום של שרי הליכוד והמפד"ל. אם ייכשל, יתחילו להתארגן באופן מעשי לעזוב את בתיהם בגוש לתמיד
_____________________________________
http://hydepark.hevre.co.il/hydepar...asp?forum_id=99תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 07:08

הדף נוצר ב 0.04 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר