שייח חסן שלום,

קודם כל, ברכות לבביות. הצלחת לאחד מדינה שהייתה קרועה מבפנים בעקבות תהליך התנתקות כואב. בעוד אנחנו מתקוטטים - ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים - באת והצלחת להשכין שלום בעם היהודי. עכשיו כולם מאוחדים בשאיפה קדושה אחת: להחזיר את החיילים שלנו - ולפצפץ לך את הצורה.

והאמת היא, שייח חסן, שאתה חייב לנו את הקידום שלך. אם תיזכר, הרי שכוחותינו המהוללים הם ששיגרו מהאוויר את הטיל שקטע את הקריירה של קודמך, עבאס מוסאווי, והביא לך את הקידום. אבל במחשבה לאחור, יא סאחבי, זה לא היה הצעד הכי חכם בתולדותינו. אבל לא נורא, אפשר ורצוי גם לתקן.

אני חייב להודות, שכשצפיתי במסיבת העיתונאים שלך אתמול בביירות, הבנתי פתאום למה כל הצעירים בעולם הערבי מעריצים אותך. עומד בחור בן ארבעים ומשהו, קצת מזיע, ובחיוך רחב מחזיק בביצים את הצבא החזק ביותר במזרח התיכון. לא רע בשביל כוהן דת שיעי מלבנון הנידחת. אני בטוח שגם העיתונאים הערבים ששתו בצמא את דבריך, חשו שהם נמצאים בנוכחותה של מנהיגות של ממש.

אלא שטיבם של מנהיגים גדולים, שייח חסן, שהם תמיד רוצים צעד אחד יותר מדי. יוליוס קיסר רצה להיות רק "טיפה" יותר דיקטטור, היטלר רצה רק עוד חזית אחת (עם רוסיה) - וחסן נסראללה רצה להוכיח שהוא האדון לגורלם של כל מדוכאי המזרח התיכון. שיעים, פלסטינים - מה שתרצו. והוא נפל קורבן באשליה של "קורי העכביש" שאותה רקם: הוא האמין שהחולשה הישראלית היא תופעה מתחזקת, שאפשר לבנות עליה.

ואתה יודע מה? אולי אנחנו באמת קצת חלשים. אנחנו נורא אוהבים את הילדים שלנו, ואת החיים. ונורא רוצים שקט, וחולמים על שלום. ומקווים בכל יום מחדש שנצליח לפתור את הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים והעולם הערבי. ואפילו אם אנחנו טועים, כמו במקרה ההתנתקות מעזה - הרי שאפשר לקוות שהמטרה הייתה טובה.

אבל החולשה הזו נוטה להסתיים כאשר מישהו מעמיד אותנו במבחן רציני. זה קרה כמה פעמים בהיסטוריה הקצרה של המדינה הזו. בתקופת ההמתנה של 67', במבצע אנטבה שהביא לשיאו את גל חטיפות המטוסים - ובמלחמת הטרור של שנות ה-2000. וכשזה קורה, הישראלים רואים רק אדום בעיניים. וזה לא משנה מי הם ואיפה הם גרים. הם יודעים שהגענו אל הסף.

כי זו ככלות הכל הנקודה, מר נסראללה. לנו אין לאיפה ללכת. וכשמישהו דוחף אותנו יותר מדי, אנחנו דוחפים בחזרה. וחזק. וזה שיעור שכנראה צריך ללמד כל דור מחדש, גם אצלכם וגם אצלנו. ואז אולי תבינו שלקרוא לנו קופים וחזירים זה משהו אחד, אבל להעמיד בסכנה את קיומנו וחיינו זה משהו אחר. וגם אנחנו, מצידנו, נבין שלא כל דבר אפשר לפתור באמצעות כוח (אבל לא ממש רע שלצד שלך יש יותר כוח מאשר לצד השני...).

אני מקווה שהצלחתי להאיר את עיניך באשר לטיבה של החברה הישראלית. השיעורים הבאים יועברו, מן הסתם, מהאוויר.

גיא בניוביץ - ידיעות אחרונות

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3275086,00.html

It's Never Lupus

תודה לך נסראללה 11:23 | 20.7.2006 תומס פרידמן / ניו יורק טיימס

פרופילים שהוקדשו לתיאורו של מנהיג החיזבאללה חסן נסראללה תמיד מתארים אותו כמנהיג הערבי "המבריק" או ה"אסטרטגי" ביותר. עליי לחלוק על תיאור זה. כשהעשן יתפזר, נסראללה ייזכר כמנהיג הערבי הנמהר ביותר מאז נאצר במלחמת ששת הימים.

כן, כן, אני יודע. אני מערבי בעל חשיבה רציונלית מדי. אינני מבין את החשיבה המזרחית ואת הנצחון הרגשי שנסראללה יקצור מכל הסבל הזה. זה לא שאלה של נצחון או הפסד; זו שאלה של הריגת יהודים. אולי, אבל בסופו של דבר תכליתן של מלחמות היא להביא לתוצאות פוליטיות. בואו נעשה את החשבון.

ראשית, נסראללה הסיג לאחור את כל תנועת הדמוקרטיה הערבית שנמצאת בחיתוליה. התנועה הזו, אגב, שימשה את התנועות האיסלמיות - כמו חיזבאללה וחמאס - בעלייתם לשלטון. חיזבאללה, לראשונה, הכניס שני שרים לקבינט הלבנוני. החמאס, באמצעות בחירות בחסות ארה"ב, עלה לשלטון ברשות הפלשתינית. בשני המקרים, כמו בעיראק, תנועות איסלמיות אלה הורשו לשבת בממשלה ולהמשיך להחזיק מיליציות מחוצה לה.

מה שחמאס וחיזבאללה עשו - על ידי גרירת אומותיהם למלחמות בלתי נחוצות עם ישראל - הוא להוכיח כי התנועות האיסלמיות אינן נושאות באחריות גדולה יותר לאחר שהן עולות לכוח פוליטי. בדיוק ההפך; לא רק שהם לא יתקנו את הכבישים המשובשים, הן יתחילו במלחמות, בכל עת שיבחרו בה, אשר יובילו להרס נוסף של הכבישים.

האם זה אומר כי חמאס וחיזבאללה לא יזכו שוב לקולות בבחירות? כמובן שלא. האוהדים שלהם ימשיכו לאהוד אותן. מה שזה כן אומר זה שאם האחים המוסלמים במצרים, או התנועות האיסלמיות במפרץ או בירדן קיוו לעלות לשלטון באמצעות הבחירות, הן יכולות לשכוח מכך. אינני מאמין כי הממשלות שלהם אי פעם יתירו קיום בחירות שיאפשרו לתנועות האיסלמיות לעלו לשלטון, ואינני מאמין כי ארה"ב תקדם עוד בחירות באיזור, לעת עתה. ניסוי הדמורקטיה הערבית נמצא בהקפאה - מכיוון שאם לא ניתן לבטוח בתנועות האיסלמיות לשלוט, לא ניתן לבטוח בקיומן של בחירות.

כל העריצים במדינות ערב אומרים, "תודה לך, נסראללה".

בחזית השלום, בואו נראה: ישראל יצאה מלבנון ומעזה, ומה היתה תגובתם של חמאס וחיזבאללה? לבנות בתי ספר וכבישים, ליצור משרות בטריטוריות המשוחררות? לא. לכבד את הגבול עם ישראל, אולם לדרוש כי ישראל תיסוג מהגדה המערבית? לא. התגובה היתה להפגיז את ישראל מעזה, ולחטוף חיילים ישראליים מלבנון. חמאס ונסראללה החליפו את הנוסחה "שטחים תמורת שלום" ב"שטחים תמורת מלחמה", אמר השליח לשעבר למזרח התיכון, דניס רוס.

האם אמריקה יכולה להרוויח משהו מטפשותו של נסראללה? לדעתי, מהלך השחמט האסטרטגי הגדול הוא לנסות לתקוע טריז בין סוריה לאיראן, ולהחזיר את דמשק לזרועות העולם הערבי הסוני בכך הבטיחו חמאס וחיזבאללה כי שום ממשלה ישראלית לא תיסוג חד צדדית מהגדה המערבית, ובכך תסתכן בטילים על תל אביב. נסראללה וחמאס החזירו את "העומק האטסרטגי הטריטוריאלי" לחשיבה הישראלית. כל מתנחלי הגדה המערבית אומרים, "תודה לך, נסראללה".

בואו נניח שלנסראללה לא אכפת מדמוקרטיה או מהמדינה הפלשתינית. הוא צריך לדאוג לעמו. ההרפתקאות שלו הובילו להרס עבור אנשיו - מה שקורה ללבנון הוא טרגדיה נוראית - ונזק קטן יחסית לישראל. הוא יצא למלחמה בשם איראן, והרס את אנשיו, והתוצאה הטובה ביותר שהוא יכול לצפות לה הוא הסכם הפסקת אש שידרוש מחיזבאללה להתרחק מהגבול הישראלי.

יתר על כן, איראן חימשה את נסראללה בטילים כדי לסכל כל התקפה ישראלית או מערבית על תוכנית הגרעין האיראנית. לאחר ששיחקו בפזיזות על קלף הטילים, חיזבאללה ואיראן חשפו והחלישו את כוח ההרתעה האיראני. ממש מטופש.

האם אמריקה יכולה להרוויח משהו מטפשותו של נסראללה? לדעתי, מהלך השחמט האסטרטגי הגדול הוא לנסות לתקוע טריז בין סוריה לאיראן, ולהחזיר את דמשק לזרועות העולם הערבי הסוני. זה יהיה מהלך שישנה את המשחק. מה יהיה המחיר של סוריה? אינני יודע, אולם כדאי לנסות לברר. אחרי הכל, סוריה מארחת את מנהיגי חמאס בדמשק. היא הגשר היבשתי בין חיזבאללה לאיראן, שבלעדיו חיזבאללה לא יוכל לשרוד. והיא גם מקלט בטוח עבור מורדי הבעת' בעיראק.

כן, יש לנו הרבה לדון עם סוריה. וגם לסעודים, למצרים ולירדנים, החוששים כי סוריה סוללת את הדרך להשתלטות איראנית-שיעית על הפוליטיקה הערבית.

הייתי מאוד רוצה לדעת אם דמשק תגיב למהלך הסעודי-אמריקאי - כמו זה שגרם ללוב לוותר על הנשק הגרעיני שלה - ולעבור מהצד האפל. אין זה סביר, אולם אם לצוות של בוש יש את החוכמה לבצע זאת - גם בלתי סביר - תהיה זו אם כל התבוסות עבור איראן וחיזבאללה.





http://www.themarker.com/tmc/archiv...&layer2=&layer3=

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P