 |
27-12-2004, 14:44
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 04.12.04
הודעות: 5,680
|
|
|
סטודנטים?? זה במיוחד בשבילכם:)
המדריך לסטודנט בתחבורה ציבורית
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://ico.walla.co.il/spc.gif]
גם אם במגדל השן לא יודעים זאת, ישנם עוד כמה סטודנטים בלי אוטו. בעבורכם מורכב מדריך למציאת הפרטנר האידיאלי בנסיעה בין-עירונית:
הצטיידות במידע זה תנעים את שהייתכם בגושי המתכת החביבים, או לפחות תפחית את רמת העצבים. אז מי עדיף: זקנה, ילד או חייל?
מאת: שרית טל,
אבא לא מוכן לקנות לכם אוטו? הייתי מנסה לעודד אתכם, אבל באמת אינני יכולה. נדפקתם. נסיעה בתחבורה ציבורית יכולה להיות חוויה מאוד לא נעימה, שלא לומר טראומטית.
תחילה עלינו להבחין בין נסיעות עירוניות קצרות לנסיעות בין-עירוניות ארוכות. נסיעות עירוניות קצרות מסוכנות הרבה פחות. א' – הן קצרות. ב' – התזוזה באוטובוס דינמית יותר, כך שבמקרה הצורך תמיד אפשר להימלט מהפריק שהתיישב לידכם. אבל נסיעות בין-עירוניות ארוכות הן כבר סכנה של ממש, ועל כן הן יעמדו במרכז הכתבה.
הבעיה העיקרית באוטובוסים בין-עירוניים היא מידת המחויבות הכרוכה בהם. אפשר לומר שנסיעה באוטובוס עירוני היא כמו פיק-אפ בר – מוצאים מישהו שנראה נחמד, מתיישבים לידו, אם הכול בסדר – יופי, אם לא – נוטשים אותו ועוברים למישהו אחר. אבל נסיעה באוטובוס בין-עירוני היא כמו נישואים של בריטני ספירס – מוצאים מישהו שנראה נחמד, מתיישבים לידו – ואז תקועים לידו למשך כל הנסיעה, ואפשר להתגרש רק כעבור שעה-שעתיים.
אם כן, המטרה היא למצוא את הפרטנר המושלם לנסיעה בין-עירונית ארוכה. נתחיל בטקטיקה בסיסית: נורא מפתה, אמנם, להיכנס לאוטובוס ומיד להתרווח לתוך ספסל פנוי, ואכן כך עושים רוב האנשים, אבל הרי הטעות: ברגע שעשיתם זאת – ויתרתם על הפריווילגיה לבחור את הפרטנר לנסיעה שלכם, ועכשיו כל ארחי-פרחי יכול להתיישב לידכם. לכן, כלל הברזל הוא להתיישב תמיד ליד ספסל שכבר מאוכלס במישהו שנראה שפוי/היגייני. זה אומר, אמנם, שתיאלצו לוותר על הצד של החלון, אבל ברוב המקרים, לצערנו, זאת עסקה משתלמת.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://ico.walla.co.il/spc.gif]
ועכשיו השאלה: איך מאתרים את הפרטנר הראוי?ילדים קטנים – אלה פרטנרים נדירים וטובים. דבר ראשון – הם קטנים, מה שמוציא מכלל אפשרות את חיכוך הירכיים ה'מענג' שבדרך כלל מלווה אותנו בנסיעות באוטובוסים. דבר שני – ילדים ביישנים בדרך כלל, מה שאומר שהסיכוי שפתאום יפצחו עמנו בשיחה ויטרידו את מנוחתנו קטן ביותר. רוב התנהגותם מסתכמת בבהייה ממושכת, והרי כך בדיוק אנחנו רוצים את הפרטנרים שלנו: בוהים, ותו לא. אמנם הסיכוי להיתקל בילד בודד נדיר למדי, כי לילדים יש מלווה בדרך כלל, אבל אם תיתקלו בכזה – התיישבו בלי היסוס.
נערים – תלוי. אם מדובר בנער בודד, סביר להניח שלא תהיה בעיה (אקנה אינו מידבק). נערים הם לרוב טיפוסים שזועמים בשקט, ובתור פרטנרים לנסיעה הם בהחלט ראויים להערכה.
אבל, נערים לא פעם נוסעים בקבוצות. אם אתם קולטים מושב פנוי ליד נער, הדבר הראשון שעליכם לעשות הוא להסתכל על המושבים הסמוכים ולראות שאינם מאוכלסים בחבריו. אם כן – התרחקו כמו מאש. אין דבר גרוע מלשבת במרכזה (או בצדה, או בכל רדיוס שבטווח שמיעה) של שיחת נערים. השיחה קולנית בדרך כלל (קול מתחלף זה בכלל לא כיף), ותיסב סביב נושאים כל כך לא מעניינים שאפילו אינם ראויים לפירוט. עדיף להימנע.
נערות – להימנע בכל תוקף. בעיקרון, גם נערות נוסעות לא פעם בקבוצות – ועל כן יש ליישם את אותו כלל התקף לגבי נערים. הבעיה היא שגם נערה בודדת עלולה להיות פרטנרית קטלנית. נערות ישראליות פשוט אינן מפסיקות לדבר בסלולרי. אם התיישבתם ליד נערה, רוב הסיכויים שנידונתם לשעתיים של ציתות כפוי. השיחה שלה על הריב עם החבר המחוצ'קן שלה באמת אינה מעניינת אתכם, אבל אין מה לעשות, כשאנשים בסביבה שלנו מדברים בסלולרי, גם אם הם זרים לחלוטין וממש אינם מעניינים אותנו, אי אפשר שלא לצותת. נסיעה לצד נערה באוטובוס בין-עירוני תגרום לכם לפנטז על כפתור ה"מיוּט" בטלוויזיה, ואשכרה לתהות אם אפשר ליישם את אותה טכנולוגיה גם על רעשים בסביבה הקרובה. נכון לעכשיו אי אפשר, ולכן מומלץ להתרחק מנערות.
חיילים – מומלץ מאוד. מה שטוב אצל חיילים זה שהם בדרך כלל עייפים. לא פעם תמצאו אותם ישנים במשך הנסיעה, ובמקרה הגרוע ביותר, התקשורת היחידה שתצטרכו לקיים עמם היא להעיר אותם כשהאוטובוס מגיע ליעדו. אולי יהיה קצת ריח פה, אבל בכל מקרה אתם כבר נפרדים לדרכיכם, אז זה באמת לא נורא.
מה שכן, המדים מטשטשים את הזהות של האדם, וכך אתם עלולים למצוא את עצמכם יושבים ליד ערס, פשוט כי במבט ראשוני הוא נראה יותר חייל מאשר ערס. אבל כולנו יודעים שערס נשאר ערס גם אם במקרה הוא אינו לובש חולצה של TNT ונעלי ספורט זוהרות. אם אתם בנים, לא צריכה להיות לכם בעיה. בנות, לעומת זאת, עלולות לסבול מפלרטוט בלתי רצוי. לכן, תמיד מומלץ להביא דיסקמן/ווקמן/כל דבר עם אוזניות, שהרי זה משדר לפרטנר שלכם שאינכן פנויות (ובעיקר אינכן מעוניינות) בשיחה.
חיילות – בעייתי. מצד אחד – חיילות, כמו חיילים, לרוב עייפות. מצד אחר – חיילות, כמו נערות, מתקשות אף הן להתנתק מהמכשיר הסלולרי הטורדני, וגם ישיבה ליד חיילת עלולה להיות כרוכה בציתות כפוי לשיחה שלה על הריב עם החבר שלה, ואף גרוע מכך – לשיחה שלה עם החבר שלה. הוא סוגר שלושה שבועות בבסיס, והיא נורא מתגעגעת אליו, ומה פשושי עושה עכשיו, ומתי פשושי חוזר, ופשושי כזה מתוק, והיא נורא אוהבת את פשושי. הקטע הוא שאנחנו בכלל לא אוהבים את פשושי. לכן, להוציא מקרים שבהם החיילת נראית מנומנמת בצורה קיצונית, ואתם יכולים להיות בטוחים שהיא תישן כל הנסיעה, עדיף להימנע.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://ico.walla.co.il/spc.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://ico.walla.co.il/spc.gif]
<A name=section2>גברים – חתך האוכלוסייה המסוכן ביותר. בואו נגיד ככה: לגבר נורמלי יש אוטו. גברים (הכוונה היא לבני 28 ומעלה) שאין להם אוטו... חייב להיות אצלם משהו דפוק. זאת הכללה נורא גסה, אני יודעת, ובטוח שלא חסרים גברים דפוקים שיש להם מכונית (נהפוך הוא, יש מליונים כאלה), אבל באופן גורף אפשר לומר שהסיכויים להתיישב ליד גבר "נורמלי" (דהיינו שפוי/היגייני) באוטובוס קטנים למדי.
כך קורה שגברים שנוסעים באוטובוסים הם בדרך כלל תימהוניים-משהו, ולא פעם מטרידים מינית. במקרים כאלה הדיסקמן לא יעזור, כי אותם גברים תימהוניים נוטים להטריד מינית בצורה פיזית ולא בצורה מילולית (בניגוד לערסים). האזהרה תקפה לבנות ולבנים כאחד. ככלות הכול, הומו הוא הומו גם אם אינו לובש חליפה ורודה ומזמזם שירים של ברברה סטרייסנד. נוסף על כך, יש לזכור שגברים הם יצורים מסריחים באופן כללי. בקיץ זה ממש לא נעים. הקטלניים ביותר הם שמנים ודוסים. ונשמרתם לנפשותיכם.
נשים – אפשרי בהחלט, רק שגם כאן אורבת סכנת הסלולרי והציתות הכפוי. בעיה נוספת היא שיש יחסית הרבה נשים שמנות, ואז החיכוך של הירכיים יכול להיות קצת מעצבן. אבל תכלס, אחרי כמה דקות של נסיעה כבר מתרגלים לכך, וכל עוד אין מתח מיני (וסביר להניח שאין, אלא אם כן אתם בקטע) אז זה באמת שטויות.
מה שטוב אצל נשים זה שהן בדרך כלל יודעות איך להעסיק את עצמן, והן כמעט אף פעם אינן מטרידות את היושבים לידם. נשים גם נוטות פחות לשחרר גזים בזמן הנסיעה (בניגוד לבנים בכל גיל). למעט סכנת הסלולרי, מומלץ.
זקנים – עדיף להימנע. זקנים הם המטרידים המיניים המבחילים ביותר, והרבה מהם עושים רושם של אנשים חביבים ובלתי מזיקים ובסוף מתגלים כחולניים. יש להם משהו, לזקנים האלה, שגורם להם לחשוב שהכול מגיע להם. אולי זה משום שהם השתתפו בכל המלחמות של המאה ה-20, אולי זה משום שהם יודעים שגם ככה לא נשאר להם יותר מדי זמן אז שילכו לעזאזל כולם. הגישה הזאת מסוכנת מאוד בנסיעה בין-עירונית.
הזקנים היחידים שכיף לשבת לידם הם האינטלקטואלים, אלה שקוראים עיתון בזמן הנסיעה. תמיד אפשר להציץ לכיוון שלהם ולהתעדכן על המתרחש בעולם (או סתם לקרוא רכילויות על סלבס אם מדובר ב'ידיעות אחרונות' או 'מעריב'). לשיקולכם.
זקנות – הפרטנריות האידאליות לנסיעה באוטובוס בין-עירוני, מכל הבחינות. לזקנות יש, בעצם, כל היתרונות שיש לנשים באופן כללי: הן אינן מטרידות, יודעות להעסיק את עצמן, והן בדרך כלל היגייניות ולא מסריחות. אבל מה, נוסף על הכול – אצל זקנות אין סכנת סלולרי! זקנות אינן משתמשות בו!
נכון, תמיד יהיו הזקנות הפטפטניות והקוטריות שינסו לפצוח עמכם בסמול-טוק חסר תכלית (הזקנה מהזן הזה בדרך כלל תקטר על כל מיני עוולות שעשו לה הבעל, הממשלה, הרופא, נהגי אגד), אבל ברגע שתגידו לה שאתם רוצים לנמנם, או ברגע שתשימו את האוזניות של הדיסקמן – היא מייד תשתתק ותאפשר לכם את המנוחה הנכספת. מומלץ בחום.
נסיעה נעימה!
_____________________________________
 תודה לפיינטבול 
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
