13-07-2006, 11:51
|
|
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
קראתי, והכי יכולתי להבין על מה את מדברת.
כשהייתי בכיתה ו' אבא שלי בגד באמא שלי. זה התפוצץ אחרי תקופה ארוכה שבה הוא דאג להשאר "תורנויות" בעבודה והיה מתח עצום בבית.
אני, על אף היותי יחסית קטנה בגיל, ידעתי ראשונה שהוא בוגד בה, ולא יכולתי לסבול אותו יותר. היה לנו קשר מדהים עד אז, ומאז פשוט לא דיברתי איתו. אמא שלי החליטה במודע לסלוח לו ולהשאיר אותו בבית. הייתי נכנסת הביתה ולא אומרת לו שלום, החשבתי אותו פשוט כעוד בנאדם שגר בבית ואין לי כל קשר אליו.
כשהתגייסתי יצא לי לדבר על זה עם המפקדת שלי, והיא פחות או יותר נתנה לי להבין איפה טעיתי.
לא משנה מה היא עושה, איפה ועם מי היא מסתובבת- היא אמא שלך.
אני הבנתי את זה אחרי 7 שנים שלא דיברתי עם אבא שלי. הוא יכול לעשות המון טעויות, והמון דברים שאני לא מסכימה איתם, ואני גם יכולה לבוא ולהגיד מה אני חושבת, אבל הוא עדיין אבא שלי, לא משנה מה.
לפני שנה וחצי התפוצצו העניינים, ואני החלטתי לעזוב את הבית. החיים היו בלתי נסבלים בקרבתו, הוא התחיל לעשות שטויות אחרות ואני פשוט החלטתי לתפוס מרחק. ממרחק יכולתי לתזמן את תכיפות המפגשים בינינו, לאזן את זה ולא להקלע למצבים שאני רבה איתו ותקועה בבית בלי אפשרות לעשות כלום.
עם הזמן, המצב השתפר, היום אני נפגשת איתו כמעט על בסיס יומי, ואין מה להשוות. סיפור אחר לחלוטין.
ולמה אני חופרת?
כי חשוב לי שתביני, שככל שתריבי עם אמא שלך- ההרגשה שלך תלך ותהיה גרועה יותר. בסופו של דבר הרי אבא שלך יגלה (ולא, זה לא התפקיד שלך לגלות לו) ויקרה אחד משני דברים- או שהיא תפסיק או שהם יתגרו. כך או כך זה יהיה כנראה לטובת כולכם.
עוד דבר שאני רוצה להדגיש- שוב, זה לא מתפקידך לספר לאבא שלך. הם שניהם אנשים בוגרים ויתמודדו עם העניין בכוחות עצמם. מה שאת כן יכולה לעשות זה לדבר עם אמא שלך ולבקש ממנה שתתוודה בפניו. לא לאיים, לא לסחוט, פשוט לבוא בגישה בוגרת ולדבר.
אם תרצי, אשמח לדבר איתך. אני יודעת כמה זה כואב.
_____________________________________
|